ובחזרה לנושא האשכול.
לשונו של המשך חכמה קשה ביותר. אני מתרגם אותה ללשון ימינו ומעיר מה שלדעתי חשוב לברר.
שני טיפוסים
הנה ידוע התהוות הכבוד בעם ישנו משני פנים. או מעוצם חכמה של הנכבד ומידותיו האלוקיות והנהגתו הנפלאה, או מפעולות זרות בלתי מושגות ופלאים יוצאים מגדר הרגיל הטבעי, עד כי יחשבוהו לאלקי.
יש שני טיפוסים שזוכים לכבוד.
1. בעלי מעלות עצמיות של חכמה, מידות טובות והתנהגות מופלאה.
כאן צריך מן הסתם דוגמאות של חכמה, מידות טובות והתנהגות מופלאה. האם נסכים, כדי להקל על הדיון, שמדובר באישים כמו הרב משה פיינשטיין והרב שלמה זלמן אויירבך?
המחבר מתייחס לאישים בתוך עולם היהדות והתורה. איני רוצה להסב את הדיון אבל יש גם קהיליות אחרות ואישים מפורסמים נוספים. האם ייתכן שילוב של חכמה ומידות ללא תורה וללא מחוייבות למצוות באופן האורתודוכסי. רק הערתי כי זה נושא חשוב, אבל עדיף להישאר במתווה שהכין ייתכן.
2. אישים שמסוגלים לחולל מעשים יוצאים מהרגיל, שהם חריגים או אפילו נגד מה שמקובל אצלנו כחכמת הטבע.
למשל, יבוא אליהם אדם נכה והם יגרמו לו לקום על רגליו ולהלך כאחד האדם. או שהם מסוגלים לגלות נסתרות. או לסייע לדברים טובים לקרות (או רעים לרשעים?) כגון שאדם יתרום כסף לצדקה ומייד יגלה להיכן נעלמו משקפיו היקרים מאד. (מובא בעלון קופת העיר כמדומה למי שתרם ורב פלוני ברך והמשקפים נמצאו מייד).
אם אסכם את החילוק היסודי בלשון גסה: יש רבנים ויש באבות.
***
בחינת החכמים
והנה המכובד מהחכמה ויושר הנהגתו, הנה תחילת כבודו אצל החכמים האצילים בעם. הם היודעים להוקיר חכמתו, הם המבקרים הנהגתו, הם החודרים בעין חודרת אל מידותיו ומאשר יפליאוהו לשלם אמיתי, יתפרסם שמו גם אצל ההמון וחרדת קודש ירעדו ממנו.
האידיאל לדעת המחבר הוא שהמתפרסם בשל חכמה, מעלות אישיות והנהגות טובות ייבדק בידי אנשים אמינים, כלומר חכמים גם הם.
יש כאן מעגל קסמים שקשה לדעת היכן הוא מתחיל. איך יזוהו החכמים והשלמים שראויים לזהות את החכם והמושלם החדש?
בלשון קצרה ושוב גסה: איך יודעים לזהות חכמים? זו בעיה בעיקר להמון שאינו חכם. האם זה שהומלץ עליו כרב וחכם אינו אלא באבא שהומלך בידי באבות אחרים?
והיות שבזמננו יש מכתירים רבים לתארי כבוד, איך יש להתייחס לעיתונים, עלונים ופורומים באינטרנט כמכתירי "גדולים"? על מי נקום ונסמוך?
***
זהירות: מתחזה
אולם האיש המכובד מצד פעולותיו הזרות והנפלאות, הוא יהולל תחילה מן ההמון, אשר בעיניים טוחות יחשבוהו לאלקי ולאמר כי הוא בלתי טבעי ויטפלו עליו שקרים ופליאות זרות בסיפורים מפליאים עד כי יתפרסם שמו אצל ההמון וגודל הפרסום יעש כנפים גם בלבות הנבונים בעם, להטיל ספק בליבם לאמר לא לחינם יתפרסם שמו אצל ההמון, עד כי גם הם יכבדוהו.
יש מי שמייחסים לו עלילות מופלאות אבל -
1. הן שקר.
2. הוא לא נבחן מעולם על ידי החכמים (ראו לעיל על מעגל הקסמים שקשה להיכנס אליו) אלא פורסם בידי ההמון.
***
מה מלמד הנסיון?
והניסיון יוכיח על זה.
האם הנסיון של זמננו מאפשר לזהות חכמים בעלי מידות תרומיות?
על מי יש לסמוך? ממי יש להיזהר?
יש אישים שקל יחסית להיזהר מהם.
באחד העיתונים שאמורים להיות חרדיים מפרסם את עצמו אדם בעל יכולות מיסטיות לכאורה. אולי לא ראוי לעשות זאת, אבל אני זקוק לפרטים כדי שיהיה ברור למי הכוונה. ראיתי זאת פעם בעיתון "יום ליום" ושמו של המיסטיקאי אורן זריף. האם יוסכם לצורך הדיון ש"יום יום" הוא עיתון חרדי ולכן אמור לפרסם רבנים, כלומר אנשי הסוג הראשון של ה"משך חכמה" ואילו זריף אינו, עד כמה שידוע לי, שומר מצוות (ואם טעיתי, עמו המחילה הגדולה).
מעתה עלינו לשאול: איך יש להתייחס לאישים/מפורסמים כמו בבא אלעזר, בבא סאלי, רבי דוד אבו חצירא, הרב חיים קנייבסקי (השתמשתי בתארים המקובלים בחברה שבה אני מתגורר).
אם ניתן ליישם את החלוקה של המשך חכמה אזי צריך כנראה להבדיל בין אלו שההמון מעריך, וזה יכול להיות מסיבות נכונות או לא, לבין אלו שהחכמים מעריכים.
האם יתכן שיש חכמים שההמון מעריך?
האם יתכן שיש חכמים שמעריכים באבות?
האם יש בכלל חכמים היום שמזהים חכמים?
האם בימי המשך חכמה התיאור שלו מתאים למציאות ההיסטורית או שגם אז זו היתה קריאה להמון להיזהר מבאבות (של התקופה) מוסווית כתיאור מחמיא של הפרדה בין חכמים להמון?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
