בוקר טוב שותפי סוד!
ברור לעניות דעתי שקבלת האר"י על ידי הצמצום וכל המשך דרכה באה לענות על זה.
וזה מובן מתחילת שער ההקדמות ואוצרות חיים למעיין שם.
אבל כיוון שאי אפשר כאן לדון ולהוכיח על ידי פרשנות אצטט ממבוא שערים של ר' חיים ויטל וממהדורה בתרא בדרוש אדם קדמאה הנדפס מכתב יד על ידי ר' יוסף אביבי, ויהיה מוכח לעין כול שביליצר צדק ממש במשפט הקולע שלו.
העתקת מבוא שערים
דע כי טרם שהאציל המאציל את האצילות וכל העולמות האלו אשר הם עכשיו נאצלים נבראים ונוצרים ונעשים, הנה אז טרם שנאצלו, היה האין סוף ממלא כל המקום הזה אשר בו עומדים ד' עולמות אבי"ע האלו ולא היה שום דבר חוץ ממנו, ואפילו בחינת ריקות ואויר פנוי בתוכו לא היה בשום אופן שבעולם כי אותו האור לא היה לא סוף כלל ועיקר,
וכיוון שהכול היה ממולא מן האור ההוא הנקרא אין סוף אם כן לא היה הפרש בו מקצותיו אל קצותיו עד שיצדק בו בחינת מעלה ומטה פנים ואחור כמו שיצדק עתה אחר אצילות הי' ספירות.
והטעם כי הרי כל האור היה שווה באחדות ובהשוואה גמורה ואין בו לא תחילה ולא סוף עד שנאמר כי מקום ההתחלה תקרא מעלה ומקום הסוף יקרא מטה,
וגם כיוון שהכול אור א' בהשוואה לא היה בו שום שם או כינוי כי השם מורה על דבר קצוב ומיוחד להכיר הפרש שבין ספירה לחברתה אמנם כיוון שהכול אור אחד לא היה שייך בו שם או כינוי או אות או נקודה ולא שום דימיון ותמונה כלל וגם לא נוכל לכנותו בכינוי רחום או חנון וכוו' כי מכיוון שלא היו נבראים על מי ניכר רחמנותו וכן בשאר השינויים .......
אמנם כאשר עלה ברצונו הפשוט להאציל העולמות להוציא כוחותיו מן הכוח אל הפועל כי איננו יכול להיקרא מלך או רחום או חנון או דיין וכיוצא אלא לאחר בריאת העולם ......,
אז הוצרך תחילת הכול לברוא המקום והחלל הפנוי לשיאצל אחר כך העולמות תוך החלל ההוא כאדם הבונה בית חתנות לבנו ואחר כך מכניסו לתוכו ועושה לו חופה ובתחילה ברא ועשה המקום של כל העולמות כולם מראשית ע"ק ועד סוף עולם העשיה ואחר כך ברא עולמות עצמם.
והנה אחר שאין סוף היה בתחילה ממלא מקום כל העולמות שברא אחר כך ולא היה אז מקום פנוי הוצרך שהאין סוף בעצמו יצמצם מציאותו ואורו ויניח מקום פנוי להאציל בתוכו העולמות, עד כאן לשונו הנוגע לעניינינו.
העתקת מהדורא בתרא:
ידוע שהבורא יתברך עילת העילות וסיבת הסיבות אין לו חקר ואין לנו בו ידיעה כלל,
אך ידענו כי הוא נמצא, המציא כל הנמצאים בכוח מציאותו, וכל הנמצאים אינם כאמיתת מציאותו, כי הוא מחויב המציאות ואין כל נמצא יכול להימצא בלתו אבל הוא אינו תלוי במציאותם והוא פשוט בתכלית הפשיטות ואין בו שינו וגם לא מקרי הגוף אין לו דמות הגוף ואינו גוף ואין לו דמיון לא בשכל ולא במראה הנבואה והוא רחוק מכל אלו הדברים והוא אחד באחדות פשוטה שאין פשוט כמוהו ואין לו דמיון בכל הנבראים ככתוב ואל מי תדמיוני וגומר, ואין לו קץ וסוף כי הוא בלתי תכלית וקצבה.
ואם כן צריך לדעת:
1. איך מן הפשוט יצא החומר,
2. ואיך מן בלתי בעל תכלית יצא תכלית ומה צורך לו לעולמות,
3. ועוד כיוון שהוא אינו מבין דבר חוץ מזולתו כי אם בהכיר את עצמו וכל העולמות כלולים בו ואין דבר חוץ ממנו והוא מקור החכמה והידיעה שהוא אינו צריך לא לחכמה ולא לבינה כי הוא אינו מבין דבר חוץ ממנו והוא בכל מקום אם כן באיזה מקום ברא הנבראים והמציאם ואיך יכולים לקבל אלהותו........
ואמנם ידוע מצד האמונה שהקדוש ברא את העולם כדי להיטיב לברואיו, ושזה האדם התחתון יכיר את גדולתו מצד פעולותיו, ויעשה עצמו מרכבה לאצילות, ויברור הטוב מהרע, ויבחר בטוב וימאס ברע,
והעולמות כולם צורך אלהותו יתברך לתקן זאת הבריאה שברא לא שהוא צריך להם כי הוא רחוק מהם כמה מרחקים רק להיטיב לזולתו כי אין להם קיום בלתו כי הוא מקיימם ומעמידם ומאורו המאיר בם הם חיים וקיימים,
ויש לו יכולת להמציא גבול אף כי הוא אין לו גבול יכול הוא לצמצם אורו כדי שיקבלו הנמצאים ממנו וכולם מוקפים ממנו והוא מקיף לכולם ומחיה את כולם ככתוב ואתה מחיה את כולם.
וכדי שתבין העניין דע כי אין סוף צמצם עצמו צמצום שווה מכל צדיו בדרך עגול ונתגלה שם אויר העולמות ושם נאצל אצילותו.
