| נשלח ב-23/11/2011 17:35 |
 |
| |
חייו של הנבוך - איך חיים בתוך מערבולת שאלות וחוסר וודאות?
יש אצלינו בפורום אווירה של חוסר וודאות. הכל מוטל בספק, גם היסודות שחלקנו גדלנו עליהם.
זה עלול לערער את תחושת הביטחון וזו התמודדות לא קלה. לפעמים אנו שואלים את עצמנו אולי זאת לא הדרך הנכונה?
שמעתי פעם סיפור שמסתובב ב"גטו החרדי" על אחד מגדולי הדור האחרונים, שראה תלמיד שלו מעיין ב"מורה נבוכים" וצעק עליו בזילזול: "מה אתה נבוך?!"
אז, זהו שלהיות נבוך זה מעלה, לא חסרון.
בעקבות כמה אשכולות שנפתחו לאחרונה בנושא "הנבוכות", אני רוצה להזכיר את משלו של המורה של הנבוכים בפתיחה לספרו שנקרא, איך לא: מורה נבוכים.
"פעמים נוצץ לנו האמת עד שנחשבהו יום, ומיד יעלימוהו החומרים וההרגלים
עד שנשוב בלילה אטום שהיינו בו בתחילה. והרי אנו דומין למי שהבריק לו
הברק פעם אחר פעם והוא בלילה אפל מאד. יש ממנו (=מאיתנו) מי שיברק
לו הברק פעם אחר פעם עד שכאלו הוא באור תמידי בלי הפסק ויהיה הלילה
אצלו כיום... ומהם מי שהבריק לו פעם אחת בכל לילו... ומהם מי שיהיה בין
הברקה להברקה הפסקות גדולות או קטנות... ולפי המצבים האלה משתנים
מעלות השלמים. אבל אותם שלא ראו אור אף פעם אלא הם מגששים באפלתם
והם אשר נאמר בהם: לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו. ונעלם מהם האמת
לגמרי... והם המון עמי הארץ" בקצוות של הסקאלה נמצאים האנשים שבידם וודאות וביטחון בדרכם. בקצה אחד אלו שהאיר להם הברק פעם אחר פעם עד שכאילו הם באור תמידי (וזו מעלת משה רבינו כותב הרמב"ם). ובקצה שני אלו שלא ראו אור אף פעם. גם להיות בחושך תמידי זו וודאות, וודאות בחושך.
הספק נוצר כשפעם אור ופעם חושך! כלומר, אם יש לך ספקות זה אומר שלפעמים מאיר עליך הברק. זה מסעו של תלמיד חכם. מחושך מוחלט, דרך ברקים שמאירים מידי פעם, לכיוון האור המוחלט.
זה מעודד לדעת, שספקות וחוסר וודאות הם השלב המתקדם אחרי וודאות ההמונים - הוודאות החשוכה. אבל זו הסיבה שקשה לשרטט את הדרך. כשמאיר ברק אתה עושה כמה צעדים קדימה לפי מה שהצלחת לראות ברגע שהברק האיר, ומחכה לברק הבא. ככה מתקדמים! יחד עם הברקים, אפילו שהדרך לא ברורה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2011 18:10 |
|
| |
"ואנחנו לא נדע מה נעבוד את ה' עד בואנו שמה - משפט זה ...הדהד בליבותיהם של הרבה יהודים במשך כל שנות חייהם, בהסבירם כי בשעה שהדברים מגיעים לעבודת ה', אין בידי אדם למצוא נוסחה מן המוכן. עבודת ה' האמיתית, דורשת חיפוש מתמיד, תהייה ותעייה מייסרות, התקדמות ונסיגה, החלטות נועזות וזינוקי אמונה. אין האמונה גן עדן של ורדים הממתין בקצה הדרך 'לא נדע עד בואנו שמה' רק כאשר מגיע האדם המתלבט לרגע של אמת, רק אז הוא אכן יודע וחש איך לעבוד את ה' " [ חומש "שיח התורה" לפרשת בא, עמ' 459 ]
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2011 18:45 |
|
| |
ספרן, השאלה היא מה בדבר מבוכה לגבי עצם עבודת ה' (אם והאם, ולא רק איך לעבוד אותו)?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2011 18:54 |
|
| |
ספרן
עכשיו דרשה של משגיח:
עד שלא הגענו להר סיני היינו נבוכים בדרך ולא ידענו מה נעבוד. כעת, שאנחנו אחרי מעמד הר סיני, תהיה זו טעות להעמיד את עצמנו באותה מבוכה. האם נהיה כולנו כיתרו שלא הניח ע"ז שלא עבדה?
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 23/11/2011 19:00:54
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2011 18:58 |
|
| |
רבינו מיכי,
לא ציפינו רק לחדד את השאלה ממך.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2011 18:59 |
|
| |
תוקן על ידי tzvi11 ב- 23/11/2011 19:01:12
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2011 19:03 |
|
| |
[צבי,
על "חידודי שאלות" כגון אלה, מאשימים את הפורום ב"עידוד לכפירה"...  ]
תוקן על ידי אמשלום ב- 23/11/2011 19:05:53
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2011 19:08 |
|
| |
לצערי מחמת קוצר הזמן לא אוכל לכתוב כאן מסה, כדרוש לשאלה כזו. אולי כמה נקודות קצרות מקופיא.
ראשית, אין ערך בספקנות, אבל יש ערך ביושר אינטלקטואלי. כלומר אם יש שאלה יש להתלבט ולעסוק בה ולנסות להגיע לתשובה. אין ערך בהישארות בספק מתמיד או בהעלאת שאלות שלא באמת מטרידות.
שנית, אמונה אין פירושה וודאות. החלטות אנושיות תמיד אינן וודאיות, ולכן גם ההחלטה על האמונה היא כזו. לא צריך לפחד מזה שאיני בטוח ביסודות האמונה. מי שכן בטוח הוא משקר לעצמו או לנו, או שאינו מבין מהו אדם ומה מגבלותיו (או סתם בעל גאווה). החינוך לפיו אמונה פירושה וודאות הוא שטות מזיקה, ויש לגנוז אותו ולהעבירו מן העולם.
השאלה איך חיים בספק היא שאלה שמלווה כל אדם נורמלי וישר, בלי קשר לאמונה דתית. צריך להתרגל שלאדם אין כלים להגיע לוודאויות בשום תחום, כולל האמונה. ממילא אין צורך להיבהל מכלום. ממה נפשך: אם אלוקים הוא רשע מרושע, אז בין כה וכה לא תרצה אותו. ואם הוא צדיק ורחום, גם הוא מבין את המגבלות שהוא נטע בנו, ולכן לא יעניש את מי שנהג על פי מצפונו.
לכן חיי האדם הם קבלת החלטות בתנאי אי וודאות. יש להתשתדל לעשות זאת הכי טוב שאפשר, וזה הכל.
ההשתתפות בפורום ועיון בנושאים אלה רק חושפת אדם לשאלות שאמורות להטריד אותו גם כך. ודאי שמי שמתעלם מהן אינו צדיק יותר ממה שמתלבט לגביהן, זו רק מדיניות בת יענה. הרי אם התשובה שלך לשאלות (אם היית יודע אותן) היא לא מאמינה, אז אתה כופר כך או כך. הראשון כופר לא ישר והשני כופר ישר.
לכן אין לחשוש מעיסוק בשאלות אלו. להיפך, יש לחשוש מאי עיסוק בהן. נכון שכדאי לשמוע דעות ולחשוב ולא לקבל הלטות מהר ובפזיזות, בפרט אם אינך מיומן בחשיבה כזו. זו מיומנות נרכשת.
סליחה על הפטרונות והקיצור, זה רק מחוסר זמן. והנראה לענ"ד כתבתי.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2011 19:16 |
|
| |
והעיקר חסר כמובן מן הספר...
מה הראיה לכל מה שכתבת?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2011 19:30 |
|
| |
יישר כוח רבינו מיכי,
ייתכן שהקיצור עדיף.
דברים ברורים ונכוחים.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2011 20:17 |
|
| |
| mdabraham כתב: |  | ספרן, השאלה היא מה בדבר מבוכה לגבי עצם עבודת ה' (אם והאם, ולא רק איך לעבוד אותו)? |
|
כמובן. הובא רק כמקבילה לדרך הלבטים.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2011 20:38 |
|
| |
אני חושב שהדרך הבריאה והישרה להגיע למסקנות נכונות, היא
ראשית כל, כדי להגיע כלוח חלק, לחיות כאתאיסט 5 שנים (וכולי האי ואולי).
לאחר מכן לחוות את הדתות השונות מתוך רגיעה (ללא מחויבות), לפחות שנה לכל דת, ולנסות לאפיין את התחושה, ולאחר מכן אולי יהיה אפשר להכריע מה ה'סובייקטיביזם האקזיסטנציאלי' (כפי שראיתי במאמר של מיכאל אברהם באשכול שהוקפץ היום) שלך חושב ולעבור את תהליך הבאפטיזם על פי אותה הדת.
זה עלול לקחת זמן כמובן, בהתאם למספר הדתות והזרמים הקיימים על הכדור שלנו, אבל רחומה וחנונה שכמותה וודאי תסייע בידך לקבל החלטה מושכלת.
וגם אם תחוש שהסובייקטיביזם האקזיסטנציאלי שקר-כלשהו-בפלצנית-לא-מדוברת שלך לא מאפשר לך להכריע בין האופציות, שנדמות לך אותו דבר, או לפחות לא שונות במידה כזו שתאפשר לקבוע שאחת מהן אמיתית באופן אבסולוטי ולא רק יחסית לאחרות (ולא מתוך פחד אולי בכל זאת זה נכון, והימורי פסקל למיניהם), אז גם טוב.
יש לי תחושה שמדובר כאן בדרך שכנוע מאוד מתוחכמת (כאילו 'זו לא חובה, והוא לא יכעס עליך אם לא תגיע למסקנה, אבל בהיגיון - שכדי להבין אותו עליך לקרוא שבע עשרה ספרים חסרי פואנטה - עולה שהאתאיזם הוא כנסיה חסרת רציונליות; באמת - זכותך לחשוב אחרת, אבל אוי ואבוי אם בתת מודע אתה מודע לכך שצריך ורק משכנע את עצמך שלא בגלל תאייוועס, רחום וחנון נכון אבל רק אם אתה באמת חושב אחרת', לרוב בני האדם בעלי האינדוקטרינציה הדתית המבוססת על רגשות פחד ואשמה אין את היכולת להתמודד עם שטיפת מוח מתוחכמת כזו).
תהיו רציניים לרגע, אם מדובר בבנאדם - גם אם לא 'רחום וחנון' אלא בנאדם סטנדרטי עם מוסריות קצת יותר גבוהה מזו של היטלר - וכי יעלה על הדעת שהוא ידרוש משהו ויעשה כל שביכולתו כדי להטעות את אלו שרוצים לשמוע לו? אבא שמשחק עם ילדיו במחבואים ודורש מהם לפתור כתבי חידה מסובכים ובלתי ניתנים להכרעה חד משמעית ודורש מהם לציית לעולה מהם (כאשר כזכור, לא ניתן להגיע להכרעה חד משמעית. ולפני שמישהו קופץ כאן ש"שום דבר אינו ודאי חוץ מנביעה לוגית": זה גם לא דומה ל'הכרעה' באשר לסיבתיות פיזיקלית או לרטיבות של מים. חלאס דמגוגיה) ואם לא הוא יעניש אותם קשות? אבל זה אלוהים, אז התודעה הדתית העצורה והשבוזה והפחד מאותו אלוהים (שיכעס אם לא נכיר ברחימותו וחנינותו המובנים מאליהם למי שלא קרא תנ"ך לאחרונה) אינה מאפשרת לאדם הדתי לומר שהגיע למסקנה הפשוטה שרחום וחנון זה לא, יותר בקטע של אל צבאות קפריזי קנא ונוקם שנקה לא ינקה (חז"ל הקדימו את המחב"תים ב quote mining...) בדיוק כפי שהוא מתאר את עצמו שוב ושוב במניפסט שלו, ובמקום זה ממשיכים עם משחקי מילים, מאסות ארוכות, הפניות למאמרים וספרים, איומים ודה ולואציה של מי שחושב אחרת בטענה של רדידות וחוסר מורכבות. ככה זה תמיד כשאתה מתעסק עם דברים לא רציניים. אסטרולוגיה, פסיכואנליזה, וגם דת.
היטיב לתאר זאת ג'ורג' קרלין זצ"ל:
http://www.youtube.com/watch?v=gPOfurmrjxo
תוקן על ידי thepresent ב- 23/11/2011 21:27:27
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2011 21:04 |
|
| |
דברי פרזנט אינם מובנים:
א. למה אם אני אחיה חמש שנים כאטאיסט זה לוח חלק, אטו אתאיסטיות זה כלום?, הלוא גם זה דעה, ואם כן זה לא לוח חלק.
ב. מה שייך לחוות את הדתות בלוא מחויבות, הלוא כל דת המחויבות היא חלק מהדת, ואם כן המחויבות היא חלק מחווית הדת, ואם כן לא שייך לחוות את הדתות בלוא מחויבות, ומה הועילו חכמים בתקנתם.
ג. ההצעה בעצם היא בעייתית ביותר, כי יש כאן מחיר שלא ברור שאפשר לשלם אותו, ובודאי שלא נראה שאלוקים מרוצה מהמחיר הזה, וזה מה שהוא דורש מאיתנו.
ד. התשובה שלך לא היתה בכלל על השאלה של האשכול, השאלה לא היתה איך מבררים, אלא איך חיים בתוך מערבולת של שאלות וחוסר ודאות, ועל כך אין תשובה.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2011 21:57 |
|
| |
| tzvi11 כתב: | | | דברי פרזנט אינם מובנים:
אני כאן, אפשר להתייחס אליי בגוף ראשון...
א. למה אם אני אחיה חמש שנים כאטאיסט זה לוח חלק, אטו אתאיסטיות זה כלום?, הלוא גם זה דעה, ואם כן זה לא לוח חלק.
התכוונתי לאגנוסטיזם, שמוביל בד"כ לאתאיזם אגנוסטי, או אתאיזם חלש. הרי לא תוכל לחפש את האמת ברצינות תוך שאתה קורע שערי שמיים בתפילה לאל היהודי כשעתיים ביום... אנחנו בני אדם אחרי הכל.
וגם לאתאיזם החזק מגיע שנה משלו, לא? :-)
יש אנשים שכשהילד שלהם מדבר איתם על אלוהים, הם אומרים לו: יש כאלה שטוענים שיש, יש כאלה שטוענים שאין. כשתגדל תדע יותר ותוכל להחליט. זה נראה לי הוגן, לא? במקום לאנדקטרנץ אותו בפחדים ותחושות אשמה ואז לדבר על 'בחירה חופשית', כביכול.
ב. מה שייך לחוות את הדתות בלוא מחויבות, הלוא כל דת המחויבות היא חלק מהדת, ואם כן המחויבות היא חלק מחווית הדת, ואם כן לא שייך לחוות את הדתות בלוא מחויבות, ומה הועילו חכמים בתקנתם.
אתה צודק, רק יש בעיה - שהמחויבות לדת X תמנע ממך להגיע לדת Y (נניח מנצרות ליהדות ולהפך). אם אתה מצליח לחוות עם מחויבות ועם זאת להפסיק את תחושת המחויבות אחרי שנה - עשה כך. לי זה נראה לא אנושי. אם אתה טוען שאי אפשר בלי תחושת המחויבות - בעיה. מה אתה מציע?
ג. ההצעה בעצם היא בעייתית ביותר, כי יש כאן מחיר שלא ברור שאפשר לשלם אותו, ובודאי שלא נראה שאלוקים מרוצה מהמחיר הזה, וזה מה שהוא דורש מאיתנו.
למה מחיר, למה לא מרוצה? סיכמנו שהוא רחום וחנון. איך הוא/היא/הם/הן מצפה/ים/ות שתבחר בדת הנכונה בלי לחוות את כולן? רק מלקרוא את דבריהם של [בני הדת שלך] על [הדתות האחרות], זה נראה לך רציני? נראה לך שנוצרי ששומע על יהדות מפי נוצרים יגיע למסקנה שהיהדות נכונה?
ד. התשובה שלך לא היתה בכלל על השאלה של האשכול, השאלה לא היתה איך מבררים, אלא איך חיים בתוך מערבולת של שאלות וחוסר ודאות, ועל כך אין תשובה.
התשובה היא שעושים מה שבא לך בטוב באותו רגע, כמו כל חילוני עם רגשות למסורת, ולא כמו עצכ"חניק מצוי שבדעותיו הוא כופר ביחס למסורתי אולם הפחד (המוכחש היטב כפי שתיארתי בהודעתי הקודמת) המאונדקטרנץ בו לא מאפשר לו ליישם את ההכרעה שהייתה מתקבלת ללא ספק אם הוא היה מגיע כלוח חלק. ואת המצב האבסורדי הזה הוא כמובן ממשיך הלאה בחינוך ילדיו (ואחר יטענו את הטענה מהעוצמה של האמונה...). מתוך התחושה הזו אתה בודק. אם תגיע למסקנה דתית כלשהי מתוך רוגע, כמו כל בעל תשובה או 'מומר' מצוי - לך על זה.
|
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2011 23:03 |
|
| |
mdabraham,
האם הגדרת האמונה היא העדפת האפשרות הסבירה מבין האפשרויות? דומני שבכל ההיסטוריה, אנשים שחרפו את נפשם למען דבר שהאמינו בו עשו זאת מתוך הזדהות שלמה ומלאה עם הרעיון שבו האמינו, מבלי להשאיר מקום לספקות. ומסתבר שזאת היא הדרישה של הדת ממאמיניה. בעיניי, השאלה אינה מהי ההסתברות לכך שהרעיון שבו אני מאמין הוא נכון, אלא עד כמה אני מזהה את עצמי עמו באופן מלא. הספקות מופיעים כאשר ההזדהות אינה שלמה. אצל רוב בני האדם המחזיקים בעמדה מסויימת בנושא הנתון לוויכוח, התחושה שהצדק עמהם חזקה משמעותית מן המתבקש מן ההסתברות (האפסית) שכך הם פני הדברים בהתחשב במגוון הדעות בעולם. אינני כותב זאת לגנאי. הדעה שלנו משקפת את העולם הפנימי שלנו, וכנראה כך בדיוק היא אמורה לעשות. מובן שכחלק מאישיותנו קיימת גם היכולת (החיונית כשלעצמה) להביט על עצמנו מן החוץ, מה שאנו קוראים רציונליות, אבל זה בדיוק העניין - לא כל החיים אנחנו אמורים להביט על עצמנו מן החוץ. בוודאי לא בשאלות שכל מהותן היא התבוננותו של האדם פנימה.
|
|
|
|
|
