אופציית הפיקציה

שמתי לב בדיונים אודות הדת עם אנשים משכילים, גם כאן בפורום הנכבד, לתופעה מעניינת.

בדיונים הללו יש משהו שונה לגמרי מכל דיון אחר.

אם לדוגמה בוויכוח על ימין ועל שמאל (שאינו מתנהל מתוך נקודת מבט דתית) גם מי שדעתם מגובשת ישמיעו טענות הגיוניות ומתקבלות על הדעת, בדיון אודות הדת ניתן לעתים לשמוע אנשים חכמים ונבונים, המצפצפים כתינוקות של בית רבן שלא טעמו טעם עץ הדעת.

יש לכך כמה סיבות.

ראשית, האמונה הינה דבר יסודי בחיים. לא קל לדון על מה שהפרכתו מערערת מן היסוד, את מה שכל ציר החיים סובב סביבו.

שנית, המערכת החברתית הלוחצת, שאכ"מ לדון בה, מונעת כידוע חשיבה עצמאית מקורית.

שלישית, הפחד הגדול מהעונש הצפוי למינים ואפיקורסים. זהו אחד המנגנונים הפסיכולוגיים המתוחכמים ביותר. האיסור על הרהורי כפירה. אדם הנולד לתוך מערכת זו צריך תעצומות נפש כמעט בלתי אפשריות, כדי לדון בשאלה שעצם הדיון בה עלול להיות איסור נורא, שעל פי האמונה בה עדיין הוא מאמין, עונשה חמור ביותר.

סיבה נוספת, העולה לכאורה על כולנה, היא חוסר היכולת לחשוב בכלל ולו כאופציה, על רעיון הדת כפיקציה.

יש לי ידיד בר דעת ומבין עניין שכאשר אני מצביע בפניו (בעדינות הראויה והמתבקשת) על בעיה תיאולוגית כלשהיא הוא מיד מזדעק ואומר, הלא זה כפירה ומינות, כאילו לא על זה בדיוק אנו דנים.

למה הדבר דומה, כאשר מישהו יעלה טענה לטובת הסכם עם הערבים יזדעק בן שיחו ויאמר כי זו דעה שמאלנית רח"ל. אמת, בין אנשים פשוטים ייתכן שיח מעין זה. אדם רציני מבין כי עליו לענות לגופה של טענה וכי עצם הצגת הטיעון משמעה הצגת דעה שמאלנית, ומה טעם לטעון כלפיה שהיא כזו.

אם נקודת המוצא היא כי אופציית הפיקציה שרירה וקיימת, על כל פנים כאופציה, יכול שיתקיים על כך דיון כעל כל הנושאים בעולם. ברגע שאופציה זו אינה קיימת כלל, כל השיח אינו רלוונטי.

שמתי לב כי בהיעדר אופציית הפיקציה, אין שמים לב גם לשאלות החמורות והכול מתורץ ולו בדוחק גדול. אם תמצי לומר, זוהי תורת האפולוגטיקה על רגל אחת. בהינתן אופציית הפיקציה, רוב רובם של "התשובות" מאבדות את משמעותן.

אותו דבר בבעיות ביקורת המקרא. בהיעדר אופציית הפיקציה, כל עקוב נראה כמישור רחב ידיים וכל סתירה מתיישבת מאליה כמין חומר. ברגע שמעיינים במקרא בתפיסה כי אופציית הפיקציה היא לפחות אופציה, הסתירות והכפילויות וכל הבעיות הידועות, זועקות דרשני.

אגב, בעניין זה סבורני כי המסה הקריטית של השאלות, אינה מאפשרת כלל לטעון כי כל התורה מרועה אחד ובזמן אחד ניתנה, אך אכ"מ.

אין דברי אומרים מאומה על עצם היתכנות האמונה והדת. יתירה מכך ניתן אולי גם לטעון כלפי הספקנים כי אינם לוקחים את אופציית האמונה בחשבון כלל. אני מצביע רק על צורת הדיון המשקפת באופן חריף ועמוק את היעדר אופציית הפיקציה, מה שלא ניתן, לכאורה, להצביע על כך אצל הספקנים.

יסתפקו המסתפקים ויאמינו המאמינים. על השיח להתקיים מתוך גישת הכול פתוח, הכול אפשרי. אופציית האמונה ואופציית הפיקציה.

יתכן

חוששני שלא הבנתי את דבריך. ואולי תבאר יותר.

מהי "פיקצית הדת?"

1. אמונה דמיונית.

2. אמונה שנוצרה בכוונה תחילה על ידי פיקח כלשהו כדי לסדר את התמימים.

א. לטובתם (הרמב"ם על אמונות הכרחיות).

ב. לטובתו (מרקס?)

3. אמונה שאדם משכנע את עצמו באמיתותה כיון שהיא מרגיעה אותו ומספקת לו נחמה ותקוה?

***
אני מבין את התלונה שלך. כלומר, שאתה מציג טענות טובות, לפחות לדעתך, אבל אין מספיק הסכמה שזה באמת כך.

אבל לא ברור לי איך ההשפעות הצדדיות שעלולות למנוע הודאה כזו באות לידי ביטוי בפורום.

כאן כולנו (או רובנו) אנונימיים. אם ארצה להודות שהדת כולה שקר, מה ימנע ממני? או למצער לפתוח ניק חדש ולעשות זאת?

אז סמי מכאן השפעה חברתית.

***
לגבי הטענות שהעלית עד היום, כמדומה שעיקר כוחן היה בכך שהן אפשרות נוספת של פרשנות. אבל אפשרות אינה תמיד אמת ובוודאי לא הוכחה.

***
האם כוונתך היא אך ורק להתריע בפני אלו שאינם מוכנים להודות על האמת מפני שהיא עלולה להיות כואבת?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

 אני איתך בכל מילה. ואם זאת  נראה לי שא"א להכריז על כול הדת כפיקציה, יש טענות קשות מאוד(עד כדיי סתירות מפורשות) על מבנה התנ"ך, על הסיפורים שבו, על המיצוות וההוראות שבו, על קיומם בזמנים שונים, על אייכות המלכים(הצדיקים) ובני דורם, על עוד אלף דברים. אבל אין בהם להצליח לערער על הבסיסי הדת, כהתגלות של בורא בצורות מסוימות, כזה שהיה איזה סיפור ומסורת על ארון ברית, כזה שהיה איזה יציאה פילאית ממצרים, כזה שאייכשהוא השבטים שהיו מפוזרים בארץ יצאו מאייזה גרעין של שלושת אבות. על הכול אפשר לומר שזה הומצא, והיתנפח לאגדות עם והלכות וחוקים וכו'. אבל כפי שאני טוען כמה פעמים, זה רק אפשרות, אין שום הכרח לזה(ואפילו ההיסתברות אומרת שעל כל כך הרבה המצאות ושקרים ודימיונות עדיף אולי איזה עמוד שידרה אמיתי משהו), ובצרוף זה שההגיון(של מי שמסכים לדרך הגיון הזה) אומר שכן יש כאן איזה מתכנן ובורא ובעל הבריאה, וממילא הכול כאן תכליתיי ולא סתמי, א,כ כבר יש מקום לדת ואמונה. רק שצריך לעמול הרבה כדי להבין מהי הדת הזאת, ומה איתנובקשר אליה.

[ראה בספר מוולוזין עד ירושלים עמ' קפט: "וכשם שבלימודו ירד [=רבי חיים סולובייציק] לעמקו של הדבר... כך בענין יראת שמים לא נגש לספרי מחקר אפילו של גדולי היהדות; משום חשש של הרהורי ספק... הוא דרש מעצמו... תמימות גמורה ביראת שמים. לעתים קרובות היה, כנראה נלחם עם עצמו, לא נתן לגשת אליו אף צל של שאלה כל שהיא... ופעמים שהיה כאילו מדבר אל עצמו: לא כלום, לא אמרתי כלום, לא כלום". וראה שם עוד עמ' קעט]. 

מתוך http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=986148&forum_id=1364

קשור גם לאשכול סמוך http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?cat_id=24&topic_id=2942079&whichpage=3&forum_id=1364

לומדת

בשכבר הימים היה כאן אשכול על הספק והספקנות והאמונה.

באשכול זה עלתה, עד כמה שידוע לי, לראשונה התובנה (עבורי לפחות באופן חד) שאדם יכול להיות מאמין אבל לסבול מספקות.

ויש כאן מצב נפשי כפול וסותר. לפעמים אדם רואה עצמו כמאמין וכמוטרד מספק. ולפעמים אדם רואה עצמו כמי שאונס את עצמו להאמין נגד הספקות שלו.

אבל, וזו הנקודה, גם כאשר הוא מזהה את הקריעה הזו, הגדולה מכל הקריעות, עדיין הוא יכול לומר לעצמו: אבל אני כן מאמין, אני רוצה להאמין, אני יודע שיש לי ספקות אבל אני מפרש אותם כנסיון, כחולשה, כמה שלא יהיה, ולא אניח להם לשבור אותי.

(וראוי לשאול למה).

כאן אני מביא את הציטוט הזה כדי להראות שלא כדברי יתכן, אלא שיש בהחלט מודעות לספק. כפי שייתכן עצמו כתב פעמים רבות, אין לנו הוכחות גמורות ולא ניתנות לערעור כמעט לשום דבר במסורת שלנו או בפילוסופיה הדתית. אז מכלל ספק אי אפשר להימלט לעולם. לא בתקופתנו, לא עם הידע שיש לנו (בניגוד נניח לימי המקרא או לימי ריה"ל שאז לא פקפקו בני דעת בהוכחה ההיסטורית).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

..."אם כן השאלה במקומה עומדת: מי יבנה את המדע על דבר הדת? ובכלל - מי יעיד על הדת ? האוהבים והשונאים גם יחד פסולים להעיד. האדישים אינם יודעים בעניינים אלה בין ימינם לשמאלם. מי הוא, איפה שיתן לנו דגן שמיים זה ?
   רק יחידי סגולה הם, אשר יוכלו להעיד על הדת, והם: אנשים, אשר לפנים בערה בהם השלהבת, ועתה - כאילו כבתה הלהבה, אבל עוד "גחלת לוחשת בערימת הדשן". יודעים הם את לידת הדת ואת חבלי הלידה מעצמם ובשרם. אבל, באותה שעה רחוקים הם מן השלהבת ההיא כדי כך, שיש להם פ ר ס פ ק ט י ב ה. באופן זה הרי הם עדים ודיינים, נשפטים ושופטים, בעלי אמת סובייקטיבית ובעלי אמת אובייקטיבית גם יחד. יש בליבם די אהבה לבת-מלך, שראוה מטיילת יום יום והיה להם שיג ושיח עמה, אבל עתה רואים הם אותה מרחוק ויכולים הם להעיד על יופיה. ואף זאת: יש להם תחושת המרחק. יודעים הם את הדיסטאנץ שבינה לביניהם, משתחווים בהדרת קודש ונרתעים לאחוריהם.
  ובינו נא: אינני מדבר כאן על אלה ש"שנו ופרשו". אלה פסולים לעדות. יפה אמרו הקדמונים: "שנה ופירש - קשה מכולם". הדבר פשוט: אנשים אלה דבר אין להם עתה ולדת, והרי הם שונאים שעדותם פסולה, או אדישים שאין עדותם שווה כלום. על מי אני מדבר ? על אלה שפרשו מן הדת לצורך זה עצמו, רצוני: שפרשו מן הדת בשביל לעמוד מנגדה בריחוק ידוע, בשביל שתהיה היכולת בידם לבקר אותה, בשביל שיוכלו לראות את הדת כראות דבר אובייקטיבי, אלה שיש להם לגבי הדת "תוכחה גלויה ואהבה מסותרת" שמתרחקים כביכול, מן הדת וקשורים בה באלפי-אלפים נימים, שמסתכלים באמת שבלבבם כבאיזו אמת זרה, אבל אמת ש ל ה ם היא, והפורש מאמת זו הוא בעיניהם כפורש מן החיים"

[ר' הלל צייטלין הי"ד "על גבול שני עולומות" עמ' 11]

ספרן

איקונים ירוקים מלוא חופנים!

אכן, הלל צייטלין ע"ה ראוי היה לשבת בכותל המזרח של פורומנו.

ואכן, הפורום שלנו הוא בדיוק המקום שבו יש מודעות וספק אך גם מסירות. לפחות אצל חלקנו...

***
מואדיב

חוששני שלא ניתן לברוח מן ההאשמה של ייתכן על ידי חיפוש האחראים לפיקציה.

כל מה שצריך הוא לתקן את השימוש המילולי. יש פיקציה במובן של המצאה מכוונת למטרות זרות, כמו הדת לפי גרסתו של מרקס. (וגם אצלו איני בקיא לומר אם זה באמת היה תהליך שבו ישבו זקנים וכתבו פרוטוקולים או שהיתה זו התפתחות שהובילה למה שהובילה). ויש פיקציה במובן של טעות שיכולה לקרות, ואולי היא אף נובעת ממבנה הפסיכולוגיה האנושית.

לדוגמא, לדעתי אותו שורש של החשיבה המדעית מוביל, כשהוא אינו מבוקר נכון, למגיה.

האם זה אומר שמישהו המציא את המגיה על מנת לשעבד אחרים? זה ודאי יכול להיות שימוש של רופאי אלילים, נניח, או של מי שעשו פרנסה מקמיעות. בוודאי היו כאלו בהיסטוריה. אבל זה לא ההסבר היחיד לפריחתה של המגיה, ולפי הטענה שהדת אף היא שקר, או פיקציה, לאו דווקא כתוצאה של הונאה מכוונת ומודעת אלא של שימוש לא זהיר בהליכים נפשיים.

וזו כמובן לא טענה חדשה. מימי הפילוסוף היווני שטען כי "אילו לשור היו אלים, היה להם ראש של שור" ועד לויטנגנשטיין (בעל הרעיון לבצע תראפיה למציגים שאלות מטאפיזיות) ועד היום. וכך יהיה, מן הסתם, לעולמים.

אמנם השאלה של ייתכן אינה על נכונות הטענות הדתיות, כמדומה, למרות שהיא מובילה לחשד כזה. זו שאלה על כשירות מי שאינו מודע לספק ואינו מוכן להודות בו להיות מסוגל לדיון משמעותי המביא תועלת.

ובדבר זה אני מסכים עם ספרן. כפי שכתבתי לעיל.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

אכן כל דיון ובירור הגיוני אינו כזו אם אין בו שני צדדים.
אבל, גם להגדרת הצדדים שלפני הוויכוח יש משמעות עצומה לתוצאותיו.
בשום דיון שבעולם, מתקיימת קודם לדיון הגדרה מסויימת של האופציות הקיימות. אי אפשר לדון באופן פתוח לגמרי שאז לא יהיה דיון שום סדר ומבנה. ואכן להגדרה זו יש הטייה מסוימת על התוצאות.

איננו מחוייבים לתאר את צדדי האופציות שקוד לדיון כמו שיתכן רוצה. ולאו דווקא שהצדדים שהוא מציע הם הכי הגיוניים כצדדים. 

שאלת בחירת האופציות הוא תמיד לא מוכרעת בדיוק כמו הדיון עצמו, ולו יש נפקותא אולי יותר מהדיון עצמו. אבל אין מכך ראיה שהוא טפשי או מוטה תמיד. ייתכן בהחלט שההתרשמות הכללית של אדם מנושא הוא שהטיפול בו  חייב להיות על אופציות כאלו וכאלו. וזה הכרעה שכלית למהדרין. 

אני אישית איני מתרשם שהאופציה שייתכן מעלה הוא דווקא זו שאמורה לעמוד מצד השני של הספקות בדיון אודות הדת. ולא בגלל שאני משוכנע באמיתת סיפורי הדת, אלא בגלל שאיני חושב שזו מתודה ראוייה לברר שאלה היסטורית כזו. מותר לי לחשוד שגם ייתכן בוחר את האופציות מראש לפי הטיותיו.