| נשלח ב-19/9/2011 19:12 |
 |
| |
ההבדל בין אמונה לחשבונות שמים
כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד
ומצד שני כתוב בשיר יה ריבון עלם "לא יעול גבר בחושבניא" כלומר אנחנו לא יכולים לעשות חשבונות שמים
אם כן שייך לשאול מתי הגדר הוא גדר של אמונה
ומתי הגדר הוא גדר של חשבונות שמים??
נראה לתרץ לפי מה שכתוב כל מאן דעביד רחמנא - כלומר מדובר כאן על משהו שה' ית' עושה.
בזה שייך גדר האמונה, אבל כשמדובר במה למעבר למה שה' ית' עשה (מלשון עבר דייקא ודו"ק) בזה שייך הענין של חשבונות שמים.
לכן כל מה שקשור למה שה' ית' עשה או אמר אז זה גדר של אמונה
אבל אם זה לא קשור למה שה' ית' עשה או אמר (מלשון עבר ודו"ק) אז זה גדר של חשבונות שמים
לכן ההבדל בין אמונה לבין חשבונות שמים זה כמו ההבדל בין התורה לבין פילוסופיה.
חכמת התורה מיוסדת על מה שכתוב בתורה ופילוסופיה מיוסדת על השערות מסתברות.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2011 09:06 |
|
| |
מסורתי
(בבקשה בפעם הבאה לשלוח אשכול לאישור, אחרת זה עלול להימחק!)
לא הבנתי את הביאורים שלך, אם כי יש כאן רעיונות שכדאי לבדוק.
"חשבונות שמים", בשימוש הלשוני שמוכר לי, הוא נסיון להבין את שרשרת ההנהגה. הקב"ה מנהיג את העולם לפי מה שאנו רואים (ולומדים) לפי שנים או שלושה חשבונות.
א. חשבון הגמול. לתת לצדיק כמפעלו ולרשע כגמולו.
ב. חשבון החסד וההזדמנות. להאריך אף לרשעים ולתת להם הזדמנות לחזור בתשובה.
באיזה מקום באמצע יש להכליל את המקרים שבהם, לפי המתועד בספרות המסורת, ה' מתחשב לא רק ברשע אלא בבני משפחתו ובסביבתו. ולכן יתכן שהרשע לא ימות למרות חטאיו כי יש לו משפחה שתלויה בו וכיו"ב.
ג. השארת העולם למקרים. יש כמובן מחלוקת גדולה אם ה' מניח לעולם גם להתנהל מעצמו כאילו אין דין ואין דיין והדין בא לידי ביטוי בעולם הבא או לעתים נדירות בדרך נס של התאמת המקרים לגמול. המחלוקת מתחילה לכאורה כבר בגמרא בשאלה אם "שכר מצוות בהאי עלמא איכא או ליכא" (האם יש שכר מצוות בעולם הזה, כן או לא).
מתי אם כן מתרחשים "חשבונות שמים"? הביטוי הזה שמשמעו לשלילה בחברה החרדית מתאר נסיון לנחש מה חשבון הגמול באירוע זה או אחר.
סיפור שמובא בספרות המוסר מתאר אשת רב שהאשימה את בעלה בתאונה שקרתה לה בשעה שהביאה לו כוס תה לפני תפילת שחרית, כשהיא מתעלמת מביזוי שביזתה תלמיד חכם זמן קצר קודם לכן. ההנחה היא שהעונש בא לה בגלל הביזוי אבל "דרך איש ישר בעיניו" והיא תלתה את התקלה במה שלא היתה אשמה בו והתעלמה מחלקה.
כיון שחשבונות שמים מעצם הגדרתם מורכבים מאד, איננו יכולים אלא לנחש את השרשרת. ולעולם אין אנו יוצאים מידי ניחוש. לפעמים הניחוש עושה רושם מסתבר, ולפעמים הוא בעליל פרשנות נטולת בסיס שעליה מגיבים: וכי היית בשמים כדי לדעת זאת?
עד כאן לגבי שימוש הלשון "חשבונות שמים". אני מסכם.
"חשבונות שמים" יכול להתייחס
1. לגמול שמגיע לאדם אם כגמול צודק על מעשיו לפי טבלאות שאינן מובנות לנו (אך יתבהרו אולי בסוף כל הימים)
או
2. לניחוש שלנו מה הם החשבונות האלו, ניחוש שלפעמים עוזר להתעורר לחזור בתשובה ולפעמים מרחיק ומקומם בעזותו וגסותו.
את שאר דבריך לא הבנתי כלל. מה נכלל במה שה' עשה ומה לא? תן דוגמאות בבקשה.
***
לעצם ההבחנה שלך בין תורה ופילוסופיה יש לומר כך:
הפילוסופיה שאיתה אתה מתווכח היא תופעה שכמעט אינה קיימת. יש דמות של פילוסוף שמוצגת במקורותינו בתקופה מסויימת, אולי בראשונים ומעט בגמרא, של אדם חושב שמשתמש בהנחות יסוד כמו מדעיות (בעבר הרחוק, פילוסופיה היתה זהה למדע אך סברה לדעת יותר, גם במטפיזיקה) כדי לפרש את העולם.
היום, ומזה מאות בשנים, פילוסופיה היא דבר אחר לגמרי.
המילה יכולה לתאר אורח חשיבה שבודק ומגדיר את שימושי המילים שלנו כדי להימנע מטעויות.
או מחקר בהיסטוריה של הפילוסופיה לדורותיה.
או עיסוק בשאלות יותר מקצועיות בתחומים מסויימים כמו פילוסופיה של המדע, של הלשון, של המוסר ועוד.
פילוסופים יכולים להיות אנשים חילונים ואנטי דתיים שאכן משתמשים בהנמקות פילוסופיות כדי לבקר את אמונות הדת, בין היהודיות, בין החרדיות, בין דת בכלל.
והם יכולים להיות אנשים דתיים מאד שמשתמשים בכלים פילוסופיים (פיתוח יכולת אנליטית, לוגיקה שצריך לבאר מהי) כדי להבין טוב יותר את אמונתם הדתית או אפילו כדי להוכיח את דתם, כפי שעושה מיכי שלנו. וכבר היה אשכול כזה על הפילוסוף כאדם דתי אלא שאיני יודע את לינקו ואת שמו המדוייק. אבל הצביעו שם על פילוסופים דתיים בני זמננו.
לפיכך, אין זה נכון שפילוסוף הוא אדם שמתנגד לדת. אם כי יתכן שלאדם המורגל בחשיבה פשטנית ואמונה ב"פשט", אמונה תמימה או מיתממת, גישה יותר פילוסופית תראה כ"איסור". ובוודאי שבזמננו, ומזה כמה דורות, היא מוצגת, החשיבה הפילוסופית, כאיסור של אפיקורסות. וזה כמובן אי דיוק.
מצד שני, האמונה שהתורה מסבירה את עצמה ויש לה תכנים חד משמעיים שאינם תלויים בפרשנות, זו אמונה שגויה, כפי שיכול להעיד כל לומד תלמודנו.
את הכלל "עין תחת עין" פירשו חז"ל בתשלום ממון, וזאת גם על פי שיקולים ערכיים.
את האמירה "ותחת רגליו כלבנת הספיר" ביארו כמשל גם כן על פי שיקולים פילוסופיים (אין לה' דמות הגוף ויש לכך ראיות מן התורה עצמה כמובן - "לא ראיתם כל תמונה").
שוב, בדורות האחרונים השתגרה הטענה ש"אין לנו אלא תורה" ואנו מפרשים את התורה על פי עצמה ועל פי המסורת ולא על פי סברות "מבחוץ". אולם זו קביעה גורפת ולא מדוייקת, שראוי להקדיש לה אשכול נפרד. והיא כבר הוכחה כמה פעמים בפורום.
***
אם תרשה לי הערה אישית, סבורני שאתה מנסה לתקוף דחליל (הפילוסופיה והפילוסוף) בלי לראות שזה דחליל שכבר כמעט אין לו ייצוג בפועל. ואתה מסתמך על תפיסה מסויימת של התורה שגם היא אינה נכונה. חבל. עדיף ללמוד את המקורות והדוגמאות ההיסטוריות.
כוונתך כמובן לשם שמים, להפיץ יראה ואהבת ה'. אבל אי אפשר לעשות זאת על סמך הצהרות נלהבות ללא בסיס.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2011 11:08 |
|
| |
לא ברורה לי כוונתך.
א. לי ידוע שלהבין את שרשרת ההנהגה - אין זה חשבונות שמים כי אם למוד תורת הפנימיות (חסידות/סוד)
ב. אמרת שהקב"ה מנהיג את העולם לפי שני או שלשה חשבונות - חשבון הגמול, חשבון החסד, השארת העולם למקרים.
למען האמת ההנהגה של ה' ית' היא אינה לפי החשבונות הללו אלא לפי חשבונות אחרים כאשר החשבונות הללו הם הביטוי הסופי של אותם חשבונות (רמח"ל ורבי נחמן מברסלב)
ג. מחלוקת אם ה' ית' משאיר את העולם להנהג לפי מקרים? - אשמח אם תפנה אותי לאותם דעות החלוקים בזה
(לי ידוע שאין מחלוקת והכל זה ענין של הסתר פנים אבל לא יותר מזה)
כתבת "כיון שחשבונות שמים מעצם הגדרתם מורכבים מאד, איננו יכולים אלא לנחש את השרשרת. ולעולם אין אנו יוצאים מידי ניחוש. לפעמים הניחוש עושה רושם מסתבר, ולפעמים הוא בעליל פרשנות נטולת בסיס שעליה מגיבים: וכי היית בשמים כדי לדעת זאת? "
בגלל זה כתבתי שניחוש זהו דווקא במה שאינו קשור למה שה' ית' אמר או עשה אבל כאשר זה קשור למה שהוא אמר או עשה ממלא אין זה חשבונות שמים אלא אמונה ואין הבדל בין זה לבין הבנת סוגיא בגמ' וכד' שגם שם אתה יכול לומר שהכל זה ניחוש כו'
לכן אותו מעשה עם אשת רב אין זה חשבונות שמים אלא דרכי האמונה!
(ואה"נ שיתכן שאדם זה או אחר אינו בקי בדרכי האמונה ומשום כך הוא מפרש את דרכי האמונה בצורה שאיננה נכונה אבל אין זה אומר שדרך האמונה אינה ניתנת ללימוד - בדיוק כמו חכמת התורה שישנם פירושים שאינם נכונים אבל אין זה אומר שאי אפשר ללמוד את הפרושים הנכונים)
לכן כל המושג הזה של ניחוש - הוא הוא הוא חשבונות שמים בלבד!!!
באמונה הענין הוא התבוננות ולא ניחוש!!!
מי שסתם מנחש הוא לא מאמין!!
***
לגבי פילוסופיה - לי זה לא משנה באיזו פלוסופיה מדובר - כי אני מתכוון לכל הפילוסופיות למיניהם.
(למרות שברור לי מעל כל ספק שפעם לפילוסופים היתה הבחנה יותר טובה מאשר לפילוסופים כיום אלא שכיום יש יותר כלים העוזרים לבחון דברים משא"כ פעם)
פילוסוף שמתנגד לדת הוא יותר טוב בשביל הדתיים מפילוסוף שבעד הדת (שהוא מזיק לדתיים מאד)
פילוסוף בכל תקופה שתיהיה - הוא לא יכול להתחמק בלהכניס את האף שלו לכל מיני חשבונות שמים למיניהם!!
לגבי למוד חזל - לצערי הרב אולי אתה לא יודע אבל חזל פרשו את דיבריהם לפי דרך ההכרח ולא לפי שיקולים ערכיים או שיקולים פילוסופים ח"ו.
לגבי אין לנו אלא תורה כו' זה בכלל אינו סותר את דבריך לגבי סברות חיצוניות!
בלשון הקודש מציאות זה מלשון נמצא (סברות חיצוניות) וגם מלשון מצא אמת (היינו תורה)
הפילוסופים מוצאים בתורה את הסברות החיצוניות שלהם (אבא ירחם עליהם)
והת"ח מלבישים את התורה (שהם עמלו מאד להבין) בתוך הסברות החיצוניות שלהם
יחי ההבדל הקטן כמו פיל....
לכן זו אמת שאין לנו אלא תורה אבל אין זה אומר שהתורה אומרת להיות מדומיין, ופשוט!
(בעומק זה נקרא לראות בבירור את מה שאני חושב/מרגיש/מבין או כמנהג הת"ח - לחשבן את מה שאני רואה )
לגבי הדחליל..
בגלל צניחת הדורות אנחנו כאלה לא רואים את עצמינו עד כדי כך שאנחנו יותר רזים מכל דחליל שתדמין לעצמך בראש!
(יאמר לזכותם של אותם דחלילים שלפחות מודעים לכך)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2011 14:40 |
|
| |
מיימוני , אם הבנתי נכון בעצם , אין כלל אפשרות להציב אמונה מול חשבונות שמיים כטבלה ולחשב הבדלים ???
על אף שלא נישמע כתחילה שיש כאן משוואה כלל , מעניין היה לקרוא דבריך על חשבונות שמיים ובעצם כמה עולמנו מצידנו פועל על סרק ! כמו גיר אטום ובו גלגלי שיניים רבים , לא רק שאין גלגל שיניים אחד מודע לשני , הם גם לא מבינים מהו המנגנון שהם מפעילים ! אפילו מדכא קצת לחשוב על כך
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2011 15:58 |
|
| |
אדם
בתור אדם ובן אדם. האם אתה לא חושב שזה קצת יומרני ולא הגיוני. שתבין את דרכיי השמיים. כלומר את הנהגתו של הבורא.
אתה מנסה להבין את מערכת גלגלי השינים של הגיר בעולם שאלוקים הוא הנהג ?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2011 19:54 |
|
| |
אדם
(ברוך הבא לחדש ולותיק)
לא הבנתי את לשונך. מה פירוש
"להציב אמונה מול חשבונות שמיים כטבלה"
ומה זה "ולחשב הבדלים"?
אולי לא הסברתי את עצמי יפה? (זה נוגע גם למסורתי ומי יודע כמה עוד לא הבינו כי לא הסברתי היטב ולא שאלו...)
כוונתי היא כזו, ונתחיל בצורה הפשוטה ביותר.
ראובן יצא מביתו, החליק על קליפת בננה, נפל ושבר את הרגל.
אנו עשויים לשאול: מדוע זה קרה לו?
הסבר אחד הוא ההסבר בשרשרת הטבעית: הוא החליק ונפתחה שרשרת של סיבות ומסובבים שבסופה הוא מצא את עצמו על המדרכה. ובגלל האנרגיה שמשתחררת במכה הוא גם שבר את הרגל.
חלק אחר בשרשרת נוגע לשאלה מדוע הוא לא נזהר. נאמר שמישהו השליך קליפת בננה. וראובן נוהג ללכת כשהוא מקיים דברי הגמרא "אין דרכו של אדם להתבונן בדרכים".
(זו בדיחה שלי, אין כזה דין. זה כלל פסיכולוגי המתאר את מצבו של האדם ההולך ומהרהר ואין דעתו נתונה למה שלפניו ואין הוא חייב לתת דעתו על כך).
בחינה אחרת תהיה לשאול: מה ה' רצה להשיג בכך שאיפשר לראובן להחליק על קליפת הבננה, או מדוע ה' גרם לכך.
יש לנו את הכלל שאין הקב"ה מעניש בלי סיבה. ולכן יש להניח שזה הגיע באיזה אופן לראובן.
אבל מה היה חטאו? זאת אפשר רק לנחש.
התשובה לשאלה: למה ה' עשה לו את זה היא מה שקראתי "חשבונות שמים" (יתכן שמשתמשים אחרת בביטוי. נא להסביר לי).
וזה בלתי אפשרי בדרך כלל לקבוע.
לפעמים אפשר לנחש ניחוש סביר.
הח"ח סיפר על בעל בית שזרק אלמנה עניה מביתו באמצע החורף כיון שלא היה לה לשלם שכר דירה.
לאחר שנים רבות הוא מת מכלבת.
הח"ח נתן להבין כי בעיניו זה היה גמולו של הרשע.
מזה ניתן לדייק כי הגמול לא מגיע מייד, וגם הח"ח לא ציפה לגמול מיידי. זה מה שכתבתי כי ה' מאריך אף ונותן הזדמנות. אבל כנראה אותו בעל בית לא חזר בו ולכן עונשו הגיע. זה לפי הח"ח.
האם ניתן לבנות טבלה מסודרת של עונשים מול חטאים? מסופקני אם יש מי שיטען כזאת.
נכון שהמשנה שלנו משתמשת בלשון ייחודית. "ארבע מיתות נמסרו לבית דין". כל השאר הן בידי שמים. וגם מיתות בית דין, משעה שבטלו, חזרו לידי שמים.
אבל האם תמיד אדם מת בתור עונש על חטאיו שלו? יש גישה כזו (ולפי זה היו יחידי סגולה שמתו בגלל הקנס שנגזר על אדם הראשון).
אבל יש גם גישה ששכר מצוות בהאי עלמא ליכא, ולכן יתכן שיקרו תאונות ודברים נוראים לאנשים טובים.
בזה מתבאר לנו המעשה שעליו דיווח אלישע בן אבויה ושלפי הסבר אחד בגמרא שיכנע אותו לצאת לתרבות רעה. מעשה באב ששלח את בנו לעשות שילוח הקן (=מצוה לפיה מגרשים את הציפור האם מקן שנמצא בדרך ונוטלים את האפרוחים או הביצים). בשתי מצוות אלו, שילוח הקן וכיבוד הורים (הבן עלה לעץ לקיים שילוח הקן בהוראת אביו) מובטחת אריכות ימים. והנה הילד נפל ונהרג. שאל אלישע בן אבויה: היכן אריכות ימיו של זה?
ועל זה אמרה הגמרא שיכול היה לדרוש כמו נכדו רבי יעקב ולא היה טועה. יכול היה להניח ששכר מצוות בהאי עלמא ליכא.
כלומר, העולם מתנהל לא רק לפי שכר ועונש, לא מייד ולא לאחר זמן.
האם זה אמור להפיל עלינו דיכאון? אם אנו מצפים שה' ישמור עלינו ויעשה לנו נסים, אז כן, זה מאד עצוב. ויש מי שיאמר כי זה שה' מתעלם ומניח את העולם לסדר הטבעי שלו זה סוג של עונש ונקרא "הסתר פנים" (יש ביאור יפהפה של הגר"א על הסתר הפנים וההשגחה המוסתרת בתוך ההסתר בביאורו על מגילת אסתר, והרב וולבה האריך לבאר זאת למרות שהדברים מובנים מעצמם).
גם הרמח"ל מעלה את התזה כי בסוף כל הדורות יתברר שכל האירועים שלכאורה אינם קשורים כולם למעשה שירתו את התכלית הגדולה של הבריאה, תהיה מה שתהיה וכולם היו חשובים ומשמעותיים.
אבל כמדומה שגישה זו אינה משקפת את כל הדעות. ואולי יש מי שידע להפנות לאלו שסבורים אחרת, ולא רק הרמב"ם ביניהם.
אולם שימו לב, גם הרמב"ם מסכים שראוי לו לאדם לחזור בתשובה מכל אירוע שקורה לו ולראות בו השגחה פרטית.
זה לא אומר שניתן לבנות טבלה, למשל הזזת מוקצה=החלקה על קליפת בננה. אבל זה מחייב את ראובן ששבר את הרגל לחשוב מה יש לו לתקן.
אולי התיקון הוא ללמוד לא לחלום אלא להסתכל לאן הוא הולך. גם זה תיקון גדול.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2011 20:35 |
|
| |
מיימוני כבר ענית לך לעיל (כנראה שלא שמת לב)
....בגלל זה כתבתי שניחוש זהו דווקא במה שאינו קשור למה שה' ית' אמר (בתורה) או עשה (לפי איך שחזל מגדירים זאת "כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד, כלומר ה' ית' עושה לאדם דברים ונראה לי שיש ביכולתו גם לגרום לאדם להחליק על בננה וכד'.. לענ"ד כמובן) אבל כאשר זה קשור למה שהוא אמר או עשה ממלא אין זה חשבונות שמים אלא אמונה ואין הבדל בין זה לבין הבנת סוגיא בגמ' וכד' שגם שם אתה יכול לומר שהכל זה ניחוש כו'
אם יש משהו שאינו ברור עדיף שתגיד לי את זה בצורה ישירה, תודה.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2011 21:09 |
|
| |
תודה על ההסבר מיימוני , למרות שאני בסהכ שללתי את הכותרת ..
בכל זאת שמחתי לשמוע ההסבר :)
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2011 21:35 |
|
| |
מסורתי,
ברשותך אנסח את קביעתך בצורה פשוטה יותר:
לגבי אירועים שנעשו בעבר האמונה בצדקתם מחייבת לנתח על מה ולמה נעשו (לפחות לנסות).
לגבי האירועים שייעשו בעתיד יש את האיסור לחשב חשבונות שמיים מה מתי ואיך ייעשה.
וזה ההבדל שאתה מציין בין חכמת התורה שעוסקת בהתאמת הכתובים (שאינם עומדים לדיון, והם דומים לאירועים שכבר נעשו) בעוד שהפילוסופים שעוסקים (או עסקו פעם, כהערת מיימוני) במה שצריך וראוי להיות מכאן והלאה.
ניסחתי את קביעתך מחדש כי נראה לי שהחברים לא הבינו אותה. אם טעיתי- אני מוחק את דבריי.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2011 22:01 |
|
| |
שותף סוד
ברוך השב!
האם זו כוונתו של מסורתי? ואני לא הבנתי עד עתה.
כלומר, אם הוא דן שלגבי העתיד אין אנו יודעים חשבונות שמים כלל, בזה ודאי אני מסכים עמו. אין לנו נביאים שיגלו עתידות. אם כי כמובן יכול אדם להכין את עצמו למה שעלול לקרות וניכר לכל אדם, ויפה תשובה בכל שעה.
לגבי העבר, עדיין אני עומד על דעתי שלא ניתן לנו לקבוע מה קרה מחמת מה, ואפילו הח"ח בדוגמא שלי לא יכול היה לדעת בוודאות שעונשו של המשליך את האלמנה היה דווקא כך ובשל עבירה זו. יש עוד דברים שיכולים להצטרף לחשבון. זו אמנם השערה המתקבלת על הלב. אבל לא מעבר לזה.
יותר מכך, האומר למי שלקה: זכור מי הוא נקי אבד אפשר שהוא צדק ואפשר שהוא מסתכן כרעי איוב (שדנו אותו לשלילה שאם נענש הרי זה בגלל שחטא).
ובזה אני מעלה שאלה לדיון שהיא חדשה כאן אבל מדגימה את הנושא של חשבונות שמים:
האם צדקו הרעים של איוב בכך שקראו לו לעשות תשובה ושבוודאי חטא אם לקה? כוונתי "צדקו" בכך שעשו את המוטל עליהם לעוררו לתשובה?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2011 22:02 |
|
| |
מסורתי
סליחה שלא עניתי לך במישרין קודם לכן. לא הבנתי את דבריך עד ששותף סוד באר אותם - אם הוא צדק.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2011 22:42 |
|
| |
הרי כבר אמרו [ב"מ נ"ח] בסוגיא דאונאת דברים
אם היו יסורין באין עליו אם היו חלאים באין עליו או שהיה מקבר את בניו אל יאמר לו כדרך שאמרו לו חביריו לאיוב הלא יראתך כסלתך תקותך ותום דרכיך זכר נא מי הוא נקי אבד
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2011 22:53 |
|
| |
יהי אור
יש שתי אפשרויות להבין את הגמרא.
שהרי מדוע אסור לומר לאדם שיעשה תשובה, שאין עונש בלי חטא?
א. באמת לא תמיד דברים רעים קורים לאנשים רעים או שהרעו מעשיהם. הבל נהרג בידי קין (אפשר לומר שחטא בכך שלא שם לב שאחיו כועס עליו, אבל זו לא עבירה שעונשה מיתה בידי שמים). ומאז ועד היום, כולל מיתת המלך הצדיק יאשיהו לאחר שהובטחה לו אריכות ימים ושנים.
בקיצור: שכר מצוות בהאי עלמא ליכא. וממילא אי אפשר לעשות חשבונות שמים אפילו במובן העקרוני, שאין עונש בלי חטא.
ב. בוודאי שהסוגיה מניחה ששכר מצוות בהאי עלמא ליכא, או, לפחות, שעונש בלא חטא ליכא (וזה לא זהה). רק מה, לא כל מה שיודעים וחושבים צריך לומר. צריך להשתתף עם החבר ולא להחזיר אותו בתשובה. ואם כבר רוצים לסייע לו לחזור בתשובה, יש לעשות זאת בזהירות, בעדינות, ברגישות וכו'.
(בספר הכי חדש של הרב סולוביצ'יק יש עמוד אחד נפלא אודות היחס לייסורים ועל כך שאסור לבזבז אותם אלא להשתמש בהם לחזרה בתשובה. הגרי"ד כבר כתב זאת בעבר, איני זוכר היכן - הביטוי על "לא לבזבז ייסורים" הוא שלו וממנו למדתי. הספר הכי חדש הוא לקט של מאמרים שונים שכתב בהזדמנויות שונות, ואני חושד שהוא פחות מוצלח וחשוב מאחרים גם לתלמידיו ואוהדיו, כמוני. אבל המכתב הזה מצדיק את רכישת הספר, לדעתי).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2011 23:01 |
|
| |
מיימוני
מההקשר בגמרא ברור שמדובר באיסור לגבי אונאת החבר. אלא שאם נניח שאין יסורים בלא עוון [שזה מחלוקת בגמרא ובפשטות הכרעת הגמרא שיש יסורים בלא עוון] יש שאלה למה לא לעורר אותו בתשובה. וצ"ל כדבריך או הסבר אחר.
למעשה מדבריך יוצא לגמרי הפוך ממה שמסורתי הציע. שאע"פ שייתכן שכן באה על החטא אין לדבר ולעורר על זה [משיקולים של ציעור החבר]
מאידך יש סוגיא הפוכה בברכות ה' ע"ב
:רב הונא תקיפו ליה ארבע מאה דני דחמרא על לגביה רב יהודה אחוה דרב סלא חסידא ורבנן ואמרי לה רב אדא בר אהבה ורבנן ואמרו ליה לעיין מר במיליה אמר להו ומי חשידנא בעינייכו אמרו ליה מי חשיד קודשא בריך הוא דעביד דינא בלא דינא:
משמע שנהגו כן לעורר את החבר להחזירו בתשובה.
ולכאורה צריך לחלק שהכל לפי הענין ומי החבר ומי חבריו ובאיזה צורה זה נאמר וכו'.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2011 23:33 |
|
| |
יהי אור
תודה על המקורות ששכחתי לעת עתה. (מה שמראה כיצד סוגיות שנלמדו תורמות את המבט שהן מכוננות גם אם הן עצמן לא נזכרות במודע בזמן דיון בשאלה זו או אחרת).
ואני מוסיף את המעשה בר"ע וחבריו שבאו לנחם את רבי אליעזר שחלה. כולם חלקו לו מחמאות ורק ר"ע אמר לו: עד עתה פחדתי שאתה מקבל עולמך בחייך. עתה אני יודע שכיפרת. תמה ר"א ותמהו כולם. אמר ר"ע: וכי לא לימדתנו רבנו שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא?
וקיבל ר"א את דברי ר"ע ושיבחו.
(אני תמיד חשדתי שם שהשימוש ברעיון של "אין צדיק וכו' " שנעשה בצורה זו בידי ר"ע היה פטנט שלו ולא של ר"א והוא ייחס אותו לרבו בדרך כבוד, ור"א קיבל זאת).
ובכן, לפעמים מותר לומר לאדם בפנים: עשה תשובה. (אם כי אצל ר"ע לא היתה זו הזמנה לתשובה אלא הסבר שהייסורים באו לכפרה. וזה מזמין דיון נוסף בשאלה על כפרה ותשובה).
|
|
|
|
|
