מהו מוסר ותיקון מדות?

מוסר פירושו הלימוד להיטיב המעשה וליישר ההנהגה. שמע בני מוסר אביך. פירש רש"י: מה שנתן הקב"ה למשה בכתב ועל פה. מה, זו מדת ענוה, היסוד לכל המדות הטובות, מהות החכמה.

משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. בתקופת בית ראשון הנביאים היו מייסרים את ישראל בתוכחות מוסר כדי ליישר את אורחותיהם ולהיטיב את דרכם. חז"ל, בעקבות הצלחתם של דוד ושלמה וחזקיהו ללמד תורה את דורותיהם, קבעו שחכם עדיף מנביא, וייסדו את ההוראה באמצעות תלמידי חכמים. מוסרי ומדות הזוגות והתנאים כלולים במסכת אבות.

מה ההבדל בין מוסר הנביאים למדות החכמים? הנביא, מרוב דבקותו בקב"ה יתברך שמו, כה חפץ שהתורה תתקיים בתמימותה ושיושבי העולם יתהלכו בדרכי חסד משפט וצדקה, עד שבראותו מעשים שאינן מתוקנים, מוכיח את עושיהם תוכחות מוסר חריפות למען יסורו מרע ויעשו טוב. אלא שהמרחק בין המצוי והרצוי, מקשה על רוב שומעיו לקבל ולהבין את דבריו או להצליח לקיימם, ועל-כן כל הנביאים לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה. לעומת זאת, החכם בונה במתינות את עצמו ואת העולם תוך עיסוק בפרטי פרטים. עבור החכם אין הבדל בין דבר גדול לדבר קטן, והכל זוכה להתיחסותו המעמיקה והמדוקדקת. אין לחכם ידיעה כוללת ושלמה של התורה כנביאים שנתנבאו מפי הגבורה, גם מידותיו אינן מתוקנות כמידותיהם, אולם יש לו יתרון עליהם בהיקף ידיעותיו שקיבל מרבותיו מתלמודו מחבריו ומתלמידיו, בענוותנותו לומר אינני יודע, בבינתו ללמוד דבר מתוך דבר, בהיכרותו את נפש האדם, ובידיעתו איך לתקן בהדרגה את מידותיה.

כל אדם מישראל הינו ספר תורה ייחודי, ומאחר שמידות מתוקנות נדרשות כדי להבין במושכלות ולדעת את ייחודו של הקב"ה, ראוי היה כי כל אדם מישראל יכתוב לעצמו ספר מוסר. בבית ראשון הנביאים והחכמים הצליחו לדעת ולהבין את התורה עד כדי הוראת מוסר לכלל. בתקופת הזוגות והתנאים והאמוראים, עיקר התיקון היה תלמוד תורה, אלה שחפצו ללמוד תורה השתוקקו לתלמודה בכל נפשם ובכל מאודם, שאר האנשים ברובם שנאו את תלמודה של התורה שבעל-פה, וממילא לחכמים לא היתה את סמכותם של מלכים כדי להורות מוסר את ההמון. לפיכך, הורו את תלמידיהם מידות מתוקנות אותן ביררו בתלמודם, ולהמון דרשו דרשות כדי לקרבם לתורה.

אמר רבי יוחנן: אילמלא לא ניתנה תורה היינו למדים צניעות מחתול, גזל מנמלה, עריות מיונה, ודרך ארץ מתרנגול. ההתפעלות השכלית מההוד והתפארת שבבריאה מביאה להיכרות עם מידותיו של הקב"ה. על-כן דרשו חז"ל הן יראת ה' היא חכמה, שכן בלשון יווני קורין לאחת הן. לפיכך, אם אפשר ללמוד מדות טובות מבע"ח, אחת על כמה וכמה מגויים, ואמנם בשני התלמודים ישנן אגדות בהן חז"ל למדו מדות טובות מחכמי אומות העולם, כך גם למדו חכמי ישראל לדורותיהם בחברם ספרי מוסר מסוף תקופת הגאונים ואילך. אם-כך מה הגבולות בין חכמה בגויים תאמין לבין תורה בגויים לא תאמין? האחד, חכמות אומות העולם תלויות במקום ובזמן, ואילו המידות של התורה נצחיות ומתאימות לכלל. השני, אמנם אפשר ורצוי ללמוד מדות טובות מהמתוקנות שבאומות העולם, אולם הלכה אפשר ללמוד רק מחכמי ישראל. והשלישי, חכמות המוסר של אומות העולם אינן שלמות, ורק התורה שניתנה לישראל במעמד הר סיני תמימה.

מסורתי וירוחם,

לענ"ד ישנם דורות בהם קיים אצל כולם קלקול מדות כללי מגדול הדור, בין אם נקרא צדיק אמת ובין אם פוסק הדור, ועד לאזובי הקיר. אזי תפקידם של צדיקים לתקן את מדותיו של הדור. מעשה במלך שביקש מחכמיו לברר מי זה משה, החכמים היו בקיאים בחכמת הפרצוף ובדקו ואמרו לו שמשה איש רע מעללים, המלך הלך למחנה ישראל ושאל את משה מה דעתו על דברי חכמיו, אמר לו משה שחכמיו צדקו, ולבו היה רע מנעוריו, אלא שהתייגע להפוך כל מדה מגונה למדה טובה, עד שהתקדש ונבחר לפדות את צאן מרעיתו מיד נוגשיו.

כשהבעש"ט ייסד את תורת החסידות כוונתו היתה להביא לאחדות ישראל ואהבת ישראל, ובטח לא התכוון שתקומנה חסידות שתחלוקנה זו על זה או שתתבדלנה מכלל ישראל. כשהחפץ חיים, אולי אחרון הלמדנים שידע באמת את התורה כולה, כתב את ספרי שמירת הלשון כוונתו היתה לתקן את המדות של ישראל כהכנה לימות המשיח, שלא הפלפול עיקר אלא טוהר המדות. משה היה ענו מאד מכל אדם, דהיינו סבר שכל אדם מישראל לו היה במקומו יכל להנהיג את ישראל טוב כמותו.

הנה סרט בו מתואר היטב מהי הנהגה ראויה לישראל:

http://www.youtube.com/watch?v=h-muwjmyIck

 

תוקן על ידי מ80 ב- 06/03/2012 22:35:47

מ80

ראיתי את הסרטון "הרואה למרחוק" ובאמת שאותו רב זכה לצעוק את האמת "היכן המנהיגים באמת"

אבל לצערי הרב זה שרב זה או אחר רואה למרחוק ואומר "דעו לכם שמאז פטירת הרב עוזיאל אין מנהיגי אמת" - זה לא נותן שום פיתרון עכשויי

מבין?

את עם ישראל מענין דבר אחד - מה הפתרון העכשויי??