משנה. יום הכפורים אסור באכילה, ובשתיה, וברחיצה, ובסיכה, ובנעילת הסנדל, האוכל ככותבת הגסה, כמוה וכגרעינתה.
תלמוד בבלי מסכת יומא דף עד עמוד א
גופא, חצי שיעור, רבי יוחנן אמר: אסור מן התורה, ריש לקיש אמר: מותר מן התורה. רבי יוחנן אמר: אסור מן התורה; כיון דחזי לאיצטרופי איסורא קא אכיל. ריש לקיש אמר: מותר מן התורה, אכילה אמר רחמנא וליכא.
איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש: אין לי אלא כל שישנו בעונש ישנו באזהרה, כוי וחצי שיעור הואיל ואינו בעונש יכול אינו באזהרה תלמוד לומר כל חלב. מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא.
משמע מהגמרא שר' יוחנן לומד שחצי שיעור אסור מהתורה מהפסוק "כל חלב", וממנו לומדים לכל התורה, ואילו ר"ל סובר שהפסוק הוא רק אסמכתא לאיסור חצי שיעור מדרבנן.
ושואלים הראשונים, הרי אם הלימוד של ר' יוחנן מ"כל חלב", למה צריך ר' יוחנן גם את הסברא של "חזי לאיצטרופי?
ומתרצים תוס'[1] שלולי הסברא, היתי לומד שהיתור "כל חלב" בא לרבות רק חלב כוי, דהיינו התורה אומרת "כל חלב.. לא תאכלו, רוצה לרבות גם חלב כוי. אולם היות ויש סברא של חזי לאיצטרופי, לומדים כל חלב לרבות גם חצי שיעור. וזהו תירוץ בלתי מובן.
ובכלל צריך להבין מה הסברא של "חזי לאיצטרופי"?.
הרמב"ם פוסק כר"י שחצי שיעור אסור מן התורה,
רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק יד הלכה ב
ושיעור זה עם כל השיעורין הלכה למשה מסיני הם, ואסור מן התורה לאכול כל שהוא מדבר האסור, אבל אינו לוקה אלא על כזית, ואם אכל כל שהוא פחות מכשיעור מכין אותו מכת מרדות.
וכן נראה שלומד איסור חצי שיעור מ"כל חלב".
רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק ז הלכה טז יראה לי שכל אלו החוטין והקרומות איסורן מדברי סופרים ואם תאמר שהן אסורין מן התורה בכלל כל חלב וכל דם אין לוקין עליהן אלא מכת מרדות ויהיו כחצי שיעור שהוא אסור מן התורה ואין לוקין עליו.
ובכ"ז כותב שלומדים מהפסוק "לא יאכל חמץ", שאסור לאכול חצי שיעור חמץ, והרי מה שונה חצי שיעור חמץ משאר איסורי חצי שיעור, שצריך למוד מיוחד בחמץ.
א. רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק א הלכה ז
האוכל מן החמץ עצמו בפסח כל שהוא, הרי זה אסור מן התורה שנאמר לא יאכל חמץ. ואף על פי כן, אינו חייב כרת או קרבן, אלא על כשיעור שהוא כזית. והאוכל פחות מכזית במזיד, מכין אותו מכת מרדות.
ומקשים הנו"כ במקום[2] למה צריך הרמב"ם לימוד מיוחד בחמץ, הרי כל חצי שיעור אסור מן התורה, וכן פסק הרמב"ם ? ונשארו בצ"ע.
והמשנה למלך[3] הביא את תירוצו של המהרלנ"ח שטוען, שהיות וחמץ בפסח היתה לו שעת היתר לפני הפסח, ובכך שונה מחלב, לכן צריך לימוד מיוחד בחמץ שחצי שיעור גם אסור.
ובשו"ת ר' עזריאל הילדסהיימר ח"א או"ח סימן קז', הקשה על תירוץ המהרלנ"ח. מפסק הרמב"ם בפ"ד מהלכות שבועות הלכה א': "מי שנשבע שלא יאכל היום כלום ואכל פחות מכזית פטור, שאין אכילה פחותה מכזית, והרי הוא כאוכל חצי שיעור מנבלות וטרפות וכיוצא בהן", והרי גם שם היתה לככר שעת היתר, ובכ"ז אומר הרמב"ם שחצי שיעור אסור מהתורה.
וצריך להסביר את מחלוקת ר"י ור"ל
מחלוקת ר"י ור"ל, אם ח"ש אסור מן התורה או לא. ר"י אומר, שהתורה אסרה חלב, הרי האיסור הוא לא לאכול חלב כלל. "כל חלב וכל דם לא תאכלו". ודין שיעורין, מתי נחשב לשיעור שנקרא אכילה, הוא דין לעונשין. אבל לאכול חלב אסור בכ"ש.
ואילו ר"ל סובר שאין איסור באכילת חלב, אלא יש איסורים על האדם לאכול חלב, דהיינו איסור לבצע מעשה של אכילת חלב. ואין אכילה בפחות משיעור אכילה, ולכן אין איסור מהתורה לאכול ח"ש חלב.
הנ"מ לכאורה ביו"כ או חמץ בפסח. שהרי שם גם ר"י מודה שאין איסור במאכל, אלא, איסור על האדם בתאריך מסוים ביו"כ לאכול. או איסור על האדם לאכול חמץ בפסח. אבל חמץ לא נחשב חפץ של איסור אכילה. ולכן אין ללמוד מהפסוק כל חלב וכל דם לא תאכלו, לאסור אכילת חצי שיעור ביו"כ, או לאכול חצי שיעור חמץ בפסח.
ולכן כאשר אומר ר"י את הסברא של חזי לאיצטרופי, זוהי סברא באכילה ביו"כ. ששם איסור האכילה, אינו במאכל עצמו, אלא איסור על הגברא ביום כיפור לא לאכול. ולכן אינו דומה לאיסור חלב, ולא ניתן ללמוד מחלב שהוא עצמו אסור באכילה (איסור חפצא). אומר ר' יוחנן, שאיסור אכילה ביו"כ נאמר בתורה בלשון: "ועיניתם את נפשותיכם", "כי כל הנפש אשר לא תעונה". ושבירת העינוי, מתחילה בנגיסה הראשונה, כי כל אכילה מישבת קצת דעתו, ולכן למרות ששיעור כרת הוא רק אם אכל שיעור ככותבת, שאז כבר אינו נחשב מתענה. אולם מאחר והתורה ביטאה את איסור האכילה בלשון עינוי, וכבר בנגיסה הראשונה הוא שובר את העינוי, דהיינו איסור אכילה ביו"כ זה תהליך מתמשך שמתחיל עם הנגיסה הראשונה, ומסתיים בהשלמת אכילת כותבת שאז נחשב שדעתו מיושבת. לכן צריך ר"י מלבד את הלימוד מהפסוק כל חלב, גם את הסברא של חזי לאיצטרופי, לגבי אכילת חצי שיעור ביו"כ.
אלא שזה ששייך רק בעניין יו"כ. אולם לגבי חמץ בפסח, הרי החמץ עצמו ודאי אינו חפצא של איסור, אלא איסור אכילת חמץ תלוי ביום. כמו ביו"כ שאיסור האכילה אינו על המזון אלא על האדם. ואיסור חמץ, שונה מאיסור אכילת חלב. וכן שונה מיו"כ ששם יש חיוב עינוי פוזיטיבי, ואסור לגרום אי עינוי ע"י אכילה, והיות ומעצם טבעה של שבירת העינוי תמיד מתחילה בנגיסה הראשונה, ובלעדיה אין נגיסה שניה, ואין כותבת, הרי זוהי סברת חזי לאיצטרופי. אבל בחמץ יש איסור אכילת חמץ, כמו חיוב אכילת מצה. וכמו שלא קיים שום מצווה אם אכל חצי שיעור מצה, לא עבר עבירה אם אכל חצי שיעור חמץ. ולכן צריך לימוד מיוחד בחמץ. "לא יאכל חמץ". ללמד שאיסור אכילת חמץ גם בכל שהוא.
רמב"ם הלכות שביתת עשור פרק א הלכה ד
מצות עשה אחרת יש ביום הכפורים והיא לשבות בו מאכילה ושתייה שנאמר תענו את נפשותיכם, מפי השמועה למדו ענוי שהוא לנפש זה הצום, וכל הצם בו קיים מצות עשה, וכל האוכל ושותה בו ביטל מצות עשה ועבר על לא תעשה שנאמר כי כל הנפש אשר לא תענה בעצם היום הזה ונכרתה, מאחר שענש הכתוב כרת למי שלא נתענה למדנו שמוזהרין אנו בו על אכילה ושתייה, וכל האוכל או השותה בו בשוגג חייב קרבן חטאת קבועה.
רמב"ם הלכות שביתת עשור פרק ב הלכה א
האוכל ביום הכפורים מאכלין הראויין לאכול לאדם ככותבת הגסה שהיא פחות מכביצה במעט הרי זה חייב,
הלכה ג
אכל או שתה פחות משיעור זה אינו חייב כרת אע"פ שהוא אסור מן התורה בחצי שיעור אין חייבין כרת אלא על כשיעור, והאוכל או השותה חצי שיעור מכין אותו מכת מרדות.
[1]תוספות מסכת יומא דף עד עמוד א
כיון דחזי לאצטרופי איסורא קאכיל - תימה לי אמאי לא קאמר מטעמא דבסמוך דכל חלב לרבות חצי שיעור דהא ר' יוחנן ידע לההיא ברייתא דהא בסמוך קא מותיב מינה וי"ל דלהכי איצטריך ליה לר' יוחנן לפרושי האי טעמא משום דאי מקרא דכל חלב הוה אמינא עיקר קרא לכוי איצטריך וחצי שיעור מדרבנן ואסמכוה אקרא אבל השתא דקאמר טעמא דחזי לאיצטרופי סברא הוא מהאי טעמא דדרשה גמורה היא לחצי שיעור.
וראיתי לרב מהרלנ"ח בתשובה סי' נ"א דהוקשה לו קושית מרן ז"ל הלזו ותירץ דאיסור חמץ דלא דמי לחלב דמשם למדו דחצי שיעור אסור משום דחלב אסור לעולם ולא היה לו שעת היתר מה שאין כן בחמץ שמותר קודם הפסח ולכן הוצרך פסוק בפני עצמו בחמץ לאסור חצי שיעור
אתם מנסים לחלוק על כל הראשונים והאחרונים שפה אחד משתמשים אם הסברא של חזי לאיצטרופי בכל התורה כולה ?
גופא חצי שיעור רב יוחנן אמר חצי שיעור אסור וכו,ר ל אמר מותר אכילה אמר רחמנא וליכא, האם ביום הכיפורים כתיב אכילה או עינוי?הרי מפורש שהברייתא מדברת על כל איסורים שבתורה ללא קשר ליום הכיפורים ושם אמר רב יוחנן דמכיון דחזי לאיצטרופי איסורא כאכיל,הרי לשיטתכם אינו אוכל איסור אלא באיסורא כאכיל ,היינו דאסור עליו. ודוקא הירושלמי בתרומות כתב שביום הכיפורים מודה ריש לקיש לרב יוחנן דחצי שיעור אסור מן התורה בשונה דשאר איסורים.
נשלח ב-5/10/2011 23:12
דודמקובר כתב:
ומקשים הנו"כ במקום[2] למה צריך הרמב"ם לימוד מיוחד בחמץ, הרי כל חצי שיעור אסור מן התורה, וכן פסק הרמב"ם ? ונשארו בצ"ע.
והמשנה למלך[3] הביא את תירוצו של המהרלנ"ח שטוען, שהיות וחמץ בפסח היתה לו שעת היתר לפני הפסח, ובכך שונה מחלב, לכן צריך לימוד מיוחד בחמץ שחצי שיעור גם אסור.
ובשו"ת ר' עזריאל הילדסהיימר ח"א או"ח סימן קז', הקשה על תירוץ המהרלנ"ח. מפסק הרמב"ם בפ"ד מהלכות שבועות הלכה א': "מי שנשבע שלא יאכל היום כלום ואכל פחות מכזית פטור, שאין אכילה פחותה מכזית, והרי הוא כאוכל חצי שיעור מנבלות וטרפות וכיוצא בהן", והרי גם שם היתה לככר שעת היתר, ובכ"ז אומר הרמב"ם שחצי שיעור אסור מהתורה.
הקושיא על המהרלנ"ח חמורה בהרבה.
שהרי הגמ' ביומא שם מביאה את הנושא הזה בהקשר של אכילת חצי שיעור ביו"כ. הרי להדיא דאע"פ שיש היתר אכילה לפני יו"כ, מ"מ סגי בקרא ד'כל חלב' כדי לאסור חצי שיעור ביום הכיפורים.
נשלח ב-6/10/2011 08:29
ביליצר
היכן בדיוק הירושלמי בתרומות?
לפי דברי ניתן להסביר כי מאחר ור"ל טוען שאיסור אכילת חלב משמעותו לא "לאכול" חלב, ומאחר ואכילה בכזית, אין איסור לאכול פחות מכזית, אולם ביו"כ שהאיסור הוא מניעת עינוי, שהרי התורה ביטאה את האיסור "ועיניתם את נפשותיכם", דהיינו לא נאמר האיסור בלשון "אכילה" הרי כל שיעור אכילה בכלל ביטול ה"עינוי".
תוקן על ידי דודמקובר ב- 06/10/2011 08:37:34
נשלח ב-6/10/2011 08:41
פרק ו הלכה א
נשלח ב-6/10/2011 09:41
תודה.
אכן רע"ק במקום מפנה לבבלי ביומא שמשמע שלכאורה הבבלי ביומא חולק. הדבר צריך עיון כי מהירושלמי משמע שגם כאשר הוא אוכל חצי שיעור חלב ובכוונתו להשלים, ר"ל מודה שעובר גם על החצי הראשון ולא כתב שדווקא כאשר השלים,
ולכאורה נראה שגם הירושלמי סובר כבבלי שר"ל סובר שחצי שיעור מותר מהתורה גם באכילת איסורי הנאה, וגם ביו"כ, וגם בחלב אם התכוון להשלים ולא השלים, אלא שהשאלה שם לגבי שאלת שגגה בעונש ומזיד באיסור, ובחצי זית ראשון אין זה מזיד באיסור לר"ל שסובר שחצי שיעור מותר מהתורה. ועל זה מתרצת הגמ' שלמרות שלר"ל חצי שיעור מותר מהתורה, כאשר אכל חצי שיעור ובכוונתו להשלים הרי גם על החצי שיעור הראשון נחשב מזיד באיסור, וכן ביוה"כ אם אכל כותבת לוקה למרות שלכאורה החצי הראשון מותר ואין זה מזיד באיסור על החצי הראשון,
נשלח ב-6/10/2011 22:42
הירושלמי בודאי חולק על הבבלי ,התירוץ של הגמרא הוא משיטת ריש לקיש בדעתו להשלים . חוץ מזה גם מביאה הגמ שריש לקיש מודה ביום הכיפורים ואיסור הנאה,
נשלח ב-6/10/2011 23:31
עוד צריך ביאור לדבריך ,דממה נפשך ,אם לרב יוחנן יש סברא ביום הכיפורים של חזי לאיצטרופי בשונה משאר איסורים ,למה לי קרא ?סברא היא. ועוד הרי את הקריטריונים של עינוי דורשת הגמרא מאכילה דשאר איסורים [עיין שם בעמוד ב ]ואי זה זה זה פיגול ונותר למרות שינוי באיסור דגברא וחפצא,ולמה ישתנה הדין בחצי שיעור?
נשלח ב-6/10/2011 23:35
אלא מאי הסברא אינו מועילה כדי להתחייב בעונש ללא פסוק ,והיכן הפסוק להתחייב בעונש הרי הפסוק מדבר על חפצא.
נשלח ב-7/10/2011 10:35
ביליצר בקר טוב
1.לפי ר' יוחנן הפסוק "כל חלב וכל דם לא תאכלו". בא ללמד שבכל איסורי אכילה המוטלים על החפצא, חצי שיעור אסור מן התורה.
2.הסברא של חזי לאיצטרופי, מיועדת להסביר למה ביו"כ בלבד, אסור חצי שיעור, למרות שחז"ל קבעו ששבירת העינוי בכותבת. כי שבירת עינוי של צום, הוא תהליך מתמשך, שמתחיל בביס הראשון, בניגוד לאיסורי אכילה ומצוות אכילה, שאין משמעות לפחות משיעור. כגון אכילת חצי כזית מצה, הינה חסרת משמעות, כך היתה הסברא לומר שאכילת חצי זית חלב הינו חסר משמעות דינית, ולכן מחדשת התורה פסוק באיסורי אכילה "כל חלב", שאסור לאכול חלב כל שהוא מהתורה. והשיעורים רק לעונש.
3.הפסוק ביו"כ אינו מדבר על איסור חפצא אלא על איסור גברא, "כי כל הנפש אשר לא תעונה ונכרתה" אלא שהאיסור הוא בעשה, "ועיניתם את נפשותיכם" ולכן אומרת הגמ' ביומא פ"א שלא ניתן לכתוב אזהרה, שהרי אין כאן איסור מוגדר על מאכל מסויים.
4.ההסבר בירושלמי מסובך, ראה שכל הנו"כ מנסים להסביר, עכ"פ, לע"ד ההסבר בירושלמי הינו כדלהלן, ואין מחלוקת בין הבבלי לירושלמי.
לפני ההסבר יש להקדים, כי צירוף של שני חצאי זתים לחיוב קרבן, ניתן להעשות או באכילה אחת בכדי אכילת פרס, או בשתי אכילות נפרדות, כאשר שתי האכילות הינן בהעלם אחד, (לגבי אם יש ידיעה לחצי שיעור מחלוקת בגמ'), אולם לפי ר"ל שסובר שחצי שיעור מותר מן התורה, הרי שני חצאי שיעורים לא יצטרפו ע"י העלם אחד, כי אין העלם ידיעה לחצי שיעור שהרי הוא מותר.
תלמוד ירושלמי מסכת תרומות פרק ו דף מד טור א /מ"ב
אמר אני פורש מכזית ואיני פורש מכחצי זית אמר רבי בון בר חייה נעשה כאוכל חצי זית בשוגג וחצי זית במזיד
אם אמר חשבתי שחתיכת החלב הזאת היא חצי זית, ולכן אכלתי, אילו הייתי יודע שהיא כזית לא הייתי אוכל. הרי הוא נחשב כאכל חצי מהזית בשוגג וחצי במזיד, ופטור מקרבן.
ואין יסבור רבי בון בר חייה כרבי שמעון בן לקיש דר' שמעון בן לקיש אמר אכל חצי זית בהעלם אחד פטור והכא אכל שני חצאי זתין וחסר כל שהוא פטור.
א"כ לפי ר"ל שסובר חצי שיעור מותר מן התורה, ולכן אכל חצי זית ועוד חצי זית בהעלם אחד, פטור מקרבן. וא"כ לפי סברת רבי בון, שאפילו כשאכל כזית בבת אחת, מחשבת איסור/היתר מחלקת את האכילה לשתי אכילות של חצי זית. וא"כ לר"ל לא יתכן כלל חיוב בקרבן, שהרי אפילו אם אכל כזית חלב, הרי כל החלב עד החלק האחרון, הוא מותר מן התורה, ולא יצטרף כל הכזית לאיסור.
מודי ר"ש בן לקיש באיסורי הנייה
שאיסור אכילה בכזית שיש בו גם איסור הנאה שהוא בכ"ש, גם לר"ל אם אכל חצי זית ועוד חצי זית בהעלם אחד הרי הוא שוגג באיסור הנאה, על כל חצי זית, וחייב חטאת על האכילה.
ומודי ר"ש בן לקיש ביום הכיפורים,
שלמרות שמותר לאכול ביום הכפורים פחות מכותבת, אם אכל חצי כותבת ועוד חצי כותבת בהעלם אחד, חייב קרבן.
ומודה ר"ש בן לקיש בעתיד להשלים.
שאם כאשר אכל חצי זית, התכוון לאכול עוד חצי זית, ואכלן בהעלם אחד, חייב קרבן, כי למרות שמבחינת האיסורין, מותר לאכול חצי זית חלב, ואין זה נקרא שגגת איסור, אבל כלפי צירוף חצאים ע"י העלם שגגת איסור, מסתכלים על המחשבה, והיא היתה לאכול כזית חלב, שזה שגגת חיוב קרבן, ולכן מצטרפות החתיכות.
נשלח ב-7/10/2011 13:23
הרב מקובר
כמדומני שהתעלמת מכמה הערות שכתבתי לאורך הדרך ,
לפי דבריך רב יוחנן אינו משתמש ביום כיפור בכלל עם הפסוק דכל חלב רק על הסברא ,עונש מניין ? מלבד תוכן הסוגיא שמוכח שמדובר באיסורי אכילות של כל התורה .החיסורי מחסרא מקבל כאן מימדים רחבים עוד יותר.
לגבי הירושלמי ,דוקא לפי דבריך שיש ביום כיפור סברא של חזי לאיצטרופי וזה כנראה לדעתך ההסבר לזה שריש לקיש מודה בו ,למה יחכה ריש לקיש עד שהשלים שתי חצאי כותבת ,גם אם תרצה לדחוק שריש לקיש גם כאן חולק על רב יוחנן בדקות הסברא דדעתו מתיישבת גם אחר כדי אכילת פרס תצטרך להסביר למה מודה באיסור הנאה שאין לך סברא זאת ,וגם אם תדחוק גם שם שמשום מה שתי הנאות יצטרפו ,יצטרכו שוב להסביר על למה חצאי אכילות אינן מצטרפות אם כל אכילה באמת נאסרת מדין הנאה שהרי פטורים גם בשלא כדרך הנאה , ולכן צריכים להעמיד את דברי הירושלמי כפשוטן .
אם לא תספיקו להגיב לפני בוא יום הקדוש אברכך בברכת הדיוט בתוך שאר כלל ישראל בברכת גמר חתימה טובה.למרות שמסתמא כבר נחתמת כצדיקים ברה שנחתמין לאלתר. וכאן המקום לומר שמאוד אני נהנה מהשטיקלך תורה שלכם העמוקים ומתוקים מתוך היקף גדול,ונחוצים הם בפרט בפורום הזה .גוט יום טוב
נשלח ב-9/10/2011 07:34
ביליצר בקר טוב.
1. אמנם לגבי איסור חצי שיעור ביו"כ לומד ר"י מהסברא, אולם בחצי שיעור אין עונש, ואילו בשיעור שלם העונש מפורש בכתוב.
2. לא בכל איסור אכילה יש גם איסור הנאה, ולכן מאחר ור"ל סובר שכאשר התורה אוסרת אכילה, האיסור הוא: "פעולת אכילת כזית",
הרי לא יצטרפו שתי אכילות של חצי זית ע"י העלם אחד, שהרי אין כאן "העלם איסור כלל". אולם כאשר יש גם איסור הנאהבחתיכה.
ואיסור הנאה בכ"ש, שהרי אין כאן את הגדר של אכילה שהוא בכזית. א"כ מאחר ובאכילת חצי השיעור יש משמעות להעלם הידיעה
על האיסור הנאה שבחתיכה, הרי אם יאכל עוד חצי זית בהעלם הידיעה על האיסור שבחתיכה, יצרף ההעלם של שני חצאי הזיתים
את שתי החתיכות לשיעור כזית גם לגבי האכילה.
גמר חתימה טוה וכל טוב. ותודה על הערות המחכימות.
דוד מקובר
נשלח ב-9/10/2011 09:32
א גוט קויטל הרב מקובר .
כמובן שבחצי שיעור אין מלקות ,הרי לא נחשדתי בעיניך כאומר שילקה מדאורייתא. משום מה אולי בגלל חלק שקראתי בחפזון היה נראה נראה לי מפורש בדבריך שנענש.ועמכם הסליחה.
יפה כתבת לגבי איסור הנאה בכלשהו ,וכן כתב הפרי מגדים.אלא שעדיין יצטרכו הסבר ביום כיפור שלדבריך חצי שיעור לריש לקיש עדיין מותר. עוד יוצא מדבריך שרל ורב יוחנן פליגי בתרתי .בפסוק של כל חלב ,וגם בסברא של חזי לאיצטרופי משום מה אינו מוצא בו ריש לקיש טעם ,ועדיין לדבריך משתמש בחצי סברא זו ביום כיפור להעלם איסור. עוד הערה ברשותך,שריש לקיש סובר שכל חלב הוא איסור גברא ,ואלו דברים מאוד מוקשים לדעתי , בין השאר מנדרים יג עמוד ב,שאי אפשר לידור בדבר האסור אלא בדבר הנדור ,כדוגמא מביאה המשנה נבלות וטריפות כדבר האסור ,לדבריך ריש לקיש חולק כאן על המשנה ,הרי איסורי גברא כהתפסה בנדרים מאן דכר שמיה ,הרי המשנה אינה מביאה כדוגמא חמץ בפסח או שיהא אסור כלחם ביום הכיפורים וכו,
נשלח ב-9/10/2011 10:08
בקר טוב
השאלה מנדרים אינה ראיה, שהרי שם בגמ' לא משנה אם המדובר באיסור גברא או חפצא, אלא מי אסר, אם התורה אסרה, אינו יכול להתפיס בנדר לאסור כדבר שהתורה אסרה. ואילו בדבר הנדור, שאדם אסר, יכול לומר דבר זה אסור כמותו,
ובכלל גם נדר כל הוא איסור גברא ולא איסור חפצא, שהרי מי הוא שיאסור כיכר?, כל מה שהוא יכול לעשות זה להחליט שהוא לא יאכל ככר זו, ועליו לקיים דברו "ככל היוצא מפיו יעשה.
לגבי סברת ר"ל בירושלמי ביו"כ אכן הנושא בעייתי, הבעיה מתחילה שאין בידינו ירושלמי על קדשים, ולכן לא מצאנו מחלוקת מפורשת בירושלמי בין ר"י ור"ל בחצי שיעור, ובירושלמי יומא גם לא מצאנו מחלוקת זו לגבי יו"כ. כל ההתיחסות בירושלמי היא לשאלת העלם בחצי שיעור, הן בשבת, הן באכילה.
נשלח ב-9/10/2011 14:06
לא מצאתי בגמרא התייחסות לאיסור גברא שיחול בנדרים כדבר האסור .
בודאי שגם איסור גברא יש בנדר כמו שכתב הרן אבל כל האיסור גברא חלה רק אחרי שיש איסור חפצא ,
לגבי הירושלמי שוב הרי גם אתם מודים שבאיסור הנאה לריש לקיש חצי שיעור אסור גם ללא צירוף החצי השני ואכ על כרחך כשהגמרא מזכירה את שלושת הדברים שמודה בהם ריש לקיש היא מתכוונת חצי ממש .
נשלח ב-10/10/2011 07:49
בקר טוב
הגמ' לא מדברת במונחים של איסור גברא או איסור חפצא, הגמ' בנדרים שם מדברת על התפסה בדבר הנדור או בדבר האסור.
להבנת הדברים, יש הבדל בנוסח שבועה שאומר שבועה שלא אוכל ככר זו, או נדר אכילת ככר זו עלי. שאז מגדיר בדיבור מפורש את מהות האיסור, "לא אוכל". לבין נדר שאומר קונם ככר זו עלי, ואין בדבריו הגדרה של מהות האיסור, ולכן אם אמר ככר זו עלי כבשר חזיר, הרי התפיס בדבר האסור, דהיינו בדבר שהתורה אסרה, ואין הוא במעמד שיכול לאסור כמו שהתורה אסרה. לעומת מתפיס בדבר הנדור שאדם אחר אסר על עצמו אכילת ככר זו, הרי התפסתו מועילה.
אכן הירושלמי מדבר על חצי שיעור, אולם רק לגבי צירוף, ואין בירושלמי שבידינו המחלוקת ביניהם בח"ש אסור מהתורה.
