מהן טיב ההוכחות הנדרשות על מנת להוכיח דת?

תוקן על ידי pi_haton ב- 01/08/2011 21:35:34

כל החלטה יכולה להביא בסופו של דבר לאיבוד חיים, גם ההחלטה למי להצביע בכנסת, משפיעה על קבלת ההחלטות במדינה, איבוד חיים של יהודים / ערבים, שחרור מחבלים או נסיגה משטחים, מבצע תקיפה או פינוי ישובים, תקציבים לכיבוי שריפות או לישיבות או לכדורגל. הרבה יותר מפחיד מאשר לקיים מצוות. זו לא סיבה שתדרוש או תצפה מאדם לחפש 'הוכחות' ברמות היסטריות. עובדה היא שבנושאים הקשורים לחייו של האדם עצמו, האדם מקבל החלטות, לפי מה שנראה לו בהבנה בסיסית עם עוד קצת בירור הגיוני, כך הוא מחליט איזה טיפול רפואי לעשות, מאלו דברים יש להימנע, ולאלו דברים אינו חושש, הוא מדבר בסלולרי, מתקרב למיקרוגל, ועוד ועוד, אע"פ שאם היה מגייס את כל הררי הספקנות המתעוררת לחיים כל אימת שמדובר על משהו שמחייב להסיק מסקנה רחמנא ליצלן, כבר מזמן היה מוחו מטוגן ולא היה יכול לקבל שום החלטה. ההחלטה לקבל או לדחות דת לא צריכה להיות שונה מההחלטה להיות קשור לקופת חולים כזו או אחרת, לנהוג בצורה כזו או אחרת, לגור בעיר כזו או אחרת, וכל שאר ההחלטות שאנו מקבלים כל עת ובכל שעה.

לכל תחום יש את הדרך המקובלת אצל האדם לחשוב עליו, בהתעלם מספקנות פילוסופית / אקדמית / טמקאית. כשלאדם יש ספקנות היסטורית, והנושא מעניין אותו, הוא בדרך כלל מצליח לגבש דעה, על פי דעתו וההגיון שלו. וכן כשלאדם יש ספק מוסרי, או ספק במה הדרך הנכונה לחיות, הוא מגבש לעצמו את הדרך לקבוע. באותם קריטריונים יש לבחון את הדת. ואין שום משמעות להוכחות ברמה של בית משפט, כי כשהנדון שונה צורת הבדיקה שונה, במתמטיקה יש נוסחאות, במשפט פלילי יש התרשמות נסיבתית, בהיסטוריה יש עדויות, בכימיה יש מעבדה, ביחסים בין אישיים ישנה אינטואיציה, ברפואה ישנו נסיון, בכל  תחום אדם מקבל החלטות על פי הפרמטרים המתאימים. כך גם בתחום הדת על כל היבטיה.

כל מי שבוחן את הדת בצורה אחרת משאר ההחלטות בחייו, ומציב לפתחה כל מיני מבחנים קפקאיים שלא יסתיימו לעולם, עושה שקר בנפשו. ואם היה בודק כך אם להשקיע את הכסף בבורסה, לעולם לא היה מרויח שקל, או אם היה בודק כך כיצד לנהוג בכביש, היה עד היום לפני הטסט הראשון, וכך הלאה. האדם פעיל ופרגמטי ויודע לבדוק ולקבל החלטות, בכל נושא שמשפיע על בריאותו על ממונו ועל חייו, משכנתא הוא לוקח אחרי בירור, על מע"צ הוא סומך, ופתאום כאן הוא מציע מבחני בוזגלו מופלאים. פתאום אי אפשר לדעת, ותמיד עולות כל מיני אפשרויות וקונספירציות ולך תדע ואלהי הפערים ומלאכי המורכבות, ובעצם אין הבדל בין כן ולא, ואפילו אם כן, זה לא מחייב שצריך כובע שחור. ואפילו אם צריך כובע שחור, עדיין איפה היה אלהים בשואה. וכו'.

זה לא אומר כמובן שאם אדם יפעיל את השיקולים המוכרים לו בקבלת החלטות, הוא חייב להגיע להשקפה של הדת היהודית או אחרת. אבל זה אומר שדי עם הצבת המבחנים שראשם בשמים. יש כמה דברים פשוטים שהאדם יכול לבדוק, ולגבש לו השקפה. זה לא הימור יותר מכל ההחלטות האחרות בחיים שלו (למרות שידוע שכל היהודים עסוקים כל ימיהם ברצח עם), וזה לא מסובך יותר מהרבה נדונים אחרים שעוברים מולו יום יום. או לכל הפחות הרבה פעמים בחייו.

הסיבה האמיתית לאמוק שאוחז את האנשים כשמדברים אתם על לבחון את הדת, היא הפחד והסלידה מעיסוק במשהו שאיננו תופסים. התרגלנו שהכל תפיס, ולכן כל מפלצות הספגטי מתעוררות מתהומות השאול לעזרתינו כדי להוכיח באותות ובמופתים, שאם זה לא תפיס אזי אין מה לדבר על זה. ואם זה לא מדיד אזי זה חסר משמעות. ואם אפשר לפרק כל תופעה לפרוסות בשיטת הסופר סלאמי (בשיטת הסלאמי חותכים אותו כל פעם קצת, הסופר סלאמי היא אפילו שאי אפשר בעצם לחתוך את כולו, מדברים על כך שבאופן תיאורטי אפשר לחתוך חלקים ממנו) זה אומר שהיא לא נמצאת ולא היתה מעולם. שהרי חלק גדול מהתופעה הוא ממש טריויאלי והגיוני.