מידע פנים בשוק ההון

האם ישנו מקור הלכתי לאיסור על שימוש במידע פנים? ומה צריך להיות עונשו של המשתמש במידע כזה לפי ההלכה?

מסתבר שהמקור הוא איסור הונאה.

כשאדם מחזיק במידע-פנים חיובי על חברה מסויימת, הוא יודע שהערך של החברה הזאת גבוה יותר ממחיר השוק. לכן, כאשר הוא קונה ניירות ערך שלה במחיר השוק, זוהי הונאה כלפי המוכרים.

כך גם להיפך, כשאדם מחזיק במידע-פנים שלילי על חברה מסויימת, הוא יודע שערכה נמוך ממחיר השוק, ולכן כאשר הוא מוכר מניות שלה במחיר השוק, הוא מונה את הקונים.

מכאן אפשר להסיק כמה מסקנות הלכתיות:
* אם המידע הפנימי הוא לא משמעותי במיוחד, כך שההפרש בין מחיר השוק למחיר האמיתי הוא פחות מ-20% ("שתות") - אז זו עדיין הונאה, אבל העסקה בתוקף והמוכר/קונה לא ייענש.
* אם המידע הפנימי הוא משמעותי, כך שההפרש גדול מ-20% - אז הצד השני רשאי לבטל את העיסקה או לקבל החזר. לדוגמה, אם מדובר במידע פנימי חיובי, אז כל מי שמכר מניות לבעל המידע הפנימי, ולאחר מכן גילה שהמחיר עלה, רשאי לקבל את המניות שלו בחזרה, או לקבל מהקונה את ההפרש.

מסקנה נוספת היא, שאם אדם מחזיק במידע פנימי חיובי על חברה מסויימת, ורוצה בכל-זאת לקנות מניות של החברה בלי לגלות את המידע, מותר לו לקנות מניות במחיר גבוה ממחיר השוק (ע"פ ההערכה שלו למחיר האמיתי).

כאשר אנשים קונים מניות בבורסה, פעמים רבות זה לא כדי לקנות את הנכס אלא כמכשיר פיננסי שערכו מתבטא בשנויי השער בבורסה. שנויי השער האלו הינם בדר"כ קטנים בהרבה מאשר שתות. אי לכך ספק רב אם השיעור של שתות מערך הנכס הוא המדד .

אם כך, לדעתך, אין איסור הלכתי על שימוש במידע פנים (פרט ל"דינא דמלכותא")?

.

כשהמוכר הטמין את הפירות הגרועים ושם למעלה את הטובים. זה מקרה של אונאה. אפילו שבשוק המחיר גבוה כי לכל האנשים בשוק זה נראה יותר טוב ממה שזה באמת. לכן אראל באופן עקרוני צודק שיש כאן אונאה. לגבי השיעור שישית הוא אומדנא של שיעור הקפדה אבל במניות כל שהוא חוזר והוא כמו אונאה במשכא.