| נשלח ב-11/12/2011 14:58 |
 |
| |
להסיר מכשול מעמי.
זה זמן אני רואה כי אנו עוסקים בחומרות חדשות מקרוב באו, בעוד שלא מקפידים על חומרות ישנות שתיקנו תנאים, ואף אחד לא ביטלם, והן גם ברמב"ם וגם בשו"ע. בבא קמא דף עט: מתני'. אין מגדלין בהמה דקה בא"י, אבל מגדלין בסוריא ובמדברות של ארץ ישראל. אין מגדלין תרנגולין בירושלים -
אף אחד לא מוחה ומצפצף עם התרנגולים האסורים לגידול- משתמשים למצווה הגדולה של כפרות, הרי זו מצווה הבא בעבירה.
מהבהמה הדקה השתמשים לחלב גבינות לסעודת מצווה. בכדי להמחיש לכם כמה הדבר חמור. בבא קמא דף פ. ת"ר: מעשה בחסיד אחד שהיה גונח מלבו, ושאלו לרופאים, ואמרו: אין לו תקנה עד שינק חלב רותח משחרית לשחרית; והביאו לו עז וקשרו לו בכרעי המטה, והיה יונק ממנה משחרית לשחרית. לימים נכנסו חביריו לבקרו, כיון שראו אותה העז קשורה בכרעי המטה חזרו לאחוריהם, ואמרו: לסטים מזויין בביתו של זה, ואנו נכנסין אצלו! ישבו ובדקו ולא מצאו בו אלא אותו עון של אותה העז. ואף הוא בשעת מיתתו אמר: יודע אני שאין בי עון אלא עון אותה העז, שעברתי על דברי חברי.
ויפה שעה אחת קודם
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2011 15:47 |
|
| |
עיין שו"ת הרמ"ע מפאנו סימן פה; שו"ת ציץ אליעזר חלק ז סימן כד, כה; שו"ת יביע אומר חלק ד חושן משפט סעיף ו; שו"ת שבט הלוי חלק ד סימן רכז.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2011 15:53 |
|
| |
ירוחם
תזהר
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2011 16:33 |
|
| |
מ80
מועד קטן דף ג.
והא תנן: אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין!
האם כל אלו גדולים במנין -הרי לא פסקו יחד. גדולים בחכמה מהתנאים? הרי יש ירידת הדורות?
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2011 17:01 |
|
| |
מכאן ראיה שתורה לא בשמים היא וכל דור החכמים עושים מה שצריך, רק חבל שבעלי הזרוע שולטים בחכמים כפי טענת הספורנו הידוע,
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2011 18:13 |
|
| |
ירוחם גרויסה חויכם,
כתב השבט הלוי דפשיטא דאיכא איסור של גדול בהמה דקה בכל הלכותיו, וצ"ע על סמך מה סומכים להקל בזמנינו אנו. הציץ אליעזר הביא ראיה מהש"ס דגזירת איסור גידול בהמה בא"י לא היתה החלטית והשאירו מלכתחילה פתח פתוח שיהיו יכולים לגדלם עפ"י תנאים מיוחדים, וזו ראיה לדברי הרמ"ע מפאנו שהגזירה היתה דווקא בשלוח הרגל, אבל במכניס לה מזונות במקום שמור לא גזרו.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2011 18:53 |
|
| |
אם כל הכבוד לציץ אליעזר ולרמ"ע מפאנו- אבל הגמרא בב"ק שהבאתי לא עולה יחד עם מסקונותיהם- כי הרי במעשה באותו חסיד הבהמה היתה קשורה לכרעי המיטה- ולא הסתובבה בחוץ, ובכל אופן חכמים אמרו שחטא היה בידו.
אתה רוצה להצדיק -בסדר גמור, אבל בבקשה עם קצת אמת והגיון, לא לכתוב דברים בלי בסיס כמו מסתמך על הש"ס
הרמב"ם הכיר את הש"ס ובכל אופן פסק לאסור- וכן השו"ע
- הרי יום טוב שני של גלויות נתקנה לשעתה ולא לעולם.
האיסור של קיטניות בפסח - שאגב מעולם לא היה איסור- על ידי גוף כמו בית דין או חכמים שהתכנסו לאסור- אלא נוהגים להחמיר, כי בשעתם התבלבלו באיחסון
אלו לדוגמא. במה הם חמורים מגידול בהמה דקה? שאת איסור מתירים כלאחר יד. יש להתיחס להלכה קצת יותר בדרך ארץ
עכשיו אתה יכול להתחיל לדקלם, אבל בבקשה דיקלומים עם הגיון ועובדות,גם של בעלי השו"ת
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2011 19:02 |
|
| |
זה נראה לי פסיכולוגי - ברגע שתקנה/מצווה מקבלת גדרים היא הופכת למשהו מתמטי נוקשה ולא מתחשב במציאות וגם הרוח מאחוריו אובדת (העיקר לקיים את הגדרים. למשל מנוחה ממלאכה בשבת). כל עוד היא לא קיבלה גדרים היא נתפסת בצורה יותר רכה, משתלבת ומתחשבת במציאות וגם רוחה נשמרת (למשל צדקה או חסד וככלל מצוות בין אדם לחברו לעומת בין אדם למקום).
והסיבה לקיומם של גדרים היא חיצונית (למשל: העובדה שהלכות מסוימות הן יותר רלבנטיות לכן יותר עוסקים בהן).
זו לדעתי הסיבה שאיסור הקטניות הוא יותר בלתי עביר מאשר כל מיני המלצות תקנות וחומרות חז"ל (למשל לא לעבור אחורי בית הכנסת... מישהו שמע על זה בכלל? בעיני חז"ל "אחרי ארי ולא אחרי אשה, אחרי אשה ולא אחרי ביהכנ"ס בשעה שהציבור מתפללים". ובעצם, גם ללכת אחרי אשה. לא שמעתי 'גדרים' ויר"ש המקפידים בנושא).
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2011 19:13 |
|
| |
הנוכח
אתה ודאי יודע כי הדוגמאות הנכונות שהבאת היו המלצות בלבד ולא איסורים.
אתה ודאי יודע כי איסורה של המשנה לא לגדל בהמה דקה, הוא איסור ולא המלצה, הרמב"ם ראה את זה גם כאיסור ולכן אסר באותו. וכן השו"ע אסר במפורש.
ואתה בטח יודע כי איסור הקטניות לא מופיע ברמב"ם ומענין גם לא בשו"ע. אבל האיסור של המשנה הוא פסה- ואיזו חומרה הוא מיסודות חג המצות.
זה רציני בעייניך- או אפשר להגיד על כך. הנה כחומר ביד המזגג- ברצותו חוגג וברצותו ממוגג.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2011 19:28 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: |  | | הנוכח
אתה ודאי יודע כי הדוגמאות הנכונות שהבאת היו המלצות בלבד ולא איסורים.
|
|
"אחרי ארי ולא אחרי אשה, אחרי אשה ולא אחורי בית הכנסת בשעה שהציבור מתפללין" - אלו המלצות? אולי גם "שמור את יום השבת לקדשו" זו המלצה? ניאו רפורמי!!!111 אם תעיין בגמרא שם תראה גם ניסוחים אפודיקטיים (למשל "לא יהלך אדם אחרי אשה בדרך ואפי' אשתו נזדמנה לו על הגשר יסלקנה לצדדין" ברכות סא ב. מי אמר גוּר ולא קיבל?) ולא רק (מעין) קזוסאיסטיים כאלה... יש ניסוח אפודיקטי, יש ניסוח קזואיסטי, ויש התבטאויות חריפות ביותר (ככלל, אצבע חזלנו הייתה קלה על ההדק)
ראה (בין היתר) כאן וכאן ניסוחים אפודיקטיים של הנושאים האלה.
(אגב - האם האשכול הזה נלחם בעוד מישהו מלבד המתנחלים החרד"לים האהובים עליך, שנוהגים לפעמים לגדל צאן לצורכי רוחניות או פרנסה?  )
תוקן על ידי thepresent ב- 11/12/2011 19:31:25
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2011 19:46 |
|
| |
נוכח
אני חוזר ומדגיש\ יש בגמרא ובספרות חז"ל אמירות של אמוראים, שהם נשארים כאמירה בלבד, לעומת הכללים של ההלכה.
המשנה- היא ספר ההלכות- לרוב דברי המשנה אינם מבוטלים. הן יסוד. עכשיו לאחר שהגמרא מאשרת ואינה חולקת על המשנה, חיזוק האיסור גובר. ומגביר את האיסור הרמב"ם, וכמובן השו"ע.
מה שאין כן בכל האיסורים שנשלפו על ידי אמוראים לשעתה, כמו לא ללכת בין 2 דקלים, זוגות- כל סיפורי הנשים, למשל האיסור ללכת אחר האשה, שהפסוק שלומדים ממנה, היא בחוסר הבנה מינמלי. מה עוד שאצל אלידע הנביא הגדול כתוב בפרוש שהלך אחר האשה. כאמור יש הבדל
אתה מיחס לי שנאות ואהבות לא נכונות, ובעיקר לא רלוונטיות, מטרת האשכול להוכיח כי אין רצינות גדולה בפסיקה ההלכתית, הגמרא אומרת הכל תלוי במזל אפילו ספר התורה שבהיכל, אכן כך גם האיסורים גם ההתרים ובעיקר החומרות
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2011 20:04 |
|
| |
ירוחם, איסור אכילת קטניות בפסח הוא חומרה שאיננה קיימת בש"ס, והיתה נהוגה אצל חלק מהאשכנזים מתקופת הראשונים, ונדחתה ע"י ארבעת הטורים, ובתקופת האחרונים התקבלה אצל כל יהדות אשכנז. ישנן סברות שונות מה סיבת המנהג הזה, ואחת מהן ציינת.
אומרת המשנה: אין מגדלין בהמה דקה בא"י אבל מגדלין בסוריא ובמדבריות של ארץ ישראל. פירש רש"י: משום ישוב א"י שמבעיר את השדות וכל שדות א"י סתמן דישראל (כלומר, מפני שפושטות על השדות ומפסידות את התבואה). ובתוספתא (ח, יא): מפני מה אמרו אין מגדלין בהמה דקה בא"י מפני שמביאין בהמה דקה מחוצה לארץ לארץ ואין מביאין בהמה גסה מחוצה לארץ לארץ, אע"פ שאמרו שאין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל אבל מגדלין אותה קודם לרגל שלשים יום למשתה בנו שלושים יום ולא שתהא יוצא ורועה בשוק אלא שתהא קשורה לכרעי המטה.
כך פסקו הרי"ף, הרמב"ם, הרא"ש, הכפו"ף, ועוד. והבית יוסף (חושן משפט תט, א) פסק: "אין מגדלים בהמה דקה בארץ ישראל, מפני שדרכם לרעות בשדות של אחרים והיזקם מצוי; אבל מגדלים בסוריא ובמדברות שבארץ ישראל. והאידנא, שאין מצוי שיהיו לישראל בארץ ישראל שדות, נראה דשרי."
אם-כך מה הדין בימינו כשרוב השדות בא"י שוב שייכים לישראל?
לדעת הגר"ע יוסף ושבט הלוי מאחר שטעם היזק השדות קיים, הגזירה חזרה לתוקפה. לדעת הרב צבי פסח פרנק, גזירה שנתבטלה במשך תקופה איננה יכולה לחזור ללא תקנה חדשה, ולכן אין כיום כל איסור לגדל בהמות דקות בא"י.
לדעת הרמ"ע מפאנו אין מגדלים בהמה דקה בארץ ישראל דהיינו דווקא בשלוח הרגל אבל במכניס לה
מזונות במקום השמור לא גזרו דאי הכי תכבד העבודה ללשכת הטלאים ועוד הויא לה גזרה שאין הציבור יכול לעמוד בה (והסביר שחכמים דקדקו על רבי יהודה בן בבא שגידל עז הקשורה בכרעי המטה כי היה גברא רבה).
הציץ אליעזר כתב שכדאי הוא הרמ"ע מפאנו לסמוך עליו בשעת הדחק, ובהצטרף הנימוקים של הרב צבי פסח פרנק, יש מקום לסמוך, בפרט אם לא ירעו הבעלים בעצמם כי אם ע"י אחרים (כהיתר הרשב"א). והביא נימוק נוסף: שהישובים החדשים בא"י יקר היוסדם היה על דעת שהיא להם מקור לקיום מגידול בהמה דקה, ומחלו מראש זה לזה על מה שיאכלו או ישחיתו בהמות דקות בשדותיהם, וכנ"ל בין יישובים סמוכים, ואילו בגמרא מדובר כשאין הסכמה כללית לגידול בהמה דקה.
אלה הדברים שמצאתי, מבלי ללמוד בעיון את הסוגיה, והבאתי למעלה מקורות למי שחפץ להתעמק בה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2011 20:13 |
|
| |
ירוחםשמ
הניסוח האפודיקטי מקורו בברייתא " דתניא לא יהלך אדם אחורי אשה בדרך ואפי' אשתו נזדמנה לו על הגשר יסלקנה לצדדין (וכל העובר אחורי אשה בנהר אין לו חלק לעולם הבא)" ( ברכות סא.)
הגמרא אישרה והוסיפה מדילה
הרמב"ם (איסורי ביאה כא כב) פסק זאת להלכה:
מי שפגע באשה בשוק אסור לו להלך אחריה אלא רץ ומסלקה לצדדין או לאחריו...
המציאות השתנתה ולכן זה פחות רלוונטי ו/או עושה לנו בעיות טכניות והסברתיות? סו וואט? הרבה מציאויות השתנו מתקופת חז"ל, והתיאולוגים דוגמת מיכאל אברהם יודעים לומר שהחוק לא משתנה עד אשר מחוקקים ישנו אותו באופן פורמלי. אלא מה? פסיכולוגיה. אין באיסור גדרים לכן הוא נתפס כאיסור רך, משתלב ומתחשב יותר (בלשונך 'המלצה'). אולי זה קשור גם להבדל בין איסור על אוכל (אובייקט שאתה מכניס לתוך הגוף, וקל להכניס אותו לקטגוריית הרעים ולהתרחק ממנו) לבין איסור על הנהגה בחיי יום יום. אני כבר רואה בעיני רוחי את הפלפול התיאולוגי שינוסח אד הוק כדי להסביר למה זה כן וקטניות לא (וכולם יקנו אותו בהערצה)...
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2011 20:32 |
|
| |
מ80
תודה על ההתיחסו הענינית- אבל את כל השקל וטריא הזה על דברי המשנה. אי אפשר להחיל גם על איזה חומרה עלומה של קטניות ? שכאמור לא נפסקה על ידי גוף הלכתי או גדול הדור וכד' שלא היתה גזירה זה ודאי.כפי שהרבה טועים וכן הדין ביום טוב שני של גלויות. וזו עיקר דיוננו. אנו מחפשים הגיון בפסיקה. אולי לשווא!?
נוכח
הבדל מהותי יש בין משנה לברייתא- אציין רק כדוגמא.
דיין הטועה בדבר משנה- משלם מכיסו את טעותו, מה שאין כן בבריתא או גמרא.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2011 21:28 |
|
| |
ירוחם, זה בדיוק מה שעשו הראשונים, כשהיו מבטלים מנהגים שאין להם מקור בגמרא. כך דחו ארבעת הטורים ורבינו ירוחם את מנהג הקטניות, אלא שבתקופת האחרונים המנהג הזה שוב התקבל, וכתב עליו אחד האחרונים שאין כח ביד שום בית דין בעולם להתירו אחרי שנתפשט בכל ערי אשכנז. אולי יש נטיה אצל רוב הפוסקים האשכנזים האחרונים להחמיר, ואולי חוששים לבטל איסורים פן יטעו או פן לא ישמרו על תורת אמך.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2011 21:44 |
|
| |
אולי יש נטיה אצל רוב הפוסקים האשכנזים האחרונים להחמיר, ואולי חוששים לבטל איסורים פן יטעו או פן לא ישמרו על תורת אמך.
על זה הרי בוכה הנביא- וגם אני. למה? למה ?למה.? ולא רק בזה. אין כל הגיון בהלכה!? חוששים חשש סרק- ובשביל חשש סקר זה רבבות אנשים חיים בפסח ואוכלים ממש לחם עוני, כי מה? כך!
ר'אברהם דנציגר- בעל חיי אדם כתב בספרו חיי אדם כי לתפוחי אדמה יש דין קטניות (יש קמח תפ"א) ולכן אסור בפסח.
האמת שהוא צודק - אבל כתבו לו על זה- כי תפ"א בפסח זה חיי אדם! ובסתר לחשו כי -החיי אדם -הוא קרטופיל
|
|
|
|
|
