לומדתלומדת: האם יש אמונות בסיסיות מקובלות בפורום?

לומדתלומדת כתבה:

לומדת מלומדת נכבדה

מדבריך:   אני חושבת שניתוח כזה מוציא רוח ממפרשים ופשוט 'שוחט' את האמונה והדעת ביחד.
             
              אנחנו נבראנו עם חושים, הבנה, רגשות, ומהלך זרימה טבעי. אפשר ויפה לעצור ולבדוק, להצליל את התודעה.
              אולם אם נעביר כל אמונה במסלול הטוחן הזה, אז היא לא תוכל לומר: כל משבריך וגליך עלי עברו, אלא תתפוגג או המאמין ירים ידיים.
         
             כמו שאת אוכלת פרי בלי מחקר על מוצאו וטיבו ונזקו ומרכיביו, או רוחצת בים בלי חקירה כנ"ל, כך אפשר לדעתי להביא רשימת אמונות יסוד, בלי דקדוק פרטים.
             גם למלה 'אהבה' פנים רבות מאד, אבל אם יחייבו מי שמביע אהבה בהצהרה מחקרית כזו, יעלמו מהעולם מביעי אהבה. התקשורת בינינו בכלליות מתעלמת מגוונים דקים.   
             אולי כל אחד יכתוב אמונת יסוד, לפי מה שהוא קורא לה.


איני חושבת שהניתוח אותו אני מציעה שוחט את הדעת.  - 'סוחט את הדעת' מתאים יותר, וזה בהחלט משתלם.
בקשר לאמונה שאולי תישחט, ייתכן.  אך מה זה מלמד? שמה שאנו מכנים אמונה בלא ניתוח איננה כי אם דמיון אמוני, שתחת איזמל בקורת מנתחת, לא ברור שתשרוד. אמונה שעדיין לא פושפשה עד מקום שדעת בעליה מגעת, איננה כי אם נקיטת עמדה נוחה לרצון בעליה. - תחת היותה תוצאה של חתירה אחר האמת היא תוצאה של מסורות נרכשות בקנין עיוור.
חששך מהתפוגגות האמונה, מה הוא מצביע? שאת מודעת לכשלי טיעון והסק אפשריים באמונתך, אך חששך מאיבודה גורמת לך להעלים עין. אז מה? זוהי 'אמונה' או 'החלטה'.
הרמת ידים באם תגיע אחרי חקירה מאומצת, לפחות היא הודאה הגונה על האמת. אך כיצד החזקת ידים לקביעות בלתי מבוררות תיקרא 'אמונה'?

נבראנו עם חושים, רגשות, הבנה כוללנית ומהלך זרימה טבעי, שאכן מסייעים בעדינו לזרום את החיים. להנות, לכאוב, והכי חשוב להתחבר לחויית החיים. אך אין בכל אלו לקבוע מה הן אמיתות ומה הן בדיות, או מה הן ערכים ראויים ומה הן ערכים מדומים, מה היא תודעה אמיתית ומה היא תודעה כוזבת.
'אמונה' אם היא מתיימרת לשקף את תמונת המציאות האמיתית, חייבת היא להיות כפופה לגמרי לקרטריונים אותם אנו מאמצים כקובעי אמת.
בשביל לברר את האמת בתחום האמונות והדיעות, נבראנו עם כשרון בינה ומחשבה, ובממלכתן נוהגים כללים אחרים לגמרי מאשר בממלכת הרגשות וההבנה הפשטנית. אין בממלכת המחשבה מקום למה שחורג מהאמת בטהרתה. כל סיגי הדמיון וההשערות המוטעות מושלכים חזרה לממלכת החיים השוטפים, שם הם אהובים ורצויים, ומנותני הטון יחד עם החשקים והרציות.


לכן סבורה אני שאם אדם חושב שיש בידו 'אמונות יסוד', חייב הוא לברר באופן אובייקטיבי מה ניתן לקבוע כקריטריון לקביעת אמת, והאם האמונות שלו עונות על הקריטריונים הללו.
גם מה שאת מכנה 'הבנה זורמת' ניתן לבדיקה, אולי הוא אכן קריטריון לאמת. אך באם יתברר שכל אדם הבנתו הזורמת מובילה אותו לאמונות אחרות משל זולתו, נדע שאין כאן אמונות אמת אלא אמונות דמיוניות.


וויכוחי 'אמונה' אינם שייכים דווקא לתחום הדת, הם שייכים לתחום נרחב מאוד של דעות ורעיונות.
ישנם רעיונות והשערות בכל תחום בה רשות לדעת לשוטט. אדם שמייחס האמנה לדעה או רעיון מסוימים חייב הוא לבדוק את כל פניה של העמדה בה הוא נוקט. אם לא כן כיצד הוא קובע שהיא האמת כשינם עדיין אפשרויות אותן לא בדק.

יכול להיות שהתכוונת לומר שאמונות היסוד שלך, אומתו ע"י קול פנימי או אור עמוק שגוברים על ניתוח לוגי שכלתני. בסדר, אז א"כ יש לך נימוקים לאימוץ אמונות היסוד שלך, עכשיו הם חייבים להבדק ולהחקר. אבל לפטור את מושאי האמונה מניתוח משמעותן וסיבתן, לא הופך אותן לאמיתיות אלא למועדפות ונוחיות. 

פנינת א.

תוקן על ידי על_חבל_דק ב- 02/12/2011 00:30:42

הבהרה: תגובתי על נחיצות ניתוח משמעות מושאי האמונה, והעקיבה אחר הסיבות שהביאו אליה. אינם אמורים דווקא ביחס להאמנה במונח מחייב, כאמונה ב הימצאות ישות בוראת, הינתנות חוקה משמים, ייחודו של עם נבחר, מחויבות לחיות במערכת ערכית או כל רעיון ותיאוריה אחרת.  אלא אף להפך, בהאמנה במונח שולל. כאמונה בשלילת ואי נכונות הדוגמאות הנ"ל.





בינתיים, עד שלומדתמלומדת תחזור אלינו, נמשיך בדיון על ה'אמונה'.


מדברי
לומדת: מצב אי ודאות אינו אומר שבכל רגע ורגע אני חושב"מרגיש חמישים אחוז שיש אלוקים וחמישים אחוז שאין.
             החלוקה יכולה להיות, למשל, לזמנים שונים.
             כמו שדעותינו והרגשותינו ביחס לעצמנו ולאחרים משתנות מזמן לזמן, (פעם אוהבים ופעם אדישים, פעם נרתעים ופעם מתלהבים, פעם נחיתיים ופעם גאים) כך כאן. יש זמנים ושועת וימים שבהם אנו מאמינים    ויש זמנים שבהם מאמינים פחות ופחות.

             יכולה להיות גם חלוקה בין רגש לשכל. או בין כוחות אחרים. ברגש מאמינים ובשכל מבינים אחרת, או בשכל מבינים את קיומו וברגש חשים אחרת. הרי מכל מקום נפש האדם מכילה בתוכה סתירות,       ויש בנו קולות נוגדים. ההתנהגות נובעת לפעמים מחלק שלנו, למרות שיש בנו חלק סותר.
 ויש גם, למרות שזה נשמע פשטני אבל לדעתי זה כך, גם חלוקה למקומות. כשאתה בבית כנסת של עובדי השם ומשוייך אליהם, מתעורר בך החלק המאמין. כשאתה בחברה אחרת, אולי כאן בפורום..., מתעורר בך החלק המסתפק. אלו זרעים שנמצאים בך, גם אלו וגם אלו, ומה שבחוץ מגביר את מה שבפנים. 

נראה לי שאפשר גם לומר, אחרי הנ"ל, שיש כלל טבעי: מה שמסתכלים עליו - מתעצם. אם בוחרים להיות יותר בספק, הוא מתעצם ומתפשט וכובש עוד ועוד חלקים בתוכנו. אם בוחרים (לא מפחד, ולא בהדחקה {שרק מגבירה ספקות, וגורמת להם - כמו למים שלא תועלו ולא נותבו אלא נחסמו - לפרוץ בצורה לא מבוקרת באחד הימים}, אלא ברצון, ביודענו שיש בנו ספקות, ואנו מכילים אותם, אך בוחרים להסתכל על החלק האחר) להביט על החלק המאמין, הוא מתעצם.



לומדת, אבחנת פה את טבע האמונה בצורה נפלאה. חשפת את הסתירות שנושאת האמונה בתוכה -פעמים היא רגשית מנוגדת לשכל ופעמים נדמית היא שכלית מנוגדת לרגש רגעי. היא תלויה מאוד בזרזים חיצוניים, והיא כפויה לרצון בעליה, ברצונם יעצימוה וברצונם יחלישוה.

דברייך אלו חשובים מאוד לעמוד על מהותה של ה'אמונה'.

אנחנו רגילים לחלק את פעילות הנפש לשתי פעילויות עיקריות.
האחת - 'הפעילות הרגשית' הכוללת את כל התחושות והחוויות הסובייקטיביות כאהבה, שנאה, פחד, רגשות אושר וסיפוק, ואפילו חוויות טעם וריח [חווית הטעם היא ללא ספק נפשית - הסובייקט הוא החש את הטעם] וכדו'.
והשניה - 'הפעילות השכלית' הכוללת את כל סוגי החשיבה התודעתית, הלוגית, החישובית, העיונית וכדו'.

כשנבוא לסווג את ה'אמונה', טבעי היה שנייחסה לחלק השכלי. הרי מה היא האמונה? ייחוס האמנה לרעיונות, תיאוריות וכדו' שאין לנו ידיעה ברורה לגביהן. אמנם אינן ידועות בבירור שנוכל להתייחס אליהן כ'ידיעה', אבל הן מספיק סבירות ואמורות להיות תוצאה של דרכי הגיון מקובלים, עד שנוכל להתייחס אליהן כמאומנות. באם היו אלו רעיונות משוערות שהסיכוי להיותן אמיתיות שקול להיותן מופרכות, הן לא היו קונות מעמד של אמונה, וכנראה אף לא של ספק.  

באם נבדוק את שכיחות מושאי האמונה בקרב ההמון, נופתע לגלות שתי תופעות שאינן מסתדרות עם הנ"ל.
האחת - האמונות השונות מתאזרחות בלב רפי שכל וקטני הבנה ועיון באותה שכיחות שהן נמצאות בקרב רמי שכל ועמוקי בינה ועיון. כמובן שלא באותה רמה ועומק, אבל עפ"י רוב באותה מסגרת והקף.
השניה - עליה הצביעה מלומדת. האמונה תלויה מדי בהקשרים זרים לפעילות שכלית, היא קשורה מאוד למצבי רוח של בעליה, היא נתונה לוויסות מתמיד ע"י בעליה עפ"י צרכיהם [לרוב פסיכולוגיים], היא מגיבה מאוד בקלות לרוח הסובבים אותה.

נדמה ששתי התופעות האלו מצביעות שה'אמונה' לא שייכת לחלק העיוני שבאדם.
מונחים תבוניים, לוגיים, ושאר עיוניים לא תלויים בכל דבר אחר מלבד משמעותם וקשרי היחס שביניהם. הם גם לא מוצאים משכן אלא בלב מי שמשכילם ומבינם.
באם האמונה שונה בשתי תכונות מאפיינות אלו, כנראה היא לא שייכת למחלקתם. אמנם מושאי אמונה תמיד יהיו בעלי תוכן ואלמנט תבוני, אך יחס האמנה עצמו אליהם הלוא היא ה'אמונה' - הוא בעל אופי רגשי.
האמנה נרכשת ונבנית לאט לאט בנפש בעליה, אפשר שראשיתה בהסתברות והשערה הגיוניים אפילו בעלות צביון לוגי טהור, אפשר ע"י סיבה נפשית [שאין כאן המקום לפרטן], אפשר ע"י תמימות ילדותית ואחרת. אך אחר שקנתה היא שביתה סבירה בלב בעליה, היא מתעצמת ומתעצמת עד שהופכת לקנין שקשה מאוד להפרידו מנפש בעליו, קשה מאוד להפריכו. אף שבעליה ישתכנעו שקנינם אפשר קנין טעות הוא או אולי מקח ילדות הוא, הפך הוא כבר חלק מנחלתם הקרובה, הוא מזוהה כחלק מרעיונם האישי. לא יעזרו הסברים ונסיון לחשוף את הכשלים בו.

דומה היא האמונה לאהבת אם לצאצאיה, אהבה זו למרות הפן השכלתני שלה, תכונה רגשית היא [הנמצאת בכל בעה"ח. ואין כאן המקום לדון בדרכי קנייתה ההורמונליים] אהבה זו משהתבססה בלב בהליך רכישה והתעצמות, לא תוכל להיות מומרת בשום שכנוע הגיוני בעולם.
דומה היא האמונה להתאהבות רעים שאחר גמר קנינה תתגבר כמעט על כל כח אחר.
דומה היא האמונה לכל רגש עוצמתי, שמשהשתלט על נפשו של אדם, כמעט אין מקום להגיון ותבונה לעוקרו.

כמו"כ ה'אמונה' רגשית היא. מספיקים הגרעינים הרעיוניים שבה להצמיח בלב בעליה אילן מכה שורשי קשר והזדהות איתנים, ולהפריח ענפי עבות של תחושות התקשרות והאמנה. הסברים רבים להם, הם מקנים בטחון, רוגע מצפוני, מסלול עשייה ופעולה, אידיאל למימוש, משמעות סיפוק ואושר, ועוד.

ככל רגש מורכב אחר מושפעת האמונה מסביבתה החיצונית, מתחושת בעליה העכשוית, מרצונם ושיקוליהם.

גם מי שאינו מודע [במתכוון או שלא] לבעיתיות הלוגית בה שרויה אמונתו. אינו מחזיקה ומשמרה בגלל ערך האמת שלה. בזה היא דומה לכל עיון נרכש אחר של אדם שמשהסתגל אליו הרי הוא ממשיך ומתקדם הלאה. הלבוי והתחזוק של האמונה סיבה טובה לה - פירות האמונה. פירות אלו מתוקים מכל, משביעים, מרווים את הנפש יותר מכל דבר אחר. שווה היא האמונה לבעליה לפעמים יותר מנפשם עצמם.

האמונה גם לאחר שספגה חבטות וטלטלות שמבחינה לוגית דיין לפרקה, בכל זאת שורדת היא כל גלים ומשברים. החלק העיוני לא תמיד יכול לה כי נזונת ומזינה היא את החלקים הלא שכילתיים שבנפש האדם.

מאמינים רבים [בערכים מחייבים או שוללים] יוכלו להעיד שאף לאחר ששוכנעו לוגית בחוסר ההצדקה או בטעות הבסיסית שבאמונתם -  עקב סתירות או חוסר הסתברות, כשל דרכי הסק, חוסר בהירות ומשמעות, מקורות חסרי אימון וכדו'. קשה היה להם להינתק מערכי האמונה בהם הורגלו. היה מספיק להם משמעות קלושה וערפל עיוני כדי להמשיך להאחז במה שהורגלו ולנהוג עפ"י אמונתם.
רק בעלי תכונות שכילתיים חזקים, שכח העיון גובר אצליהם על רגשותיהם, היו מסוגלים מששוכנעו, להנתק לגמרי מהרגלי אמונתם.


פנינת א.