דת הערפל או אשכול הצביעות הגדול

ב. הפיכת הלוגיקה למילה גסה.

הלוגיקה, כאמור, היא פשוט כלי המאפשר לנתח את המידע שמולינו, ולבנות הסיקים או טענות, על טענות קודמות או על מידע וידע.
הלוגיקה נדרשת לכל טיעון באשר הוא. גם מי שמחליט כי לגטימי להשתמש בחוויה כטיעון, צריך הוא את הלוגיקה. טענתו מתבססת על מידע הנובע מהחוויה שלו ועל פיה הוא מבסס את טיעונו. - הוא משתמש בלוגיקה להיסק ממידע או ידע שיש ויכוח לגביי תקפותו.
ומה עושים כשלא אוהבים את התוצאה?

פעמים רבות, מטעמים פיכולוגיים או אחרים איננו אוהבים את התוצאה המתקבלת מהמידע הנפרש למולינו. בדרך כלל הדבר קורה כאשר היסק קדום אותו קיבלנו ועל פיו החלטנו החלטות חשובות או חיינו על בסיסו, מתגלה כמוטעה.
מי רוצה לגלות כי טעה? כולנו רוצים להיות צודקים במשך 100% מהזמן. קל וחומר הדבר אמור כאשר ההיסק הלוגי מוביל אותנו לפקפק בהסיקים קודמים על בסיסם חיינו את כל חיינו. הסיקים אשר לדעתינו מילאו בתכלית את חיינו ועמדו כחומה נגד משברי החיים. בין אם אלו אותם משברים המתוארים כה יפה בקוהלת או אסונות אישיים וחוסר סיפוק עצמי.
חוסר הרצון והיכולת הנפשית להודות בטעות, גורם בטעויות קלות, מקסימום לרמיה של האדם כלפיי הסובב. הוא ממשיך לטעון טענה כלשהי גם אם היא אבסורדית ו"מסרב להבין" את הטעויות הלוגיות שלו". במקרה של טעויות קרדינליות, או אפילו פקפוק בלבד בהיסקים המוקדמים שלנו, אותם הסיקים שעליהם מבוססים חיינו, חמורה הרמיה יותר. במקרה שכזה, מלבד רמיית הסובב, אנו נוטים לרמות גם את עצמינו.

לאדם הממוצע, קל לרמות את עצמו. בין כה וכה הוא נע כמטלטלת בחייו ו"זורם איתם". לא מעניין אותו במיוחד לבדוק את רעיונותיו ואת הלוגיקה העומדת מאחוריהם. מספיק לו "להרגיש" כי הוא צודק, ודי.

אלו אשר (אתרע מזלם?) ובשלב כלשהו הם ביקשו לעמוד על המניעים למעשיהם, עליהם הדבר קשה הרבה יותר. מצד אחד הם כבר "נקלעו לעין הסערה" ונחשפו לנתונים והיסיקים הסותרים את תפישתם המוקדמת. מן הצד השני, רמיה עצמית פשוטה כבר לא תעבוד עליהם. עליהם לשכלל את השיטה.

מכאן ועד הפיכת הלוגיקה למילה גסה, הדרך קצרה. עבורם, למעשה, הדרך היחידה. 

למעשה, גם בזאת טעות בידם. עצם הגדרת הלוגיקה כמילה גסה, אינה זו המשרתת את מטרתם. כאמור, גם הם כשהם טוענים את טיעוניהם, משתמשים הם בלוגיקה. ההבדל היחיד הוא בתקפותו של המידע עליו מבססים הם את טיעוניהם.

השמות למידע זה, אשר תקפותו מוטלת בספק, שונות הם.
יש המגדירים זאת פשוט, אחרים כ"אינטואיציה" (מילת הקסם לידע שאין לי מושג מאין בא... ההפך ממה שאנו מנסים לעשות, למפות את הידע ולתהות אחר מקורותיו על מנת שנוכל לבקרו.) אחרים בוחרים בשמות שונים (לועזיים וארוכים כמה שיותר) על מנת לכנות מקורות מידע אלו. בסופו של דבר טיעונם שווה. אין אלו אלא מקורות אישיים אשר האדם לא מסוגל להסבירם, להעביר ביקורת עליהן או להעבירם למשנהו על מנת שיבקר הוא את הדברים. 
אך בכך, לא תמו צרותינו.

ג. דת הערפול.
כל מי ששומע את אותם טיעונים, מבין מייד את הכשל הלוגי. יתרה מכך, הם עצמם מבינים זאת מיד. על מנת להתמודד עם הבעיה, משתמשים בערפול. אותם אנשים אשר יודעים להתבטא כה יפה ולחדד הנקודות כאשר מדובר בכל נושא, נאלמים דום כאשר נוגעים בנושאי הליבה. אותם נושאים אשר כפי שהגדרנו נוגעים בהיסיקים מוקדמים שלהם, חינוך שקיבלו וטענות אשר היו מוגדרות אצלם כאמיתות אשר אין לפקפק אחריהן ואשר על בסיסן בנו את חייהם.

בנושאי הליבה לפתע טענותיהם מעורפלות. מעורפלות וסודיות.
לפתע טענותיהם מתעקמות להם לכיוונים שונים. השפה הפשוטה מתחיל להסתבך ולעולם לא תצא ראש כאשר תנסה להבין את טענתם. כאמור, בראש ובראשונה הדבר נעשה על מנת לערפל אצלם עצמם את המושגים ולא להפריע חס ושלום לשלוות הנפש שלהם.
אפולוגטיקה מדרגה ג' הופכת לפתע להגיון פשוט וערבוב בין הגדרות, אקסיומות והנחות שולט בכל טיעוניהם.

לחלקם יש אף קלף מנצח בשרוולם! אם אתה טוען שאני לא צודק, ברור שאתה לא מסוגל להבין! 

ד. אשכול הצביעות הגדול.

"בני אל תירא לא מן הפרושים ולא מן הצדוקים .אלא מן הצבועים"

אף אני איני מתיירא לא מן הרגשנים, ולא מן האינטואטיבים. לא מן האינדוקטיבים ולא מן הסינתטיים.
אך מחה אמחה מפני הצבועים!

מעוניין לשקר אותנו או את עצמך? לו יהי!
מחזיק אתה בדעתך כי חוויה יכולה לשמש כטיעון או כי כשל מעגלי אינו כשל? לו יהי!
לוגיקה בעינך היא מילה גסה? אף זאת, לו יהי!

אך אל נא תהיה צבוע!!!

לא ייתכן שתדרוש מאחרים אמות מידה בהן אתה עצמך עינך עומד!

אם חוויה היא טיעון, גם טיעוניהם של כל עובדי האלילים והבאבות לגיטימיים!
אם "אינטואיציה" משמשת כקלף מנצח, עליה לשמש ככזה גם אם המסקנה של אחרים הינה "הולי ג'יזס", קבלה או אתאיזם!
אם אתה מקבל טענות אליבי משונות כלפיי התורה, אין שום סיבה שלא תקבל אותן טענות כלפיי הקבלה, הבודהיזם או כל דת אחרת!
די להתנשאות! אם לגטימי בעינך להאמין ולפעול על פי רגשות, אין שום סיבה שבעולם שזה לא יהיה לגטימי למחבל מתאבד!
ככל שדתך מבוססת על אינטואיציה וההיסק הינו הריגת שבעת עממין / עמלק על נשותיו וילדיו או עיר הנידחת, אל נא תלין על היטלר ימ"ש, או הנוצרים והמוסלמים שרוצחים מליונים בשם דתם! אתה מרגיש? גם הם!
 

Wer reitet so spät durch Nacht und Wind?
Es ist der Vater mit seinem Kind;
Er hat den Knaben wohl in dem Arm,
Er fasst ihn sicher, er hält ihn warm.

Mein Sohn, was birgst du so bang dein Gesicht? —
Siehst, Vater, du den Erlkönig nicht?
Den Erlenkönig mit Kron’ und Schweif? —
Mein Sohn, es ist ein Nebelstreif. —

„Du liebes Kind, komm, geh mit mir!
Gar schöne Spiele spiel’ ich mit dir;
Manch’ bunte Blumen sind an dem Strand,
Meine Mutter hat manch gülden Gewand.“ —

Mein Vater, mein Vater, und hörest du nicht,
Was Erlenkönig mir leise verspricht? —
Sei ruhig, bleibe ruhig, mein Kind;
In dürren Blättern säuselt der Wind. —

„Willst, feiner Knabe, du mit mir gehn?
Meine Töchter sollen dich warten schön;
Meine Töchter führen den nächtlichen Reihn
Und wiegen und tanzen und singen dich ein.“ —

Mein Vater, mein Vater, und siehst du nicht dort
Erlkönigs Töchter am düstern Ort? —
Mein Sohn, mein Sohn, ich seh’ es genau:
Es scheinen die alten Weiden so grau. —

„Ich liebe dich, mich reizt deine schöne Gestalt;
Und bist du nicht willig, so brauch’ ich Gewalt.“ —
Mein Vater, mein Vater, jetzt faßt er mich an!
Erlkönig hat mir ein Leids getan! —

Dem Vater grauset’s; er reitet geschwind,
Er hält in Armen das ächzende Kind,
Erreicht den Hof mit Mühe und Not;
In seinen Armen das Kind war tot.

מקורם של השדים




http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?whichpage=4&topic_id=1229560&forum_id=1364