פשוטה של משנה, הוצאה בשבת מרשות היחיד לרשות הרבים, דאוריתא, וחייבים על שגגתה חטאת ועל זדונה כרת.
פשיטא? לא לפי ריה"ל!
(נ) אמר הכוזרי: אם הדבר כן מודה אני כי הרבני ההולך בשני הדרכים האלה יתרון לו על הקראי בנגלה ובנסתר מלבד זאת בטוח לבו בתורתו מדעתו כי נמסרת היא מדור לדור על ידי חכמים נאמנים אשר חכמתם באה להם מאת האלוה ית' הקראי לעמת זה תגיע השתדלותו אל אשר תגיע אינו בטוח בתורתו מדעתו כי השתדלותו אינה כי אם דבר שבסברה ובהתחכמות ואין לבו בטוח כי המעשה אשר הוא עושה רצוי בעיני האלוה ואף גם זאת יודע הוא כי יש באמות העולם אנשים רבים המשתדלים בדתם הם הרבה יותר ממנו אולם עלי לשאלך עוד בדבר הערוב אשר בו הקלה במצות השבת איככה מתירים את אסר האלוה ית' על ידי תחבולה נקלה ופחותה כזאת:
(נא) אמר החבר: חס ושלום כי יסכימו המון החסידים והחכמים על התרת קשר מקשרי תורת האלוה ית' הלא הם הם אשר חזקו את הקשרים האלה באמרם ועשו סיג לתורה ואסור זה של הוצאה והכנסה מרשות היחיד לרשות הרבים ומרשות הרבים לרשות היחיד הוא אחד הסיגים שעשו הם כי התורה לא אסרה אסור זה אולם אחרי עשותם את הסיג הזה עשו בו דרך להקלה ראשית למען לא יחשב האסור שאסרו הם מתוך השתדלותם לחזק את המצוה כעומד במדרגה אחת עם אסור התורה ושנית למען הקל מעט על העם בהלוך ובטלטול אך כדי שיגיעו בני אדם לקלה זו ברשות הטילו עליהם את מעשה הערוב לשם הבחנה בין המעשה המתר לגמרי לבין הסיג ולבין עצם האסור:
והשאלות: 1. מה מקורו של ריה"ל נגד משנה וגמרא מפורשות? 2. ריה"ל לא שמע על "הערמה"? מה עם מכירת חמץ? פרוזבול וכו'??
נשלח ב-30/5/2011 21:57
נראה שכוונתו לאיסור טלטול מרה"י לחצר שאינה מעורבת השייכת לרבים ולכן עשויה להיקרא "רשות רבים" (או לכרמלית, אבל ראשון נראה עיקר).
נשלח ב-30/5/2011 22:14
הערמה נאמרה על איסורי תורה,ועל הוצאה זו שלשיטתו דרבנן שהם אמרו והם אמרו הרי הוא מסביר בטוב טעם ודעת.ובמכירת חמץ אין הערמה,מכיון שהערמה ביסודו נפסל מטעם נבל ברשות התורה וכגון התיר מכירה ,שאינטרס התורה היא שהשדה ישבות ואתה בתכלית לא שובת,משאכ בחמץ שהדרישה שלא יהיה ברשותך חמץ וכמו שכתב הרן שהבל יראה היא כתוצאה מהאיסור אכילה,ולכן אין כאן הערמה כי באמת אין ברשותך חמץ.
_________________
נשלח ב-30/5/2011 22:19
1. יש ברשותך חמץ, ומערימים ומכרים אותו לגוי. 2. וכן פרוזבול - גמרא מפורשת. 3. והיתר עיסקא. 4. ואיך הבין שזה דרבנן, אם משנא וגמרא מפורשת שזה דאורייתא?
תוקן על ידי eli_s ב- 30/05/2011 22:20:47
נשלח ב-30/5/2011 22:36
אין ברשותי חמץ כי מכרתי את המקום,רק שלכן פיקפקו כי זה לא נראה רציני כשזה אצלך בבית מכיון שאין זו דרך מכירה ולכן רוב היהדות החרדית אינה מוכרת חמץ גמור אלא אם כן מוציאים מהבית ואז סומכים על זה לכתחילה,לגבי פרוזבול ראה הלל שנמנעו מלהלוות,שגם זה מצוה דאורייתא,וראה שאם לא יתקן לא ישאר לא זה ולא זה וגם תלה את זהכמדומני שמדובר בשב ואל תעשה.לצריך עיון ולבדוקגבי עצם דברי הכוזרי באמת
_________________
נשלח ב-30/5/2011 22:43
זה אצלך בבית, ובאותה מידה ערוב עושה שתי רשויות. ועיין ברשב"א דרכי הערמה.
_________________
נשלח ב-30/5/2011 22:59
ברור הרשבא הרי בדבר על הסוגיא ,שזה דאורייתא ושם הוא דן על הערמה
_________________
נשלח ב-30/5/2011 23:42
זה לא לגמרי קשור - אך באופן מפתיע (ובעצם לא כל כך מפתיע) - דווקא גרעין של מלאכת הוצאה והכנסה הוא אחד הדברים היחידים (עם הבערת אש) המופיעים בתנ"ך כאיסור שבת: בספר שמות נאמר: "אל יצא איש ממקומו" (אם כי בפשטות מדובר ב"שבת מדבר" להבדיל מ"שבת דורות", ולכאורה עוסק ביציאה של האדם ולא בהוצאה)
אך העניין העיקרי הוא בספרי הנביאים: ירמיהו י"ז כ"א-כ"ב, כ"ז:
בניגוד למלאכות אחרות (כמו קושר ומתיר), שהם פורמליזציה פרושית במיטבה, ובה פעולות שנחשבו למשמעותיות באותה תקופה הוגדרו כמלאכה (ואחר כך אבדה הפואנטה והתחילו לעשות מהן גזירות לוגיות שהמשורר לא התכוון אליהן עד שהגיעו לאסור סירוק שער הראש כי זה קשור ברצף אבולוציוני למלאכה חשובה כגז צאן, וכפי שכתבתי כאן כמה פעמים), בעוד שקודם לכן מלאכה התפרשה באופן אינטואיטיבי/סובייקטיבי (כמו שתגיד שיום העצמאות הוא יום שבתון ואנשים מבינים לבד מה נחשב ל'עבודה' ומה נחשב לפעילות פנאי גם אם אולי מקבלים עליה כסף והיא עונה להגדרה הלוגית של עבודה),
איסור מסוים על הוצאה והכנסה דווקא היה קיים בטרם הפורמליזציה של הפרושים , אלא שהוא כנראה היה איסור פשוט וגלובלי (איסור להכניס "משאות" = לא מחטים וכפתורים מיותרים בבגד, מאזורי הספר אל הכרך [או אולי דווקא ירושלים בגלל קדושתה] ולהפך) והם כהרגלם לקחו את זה רחוק כשקבעו את ההלכה וארגנו ארבעה רשויות עם כללים פרטניים שאסור להוציא ולהכניס מרשות לרשות כל דבר שהוא.
וכולם נדחקים להסביר מה המקור של מלאכה כזו שהיא הרי לא יצירה בכלל כפי שכתבו התוס' שבת ב ע"א (לא שקושר ומתיר זה יותר יצירה מאשר כל מיני פעולות אחרות). אז זה המקור, לדעתי (אלא שבאיזשהו שלב נוצר הרושם, או שהפרושים יצרו אותו, שצריך מקור לוגי או מקראי, ואז באמת קשה להבין מה המקור)
_________________
נשלח ב-31/5/2011 20:07
למה דעך האשכול?
_________________
נשלח ב-31/5/2011 20:11
מאותה סיבה שכל עצכ"ח ידעך, מחמת השתתפותו המועילה של אותו מסכן, שאין לו עבר וגם לא עתיד, וכל קיומו ומהותו הם כהרף עין ועוד מעט ואינו - והתבוננת על מקומו ואיננו.
_________________
תוקן על ידי מתעבשקר ב- 31/05/2011 20:12:59
נשלח ב-31/5/2011 20:51
וואו מתעב - אתמול הגעת, התחכמת קצת עם פסאודו-ארמית, ואתה כבר מנבא דעיכת עצכ"ח, ועוד בגללי?
טוב, באמת, זה היה אשכרה הנמקה להפרכה. או הנפצה להפגנה. או ביצה לחביתה.
נ.ב. מתי תבינו שאני לא הווה?!
_________________
נשלח ב-31/5/2011 22:10
האם ירושלים בזמנו של ירמיהו היתה כרמלית או רשות הרבים?
נשלח ב-31/5/2011 22:18
בעלבעמיו אל תצחיק...
לפי הגמרא היא רשות היחיד אני חושב (ירושלים אלמלא דלתותיה נעולות בלילה חייבים עליה משום רשות הרבים)
אבל זו לא הנקודה - הנקודה היא שגרעין של הרעיון היה קיים קודם, וזה המקור האמיתי למלאכה הזו ולא דרשות מפסוקים. לאיפה הוא הרחיק לכת? זה עניין אחר לחלוטין... אתה יכול להיות בטוח שרבי עקיבה בן יוסף היה מתפלץ לראות את השולחן ערוך.
_________________
נשלח ב-31/5/2011 23:23
לכל הדיעות עירוב (במזון או פת) אינו מועיל לרה"ר דאורייתא
נשלח ב-31/5/2011 23:46
ועירוב של חוטים מסביב? או של חומה?
נשלח ב-1/6/2011 09:13
מכאן כעין ראיה שלרה"ר דאו' יש צורך גם ב 600,000, דבר שבוודאי לא היה מצוי בימי הכוזרי
