באישור ההנהלה ובעזר החונן לאדם דעת.באשכול הקישורים לכתבות/מובאות, הביא הרב ספרן קישור לשיחה של עו"ד הלברטל עם ירון לונדון ומוטי קירשנבאום.
הלברטל שהתחרד בשנים האחרונות ומשתתף בשיעורו של הרב אלישיב, מציג את עצמו כמקורבו של הרב.
בראיון הוא תקף בחריפות את תופעת הבאבות מזוויות שונות. חיציו העיקריים מופנים כלפי מה שהוא מכנה יהדות מיסטית.
הערת אגב. כחלק מביקורתו הוא טוען כי בעבר העמדנו (מי?) לעולם את איינשטיין ופרויד ושואל רטורית, על מה תהיה גאוותנו בדורות הבאים. לא הבנתי בדיוק על מה לדעתו תהיה גאוותה של החרדיות הרציונלית, כהגדרתו, בדורות הבאים.
בחוגים הליטאיים אוהבים מאד לזלזל במיסטיקה ולהשתבח ברציונליזם. כדאי לבחון האם יש כיסוי לשביעות הרצון העצמית הזאת.
למיטב שיפוטי, כמי שגדל, התחנך ומשתייך לחברה זו, אין לכך שום בסיס עובדתי.
הדבר היחיד שחברה זו משלמת כמס שפתיים לרציונליזם הוא הרחקת העדות. בשלב מסוים, בדרך כלל בדור האחרון, פסקו כל התופעות המיסטיות. כך תופסים שתי ציפורים במכה. א. לא נאלצים להתמודד עם עובדות הנוגדות את השכל הישר ואת החשיבה הרציונלית. ב. אפשר לפשוט טלפיים ולומר ראו רציונליים אנו.
מה לעשות, השכל וההיגיון אינם אמורים להיות תחומים בזמן או בפרסונה. אין שום סיבה כי מה שמכונה היום או ביחס לאיש פלוני בלעג ובוז מיסטיקה, יזכה להתייחסות אחרת כאשר מדובר בדורות קודמים או באיש שאנו חפצים ביקרו.
את כל המופתים התנכיים והחזליים הם מקבלים כפשוטם והמעיז לפקפק בפשוטם של דברים, כדעת כמה מרבותינו הראשונים, מוקע כאפיקורס.
בשולחן ערוך (הספרדי) הלכות מעונן ומכשף אבן העזר קעט סעיף ו "מי שנשכו עקרב מותר ללחוש עליו ואפילו בשבת, ואע"פ שאין הדבר מועיל כלום".
ידועים דברי הגר"א (האשכנזי) בביאורו (סקי"ג) שזו דעת הרמב"ם "אבל כל הבאים אחריו חלקו עליו, שהרי הרבה לחשים נאמרו בגמרא. והוא נמשך אחר הפילוסופיה ולכן כתב שכשפים ושמות ולחשים וקמיעות הכל הוא שקר.
אבל כבר הכו אותו על קדקדו שהרי מצינו הרבה מעשיות בגמ' ע"פ שמות וכשפים... כאן הוא מביא רשימת מקורות ביניהם הסיפור הידוע על ר"ח ור"א דאיברו עיגלא תילתא... והרבה כיוצא, להוכחת עמדתו. והתורה העידה ויהיו תנינים. ועיין זוהר שם וכן קמיעין בהרבה מקומות ולחשים רבו מלספר.
והפילוסופיא הטתו ברוב לקחה לפרש הגמרא הכל בדרך הלייצי ולעקור אותן מפשטן וח"ו איני מאמין בהם ולא מהם ולא מהמונם, אלא כל הדברים הם כפשטן. אלא שיש בהם פנימיות לא פנימיות של בעלי הפילוסופיא שהם חיצוניות, אלא של בעלי האמת"
הגר"א עצמו, כידוע, לא טמן ידו באבנטו. כמסופר על ידי תלמידו הגר"ח מוואלוזין בהקדמתו לספרא דצניעותא, "ואמרת׳ לו מעתה הלא אינו דבר גדול ופלא כ״כ לברוא גולם, השיב כי באמת פעם אחת התחלתי לברוא גולם ובעודי באמצע עשייתו חלף ועבר תמונה אחת על ראשי והפסקתי מלעשותו עוד, כי אמרתי מסתמא מן השמים מנעוני לפי רכות שני אז. ושאלתיו בן כמה היה אז והשיב שהיה קודם י״ג שנה. פאתטי עד כאב.
יש שם עוד כהנה וכהנה אודות "המגידים". "שמעתי מפיו הק׳ שפעמים רבות השכימו לפתחו כמה מגידים מן השמים בשאלתם ובקשתם שרוצים למסור לו רזין דאורייתא בלא שום עמל ולא הטה אזנו אליהם כלל
וא׳ מן המגידים הפציר בו מאד עכ״ז לא הביט אל מראהו הגדול וענה ואמר לו איני רוצה שתהיי השגתי בתורתו ית״ש ע"י שום אמצעי כלל וכלל רק עיניי נשואות לו ית״ש מה שרוצה לגלות לי וליתן חלקי בתורתו ית"ש בעמלי אשר עמלתי בכל כחי הוא ית״ש יתן לי חכמה מפיו דעת ותבונה שיתן לי לב מבין וכליותי יעשו כשתי מעיינות ואדע כי מצאתי חן בעיניו ואיני רוצה אלא ממה שבתוך פיו וההשגות ע"י המלאכים המגידים ושרי התורה אשר לא עמלתי ולא חכמתי אין לי בהם חפץ.
ובדידי הוה עובדא ששלח רבינו אותי אצל אחי הקטן וגדול ממני בכל מילי דמטיב חסידא קדישא הגאון מוהר״ש זלמן זלה״ה לאמר לו בצווי משמו שלא יקבל שום מלאך מגיד אשר יבא אצלו כי בזמן לא כביר יבא אליו מלאך מגיד.
ואמר אף כי מרן הב״י היה לו מגיד היה זה לפני ב׳ מאות שנה שהיו הדורות כתקנן והיה שרוי על אדמת הקדש, לא כן עתה שרבו המתפרצים ובפרט בחו״ל א"א כלל שיהיה כלו קדש קדשים בלי שום עירוב כלל ובפרט הגילויים אשר בלא תורה נפשו בחלה בהם ולא היו נחשבים אצלו כלל וכלל.
בקיצור, תופעת המגידים חיה וקיימת ובועטת. יש רק הסתייגות ממתנות חינם וחשש ל"עירוב" כוחות לא רצויים.
הגר"א הוא הסמכות התורנית וההשקפתית של ציבור רציונלי זה. האם אין הגרי"ש וכל גדולי התורה והציבור הליטאי מקבלים את עמדתו זו? וכי אינם מאמינים באמונה שלימה בכל סיפורי הבאבות הללו? וכי אינם מגדירים את הפיקפוק בהם כחירוף וגידוף ואפיקורסות?
אין צורך להרחיק עד לגר"א. הציבור הליטאי מאמין בכל המכונה מיסטיקה. הוא קצת יותר בררן באישים להם הוא נותן את הקרדיט.
אלא מאי, מסיבות שונות, לא מתאים להם להיות מתויגים כמיסטיקנים. הפתרון גאוני בפשטותו ונבזותו. מותחים קו דמיוני על תקופות (זה היה פעם) ואישים (רשימה מצומצמת ונבחרת). מה שמחוץ לקו הריהו מיסטיקה. מה שבפנים הוא עיקרי אמונה. כל הכופר דינו מבואר בשו"ע.
אכן, כל המערכת הזאת נמצאת רק בשולי החיים ולא במרכזם, אך זהו חלק ממנגנון ההכחשה וההדחקה. בפועל, מאמינים בזה באמונה שלימה וכאמור, מגדירים את המפקפקים כאפיקורסים.
אל תתייראו מן המיסטיקנים ולא ממי שאינם מיסטיקנים, אלא מהליטאים הצבועים, שדומים לרציונליים, שמעשיהם כמעשה מיסטיקנים ומבקשים שכר כרציונליים.
