קריעה במקום המקדש בזה"ז

כתוב בשו"ע[תקס"א סעי' א' ב' ] "הרואה ערי יהודה בחורבנן אומר ערי קדשך היו מדבר וקורע, הרואה ירושלים בחורבנה אומר ציון היתה מדבר שממה וכשרואה בית המקדש אומר בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך בו אבותינו היה לשרפת אש וכל מחמדנו היה לחרבה וקורע",

יתכן שהיום אני אהיה בכותל המערבי,אך דא עקא, שקשה לי לקרוע, לא בגלל החולצה שתלך לאבדון, שכן יש לי חולצות שהסיבה היחידה שאני שומר אותם זה בשביל לקרוע אותם במקום המקדש,אלא זה לא כל כך נעים לי לעמוד בין המוני האנשים ולקרוע, אז נתתי אל ליבי לדרוש האם גם בימינו יש חיוב לקרוע.

ולכאורה מצד ערי יהודה וירושלים אין מה לקרוע, כי עתה אינן חרבות כלל,רק יש להסתפק אולי החלק של ירושלים המזרחית המיושבת בידי ערבים זה סיבה כן לקרוע על זה, השאלה האם רק על ערים חרבות יש לקרוע כלשון הפסוק, או גם על מקומות שאינם חרבים אבל הם מיושבים בערבים, ואולי תלוי בשליטת מי המקום, ולא מי גר בו בפועל.

השאלה, אבל הרי גם צריך לקרוע מצד בית המקדש שחרב, וזה חרב גם בימינו,רק יתכן שהתקנה לקרוע היתה לא רק על מקום המקדש, אלא בצירוף זה שכל המקום חרב, ובעצם על חורבן הארץ והגלות, וחורבן ירושלים ומקום המקדש זה הבטוי החזק לחורבן הארץ והגלות, וא"כ יתכן שבזמננו שזכינו לשוב לארצינו ולפי דעתי ודעת רבים אנחנו לא בגלות, וא"כ אולי אף אם בית המקדש חרב , אין חובת קריעה.

למעשה, משום מה נהגו רובא דאינשי להקל בזה, גם מי שאם ישמע את הרעיון שאנו נגאלנו ירצה לקחת אחד מאבני הכותל ולהטיחה בראשי, ובאמת יש לשאול על מה סמכו להקל.

יש שנוהגים להקנות את הבגדים לאחר, השאלה האם זה מהני, ומצד הערמה לכאו' אין לחוש דבדרבנן שריא הערמה.

אשמח לשמוע דעת חברי הפורום בנידון. 

טיעון מופרך מיסודו. מה הקשר בין מנהגו הפרטי של השואל בנושא אחר, לדין הנוכחי.ו

מציב גבול אלמנה לא מברכים על כל בניין ובניין.

סיכום קצר. 

הש'ע כותב שכן. אבל השיטה הזו לעשות רק דברים עצובים כמו קריע זה קביל לברך על הטוב לא קביל. אגב ת'ח גדול שכמותך צריך לדעת שהלכה לקרוע כשהוא רואה את ירושלים. ולא הכותל שזה באופנה .

נכון ולהלכה מברכים מציב גבול אלמנה, לא על כל בניין ובניין , אלא רק בפעם הראשונה שרואים עיר שנבנתה אחרי שנחרבה. (אולי לפי"ז הרואה את ירושלים בבניינה יברך גם ברכה זו בפעם הראשונה..)
אך הלכה זו של הקריעה נאמרה על כל ל' יום, ויש 2 קריעות אחת על חורבן ירושלים ואחת כשרואה את  חורבן המקדש.  

נדמה לי כי המצווה על הקריע היא הרואה- בפעם הראשונה- הרי לא הגיוני שתושב ירושלים יקרע את בגדיו כל רגע מחדש. החורבן וסימני החורבן נשארו. אבל מברכים מציב גבול אלמנה על בנינים חדשים. אז למה לא מברכים? כי ב''ה גבולותיה של האלמנה הוצבו. הוצבו בדול שמעלם גבולותיה לא היו כה מוצבות.