מצוות האמונה לפי שיטת רבותינו מבריסק

האם בבריסק מאמינים באלקים? או שיש דין של אמונה באלקים?

הגישה הבריסקאית גורסת שאנחנו אף פעם לא מדברים על מציאות, לא בעניני העולם ולא בעניני התורה. כבש הוא כבש בגלל שכך כתוב בתורה ויש לי על זה מסורה מאבא שלי. ארץ ישראל הוא בצפונה של בבל שכך כתוב בנביא. טומאה הוא דין לא מציאות. נאמנות עדים אינה שאנו מאמינים להם שכך היה המעשה אלא שיש דין של נאמנות העדים. וכן הלאה.

לפי זה צריך לצאת שהם גם לא מאמינים או מדברים על מציאות האלקים. יש רק דין כזה של אמונה ומצווה של אמנה במציאות ה'.

[בזה מובן הפשט של ר' חיים על הפרדוקס שבציווי על האמונה שהמצווה הוא להאמין מה שאינו מושג בשכל, ולא הרגיש שעל זה גופא יש אותו פרודקס. כי הוא לא מסתכל על זה כשאלה מציאותית בכלל רק כדין מצוות אמונה]

השאלה שצריכה להישאל הוא אם כן- האם הם מאמינים באלקים בכלל?

מחכה לשמוע את ההפרכות.

. ===

שתי הבהרות.

1.      ברור שלא דייקתי בתיאורי את שיטת בריסק, הרי כתבתי אותה בדקה וחצי בשביל להציג את שאלתי. נראה לי שיש מקום עדיין לחשוב על שאלתי. לאור מה שהרב מיכי מציג את שיטתם כשיטה אנליטית בתכלית.

2.      ברור שאנשי בריסק בפועל מאמינים במציאות האלקים וכנראה גם במציאות הכבש. מה שאני שאלתי הוא שלכאורה אם ניקח את צורת הניתוח וההסתכלות שלהם עד הסוף חייבים להסיק שאין גם משמעות לעובדת מציאות האלקים כמו שאין משמעות לכל מציאות.

לשאר הענינים בהמשך אי"ה.

=====

צענערענעכתבה:

אם התאור שלך נכון(לדעתי זוהי אבחנה שטחית של שיטתם)הרי הכבש שלהם בכל זאת קיים במציאות אז ,להבדיל,גם אלוקים שלהם קיים במציאות.

ולגבי טומאה-האם טומאה היא מציאות או המצאה של התורה/חז"ל.?

==

שותפיסוד כתב:

הניתוח שלך את התפיסה הבריסקאית נראה לי רחוק מאד מהאמת.

התורה מגדירה את ערכי המציאויות ומשמעותן- מהו כבש של תורה, היכן היא ארץ ישראל של תורה, מהי נאמנות של תורה וכו'.

בעלבעמיו כתב:

 יהי

תרחיב את השאלה

צענערענע כתבה

לבע"ב

"לשון אחר: האם הדת הייתה יכולה להמשיך לתפקד, להתקיים ולהרגיש בטוחה ושלווה, אילו המודעות לנוכחות האל לא הייתה מרכיב מרכזי בדת? לדעתי התשובה החד משמעית היא כן."

מציטוט קטע זה במאמר שהפנית אליו ניתן לראות שלא מדובר כלל בנושא האשכול.

המאמר מדבר על מודעות לנוכחות האל ואילו פותח האשכול דיבר על אמונה במציאות האל שאלה כמובן שני דברים שונים לגמרי.

"האומר אין תחייה"מ מן התורה" אינה ראיה טובה, כי לפני התורה למה נאמין בתחייה"מ? ולכן טוען רש"י שמי שאומר שמאמין מחמת הסברא הוא לא מאמין בכלל כי אין סברא כזאת בכלל. [וגם זה קשה וצ"ע] משא"כ משהו שהוא נודע גם לפני התורה. איך תשתנה הגדרתו מכיון שנתנה תורה.

בקיצור, עיקר טענתי היא שאם נסכים שאין טעם לדבר על מציאות מופשטת כמציאות אלא כהגדרה, [ולא כמו שאתה מבין שבגדרי הלכות התורה אנחנו מדברים רק לפי איך שהתורה מגדירה, כו שטענתי שאם זו הסיבה הרי יותר טוב שנבין שהתורה אכן מודיעה לנו ומדברת על המציאות עצמה, למה אנחנו צריכים לייצור לה הגדרה חדשה?] אז מה נשאר להאמין לגבי מציאות האלקים חוץ מההגדרה שיש מצווה כזאת ושנאמין שהוא כך וכך.