| נשלח ב-2/10/2011 23:10 |
 |
| |
השערות של חז"ל
הרבה פעמים נטען כאן בפורום, בכל מיני הקשרים, שדברי חז"ל לגבי נושאים היסטוריים [אולי גם טבעיים, אבל זה נושא אחר] לא מחייבים מכיוון שחז"ל דברו לפי ההשערה שהבינו מהפסוקים או מסברא ולא מקבלה שהיתה בידם מסיני. ומשכך יכולים גם אנו להגיד את השערותינו וסברתינו בהכרחים מן ההסטוריה ומן הפסוקים. אני מקבל את זה בעקרון, כי כך נהגו רבותינו הראשונים והאחרונים בפרושי התנ"ך. [אולי חוץ מרש"י אין מפרש אחד לתנ"ך שלא חולק על חז"ל] אבל שאלה אחת אני שואל, נניח שזו השערה של חז"ל. האם זה פוסל את השערתם אוטומטית. או אפילו מפחית בערכם? אדרבה, יש לי כמה סיבות להניח שההשערות של חז"ל עולות על ההשערות שלנו בהרבה אחוזים. אפילו במקומות שבהם יש לנו יתרון מסויים על חז"ל. [ואני לא מדבר על דברים מדעיים שבהם אכן התקדם הידע הרבה בהחלט, וסליחה מהחזו"א] א-הקירבה ההיסטורית של חז"ל למאורעות. אין חולק שאנחנו אלפיים שנה יותר רחוקים מאירועי התנ"ך, יותר מחז"ל. האין זה יתרון ברור? ב-הקירבה הרעיונית. אין ספק שרז"ל היו קרובים הרבה יותר מבחינת תפיסת עולמם ומחשבתם לכותבי התנ"ך. משאנחנו קרובים להם. ג-הקרבה התרבותית. כנ"ל. ד-הקרבה לה'. בהנחה שהתנ"ך נכתב ברוה"ק ונבואה, יהיה פירוש דבר זה מה שיהיה, הרי שלהבין אותו כנכון מי שהוא קרוב יותר אל הלך רוחו של ה' כביכול יבין אותו יותר טוב. ובכך אחשוב שאין חולק שחז"ל היו קרובים יותר ברוחם ובמעשיהם אל השי"ת. וממילא הבינו יותר טוב את לשונו ודעתו שבתנ"ך. [טענה זו נקרא בשפה המקובלת הרוה"ק של חז"ל] ה-הקירבה הגיאוגרפית. חז"ל חיו ופעלו ברובם בסביבה הגיאוגרפית של עם ישראל ההיסטורי, והכירו את המקומות וכו' שבמקרא בוודאות יותר משאנחנו יכולים להכיר. [לפחות אלו שבאר"י. גם בבל קרוב יותר לאר"י מצרפת, בו בעלי התוס' חידשו ערים ומקומות מדעתם ראה ערך תרי ירושלים, תרי רקם, וכו' וכו'] גם הרבה מהדברים שנחשפים היום בארכיאולוגיה יש להניח שבימי חז"ל לא היה צורך בארכיאולוגיה לחשוף אותם כי היו גלויים וידועים. האג'נדה של חז"ל זאת ועוד אחרת, לחז"ל יש בהחלט אג'נדה, וזו מונעת גם את דרשותיהם ופרשנותיהם. גם אם נבחין איזה דברים נאמרו לצורך איזה אג'נדה. השאלה החשובה היא האם אנחנו מזדהים עם האג'נדה שלהם או לא. כי אם כן, הרי שגם עלינו ללכת באותו דרך שהוא דרך התורה וחז"ל. ואפילו אם אנחנו חולקים עליהם בפירוש, נוכל לומר רק שאנחנו חולקים בפירוש הכתובים, אבל עדיין נתחייב להסכים עם האג'נדה שלהם, ונצטרך להציע דרך חילופית להשיג את המטרה. אחשוב שגם הקיצונים שבין הראשונים וכו' שחולקים על רז"ל בתקיפות בפירושי המקראות יודו לאג'נדה של חז"ל. ואין אחד מהם שחלק על זה מכל וכל, וזו מה שמבדיל אותם לבין אחדים מהפרשנים החדשים. עוד נראה, כי על הפשט של חז"ל אולי יש לנו כלים לחלוק. אבל על ההבנה שלהם במטרת חינוך התורה בכללות האם יש לנו בכלל הכלים לחלוק? [ודומה למה שאומרים בישיבות שכשהרא"ש מביא ראיה זו ראיה מאותו גמרא, כשהוא אומר מסברא זו ראיה מכל הש"ס. והבן.] מיימוני, אשכול כזה אי אפשר לו בלא תגובתך.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/10/2011 23:23 |
|
| |
תוקן על ידי maxmen ב- 02/10/2011 23:46:31
|
|
|
|
| נשלח ב-2/10/2011 23:42 |
|
| |
יהי אור
בבקשה: תגובה.
נניח שאתה צודק. ולמה לא. מה המסקנה מדבריך?
אולי תציע גם מקרה מבחן אחד או שלושה.
ועוד שאלה שנדמה לי שלא עסקת בה במישרין. אם אתה מתייחס לדרשות חז"ל מפסוקים, האם הדרשות האלו אמורות להיות פשט? האם הן אמורות להיות מחייבות?
יש מספיק דרשות שיכולות להחשב לפשט בעיני חז"ל וגם עליהן אפשר לתמוה. אבל יש דרשות שמסתבר מאד שהן לא התכוונו מעולם להיות פשט אלא יש להבינן באופן אחר. כרומזות על מעשים בני זמן חז"ל. כמליצה או הפרזה כדי להביע רעיון. ועוד ועוד.
דרשות אלו אינן נתפסות, לפחות על ידי, בתור "פשט" או "פשט היסטורי" ולכן אין הן נכנסות כלל בתחום שכינית "השערות חז"ל".
יש לעומת זאת מקום רב לדון בפרשנות חז"ל לפסוקים ולמצוות דווקא בתחום ההלכה, כאשר הייתי יכול לחשוב על פרשנויות אחרות לפסוקים ולהלכות. ושוב, צריך כמה דוגמאות כדי לבחון.
אני מציע כמה דוגמאות שנידונו בהרחבה בפורום:
א. האם ראובן בא על פילגש אביו לפי הפשט או שהיה שם משהו אחר, כגון בלבול מיטות?
ב. האם בת שבע היתה גרושה או גרושה על תנאי או אנוסה?
ג. האם עין תחת עין ממון?
אני סבור שהתשובה לשתי השאלות הראשונות היא זהה. היתה שם עבירה מאוסה. לעומת זאת, באשר לתשובה לשאלה השלישית, סבורני שחז"ל קלעו לפשט (כצפוי על ידינו) .
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/10/2011 23:51 |
|
| |
יהי אור,
אשריך שאתה זוכה לכתוב דברים כל פשוטים וברורים בצורה כל כך בהירה.
אשרי שאני זוכה לכוון לדעתך, כמה חבל שיש אנשים בשם "הרציונליות הקדושה" מעוניינים תמיד להוכיח [למי?] ולפרש אחרת מחז"ל, והעיקר לרמוז ולומר שחז"ל היו איך אפשר לומר בעדינות, כאלו שלא ידעו בדיוק לקרוא טוב פסוקים ולהבין היטב מאורעות היסטוריות, ובוודאי לא ידעו להבין מה היא מטרת התורה וכוו'.
המשך בדרכך זו לפחות לעצמך תועיל, ואולי מיגו דזכי לנפשיה תזכי נמי לחבריה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/10/2011 23:55 |
|
| |
צבי
איני יודע אם אתה מכוון אלי. אם כן, אשמח אם תציין זאת במפורש.
לא התיימרתי מעולם לטעון שאני או בני דורנו מבינים יותר טוב מחז"ל. אתקן: תלוי מה. ודאי שיש דברים שאנו יודעים יותר ואי אפשר להתכחש לזה. מדע למשל. אבל דברים אחרים כבר ציין יהי אור. וכבר כתבתי שאני מסכים עימו.
לעומת זאת, כמדומה שחלק ממה שיכול לעורר ביקורת (האם לכך התכוונת ב"רציונליות קדושה"? הביטוי הזה אינו נראה לי כהולם את גישתי אבל אולי אחרים כן היו חפצים בו. פעם היה כאן בוגי, ואפשר שהיה נהנה מזה) - נוגע אולי לפרשנות הדרש? ציינתי לעיל כמה דוגמאות. אולי תרצה לבאר את שיטתך בשתי השאלות הראשונות. לאמור: האם ראובן בא על פילגש אביו או לא, והאם בת שבע היתה גרושה או גרושה על תנאי או אנוסה בידי דוד (רמז: כדמשמע בריש כתובות שזו ראיה שהנאנסת אינה נאסרת על בעלה ולכן גם לא על בועלה).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-2/10/2011 23:56 |
|
| |
מיימוני
נתחיל ככה.
בתחום ההלכה, בכוונה לא דברתי כי שם אנחנו מניחים [למה?-ראה להלן] כי חז"ל אכן קלעו לכוונה המקורית של ההלכה.
סיבה אחת לזה יכול להיות כי הדיון ההלכתי הוא לא דיון היסטורי לבד, שהרי ההלכה נהגה בכל הדורות גם עד שבאו חז"ל. ולכן סביר להניח שהרבה מדרשות חז"ל אינם אלא סומכות למציאות של דרך קיום ההלכות שהיתה ידועה ברצף המסורה. וממילא גם אם לפעמים פרשנותם נראית רחוקה נקבל את זה כי הוא לא פרשנות אלא מסירת עובדא שכך נהגה ההלכה מימות משה עד היום. ואם אופן הכנסתם את זה לפסוק רחוקה מה לעשות, אפשר גם לנסות למצוא עוגן יותר טוב בפסוקים [וכמו שנהג הרמב"ם]
מאידך, אם אנחנו לומדים את הפסוקים. האם יש באמת סיבה להניח, מתוך הפסוקים, שפירוש חז"ל על עין תחת עין רחוקה יותר מהפשט מפירושם על מעשה ראובן ודוד? סבורני שלא, אולי ההיפך. אם כן למה אתה מחלק ביניהם?
ואם הסיבה מוסרית, שלא סביר לסמא את העין וכו', כמו כן לא מוסרי היה לראובן ודוד לעשות מה שמיוחס להם בפסוקים. ולא מוסרי לנו לספר זאת עליהם
ועדיין לא הגבת על הנקודה השניה, שאולי לא הבלטתי מספיק. האם אתה מקבל את האג'נדה של חז"ל או לא. נניח שבאמת עבר דוד כפשוטו, וכמתואר בפסוקים בצורה די גרפית, וחז"ל מאיזה סיבה מצאו לנכון להגיד שהאומר דוד חטא אינו אלא טועה. אם בשביל לשמור את הדמות של דוד, או סיבות אחרות. האם אתה חולק על האג'נדה הזו ?
לעוד שאלה שהעלית, מנין נדע אם חז"ל בכלל כיוונו לתת השערה היסטורית ולא משל או צורה להביע רעיון וכדו'? זו אכן שאלה טובה, אבל חילוק העקרי הוא שהיכן שהדבר לא מתקבל בדעתנו [כמו לומר שעוג הרים הר של שלש פרסה וכדו'] אנחנו מניחים שכיוונו לתת רעיון ולא להשערה פשוטה. אבל הרבה פעמים ההבחנה אם כיוונו כפשוטו או לא הוא עצמו תלוי כמה משקל אנחנו נותנים לדבריהם, למשל אם אמרו שראובן לא חטא, האם זה באמת כ"כ רחוק מן המציאות, הלא מקראות שמדברים בצורה אלוגורית יש לנו למכביר, כ"כ רע לפרש את הפסבוק "וישכב" כמו שחז"ל מפרשים אותו. אלא מאי, שאנחנו לא לוקחים את דבריהם ברצינות. למה לא? [וע"ז יש לי שתי שאלותי, א' למה לא נתחשב על ההשערה של חז"ל. ב' למה לא נלך לפי האג'נדה של חז"ל]
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2011 00:46 |
|
| |
נא לא לשכוח שהמושג חז"ל זה בערך דעות של אלף שנה של אלפי חכמים, במילא אין איזה משהו שאפשר לומר זה דעת חז"ל בדעה זה וזה, על כל דעה ובכל עניין יש הרבה דעות חלוקות ופילוסופיות סותרות לגמרי,
לגבי הלכה פסוקה זה כבר משהו אחר לגמרי,
לדוגמא: ספרי ספרא ומכילתא הם לפני המשנה\התמוד ופוסקים כפי המשנה\התלמוד ולא כפי ספרי ספרא ומכלתא בשאלות של דאורייתא ממש, וכן בהמשך דורות הפסק אחרי התלמוד כמו בבלי או ירושלמי וכן אחרי הגאונים ואחרי הראשונים,
מה שאני אוהב בחכמינו זה בעיקר האמת שלהם הם היו כולם צדיקים וחכמים וישרים בכל עניין ועניין ועשו הכל לטובת האומה,
מה שהם לא לקחו בחשבון זה שנעשה מהם סוג של ע"ז ואלילות,
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2011 07:02 |
|
| |
יהי אור
כדאי להבהיר במה אנו מסכימים ובמה לא.
לגבי כך שיש מדרשי הלכה מקיימים ולא רק יוצרים, כלומר מביאים מקורות להלכה מוסכמת וידועה משנים עברו, על זה לא אחלוק ואדרבה אני מסכים ולאחרונה הבאתי דוגמא לזה, לדעתי, מן המדרש שבא לעגן את עינויי יום כיפור במקרא.
שאלה לגבי צום יום כיפור (הנני כאן).
לגבי הרעיון שלך שמצאנו לשון הפרזה במקרא וכך אפשר להבין את "עין תחת עין" ואפשר ליישם את הרעיון הזה לגבי חטא ראובן, אפשר מאד שאתה צודק! לא חשבתי על כך בצורה כזו. אמנם סבורני שיש מרחק בין "עין תחת עין" שיש בו יסוד של ממש - אנו אומרים שראוי היה להוציא עין שכן היא שיטת הגמול של הנקם, כאשר עשה כן ייעשה לו. אלא שהתורה מחליפה את שיטת הנקם בשיטת הפיצוי. ויש מרחק בין תפיסה זו לבין הוצאת הפסוק על משכב ראובן מפשוטו. מדוע שהתורה תגזים ותכנה את מעשה ראובן "וישכב את פילגש אביו" אם כל מה שעשה הוא להעביר מיטה מאהל לאהל? האם יש דמיון בין המעשים שמצדיק הפרזה כזו? אני מקוה שאני מבהיר למה אני מתכוון. צריך להיות איזה קשר בין הכוונה הפשוטה לבין הביטוי המוגזם שלה. ניתן למצוא קשר כזה בביטוי "עין תחת עין" גם אם נחזור ונקבע שהכוונה היא מצומצמת יותר: ממון. אבל אי אפשר לומר זאת על מעשה ראובן. לפחות אני איני רואה זאת, אבל אל לי לצמצם את הפירושים למה שאני משיג. ומינאי ומינך (ואחרים, אולי צבי) תתרחב שמעתתא.
בכל אופן, זה לא אפשרי לגבי מעשה דוד. כאן ודאי יש אונס ולקיחת אשה נשואה מבעלה. נכון, דוד עשה תשובה. נכון, גם חז"ל התקשו בדבר וניסו להציע פירושים לכשלונו של דוד (אפילו שלא היה ראוי לכך וה' נתן לו להיכשל כדי להראות שתשובה מתקבלת גם על מעשה כזה).
וכבר הראיתיך כי התפיסה שדוד לא חטא היא דרשנית בעוד שבמדרשי ההלכה התפיסה היא שדוד חטא ומעשהו הוא דוגמא לאונס אשה נשואה ומזה אפשר ללמוד הלכה למעשה.
עוד שתי הערות חשובות עוד יותר.
ייחסת את הפרשנות של חז"ל לראובן ולדוד כחלק מן ה"אג'נדה" שלהם. אבל אני סבור שזה לא נכון. ראשית, חז"ל אינם אישיות אחת. יש כאן מאות ואלפים של חכמים. ויתכן שחלקם או מיעוטם יחזיקו בדעות שאינן נכונות. והרי מצאנו כך (למשל הלל לגבי משיח שאכלוהו ישראל).
יותר מכך, מסתבר מאד (לדעתי, והדברים מתאימים לפרשנות המעקמת, סליחה על הביטוי, את הפשט) שפרשנות זו נוצרה מטעמים אפולוגטיים. כלומר לתקן את הרושם הרע שמותירים מעשי אבותינו. יתכן שהדרשן ממש התפלמס עם בן דורו. אולי עם נוצרים? מצאנו כמה פעמים בתלמוד מעשים בחכמים ששינו מן האמת כדי לסתום פיות מקטרגים ומתווכחים ולא התכוונו לאמת (רבי, זה מה שאמרת לו, אבל מה תגיד לנו, שואלים אחר כך התלמידים, אבל לא ליד המתפלמס שנענה והלך לדרכו). אפשר שהסיפורים האלו הובאו לא כדי שנדע מה הפירוש בפסוקים כי זה לא פירוש נכון, אלא כדי להראות שלפעמים מותר לשנות מן האמת כדי למנוע ויכוח משפיל.
זאת ההערה הראשונה. לפי זה, אין כאן חלק מפרשנות של פשט מעמיק אלא פולמוס עם דעה זרה ועויינת שמצריך לשנות מן האמת. וזוהי האג'נדה, זו ולא חשיפת פשט מאחורי ביטוי מליצי מפריז.
ההערה השניה היא שהביטוי "אג'נדה" מפריע לי. איני מכיר כל כך את המילה. היא מצויה נדמה לי בעיתונים. לקוחה מאנגלית אך בעברית השימוש בה מתאים ל"אוסף תכליות" שיטתי.
מה נכלל ב"אוסף התכליות" של חז"ל בדבריהם? לפעמים להגן על היהדות והתורה מפני אויב. אבל בעיקר לקדם את הבנת המקורות, את לימודם, את שמירת המצוות, ולשם כך גם מוסיפים גזירות ותקנות. בעיקר להבין את האמת.
כל זה מוצג בצורה קצת מורידה בערכם לטעמי עם השימוש במילה "אג'נדה". אשמח לעבור להשתמש ב"תכליות ביאורי חז"ל" אם נוח לך.
אז הצג נא את משנתך אודות "תכליות ביאורי חז"ל". עשה רשימה והצג דוגמאות לכל סעיף. זה לא חייב להיות מיצוי של כל התכליות שאפשר למצוא. אבל כל אחד יוסיף ותהיה בידנו רשימה שימושית שגם תאפשר לנו לראות היכן אנו מסכימים ובמה לא, ומה הטעמים שלנו. אני מקוה שגם צבי ייאות להשתתף במשימה זו.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2011 07:05 |
|
| |
אוסיף הפניה לדוגמא. יש ספר מחקר יפה וראשוני של שד"ל על מטרותיו של אונקלוס בתירגומו, כגון להרחיק מהגשמה. הנה לפנינו אוסף שמציג "תכליות" שיטתיות (לא הבאתי עוד "תכליות" ולא דוגמאות כי פשוט איני זוכר. אבל לא קשה לערוך רשימה כזו וכמדומה שהיה אשכול על אונקלוס ושיטתו ואפשר ללנקק. אונקלוס הוא אחד מחז"ל כמובן).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2011 07:39 |
|
| |
בוקר טוב מיימוני!
אשמח מאוד להירתם למשימה.
אינני יודע אם אוכל לעשות זאת בכובד ראש לפני יום כיפור מאחר ויש הרבה לימודים קודמים, אבל אני מקווה מאוד שבזמן הקרוב אתפנה לנסות לעשות סדר וארגון "בתכליות ביאורי חז"ל".
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2011 07:53 |
|
| |
יהיאור כתבת שלומר שדוד חטא זה כנגד האג'נדה של חז"ל. ולומר שלא חטא זה כנגד האג'נדה של התנ"ך. לדעתי, לפי המבחן שלך "מה מתקבלן בדעתנו" – לא מתקבל על הדעת שהתנ"ך, באופן עקבי, כתב א' והתכוין לב'. צא וראה איך מצטיירים ימי דוד והאנשים אז בתנ"ך ואיך באגדות חז"ל וראה כי יש ניגוד משמעותי.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2011 08:52 |
|
| |
ראו לדוגמא איך אומר הקב"ה ליהושע על חטא עצום ונורא שחטא העם ובסוף מתברר שעכן לקח מספר פריטים מן החרם על יריחו.
רואים מכאן שהתנ"ך מייחס חשיבות עצומה לדברים שבעינינו נראים שוליים.
וממילא גם בלבולי המיטות של ראובן והחלפת המבטים של דוד מוגדרים בצורה חמורה כל כך.
הכלל בכ"ז הוא פשוט- ישרים דרכי השם וכל אחד יבחר את דרכו על אחריותו.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2011 08:53 |
|
| |
לגבי דוד גם האג'נדה בחז"ל אינה חד משמעית.
יהיאור,
כתבת:
א-הקירבה ההיסטורית של חז"ל למאורעות. אין חולק שאנחנו אלפיים שנה יותר רחוקים מאירועי התנ"ך, יותר מחז"ל. האין זה יתרון ברור?
-
אלף שנה הם מעט זמן ? האם אלף שנה בחברה שאין בה כמעט ספרים כתובים הם זמן מועט?
-ב-הקירבה הרעיונית. אין ספק שרז"ל היו קרובים הרבה יותר מבחינת תפיסת עולמם ומחשבתם לכותבי התנ"ך. משאנחנו קרובים להם.
איך אתה יודע? האם שינוי הסטטוס שלגבורי דוד מגבורי מלחמה לגבורים במלחמה של תורה, היא פשט תפיסת התנ"ך? אולי כאן אנחנו (המיזרוחניקעס ...) יותר קרובים לעולם התנ"ך. ובהערה אוסיף שלכן לא למדו תנ"ך.
-ג-הקרבה התרבותית. כנ"ל.
שוב כנ"ל - האם החשיפה של חז"ל לחשיבה יוונית ורומית לא יכלה לשנות את הלך מחשבתם. איני יודע, אבל עקרונית בהחלט כן אא"כ תקבל כהנחת יסוד שחשיבתם היא חשיבת התנ"ך, וראה ספרו של רש"ל, יוונים ויוונות בא"י.
ד-הקרבה לה'. בהנחה שהתנ"ך נכתב ברוה"ק ונבואה, יהיה פירוש דבר זה מה שיהיה, הרי שלהבין אותו כנכון מי שהוא קרוב יותר אל הלך רוחו של ה' כביכול יבין אותו יותר טוב. ובכך אחשוב שאין חולק שחז"ל היו קרובים יותר ברוחם ובמעשיהם אל השי"ת. וממילא הבינו יותר טוב את לשונו ודעתו שבתנ"ך. [טענה זו נקרא בשפה המקובלת הרוה"ק של חז"ל]
צריך להגדיר יותר טוב.
ה-הקירבה הגיאוגרפית. חז"ל חיו ופעלו ברובם בסביבה הגיאוגרפית של עם ישראל ההיסטורי, והכירו את המקומות וכו' שבמקרא בוודאות יותר משאנחנו יכולים להכיר. [לפחות אלו שבאר"י. גם בבל קרוב יותר לאר"י מצרפת, בו בעלי התוס' חידשו ערים ומקומות מדעתם ראה ערך תרי ירושלים, תרי רקם, וכו' וכו'] גם הרבה מהדברים שנחשפים היום בארכיאולוגיה יש להניח שבימי חז"ל לא היה צורך בארכיאולוגיה לחשוף אותם כי היו גלויים וידועים. האם אתה בעד לימוד ריאליה?
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 03/10/2011 08:59:12
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2011 09:36 |
|
| |
| שותפיסוד כתב: |  | והחלפת המבטים של דוד מוגדרים בצורה חמורה כל כך.
|
|
????? ומזה יוצא תינוק ???
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2011 10:24 |
|
| |
אלמלא היו החלפת מבטים - לא היה תינוק, עיקר החטא הם המבטים. כך דרכו של יצר הרע- בתחילה הוא אומר לך להביט- והתינוק כבר בא מעצמו.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2011 11:05 |
|
| |
הרב המיימוני, האם אין החלוקה שעשית לעיל בין עין תחת עין לבת שבע וראובן, אינה נובעת רק מהאג'נדה שלך?
הקריאה הפשוטה בטקסט, בשלושת המקרים מביאה לתשובה פשוטה, ובשלושת המקרים חז"ל הופכים, אולי בהתאם לאג'נדה שלהם. אתה אינך מקבל את הוצאת הדברים מהקשרם ומפשוטם בשתיים מתוך שלושה. מדוע? מה ההבדל?
כי לפי האג'נדה שלך זה אינו "מוסרי" וכדו' להוציא עין תחת עין? האם כי זה רחוק מההגיון המערבי שלנו? כי זה קרוב לחוקי המזרח הקדום?
|
|
|
|
|
