| נשלח ב-21/7/2011 12:27 |
 |
| |
תיאולוגיה ותיאוריה פוליטית
בזמנו היה אשכול שדבר על תחושת המלכות שהיתה ואיננה ועל משמעות השינוי בתודעת האדם הדתי.
מישהו פרסם באחד הפורומים על החב"דניק שביכה את נפילת הצאר ניקולאי, שכעת כשאין מלך בארץ, לא נבין יותר את מלכותא דרקיעא.
ואודה למי שיחזיר לי את אבדותי. בתכלת גליון 44, קיץ תשע"א, התפרסם מאמר מאת יעקב טאובס "תיאולוגיה ותיאוריה פוליטית".
המאמר מתחיל בטיעון "בראשיתה הופיעה התיאולוגיה כבעיה של תיאוריה פוליטית". המחבר טוען שקיים קשר הדוק בין תיאולוגיה לתיאוריה פוליטית, ואין בנמצא תיאולוגיה שאינה רלבנטית לסדר החברתי. לדוגמא, האם ייתכן שמי שמקבל את משנתו של קירקגור שכל הקשר בין אדם לא-ל מתבסס על סמכות וציות, יאמץ בפוליטיקה משנה ליברלית?
מאידך, אין תיאוריה פוליטית שאינה נשענת על הנחות יסוד תיאולוגיות. כאשר האתיאיזם נהיה קביל במאה התשע עשרה, רעיון ההיררכיה ותפיסה המדרג החברתי אבדו מתוקפם. בעידן מלוכני שלטונם של המלכים מעוגן בזכות א-להית, אולם כאשר זכות זו אינה נחשבת לקדושה, ובמקומה יש זכויות טבעיות לכל בני האדם, המלוכה נותרת לכל היותר כקישוט. כל היררכיה מניחה רבון שעומד מעבר 'לסדר', אבל בעידן הרומנטי יש זהות בסיסית בין הריבון לסדר.
ההיררכיה מבוססת על תמונת עולם של יקום המאורגן כמערכת קבועה של עליונים ותחתונים. החלוקה הזו שזורה בפילוסופיה, בתיאולוגיה ובפסיכולוגיה של ימי הביניים. ביטוי לקריסת ההיררכיה ניתן לראות באסטרונומיה הקופרניקאית, והמחבר מביא עוד דוגמאות.
בהמשך טוען המחבר שבמעבר בין ההגות של ימי הביניים להגות המודרנית, הוחלף העקרון ההיררכי ברעיון האיזון. רעיון זה מופיעה הן ברעיון הפרדת הרשויות הפוליטי והן בתחומים נוספים.
כעת חוזרת השאלה, היכן מוצא את עצמו האדם הדתי בימינו כאשר תחושת המידרג אכן התפרקה, האם ניתן לדבר על חברה דימוקרטית בחיי החולין ומדרגיות מלאה בחיים הדתיים, האם באמת עלינו לשאוף להחזרת המידרג המלכותי? אכן, בחברה החרדית, ניתן לראות קווים אנטי דימוקרטיים בעליל, וכמו שכפופים לרבש"ע, כך צריך לציית לנציגיו עלי אדמות. אם המחבר צודק הרי יש כאן דילמה לא פשוטה.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 21/07/2011 12:33:21
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-21/7/2011 12:30 |
|
| |
התורה נגד מלכים,
|
|
|
|
| נשלח ב-21/7/2011 13:18 |
|
| |
| בעלבעמיו כתב: |  | ...
בתכלת גליון 44, קיץ תשע"א, התפרסם מאמר מאת יעקב טאובס "תיאולוגיה ותיאוריה פוליטית".
המאמר מתחיל בטיעון "בראשיתה הופיעה התיאולוגיה כבעיה של תיאוריה פוליטית". המחבר טוען שקיים קשר הדוק בין תיאולוגיה לתיאוריה פוליטית, ואין בנמצא תיאולוגיה שאינה רלבנטית לסדר החברתי. לדוגמא, האם ייתכן שמי שמקבל את משנתו של קירקגור שכל הקשר בין אדם לא-ל מתבסס על סמכות וציות, יאמץ בפוליטיקה משנה ליברלית?
מאידך, אין תיאוריה פוליטית שאינה נשענת על הנחות יסוד תיאולוגיות. כאשר האתיאיזם נהיה קביל במאה התשע עשרה, רעיון ההיררכיה ותפיסה המדרג החברתי אבדו מתוקפם. בעידן מלוכני שלטונם של המלכים מעוגן בזכות א-להית, אולם כאשר זכות זו אינה נחשבת לקדושה, ובמקומה יש זכויות טבעיות לכל בני האדם, המלוכה נותרת לכל היותר כקישוט. כל היררכיה מניחה רבון שעומד מעבר 'לסדר', אבל בעידן הרומנטי יש זהות בסיסית בין הריבון לסדר.
...
בהמשך טוען המחבר שבמעבר בין ההגות של ימי הביניים להגות המודרנית, הוחלף העקרון ההיררכי ברעיון האיזון. רעיון זה מופיעה הן ברעיון הפרדת הרשויות הפוליטי והן בתחומים נוספים.
|
|
ראשית, דומני כי שתי האמירות שהדגשתי, סותרות זו את זו ואינן יכולות לחיות בכפיפה אחת.ממה נפשך, אם זו סיבה וזה מסובב, אי אפשר להפוך את המסובב לסיבה וההיפך.
איך אמר סרק קירקגור: או-או.
שנית, אני כופר בשתי ההנחות הללו. האמירה כי אין תאולוגיה שאינה רלבנטית לסדר החברתי, תהיה מוצדקת רק באמצעות פלפול ודרשנות. הרי באותם המקומות, לאורך אלפי שנים, היה לפעמים משטר אחד, אך תאולוגיות שונות. איך, למשל, תחת השלטון הסאסאני - מלוכה איראנית - חיו יהודים מייחדים אך גם זורואסטרים ונוצרים?
איך בהודו של המוגולים היתה תאולוגיה פאגאנית עם פנתיאון רב משתתפים, למרות שהשלטון היה של מסלמים מייחדים? שלטון רומי היה אותו השלטון כשהדת היתה דת האבות האלילית, אך גם כשנהפכה המלכות למינות.
וגם לגבי ההנחה השניה כך. התאוריה הפוליטית אינה נשענת דוקא על תפיסות דתיות. הדמוקרטיה הומצאה ביוון האלילית, לא בארה"ב הנוצרית. עם ישראל עובד ה' ביקש מלך "ככל הגוים" - שהיו עובדי אלילים.
והערה נוספת לגבי עקרון הפרדת הרשויות:
עקרון זה הוא עקרון נוצרי קדום, שהחל בגלל ההיסטוריה הנוצרית של כנסיה שנמצאת תחת דיכוי, ואח"כ גם בעימות, מול השלטון החילוני. מדובר בתפיסה אירופית-נוצרית, תפיסה שהתגבשה כבר בימי הביניים לצורתה השלמה - הרבה לפני העולם המודרני. לא בכדי בעולם המסלמי והיהודי, היה צורך לייבא אותה מהמערב.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/7/2011 16:49 |
|
| |
אני כבר מרגיש כמו שוטר לוגי. לצערי יש להבחין גם כאן בין שתי משמעויות שונות של הקביעות הללו:
א. האם הופיעה בהיסטוריה פילוסופיה פוליטית שלא היתה קשורה לתיאולוגיה, או להיפך. לזה רלוונטי להביא דוגמאות היסטוריות.
ב. האם יש קשר הכרחי בין שני אלו. לזה אין כל משמעות לדוגמאות השונות, וצריך לדון בזה מושגית.
משל למה הדבר דומה, לשמאל וימין פוליטי וכלכלי חברתי. אני בהחלט חושב שיש קשר בין שתי התופעות, ובודאי במישור הריאלי (בעולם האמיתי). אפרופו הפגנות הדיור שמואשמות בפוליטיזציה (שמאל חברתי = שמאל פוליטי). השאלה האם הקשר ביניהם הכרחי גם במישור המושגי? בהחלט לא.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/7/2011 18:33 |
|
| |
פרגמנט של קריטיאס
שלום,
אני מבקש להביא כאן פרגמנט של קריטיאס, היכול להציג עמדה אחת מעניינת כשלעצמה.
הייתי מבקש גם לשמוע דעתכם על אפשרות לקו דמיון עם מו'נ חלק ג פרק כז
קריטיאס ( 403-455 לפני הספירה ), מתיחס על סולון, וקרובו של אפלטון מצד אמו, היה אדם מבריק, שהתבלט באתונה לקראת סוף המאה החמישית כסופיסט, מדינאי אוליגרכי ומשורר. ב 404 היה אחד מ 30 הטירנים. הוא נהרג בידי הדמוקרטים בשנת 403 לפנה'ס. כסנופון: 'לא היה כמוהו גזלן וחמסן'. הקטע לקוח ממחזה הסטירים 'סיסיפוס'. הוא בא כדוגמה לדעות שרווחו בשאלת האלים, בענין מקומה של התרבות כתרמית ובענין החוק, 'נומוס'.
קריטיאס / פרגמנט מתוך סיסיפוס היו ימים בהם אנוש חי ללא חוק, וכמו חיה כפף עצמו לפני הכח, פרס לא ניתן אז לצדיק, והרשע היה פטור מעונש. רק אחר כך, זו דעתי, בני האדם קבעו חוקים, הצדק נעשה שליט כדי לכבוש לעבד את האלימות ולהקפיד שכל פושע יענש. אך מכיון שהחוקים מנעו אמנם פשיעה גלויה, אך בני אדם עוד נהגו לפעול באלימות בסתר, משום כך לדעתי, אותה שעה, חכם אחד המציא לבני תמותה יראת אלים כדי להפחיד את הרשעים, כשהם בסתר עושים, אומרים, ואף חושבים דבר מה. זו הסיבה איפא להכנסת האל. זה כח, לדבריו, שחי לנצח, שומע בשכלו וגם רואה. תבונה יש לו לאין ערוך, טבעו הוא אלהי, הוא מאזין לכל מילה של בני אדם, ומסוגל לראות כל מעשה, אפילו בדממה תחרוש מזימתך לא תתחמק מן האלים. הן תבונתם היא עלאית. באמרים כאלה הקנה להם תורה מתקתקה, מסתיר את האמת בטיעונים של שקר. והוא קבע שהאלים גרים למעלה כדי להכות יותר את בני האדם בפחד, משם, כך הוא ידע, באות החרדות, משם הגמול ליצורים האומללים, מן הקמרון השמימי שבו נראו ברקים ונשמעו קולות הנפץ של הרעם, שם פני הרקיע המכוכב, בנין מופלא של האומן הטוב - הזמן, שבו פוסע גוש השמש המלובן המטר יורד ממנו אל הארץ. סגר אם כן את בני אדם במעגל פחדים כאלה, והתקין בטיעוניו מקום נאה למגורי האל, שם קץ לאי הסדר והשליט חוקים. - - - - - - - - - - - - - - - - כך בעיני, לראשונה פלוני שכנע את בני אנוש לחשוב שקימים אלים. (דילס-קרנץ, קטע 25) תר. אהרן שבתאי נומוס = חוק. [מכאן בעברית: נימוס] מושג שבאופן מסורתי מציין את היוונים בניגוד לברברים. כשדמרטוס, המלך המודח של ספרטה, משוחח עם מלך פרס, ערב הפלישה ליוון, ומנסה לאפיין את בני מולדתו, הוא אומר: 'כציבור הם הגבורים בכל בני האדם, יען בהיותם חופשיים, אינם חופשיים בכל דבר. כי עליהם עומד אדון (דספוטס) החוק, אשר מפניו הם יראים עוד יותר מאשר אנשיך מפניך'(הרודוטוס, ספר ז' 104). נומוס = מנהג. הוא משתנה במקומות שונים, בעמים שונים. באתונה של 431 לפנה'ס החוק הוא (כדברי יסון) קודם כל תריס בפני האלימות. התנהגותו של יסון (במחזה מדיאה) היא דוגמה להפרת החוק ושמוש חלקי ותועלתי בו. הקיקלופ טוען שהחוקים אינם אלא קישוט ושילכו לעזאזל (אורפידס, קיקלופ, שורות 340-338). תרסימכוס טוען שהחוק אינו אלא מה שבעלי הכוח והשלטון מחוקקים לתועלתם ( אפלטון, פוליטאה, כרך ב ע' 176). מתוך הערה 538 של א.שבתאי לתרגום מדיאה. עודד
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/7/2011 22:30 |
|
| |
"חכם אחד המציא לבני תמותה יראת אלים כדי להפחיד את הרשעים, כשהם בסתר עושים, אומרים, ואף חושבים דבר מה. זו הסיבה איפא להכנסת האל "
לעודד
הרי קטע זה (שכמדומני כבר ציטטת באשכול אחר) מתאר איך בני האדם המציאו את האלים כדי להשליט סדר בעולם .כלומר במקום "בראשית ברא אלוקים"-" בראשית ברא האדם את אלוקים."
ולכן לא ברור לי מה לדעתך הדמיון לנאמר בפרק כ"ז במורה נבוכים ששם הרעיון הזה ,כמובן מאליו,לא נמצא.:
(אלא אם כן כוונתך להדגשת חשיבות הסדר החברתי שהוא מובן מאליו)
"לכן התורה האמיתית, אשר ביארנו שהיא אחת ואין בלתה, והיא תורת משה רבנו17, באה רק ללמד אותנו את שתי השלמויות גם יחד, כלומר, תקינות מצבי בני-אדם אלה עם אלה על-ידי ביטול העֹשֶק (שבני-אדם עושקים) זה את זה, ועל-ידי סיגול מידות טובות ומעולות, כדי שאפשר יהיה לאנשי הארץ להתקיים ולהתמיד בסדר אחד, כדי שכּל אחד מהם יגיע לשלמותו הראשונה, ותקינות האמונות ומתן דעות נכונות שבהן תושׂג השלמות האחרונה18"
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2011 01:10 |
|
| |
הפרדת רשויות והאיזון בין הרשויות
שלום,
לענין הפרדת הרשויות והאיזון בין הרשויות, - בספר השישי של 'היסטוריה' שכתב פוליביוס, [היסטוריון יווני משובח, שנולד בערך ב 202 לפני הספירה] באה שיחה על סוגי המשטרים. הנימוק להרצאה זו - נסיון להסביר כיצד גבשה רומא כמעט את כל העולם ב 53 שנים. פוליביוס מתאר את המשטר הרפובליקאני הרומי כמחולק בין רשויות שונות, תוך שמירה על איזונים ובלמים. לדעתו, זו הסיבה להצלחת המשטר הזה.
זה היה גם משטר יציב ביותר שהתמיד 500 שנים, ורק ב100 השנים האחרונות החל להתערער.
משטר דומה התקיים בוונציה בימי הביניים. שם הוא יציב ומוצלח.
האבות המיסדים של ארצות הברית היו מודעים היטב לחיבור הזה, והסתמכו על התובנה הזו בחיבור החוקה השלהם, הבנויה על רעיון הפרדת הרשויות ומשחקי כח מאזנים.
יש גם סממנים רומיים בולטים בארה'ב.
על הקיר, לצידי הדוכן של אולם הסנאט, תמצאו את הפסקי הרומאיים. [נדמה לי שגם במצבת לינקולן], וכמובן הנשר הרומי.
עודד
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2011 08:11 |
|
| |
האם בעל האשכול סבור שקבוצים חרדיים אבדו את אופיים בגלל המוזכר במאמר? אם לא אזי הם סתירה לאמור
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2011 11:07 |
|
| |
| 932woland כתב: | | שלום,
לענין הפרדת הרשויות והאיזון בין הרשויות, - בספר השישי של 'היסטוריה' שכתב פוליביוס, [היסטוריון יווני משובח, שנולד בערך ב 202 לפני הספירה. תרג. שימרון, הוצ' מ.ב]] באה שיחה על סוגי המשטרים. הנימוק להרצאה זו - נסיון להסביר כיצד גבשה רומא כמעט את כל העולם ב 53 שנים. פוליביוס מתאר את המשטר הרפובליקאני הרומי כמחולק בין רשויות שונות, תוך שמירה על איזונים ובלמים. לדעתו, זו הסיבה להצלחת המשטר הזה.
זה היה גם משטר יציב ביותר שהתמיד 500 שנים, ורק ב100 השנים האחרונות החל להתערער.
פוליביוס טוען שהמשטר ברומא היה בעל שלשה יסודות: אריסטוקרטיה, מלוכה ודמוקרטיה. שלושת היסודות היו שותפים לשלטון , 'והכל היה ערוך ומסודר בהגינות וביעילות'.
הקונסולים יצגו את השלטון המלוכני. הסנאט את האריסטוקרטיה, ואספת העם את הדמוקרטיה. לכל יסוד תחום ממשל משלו. כל אחד יכול להגביל את האחר. ולכן כולם צריכים להיוועץ זה בזה ולהשיג הסכמה.
עוד יש לשים לב כי ברומא נערכות בחירות שנתיות לרוב התפקידים .ובכל תפקיד שנים או יותר נושאי משרה בעלי סמכויות שוות . אזרחי הרפובליקה הרומית הכירה בכך שמבנה שלטוני כזה הוא מסובך ולא היעיל ביותר, אבל הם מוכנים לשלם את המחיר למען החופש האזרחי שלהם.
משטר דומה התקיים בוונציה בימי הביניים. שם הוא יציב ומוצלח.
האבות המיסדים של ארצות הברית היו מודעים היטב לחיבור הזה, והסתמכו על התובנה הזו בחיבור החוקה השלהם, הבנויה על רעיון הפרדת הרשויות ומשחקי כח מאזנים.
יש גם סממנים רומיים בולטים בארה'ב.
על הקיר, לצידי הדוכן של אולם הסנאט, תמצאו את הפסקי הרומאיים. [נדמה לי שגם במצבת לינקולן], וכמובן הנשר הרומי.
עודד |
|
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2011 11:34 |
|
| |
שלום,
לצעמערענע, נראה לי שהמחבר קריטיאס אינו עוסק בסדרי עולם אלא בסידרי הפוליס.
השאלה שלו היא איך התבסס סדר חברתי מסוים בפוליס ומה התוקף שלו. האם זה סדר הכרחי ואמתי שנקבע על ידי הטבע, או סדר אנושי, שנקבע על ידי אדם, ולכן ניתן לערער עליו, לשנות אותו ואפילו לחתור תחתיו.
שינויי תנאים בחברה היוונית דורשים לפעמים מחוקקים אשר ישנו את צורת השלטון ויתנו ביטוי לכוחות חברתיים שונים. מתפתח גם עיסוק עיוני במדע המדינה החוק והחברה, ואלו כוללים גם מחקר השוואתי.
ברור שהדבר שונה מאד ממה שמתרחש אצל עמים אחרים ואנחנו ביניהם.
הצד השווה שאני מבקש לברר אותו, אם הרמבם מבין את התורה, ואין משנה מקורה, ככלי המיועד לתפקיד יצירת ושמירת הסדר החברתי ההכרחי לקיום המדינה, משמע שהיא באה לספק לאנשים סיפור המשרת את המטרה הזו, ולא סיפור האומר את האמת על טבע הדברים כמות שהם. לא לגבי העולם, לא לגבי האל, שעל כן אותם יש לחקור בכלים אחרים, והמסקנות עשויות להיות שונות ממה שמחזיק בו המאמין הפשוט, אשר אינו אמור לדעת את האמת אלא להתנהג כראוי במדינה..
עודד
|
|
|
|
|
|
