לומדתלומדות: התורה כסולם: לאן מוליכות המצוות, רמב"ן ועוד

באשכול על "התורה כפיקציה" פתחה לומדתלומדת נושא חדש. אני מעתיק את הרלוונטי לכאן ונא לעסוק בנושא רק כאן.

ליהיאור, אני לא ניכנס כרגע לדון על הדבר הזה(אף שהוא מאוד חביב בעיניי) בכובד ראש, כי אני מגלה שיש כאן איזה ריפיון דיוני, אני אוהב לדון בדברים רק כשהדרנלין מציף כל הגוף,כשיש מתח (הכוונה למתח חביב וכנה לדעת, לא מתח עויין וניציי, חלילה). למשל בדיונים אם יתכן, יש תמיד חשמל באויר, ואת זה אני צריך, אני לא יכול לחשוב או להגיע לעומק של דברים עם רגל על רגל, זה נחמד לשיחות סלוניות, או לבילוי שעות הפנאי. לדון דיון נוקב, כדי להגיע לאזור הגרעין הקשה של הדיון, ולנסות להגדיר או לפרק הלאה, חייבים דם במוח, אני לא מרגיש את זה עכשיו. אולי כי כבר מתחנו עצמיינו כאן יותר מידי, אז יכול להיות שהגיע זמן לנוח קצת, ריגושיות נבניית מתאווה להיתחדשות, כשדבר הופך להיות נידוש, גם אם הכי ערב בעולם, הוא מאבד הריגושיות שבו, והוא מאבד טעמו ועניינו. בכל זאת במילים ספורות הבאיר עמדתי, וכשתרגיש שאתה גלדיאטור(וכשאני ירגיש) נחזור.
תורה ודעת

אם אני מבין עיקר השאלה שלך הוא שאם אנחנו מחפשים במה אנחנו בוחרים כשבוחרים לשמוע בקולו בהכרח שיהיה זה סברא אנושית ולא קבלת עול אלקית. ובזה אני חושב שאתה צודק לגמרי. האופן היחיד שאפשר לדמיין שהבחירה הוא בה' ממש הוא באופן שהאדם אינו חושב אלא נגרר אחרי סביבתו ואז מה ערך יש לעבודתו?.
אני לא כ"כ מבין מה אתה מיתכוין 'נימשך אחרי סביבתו', כי אני לא מיתכוין דווקא לסחף חברתיי, אני יותר מיתכוין למה עומד בבסיס השיקול דעת, במה ליבחור.

ואמנם אני מתחבט מאד בתוצאות ההגיון הפשוט הזה.שהרי נמצא באמת שלעולם אנחנו נשארים עצמאיים לגמרי והיינו מנותקים משליטת ה' לגמרי, ולא מיבעיא שאפשר להתחיל לשאול אם אנחנו מרגישים וידעים שמשהו לא מוסרי והתורה אומרת להיפך שלכאו' יש עכשיו מקום גדול ללכת אחרי עצמנו [ואכמ"ל, זה עיון נפרד] אבל אפילו כשאנחנו מסכימים לתורה הרי נמצא סוף סוף אנחנו תמיד עובדים את עצמנו.

נכון מאוד. וזה ענף מהחקירה השניה שלי, בעניין הבחירה. שבחקירה השניה הזאת ,(שנוגעת לכל בחירה אנושיית בין שתי ערכים, לאו דווקא בעניני דת) יש בעיה שגם אם נניח חלק שכליי בוחר, שבידו להעדיף צד אחד(בספק השקול) אבל מה מרכיב את החלק הבוחר הזה, לא ענייני חשיבה? האם החלק הזה הוא לא מיכלל הצדדים עצמם? האם ניתן לתאר חלק נפשיי שבוחר שהוא סוג חשיבה אחרת מענייני הצדדים עצמם?, וכאן הוא ענף של זה, אנחנו מחפשים הגעה בין הבחירה לדבר ה', כשזה א"א. שהרי הבחירה עצמה, היא שיקולי עצמיינו.

תראה שלסיבה זו הרב מיכי בלינק הנ"ל טוען שלהעמיד החיוב לעבוד ה' על שום דבר אחר זהו עבודה זרה. אבל לצורך זה הוא מתחמק לומר שאין לבחירתו סיבה באמת והוא "ככה". [אני לכשעצמי פותר את בעיית העבודה זרה בסוד אחדות האל והבריאה וד"ב]
לא קראתי עדיין דבריו,

בקיצור, אם הולכים עם המוכרח לכאו' בזה עד הסוף, חייבים להודות שאין דבר כזה לשמה כמו שמדמיינים את זה, הן מפני שאני לא הבייביסטר של אלקים, אם הוא צריך משהו שיתסדר לבד הוא לא צריך אותי. והן מפני שזה סותר למבנה בחירת האדם.
אתה יודע מה משמעיות דבריך, שאין לשמה, אז אין ביכלל משמעיות לבחירה(גם אם יש בחירה), הכול הוא חישוב המישתלם או המיסתבר. וואס וועט זיין?

עכשיו נשאר לנו רק לחפש מה כן משמעות הלשמה. ולכאורה הפשטות הוא שהוא פשוט עשיית הטוב מפני שהוא טוב, ולא מפני הסמכות או מפני הרווח הצדדי. ויש עוד פנים שאפשר לפרש.

כן, אבל על זה דיברנו, שגם אחר שנגדיר מהו 'לישמה', עדיין הבעייה הגדולה היא, איך ה'אני' הבוחר, מצליח להיתחבר עם הלישמה. הרי החלק הבוחר אין בהסיסטעם שלו אפשרות לזה. אא"כ נחשוב מחדש (בכלל החקירה האם שייך בחירה, ובכלל החקירה השניה מה הוא הצורה והתוכן של העדפת צד אחד,) איך להגדיר הססיטעם של החלק הבחיריי, אני כבר נואלתי למוצאו, אבל עדין לא ניתיאשתי לגמרי. אולי תשועה ברוב יועץ.



בעלבעמיו, תודה

תורה ודעת.
אכן יש קצת רפיון בדיון, בכלל אין לי את הכח כמוך לכתוב מגילות שלימות, ובעיקר, כי נושאים אלו תלויים אצלי כחוט השערה ובאבנתא דליבא, המסקנות שמגיעים אליהן קשה להגדירם בבירור בצורה שכל התכלית הוא להתווכח ולשכנע.

אבל רק נקודה אחת, כן אני יודע טוב את המשמעות של דברי. והרבה יותר ממה שרשמתי יש להגיד בזה, אלא שקשה לדייק
אבל אם תשים לב לסוד שרמזתי בתשובה לבעיית הרב מיכי אפשר לבנות מזה הפתרון של הכל.ואגב גם לבעיה של קדמות המושכלות [שבכללם טוב ורע]. כי זה שהאדם מזהה את הטוב כטוב וראוי, זה כי הוא בעצמו הטוב, וזה בעצמו המוחלט שהוא מחויב המציאות, המציאות עצמו, שהוא ה'.   נמצא מי הוא הבוחר, ה', לא האדם, וזה בעצמו סיבת הבחירה כי ה' זה עצמו הטוב ובאמת אינו בחירה אלא מוכרח. וקשה לבאר בזה עד הסוף וצריך לחשוב ע"ז לבד,  

ומסתמא ידוע לך שהבעש"ט ותלמידיו, וביותר בחדר איזביצא וכו', כבר הגיעו מזמן למסקנא זו שאין בחירה [ואולי באמת לאור מה שהבהרת יותר מדוייק להגיד שהסיקו שאין משמעות לבחירת האדם]  ולא האדם הוא הבוחר אלא ה'. 
[וראה כאן http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41579&st=%D7%90%D7%A9%D7%A8+%D7%96%D7%A2
%D7%9C%D7%99%D7%92&pgnum=68&hilite=
מכתב מה"מלאך" שדברנו עליו בנושא זה. [נכתב לר' אשר זעליג מרגליות] 

[ולדעתם זה גופא הוא סוד ה"לשמה", ראה במכתב הנ"ל, ודי בזה.]