בית פורומים עצור כאן חושבים

עידן ה"פוסט", ביטול מיתוס היופי, והשיבה לתורה

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-8/12/2011 10:27 לינק ישיר 
עידן ה"פוסט", ביטול מיתוס היופי, והשיבה לתורה

התורה בניגוד למדע היא לא רק תובנה שמביאה למסקנה מסוימת אלא העיקר בה הוא הלימוד עצמו "לשמה" בשביל להבין את המציאות בו האדם חי והוא לימוד שיש בו מחויבות שהעולם עצמו מכתיב לנו

המטרה העליונה של התורה הוא ליצור לאדם מציאות מודעת שאין בה התנתקות אלא המשך שמכיל בתוכו את העבר בשביל שהאדם יהיה מי שמכיל את המציאות ולא שהיא תהיה זאת שתגרור אותו אל החיים החיצוניים שהעולם ממציא לו כל הזמן ובכך אל החיצוניות של החיים באופן כללי כדברי התורה "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם"

היכולת של האדם לבחור בחיים באופן עצמאי שאליו התורה כולה מנתבת הוא היוצר של החיים שנוצרים מפנמיות האדם שהם חיים שהאדם הוא היוזם שלהם והדבר הזה הוא אפשרי רק על ידי שהאדם מתנתק מהסביבה החיצונית שלו שגוררת אותו לשטחיות כיון שעוקרת אותו מהמקום האנושי שלו למקום מכני וטכני שהוא מקום שאין בו רוח ואין בו נשמה והאדם לא יכול להתקיים כך לאורך זמן

וכאן הוא המקום של התורה שהמטרה בחוקים שלה הוא להפריד את האדם מהיותו תחת השלטון המוחלט של המעשיות לתוך שליטה של חוקי חיים שמגבילים אותו ויוצרים לו מרחב לדעת ולחיים עצמאיים שבה האדם עצמו חי והוא לא רק חלק במכלול החיים הכללי שנמצא בסביבה החיצונית שלו

 

 

יכולת ההכלה כוללת את החוק שמנוגד לחיים עצמם החוק הוא השכל שבכל דבר שהוא הגזרה השווה שבין הפרטים ולכן הוא הדבר שמונע את החוקיות הקוסמית הטכנית לשלוט עליו

החוקיות שיש בתורת ה' היא הבסיס העיקרי של התורה האמונה שעל אף האדם הוא הממציא של החוק בכל זאת הוא רק מבטא את החוק שכבר קיים כאן קודם כיון שאדם הראשון לא היה יכול ליצור חוקים בעצמו אלא המציאות כיון שהוא דבר שנוצר על ידי המורשת שנמסרת מדור לדור כך שהחוק אמנם הומצא על ידי האנשים אבל הוא קיים על ידי ההמשכיות של הדורות והוא גם מה שמקיים אותו במציאות ולכן הוא דבר שהוא מציאות קיימת שלא ההחלטה השרירותית היא הקובעת אותו

האמונה בחוק הוא האמונה בצדיק כיון שאת החוקים האלו האנושות קובעת בכל דור על ידי הישרים שבה שבכל דור והוא מה שנכתב כאן מאז בעולם ולכן אמנם שגם מורשת התורה נכתבת על ידי יוזמה של אנשים בכל זאת גם היא כתב ה'

הצדיק חי באמונתו במה שהוא מאמין שהוא חי הוא לא חי באמונה בה' לחוד אלא באמונה בצדיקות כחיים וכמציאות

התורה שמשה נתן לישראל על פי הגמרא בסוף מסכת מכות הפכה לבסוף לצדיק באמונתו יחיה שאין בחיים של הצדיק דבר מלבד הצדק הדבר היחיד שהוא מאמין בו ולכן גם אין לו צורך בהשתתת התורה שלו על תרי"ג מצוות ואפילו לא על אחד עשרה בסיסים למצוות כמו שפירשם דוד על מניעים נפשיים אלא על אחדות כוללת הכול תחת הגדרה של אמונה בכינון היושר שהוא הצדק של הצדיק כמטרה עצמה של כל קיום החיים כאן בעולם הזה

 

 

מה רע בחיצוניות?!

 

החיצוניות היא כשהאידיאל הוא מחוץ לחיים עצמם ולכן יש בו מקום לחלק בין מעשים גדולים יותר שניתן להם משמעות מחייבת ורחבה יותר לבין המעשיים הקטנים של החיים שנמסרים לזרימה החופשית של כל אדם

שני עידנים של שליטת המחשבה והשכל היו לנו אחד בזמן הפילוסופיה והשני בזמן המודרני בשניהם הדוגלים בה היו משוכנעים שהם מבינים את העולם ומכילים אותו ולכן הם גם היו סבורים שהם שולטים עליו ואם כן הכול גם בטל וחסר חשיבות ביחס אליה ההתפכחות שבאה אחר כך  הוכיחה שעל אף שיש יתרונות לחכמה מן הכסילות בכל זאת זה עדיין לא מכיל את האדם כיון שיופי הוא דבר שמשפיע על הנפש אלא שהוא לא משנה אותו

אלא שבימנו החלוקה הזאת התבררה כלא אמיתית היא לא שיפרה את האדם ולא העבירה אותו למקום טוב יותר ביטול הגאווה האנושית של העידן המודרני שהדגיש שהכול הוא השכל כשהוא המטרה והענווה היחסית שבאה בעקבותיה הוא השיבה אל המקור של לשם שמים ולא לשם האידיאל המופשט כיון שאותו אפשר לרוקן והוא אכן מתרוקן לבסוף כמו שעינינו תחזינה

החיצוניות המופשטת לא הוכיחה את עצמה האידיאל המופשט התגלה כחסר ממשות וחסר משמעות ואמנם שברמה הכללית ודאי יש שיפור ויש שכר לכל עמל הדורות ההם ובכל זאת ברמה של האדם הפרטי ודאי מדובר בדיבורים וככאלו הם לא יותר מאידיאל מרוחק

מהסיבה הזאת חובה עלינו לחזור לעיקר התורה שהוא "וכל מעשיך יהיו לשם שמים" שאין בו חלוקה בין מעשה למעשה והכול צריך להיות באותו הרשות ואין לאידיאל הגדול תוקף מיוחד שבשבילו יהיה אפשר לזלזל במעשים המצומצמים יותר כיון שכל חלקי החיים כל חלק בעצמו מחויב להביע את עצמו בשביל שיהיה בה אמת ואפילו אמת חלקית

העידן שלנו שהוא עידן ה"פוסט" יש בו חוסר אמונה ונאמנות לשום יתרון של האדם בעולם ולכן זה רע אלא שיש בכוחו להחזיר את האדם לפרופורציה המתאימה לו יותר שהוא שמיעת דברי חכמים בנחת ויכולת הקשבה טובה יותר למה שהמציאות אכן מביעה בנו

 

כשאין יחס מעשי למציאות עצמה והכל נמדד על פי הרווח האישי המעשי לחוד אין ראיה רחוקה יותר ואין חיים לאדם עצמו אין אפשרות לכוף אחרים ואין לחכמים שליטה בהמון העם דבר שמתבקש מטבע האדם

מציאות הבורא מוכרת מתוך השכל הישר רק שאין להכרה הזאת כל תוקף משמעותי בחיים מעבר להצהרה בדבר והדבר נוצר מתוך כך שיש המסתפקים בדבר ואין בו הסכמה כוללת והדבר הנצרך לכן הוא בירור המציאות כמות שהיא שנותנת משמעות גם למעבר למציאות הבורא עצמו

- אין ערך לאמונה לולא ההלכה המחייבת

עיקר מציאות ההלכה מתבטאת בהסכמה שבציבור שאין השכינה שורה אלא ברבבות אלפי ישראל ובערבות הדדית שקיבלו ישראל בכניסתם לארץ הדת מצד אחת היא דבר שחייב להיות חובת היחיד שבינו לבין קונו כיון שאילולי כך אין לה תוקף מחייב ולכן הוא גם לא יכול ליצור שום חידוש של אמת

 

מבחינת הפילוסופיה מה שלא מוגדר כעמדה משכנעת אין בכוחה לעורר אפילו ספק ובכל זאת יש כוח לספקנים בעולם המחשבה כיון שיש כל כך הרבה ספקות שיש בהם צורך להכריע בשביל להחליט שיש משמעות למציאות הבורא בעולם שלנו כך שערעור קל בכוחו לספק תשובה לשאלה ולזנוח על ידו את היחס לעולם כמחייב ואת חובת האדם בביקוש מה חובתו בעולמו

דעת הרמב"ם שכל התורה באה רק להוציא מידי העבודה זרה שהיא רק ההוצאה מההבלים היא הגישה המודרנית של הפילוסופיה שהחלה בשפינוזה שכיום היא לא רלוונטית לחיים

כמעט כיון שהיא לא דוגלת בדברים רציניים והדעת כבר אין לה חשיבות אלא החיים עצמם

 

"משיח אינו מבקש אלא חיים" (גמ' סוכה) ולא יופי כיון שיש בו שקר (משלי) היופי שהחל בנוח מיצה את עצמו בהוללות ומכאן לאין ולחלל פנוי אם לא השיבה לרובד הקדום יותר שהוא של קין והבל ובחזרה לעדן שבגן

אחרי ניפוץ היופי והבדידות שאין אידיאל קולקטיבי קיומי כיון שכבר אין מטרה משותפת לציבור מעבר לרווחת היחיד אין לעולם יכולת קיום אם לא הקדמה של חיי היחיד הבודד מחדש שבאופן טבעי הוא חוזר לחיות את עצמו ואת הכרתו הפרטית קודם להכול הוא פחות מושפע מדעת אחרים חכמים ככל שיהיו כיון שהם לא מציעים חכמה שהם עצמם מאמינים בה אמונה שלמה

מה שבכל זאת נותר מהחכמה הוא היכולת העצמית להבין את הדברים במקום רק להרגיש אותם דבר שנוצר על ידי הרחבת יריעת הדעת בעולם באופן כללי ומציאות שיש בה אפשריות בלתי מוגבלות של פרשנות גם אם לכשעצמם הם חסרי ערך אמיתי ולכן רק המחויבות האישית לקיום שלו שהוא השיבה לחכמה באופן יזום רק הוא יכול ליצוק בו תוכן משמעותי מעבר לריחוף שבין רעיונות מופשטים

ומהסיבה הזאת רק הקיום יום השבת כיצירה של גבול וחיץ שבין האדם החי לחכמתו בת השמים רק השימה אל הלב והקיום של חוקים של תורה כהמשך הקיום של הגבול ההוא  רק הוא מבחינתנו[1] השיבה אל המקוריות של עצמינו והוא תקוותינו כיום



[1] כעם ישראל כעם עולם שמרכז בו תוכן של שם ה' רצוף וקבוע




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-8/12/2011 12:40 לינק ישיר 

יעקב,
כתבת:
"התורה בניגוד למדע היא לא רק תובנה שמביאה למסקנה מסוימת אלא העיקר בה הוא הלימוד עצמו "לשמה" בשביל להבין את המציאות בו האדם חי והוא לימוד שיש בו מחויבות שהעולם עצמו מכתיב לנו"


נמק, הדגם, פרט.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-9/12/2011 01:06 לינק ישיר 

מה שהתכוונתי לומר הוא שכיון שבשביל שמשפט יהיה לו מובן יש צורך שתהיה לו משמעות מסוימת ובמשפטים מדעיים כמו  למשל "בתנועה מעגלית מתקיימת תאוצה צנטריפטלית" יש צורך בהתעניינות מלאכותית ויצירת עניין ורק כך המשפט הופך לבר משמעות וזה לעומת דברי התורה שמדובר בהבנה של המציאות ללא יצירת שפה בשביל לעשות איזשהו סדר והבנה בדברים שלא קשורים למציאות ולחיים כך שרק בתורה יתכן הבנה "לשמה" כיון שההתעסקות היא במציאות ההבנה עצמה ששייכת לכל אדם ובה המשמעות וההבנה הם דבר אחד ולא יצירה אנושית מחודשת [אני מקווה שזה לא היה המשפט האחרון שקראת..]



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-9/12/2011 03:06 לינק ישיר 

יעקב, כתבת מחשבות עמוקות ומקוריות. לענ"ד כדאי לנסח את הדברים באופן יותר מתומצת וברור, כי לא תמיד מובן מה הקשר בין המחשבות השונות.

הערה באשר למדע:

המדע האריסטוטלי היה מבוסס על דוגמות שכביכול שיקפו הבנה מוחלטת של המציאות. המדע המודרני, מגליליאו גלילי ואילך, מבוסס על אישוש תיאוריות באמצעות נסיונות. הגישה הזו הגיעה לקיצוניות בפילוסופיה של קארל פופר, שלפיו תיאוריה שאי-אפשר לקבוע נסיון שיפריך אותה או יאשש אותה איננה תיאוריה מדעית. דווקא התיאוריות המדעיות החדשות גילו את מוגבלות המחקר המדעי יחסית לשאיפות המוחלטות של הפילוסופיה הקלאסית. תורת היחסות של איינשטיין גילתה שמרחב וזמן הינם יחסיים ואינם אבסולוטים, דהיינו שעבור שני צופים באותה התרחשות יכולים להיות זמנים ומרחבים שונים. תורת הקוונטים גילתה שהניסוי משפיע על התוצאה ועל-כן אי-אפשר למדוד ערכים מדוייקים. הפילוסופיה של ויטגנשטיין  שאפה להגדיר את גבולות ההגיון, דהיינו את גבולות המחקר המדעי. הפסיכואנליזה של פרויד קבעה שתיאוריות מדעיות אינן אמתות מוחלטות, אלא מבנים שהמחשבה מחדשת לצרכי האדם. כל העקרונות הללו לא הצליחו להשפיע על רוב המדענים, קל וחומר על ההמונים, שאצל רובם נשארה תפיסה הפוזיטיבית הקלסית של המדע, עד כדי כך שהיחס למדע אצל רבים הינו כמעט יחס דתי.
 







דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-9/12/2011 08:10 לינק ישיר 

בקשר להערה הראשונה אתה צודק אכן אני צריך להשקיע יותר רק מה אעשה שהדבר דורש מאמץ וכיון שהדברים נכתבים בצורה אנונימית אין כל כך מוטיבציה בשביל זה
הדברים שאני כותב כאן הם בעיקר דברים שהיו נשארים על המחשב [או על דפים מפוזרים ..] כך שהפרסום כאן בסך הכול כן גורם לי להשקיע יותר בבירור שלהם ולכן התעניינות מצד קוראים בהחלט יכולה לסייע לי לשפר את הניסוח ואני בהחלט מכיר להם טובה על כך
כעת שהסתכלתי על הדברים פעם שניה אני אכן רואה שהקטע השלישי במיוחד נכתב באמת בצורה לא ברורה
בקשר להערה השניה ההתייחסות שלי הייתה בעיקר על האידיאולגיות החברתיות שאכן סחפו המונים בזמנם [ביחס למשמעות המדע גם אני חלק מההמון ההוא..] ותודה על הסקירה הממצה שנתת כאן
 



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-9/12/2011 09:43 לינק ישיר 


"עד כדי כך שהיחס למדע אצל רבים הינו כמעט יחס דתי."

טוב שאתה משתמש במילה כמעט.
הרי אם היחס למדע היה כמו לדת היינו נשארים היום עם הידע המדעי של אריסטו והרמב"ם .


כל היופי של המדע שהוא מוכן להכיר בטעויות ולחשוב מחדש .

מדענים היו מוכנים לצאת נגד ראשי כנסיה חשוכים שניסו בכל כוחם לעצור את הקידמה המאיימת.
המדע לא נצמד לנורמות מלפני אלפי שנה וטוען שמה שהיה טוב לפני אלפי שנה מתאים לכל התקופות.
ולכן לומר שהיחס למדע הוא כמעט כמו היחס לדת זוהי אמירה מופרכת.
גם אם אמר אותה חתן פרס נובל בשנת שפל בחייו.

הנה שיחה (לקוחה מתוך ההצגה גלילאו גליליי )בין האפיפיור לגליליי הממחישה את ההבדל:

הדיאלוג בין גליליי לבין האפיפיור על מהות האמת ותפקידה בחיים :

אפיפיור: גם מבלי להביט בטלסקופ ידעתי שיש אמת בדבריך, אחרי הכל אני מכיר אותך


גליליי: (בהתלהבות) ידעתי שאוכל לסמוך על עזרתך, תוכל להנחות את הכמרים לדבר על האמת החדשה

אפיפיור: אני לא יכול להנחות אף אחד

גליליי: אבל בעצמך אמרת שיש אמת בדברי

אפיפיור: והאמת היא ערך עליון? האמת היא החיים? ואם מחיר האמת כבד מנשוא...

גליליי: לאמת אין מחיר, כבודו

אפיפיור: גליליי...האמת שלך סותרת את הכתוב בכתבי הקודש – "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון" משמע שכדור הארץ עומד על מקומו והשמש והירח סובבים סביבו


גליליי: זו פרשנות של בני אדם, ניתן לשנותה

אפיפיור: על פרשנות זו העלתה הכנסיה אנשים על המוקד והאמת שלך קובעת שהם היו חפים מפשע

גליליי: והכנסיה תעדיף להמשיך ולהעלות אנשים חפים מפשע על המוקד ולא להודות באמת

אפיפיור: ואיזו אמת מבקש אתה אותי לומר לבני האדם? שהם אינם מרכז הבריאה? שהם אינם פאר היצירה האלוהית? ומה יחזק אותם ויאפשר להם לעבור בכבוד את החיים, שהרי מבקש אתה ממני, בשם האמת, לקחת מהם את המעט שעוד נותר להם

גליליי: ואתה לוקח ממני את האלוהים שלי כשאתה מבקש ממני להתכחש לאמת


אפיפיור: אינני מבקש ממך להתכחש לאמת. אני מבקש ממך לשמור אותה לעצמך

גליליי: מאוחר מידי! האמת יצאה לאור! הספרים שלי מופצים בכל אירופה, מגיעים אלי מאות מכתבי גינוי, קוראים לי בוגד, הרגתי את אמי, מאיימים עלי בדין כופר, עוד יצלו את בשרי על המוקד בככר העיר...רק אתה כבודו יכול לעצור את העגלה

אפיפיור: אני מוכן לעצור אותה-תפסיק לחקור את השמים ותודה שטעית!

גליליי: אני מוכן להודות שאתה הוא מלך המלכים וזכותך לדרוש צייתנות, אך כשם שמלך חכם לא יאמר לרופאים כיצד לרפא חולים , כך אין לומר לי מה מותר ומה אסור לי לגלות בשמים

אפיפיור: האמת חשובה לך מהחיים?

גליליי: החיים בשקר אינם חיים .



וקטע נוסף מאותו מחזה :

הדיאלוג בין גליליי לבין לודוביקו, אויבו הגדול – על הצורך בחשיבה עצמית :

גליליי: אם הבנתי נכון, פרופסור מלומד, אתה מסתמך על דעתו של אריסטו

לודוביקו: אכן כן

גליליי: ומהי דעתך?

לודוביקו: (המום) דעתי כדעתו של אריסטו

גליליי: האם בדקת את תורתו?

לודוביקו: אין צורך לבדוק את תורתו של אריסטו

גליליי: ואיך תדע שאמת בדבריו?

לודוביקו: הוא הגדול מכולם, איש לא חלק על דעתו

גליליי: אני חולק על דעתו

לודוביקו: ומי אתה שתחלוק על דעתו של אריסטו?!

גליליי: מדען! חובתי לחלוק ולבדוק כל טיעון וטיעון, גם של אריסטו, וזאת גם חובתך!!!







תוקן על ידי צענערענע ב- 09/12/2011 10:15:11




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-9/12/2011 09:52 לינק ישיר 

מ80
כשאתה מגדיר משהו כעמוק ומקורי, מה כוונתך?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-9/12/2011 09:58 לינק ישיר 


[ הקטע המקסים שהביאה צענע מתוך מחזהו של ברטולד ברכט "חיי גלילאו"  

http://www.mofa.org.il/?categoryid=141&articleid=125  ]



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-9/12/2011 14:12 לינק ישיר 

גליליאו גלילי כתב את אחת מיצירות המופת של הספרות המדעית: "שיח על השיטות המוחלטות של העולם", בו שלשה מלומדים משוחחים זה עם זה: האחד, תלמיד של אריסטו ותלמי, השני, מדען חסיד של קופרניקוס המציג את התיאוריות של גליליאו, והשלישי, אדם ניטרלי המקשיב לויכוח ביניהם. החסרונות של השיטה הדוגמטית האריסטוטלית מובנים כיום כמעט לכל, אולם מה שרבים אינם מבינים שמבחינת דרישת האמת גם לשיטה האמפירית של גליליאו יש חסרונות.
כתב על המושג מדע הפילוסוף ברגסון: "ובלבד שהמלה "מדע" מורה בפינו על מכלול של אמיתו שנתאשרו או הוכחו, ולא על מין אסכלסטיקה חדשה שצמחה במחצה השניה של המאה התשע-עשרה סביב הפיסיקה של גלילאי, כדרך שצמחה האסכולסטיקה הישנה סביב הפיסיקה של אריסטו".

בעל בעמיו, כוונתי: עמוק - מה שאיננו שטחי, מקורי - מה שאיננו חיקוי של דעות אחרות.
 


תוקן על ידי מ80 ב- 09/12/2011 14:14:17




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-9/12/2011 14:39 לינק ישיר 

"אולם מה שרבים אינם מבינים שמבחינת דרישת האמת גם לשיטה האמפירית של גליליאו יש חסרונות"
 
מה זה קשור לנקודה שעליה דיברתי?

האפיפיור לא טען שיש חסרונות בשיטתו של גלילאו אלא חששותיו  היו אחרים  לגמרי(עיין לעיל מה היו נימוקיו של האפיפיור לדחית רעיונותיו של גלילאו גליליי)
וזה ההבדל המהותי בין מדע לדת ולכן כלל לא שייך  אם לשיטה מדעית יש חסרונות או יתרונות.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-10/12/2011 18:51 לינק ישיר 

זה קשור, כי בשיחה שהבאת גליליאו מדבר בשם האמת, מבלי להבין את מגבלות המדע בחקר האמת. כלומר, מדע עלול להפוך לדוגמטיות ממש כמו דת אלילית.





דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-10/12/2011 19:42 לינק ישיר 

שוב לא הבנת את המהות.
האם גלילי לא הבין את מגבלות המדע?
הרי כאן טמון כל ההבדל בין דת למדע.

יש הבדל בין אמת מדעית  לבין אמת בדת.

"איש המדע שואל את עצמו שאלות לאין-סןף, ומעביר ביקורת על כל דבר, גם על ה"אמת" שלו: שמלכתחילה ברור לו, שתמיד קיימת אפשרות לטעות בעמדתו, לאור עמדת היסוד במדע, שכל עובדה או ממצא נכונים ותקפים כל עוד לא הופרכו, ו"אמת" היא אמת כל עוד לא נמצאה "אמת" חדשה ,חלופית."

זאת מהותה של האמת שעליה דיבר גליליי.

לעומת זאת בדת יש אמת שלא משתנה :"משה אמת ותורתו אמת"מאז מעמד הר סיני ועד עולם ומכאן נבעו חילוקי הדעות בין האפיפיור לגליליי.

ולכן אין מדע דוגמטי אלא כל מדען מנסה להוכיח את רעיונותיו (וכמו שקרה לפרופ' שכטמן -לא כל המדענים הסכימו איתו מיד אבל לאחר שהוכיח את טענותיו לא על ידי סיפורים מן העבר אלא על ידי הוכחות מההווה -כל המדענים שוכנעו  באמת שלו).




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-10/12/2011 20:07 לינק ישיר 

עירבבת בין דברים שונים. משה  אמת ותורתו אמת כי התורה ניתנה מן השמים, אלא שהתורה איננה פלקט, וכדי להבין את התורה בכל דור ודור נדרשת יגיעה מתמדת בתלמודה. אריסטו היה קרוב לדרגת נבואה והגיע לתובנות, אותן רוב האנושות,  ובכללה הכנסייה הקתולית, קיבלה כאמתות מחלטות במשך מאות שנים. גליליאו הביא גישה אמפירית הבוחנת את התאמת התיאוריות למציאות כפי שנמדדת ע"י החושים. אלא שהגישה הכביכול אובייקטבית של המדענים המודרנים בעייתית, כי אינם מחוץ למציאות אלא חלק מהמציאות, והתיאוריות שלהם מושפעות מסיבות נפשיות, חברתיות, והיסטוריות. המסקנות הללו הביאו לתקופה קצרה שנקראה לפני כמאה שנה "משבר המדעים", עד שהגיעו הוגי דעות שהגדירו את המדע מחדש,
אלא שרק מעטים הבינו את מחשבותיהם.

  




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-10/12/2011 20:43 לינק ישיר 

נדמה כי אתה הוא המערבב מין שאינו במינו, מה שגלילאו גילה כנגד הדעה הדתית של הכנסיה וגם של  הדת היהודית, גלילאו הוכיח וכל אחד יכול להווכח,
אתה מדבר על מעמד הר סיני דמיוני שאף אחד לא יכול להוכיח, אתה מדבר על רעיונות שלא צריכים להוכיח ואתה מתרץ כי אי אפשר להבין.  איך אתה מסוגלל לערבב בין המוחש למופשט



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-10/12/2011 20:58 לינק ישיר 

מ80 כתב:
עירבבת בין דברים שונים. משה  אמת ותורתו אמת כי התורה ניתנה מן השמים, אלא שהתורה איננה פלקט, וכדי להבין את התורה בכל דור ודור נדרשת יגיעה מתמדת בתלמודה.
אריסטו היה קרוב לדרגת נבואה והגיע לתובנות, אותן רוב האנושות,  ובכללה הכנסייה הקתולית, קיבלה כאמתות מחלטות במשך מאות שנים.
על איזה נבואה אתה בדיוק מדבר?! במה הוא היה קרוב למדרגת הנבואה יותר מאיינשטין או גליליאו, בגלל שככה כתב הרמב"ם?
אתה צריך להחליט בשם מי אתה מדבר? או מניין לך כל הדרשות שלך, אם החלטת שאריסטו היה קרוב למדרגת הנבואה כי הרמב"ם ככה אמר, יש להניח שהרמב"ם אולי היה אומר את זה גם על עוד גדולי הפילוסופים שבאו אחריו.
אבל האמת שאין קשר בין נבואה לבין אריסטו ולא כלום, כל הנבואה בהגדרה זה דבר שבא מאלוהים אל האדם ולא מאדם אל אלוהים, וכמו שכבר הכו את הרמב"ם על קודקודו בעניין זה.

 
  




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-10/12/2011 21:28 לינק ישיר 

גם נבואה וגם חכמה מקורן מהקב"ה. הנביאים קיבלו את נבואותיהם בהתאם להכנתם השכלית. אריסטו לא היה נביא, אולם מבחינת הכשרתו השכלית היה קרוב לדרגת נבואה.

כמעט כל הקדמונים האמינו שהשמש מסתובבת סביב הארץ. כאשר רואים עצם נע, אז או שהעצם נע יחסית אלינו, או שאנחנו נעים יחסית אליו, או שגם אנחנו וגם העצם נעים במהירויות שונות. לפיכך, לכאורה אפשר היה לומר שמאחר שלמדענים המודרנים היו אמצעי מדידה כגון טלסקופים, הם גילו שלא השמש היא זו הנעה סביב הארץ אלא שכדה"א נע במסלול אליפטי סביב השמש, ומהבחינה הזו הם נבונים יותר מהקדמונים. אלא שעבור הקדמונים השמש לא היה אובייקט, אלא משרת של הקב"ה: והוא כחתן יוצא מחופתו, ישיש כגבור לרוץ אורח, וממילא מאחר שהאמינו שהבריאה נבראה בעבור האדם, היה ברור להם שהשמש מסתובבת סביב הארץ. לפיכך, מקובל לחשוב שהמדעים בימי קדם מקורם באמונה או בפילוסופיה, ואילו המדעים המודרנים, להבדיל, כביכול אובייקטיבים. אלא שגם המדעים המודרנים תלויים באמונות ובפילוסופיות, אלא שהמדענים בד"כ אינם מודעים לאמונות ולפילוסופיות בהן התיאוריות שלהם תלויות.












דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > עידן ה"פוסט", ביטול מיתוס היופי, והשיבה לתורה
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 4 5 לדף הבא סך הכל 5 דפים.

bholext