1. על הבלתי נתפס.
לפעמים, יותר ממה שאתה למד ממה שאנשים אומרים, אתה לומד ממה שאינם אומרים.
פעם ילדי ראו איזה סרט של חרדים ובו העלילה (המוכרת) על ההוא שלווה כסף והחזירו לגמ"ח והמלוה הכניס את השטרות לתוך הגמרא ושכח מהעניין ואחר כך תבע את הלווה. בגרסת הסרט הלווה היה מין בחור ישיבה בטלן ועלוב שכזה, ואילו בעל הגמ"ח היה יהודי בעל צורה השקוע בלימוד.
ברגע השיא של הסרט בא בעל הגמ"ח לפייס את הבחור האומלל, ואומר לו שיש לו קרובה יתומה שמאומצת אצלו וכפיצוי על הסבל שהבחור עבר, הוא ישדך ביניהם.
וכאן שואל הבן: למה שלא ישדך לו את בתו שלו ממש? והתשובה פשוטה: מפני שדברים כאלו לא קורים אפילו בסרטים. יש גבול...
למה נזכרתי בזה? פתאום שמתי לב לתוספתא שבתוך מסכת סוטה: בעקבתא דמשיחא חוצפא יסגא, פני הדור כפני הכלב, בן מנבל אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה...
תופסים? כל אחד מורד בבן מינו. את הרעיון הפרוע שהאשה עלולה להתחצף לבעל – לא העלו חז"ל בדעתם אפילו כשניסו לדמות את ההתפרקות שתהא בעקבתא דמשיחא. הלא דבר הוא.
2. באחד הקונטרסים ששרדו מליאונרדו דה וינצ'י הוא תוהה "ומדוע ילד בן שמונה חדשים אינו יכול לשרוד?" (צ'רלס ניקול, ליאונרדו, ע' 280).
זה כמובן בהתאמה עם דברי חז"ל בשבת קל"ה ע"א. התעוררתי לבדוק עד כמה האמונה הזו היתה נפוצה, וגיליתי כאן
http://www.hods.org/pdf/8-month%20old%20Fetus%20Full%20article1.pdf
סקירה רחבה [אם כי הם פספסו את ליאונרדו] על התפשטות הדעה הזו מהיפוקרטס (שגם הוא שמע אותה מנשים יווניות) לכל העולם ממש. די מדהים.
3. ומדי דברי בו: הסיפור על חוני המעגל והחרוב
" חד הוה אזל באורחא חזייה לההוא גברא דהוה נטע חרובא אמר ליה האי עד כמה שנין טעין אמר ליה עד שבעין שנין אמר ליה פשיטא לך דחיית שבעין שנין אמר ליה האי [גברא] עלמא בחרובא אשכחתיה כי היכי דשתלי לי אבהתי שתלי נמי לבראי ..."
מצוי משום מה אצל קיקרו:
http://books.google.co.il/books?id=5OpAOIO1hQQC&pg=PT1107&lpg=PT1108&ots=2OT53z0J0Z&dq=cicero+coming+generations&ie=ISO-8859-1&output=html