דומה שאין הרבה נושאים שדובר בהם כל רבות, כפי שדובר בנושא זה. דא עקא- כשניסיתי לבחון קצת לעומק את משנתו של רש"ר הירש בענין תורה עם דרך ארץ, נוכחתי לראות שרש"ר עצמו לא כתב זאת מעולם בצורה סדורה, וכפי שניתן להתרשם מדברי נכדו הרב ד"ר יצחק ברויאר * :
"רגילים לראות ברש"ר הירש את האיש המדבר בשם עיקרון תיאורטי והנלחם בעדו. על "תורה עם דרך ארץ" נכתב ודובר רבות עד לעבר הקרוב... אולם העובדה, שרש"ר הירש מעולם לא נזקק להסברה ולהנמקה יסודית של העיקרון התיאורטי ושבשום אחד מכתביו שנכתבו לדורות לא פיתח תיאורטית את יסודות השקפתו- עובדה זו בלבד מן הדין שתעורר את המעיין למחשבה..."
בקרב תלמידיו ניתן להבחין בשתי אסכולות, דומות אך שונות, בהבנת משנת רש"ר בענין 'תורה עם דרך ארץ' (אם כי אין סתירה ביניהן בפועל):
שיטת תלמידו, הרב יעקב רוזנהיים: פירוש המושג 'תורה עם דרך ארץ' הוא בתכלית הפשטות: 'דרך ארץ' היינו מלאכה (אמנות או עסקים), והנהגת רש"ר היתה ללמד את החניך אמנות, בד בבד עם לימודי התורה. ההנמקה לכך מפורשת במשנה ובגמרא. במשנה- 'שיגיעת שניהם משכחת עוון', ובגמרא- 'מי שאינו מלמד את בנו אמנות כאילו מלמדו ליסטות'- העדר ההכשרה לקראת עבודה במקצוע כלשהוא אצל היחיד, מביאה אותו להפרת הסדר הציבורי.
שיטתו של הרב ד"ר ברויאר: 'תורה עם דרך ארץ' של רש"ר, פירושה: תאימות התורה כצורתה בכל דור ודור, לכל תרבות [דרך ארץ]. משמעות 'דרך ארץ קדמה לתורה' הינה, שמשום שיש 'דרך ארץ'-תרבות, בעולם, זקוק האדם לתורה כדי להעמיד את התרבות תחת שלטון התורה. בזמנו זה היה רלוונטי עם לידתה של תרבות האמנסיפציה והליבראליזם, שגרמה לבילבול ולחילוקי דעות בקרב רבני אירופה (מבואר בהרחבה ובטו"ט במאמרו). לכן, לדעתו, לא פירט זאת רש"ר בכתביו, משום שראה זאת כדבר המובן מאליו: "המעיין בכתבי רש"ר הירש יווכח לדעת, כי הסיסמא 'תורה עם דרך ארץ' היתה שגורה בפי אלה שבאו אחריו יותר מאשר בפי הרב עצמו. ואשר לו עצמו, הרי היא מצא בסיסמה זו אישור לדבר שהוא כמעט מובן מאליו, היינו, שהתורה כחוק המעצב את חיי העם לא תוכל להצטמצם על בית המדרש בלבד ולמצוא רק בו את מטרתה, אלא, להיפך, היא צריכה לבוא במגע ובקשר עם תנאי החיים ומסיבותיהם, כפי שהם משתנים בכל זמן ועידן..."
[חשוב לציין ששיטה זו אינה נראית כתואמת עם המשנה באבות (ב, ב): 'יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון'- שבפשוטו נראה, וכן כתבו רוב המפרשים, שהמשנה מכוונת למלאכה, שע"ז שייך המשפט 'שיגיעת שניהם משכחת עוון' (לפירושו של הרב ברויאר אינו מובן מה שייך לשון 'יגיעה' על דרך ארץ). יתכן גם לומר כי הסיסמא 'תורה עם דרך ארץ' אינה מתיימרת לכנוס עצמה לתוך פירוש המשנה, אלא נלקחה כלשון שאולה, אך גם מדברי הרב ברויאר עצמו לא משמע כך].
הרב יחיאל יעקב וינברג יוצר כמין תמהיל בין שתי האסכולות הנ"ל, אך נראה באופן כללי שהוא מסכים עם אסכולת ברויאר, ש'תורה עם דרך ארץ' באה להזים את האסכולה (שכבר נפוצה בזמנם וגרמה לנזקים חינוכיים רבים) הגורסת שכביכול יהדות ותרבות היא סתירה (חובה לציין את שהדגיש רש"ר חזור והדגש, כי אין היהדות נזקקת לתרבות חיצונית כדי לעצב את אופיהּ התרבותי, אלא עליה לשאוב את תרבותה מעצמה, מתורתהּ).
כמו"כ מבקר הרב וינברג את אותם תלמידים שיצאו 'להגן' על רבם (יתכן שגם רומז להר' רוזנהיים), להכשיר כביכול את משנתו בעיני צדיקי הדור, בטענה שהרב הירש לא התיר את לימודי החול אלא לאנשים ארץ אשכנז , שמחמת התנאים הכלכליים ששררו בזמנו לא מצאו להם מקור פרנסה אחר אלא במקצוע המסחר, עי"ש בדבריו.
* המקורות בהודעה זו נלקחו מתוך שלושה מסות שנכתבו כהקדמות לג' כרכים בספר 'במעגלי שנה' של רש"ר הירש. כרך א'- הרב רוזנהיים. כ"ב- הרב ד"ר ברויאר. כ"ג- הרב וינברג.
