אני מבולבל: האם אפשר לדעת בוודאות את האמת ואם לא איך מענישים על זה?

אין כח עליון.
היחס שלנו אל הקב"ה הוא כפי מה שהוא משתקף במציאות, ולא כפי אמיתתו (שאינה בת השגה עבורינו אך ודאי שלא נכון לתאר אותה ככח ) ממילא לא שייך להוכיח אלא להבין איך מציאות השם משתקפת אלינו מתוך המציאות.

בעל הדעה

ברוך הבא אל הפורום!

העלית שאלה מהותית וחשובה מאד. (ויש עוד מחברינו שמתקשים בדבר, וכפי שתראה, אין תשובה פשוטה וקלה וחד משמעית לשאלה... לפחות לא באופן משביע רצון לכולם).

אמנם שים לב שכדי לפתוח אשכול חדש, עליך להיות משתתף ותיק. ואם לא, צריך לפנות אלי או למנהל אחר (עצכח, מנהלי משנה) כדי לקבל רשות. אבל כיון שפתחת, והנושא חשוב, הבה נעסוק בו. (כדאי לעיין באשכול חוקת הפורום/למשתתפים חדשים).

אחזור על השאלה המרכזית כפי שאני מבין אותה:

איך ה' בא אלינו בתביעה לשמור מצוות ואף מעניש אותנו אם לא שמענו בקולו כאשר אין לנו הוכחות שהוא קיים ושהוא דורש משהו ומה טיבו המדוייק של המשהו הזה.

והרי עובדה היא שיש אנשים, גם חכמים ומוכשרים, שאינם מאמינים בה' או בתורה או בחיוב כזה או אחר. ואם זה דבר מוכח כמו ששתים ועוד שתים הן ארבע, אז איך הם מתעלמים?

ואיך יכול ה' לתבוע מאיתנו התנהגות ולהעניש אם אין לנו בירור מדוייק שהוא קיים ומה הוא רוצה? הרי זה לא מוסרי?

הניסוח של השאלה כבר יכול לכוון אותך לכך שהשאלות האלו מבוססות על הנחות יסוד, אבל גם מה שנראה כהנחה יסודית ומתקבלת על הלב, גם עליה אפשר לשאול: מנלן? איך אנו יודעים זאת. ומכאן שלכולנו יש הנחות בתמימות לגבי המציאות, לגבי מה שראוי.

אנסה לנתח את הנחות היסוד האלו ולהציג דגמים של תשובות לשאלות שלך.

א. רבי אלחנן וסרמן, תלמיד החפץ חיים, שנהרג בידי הנאצים על קידוש השם, דן בשאלה קרובה מאד לשלך. כיצד ה' יתבע את הגויים על שלא קיימו שבע מצוות בני נח. הרי לא ידעו עליהן.

תשובתו היא: אפילו האדם הפשוט ביותר, כגון רועה כבשים בהרי רומניה, ודאי רואה את השמים ואת הבריאה המופלאה, ומתעורר לשאול: הרי זה לא בא מעצמו. וממילא יש בורא. וממילא הבורא רוצה משהו מאיתנו. והמשהו הזה הוא שבע מצוות בני נח שמובנות ברובן מעצמן (החובה לכבד את ה' ולא לקללו, איסור עבודה זרה, מוסר חברתי ברמה של לא לגזול ולא לקחת את אשת האחר, וגם איסור אכילת אבר מן החי - אם יש מונחים לא ברורים, אנא שאל שוב!).

זו תשובה מאד פיקחית לכאורה, אבל עיון קל יראה שהיא כולה בעייתית.

גם אם נניח שהרועה תוהה מהיכן בא העולם, האם יגיע למסקנה שיש אלוקים אחד, או שיפתח איזו אמונה אלילית כפי שהיה בהיסטוריה? וכיצד יסיק שה' בכלל רוצה משהו מהאדם? ובמיוחד לגבי איסור אבר מן החי?

ועוד, יתכן שדווקא המדען ידחה את אמונתו התמה של רועה הכבשים. הרועה, ללא ידע מדעי, יניח ש"חייב להיות בורא". המדען יחשוב שהעולם תמיד היה והחיפוש אחרי בורא, סיבה ראשונה, הוא טעות פילוסופית. גם אם נניח שהמדען טועה בפרשנות זו, זה מאד קשה להוכיח שהוא טועה!

ב. היו, ולא רק בעם ישראל, כאלו שהאמינו במה שאפשר לכנות "מוסר טבעי" ו"תיאולוגיה טבעית". כלומר, שהתפתחות האדם תביא אותו, החל מגיל מסויים (אולי גיל ההתבגרות) להכרה שיש בורא, אלקים המשגיח בהשגחה פרטית ושומע תפילה, ויש נכון ולא נכון, כמו איסור להיות אלים ולפגוע בזולת (לרצוח, לגזול, לנאוף, לאנוס, וגם להעליב או כל מעשה רע) וחובה להיות טוב (לעשות חסד, אבל גם להתפתח אישית לאדם טוב יותר, חכם יותר).

לפי הגישה הזו, יש בכל אדם קול פנימי שמכוון אותו לאמת, ורק יש כאלו שמוכנים לשמוע ויש שלא.

את הגישה הזו מתאר יפה מאד סופר בריטי לפני כמה מאות שנים, בסיפור ילדים חינוכי, שבו נענש במשהו מעין העולם הבא טיפוס מרושע למדי שהיה מתעלל בשוליה שלו, נער גיבור הסיפור. הוא שואל: אבל לא ידעתי שזה אסור. והתשובה היא: כן ידעת. היה לך קול פנימי שלא רצית לשמוע בקולו. אותו טיפוס נאלץ ללכת למעין גהנום שבו הוא עובד קשה כדי להשתנות, אבל יש לצפות שבסוף גם לו יהיה טוב יותר לאחר שישתנה.

הסיפור הזה (שהינו יפה בהרבה ממה שכתבתי, ושמו "ילדי המים") מסתמך אכן על מה שקראתי "מוסר טבעי" ו"תיאולוגיה טבעית".

ושוב, יש כאלו שחולקים על כך שיש תובנה טבעית וראשונית כזו.

ג. המשך לקודם. גם בעם ישראל היתה גישה דומה לזו, והיא באה לידי ביטוי בספרו של רב סעדיה גאון, "אמונות ודעות". רס"ג סבר שהמצוות מתחלקות למשפטים, המובנים מעצמם (לפחות לאחר ששומעים עליהם) והמצוות השמעיות, שבלי לשמוע אותן בהר סיני לא היינו מעלים אותן על דעתנו. לפי זה המחייב הוא רק המשפטים. כלומר, לא יתכן שאדם ייתבע על כך שלא קיים מצוות שמעיות (תפילין, שבת) בלי שידע עליהן, אבל כן ייתבע על כל מה שנכלל בתיאולוגיה הטבעית ובמוסר הטבעי .

ואכן יש לדברים אלו יסוד גם בתלמוד שלנו. התלמוד מכיר, לפחות תיאורטית, ברעיון של "תינוק שנשבה בין הגויים" ולכן אינו יודע מאומה על מצוות ועל תורה. אכן הוא פטור על כל העבירות כמו שבת (אם כי בשעה שיחזור בו ויתקרב יביא קרבן חטאת אחד על עבירות מרכזיות ויש לעיין בסוגיה במסכת שבת אבל אעשה זאת רק אם תרצה במפורש).

בזמננו, יש כה הרבה יהודים שהם "תינוקות שנשבו". ומבחינה מסויימת, גם היהודים הדתיים ואפילו החרדיים הם תינוקות שנשבו לגבי דברים רבים...

לפי זה, באמת אין תביעה על רובנו ככולנו. וגם זה כבר מובא בגמרא, שאמר אחד התנאים שיש טיעון שבו אפשר לפטור כמעט את כל העולם כולו מן הדין.

(שים לב שיש כאן עוד הנחה יסודית תמימה מאד לפיה ה' נוהג עם העולם לפי המוסר הטבעי, אבל כיון שאתה מקבל זאת בפשטות וגם אני, נישאר איתה בלי לבחון עמדות אחרות).

אז מה יעשה אדם שמגלה שהוא "תינוק" בדברים אלו? אין לו אלא ללכת למי שילמד אותו.

ואיפה מוצאים כזה דבר? ואם הוא לא שמע שיש כזה דבר? ואיך מבדילים בין מורה טוב ללא טוב?

אין תשובות קלות. אבל אם כבר הגעת לכאן, סבורני שזה מקום שבו אפשר ללמוד ואם תרצה נעשה זאת יחד.

מסקנה והמלצות:

 כל מי שמבולבל ואין לו הוכחות, צריך לעשות סדר פנימי וכדאי לו להתייעץ עם אחרים, כפי שעשית כאשר באת לכאן.

יש לנו קול פנימי שמראה לנו בדברים יסודיים מה האמת: שיש ה' הבורא את העולם ומשגיח עלינו, רוצה בטובתנו ומעמיד לפנינו דרישות. וגומל לנו שכר.

וכיון שזכינו שאנו קרובים למקור תורתו, יש לנו הזדמנות ללמוד ולדעת!

ואפשר לסיים רק במילותיו של הלל התנא לגוי שרצה להתגייר אבל ללמוד הכל ברגע אחד. אין תשובות שהן גם מקיפות וגם של רגע אחד. לומדים את העקרונות ברגע, אבל לגבי השאר (או לגבי ההוכחות והנחות היסוד), צריך לשוב ולשבת וללמוד! אידך זיל גמור - השאר לך ותלמד!

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

למיימוני

האם לא שמת לב שאתה סותר את עצמך?

בסוף דבריך אתה כותב בפסקנות:

"יש לנו קול פנימי שמראה לנו בדברים יסודיים מה האמת: שיש ה' הבורא את העולם ומשגיח עלינו, רוצה בטובתנו ומעמיד לפנינו דרישות. וגומל לנו שכר. וכיון שזכינו שאנו קרובים למקור תורתו, יש לנו הזדמנות ללמוד ולדעת"
 
אבל בתחילת דבריך קבעת:


"ועוד, יתכן שדווקא המדען ידחה את אמונתו התמה של רועה הכבשים. הרועה, ללא ידע מדעי, יניח ש"חייב להיות בורא". המדען יחשוב שהעולם תמיד היה והחיפוש אחרי בורא, סיבה ראשונה, הוא טעות פילוסופית. גם אם נניח שהמדען טועה בפרשנות זו, זה מאד קשה להוכיח שהוא טועה! "

ובהמשך דבריך שוב:



"הסיפור הזה (שהינו יפה בהרבה ממה שכתבתי, ושמו "ילדי המים") מסתמך אכן על מה שקראתי "מוסר טבעי" ו"תיאולוגיה טבעית". ושוב, יש כאלו שחולקים על כך שיש תובנה טבעית וראשונית כזו."

תוקן על ידי צענערענע ב- 17/11/2011 13:15:48

מיימוני היקר, ראשית,אודה בכל לב על קבלת הפנים החמה אשר ללא ספק מלמדת אותי על אופיו המיוחד של הפורום והאווירה ההדדית השוררת כאן,כמו כן אשתדל בעז"ה לכבד את חוקת הפורום כמובן. קראתי בשקיקה את תשובתך המפורטת והמנוסחת היטב וברצוני להתייחס למסקנתך המובאת בסיפא בדבר 'הקול הפנימי' הדובר על המצאותו של אלוקים,לא הצלחתי לעמוד על טיבו ומהותו,האם כוונתך לאותו קול פנימי הדוחף אותנו להעדפת דברים בעיתות ספיקות ?!(מושג המכונה 'אינטואיציה') או שמא משמעות העניין היא אחרת?! כיוון שבזה הראשון יש לי קשיים בהבנתו.

שותפיסוד, כפי שהבנתי מדברך המרחק בין נפילת הספק לבין הסקת המסקנה היא 'הבחירה החופשית' ולפיכך יוצא מדברך שהאדם שהסיק את אי קיומו של הבורא למעשה בחר ברע ב'עיני' הקב"ה. האומנם?! מדענים וגדולי רוח שתבונתם הובילה אותם למסקנה כזאת והם מאמינים בה מעבר ללא ספק ,תעלה לחובתם 'הבחירה ברע'..איפה אתה מניח את אותה נקודה של הבחירה ברע בתוך הבירור השכלי שלהם?