ברכת "ברוך שחלק מחכמתו ליראיו" - ברכה על ההווה או על העבר?

http://www.bhol.co.il/Article.aspx?id=39791

 הגר"ח בירך על חמיו הגרי"ש: 'ברוך שחלק מחכמתו ליראיו'

את ביקורו הקבוע אצל חמיו הגרי"ש ערך הגר"ח בבית החולים 'שערי צדק' • הגר"ח קרא פרקי תהילים, איחל רפואה שלמה ובירך 'שחלק מחכמתו ליראיו' • משם המשיך לכותל.

נישטאיך

איקון ירוק כרגיל על בירור יסודי של הלכה.

אמנם כדאי להוסיף את הרקע.

חכמים תיקנו ברכות בנושאים שונים. אחד הסוגים הוא "ברכות הראיה", ברכות הנאמרות בנסיבות מסויימות המעוררות התפעלות. לפעמים זה כלפי אדם.

יש כאן שני סוגים המתחלקים בין יהודים לגויים.

"שחלק מכבודו". זו ברכה הנאמרת על מלך. "שחלק מכבודו לבשר ודם" על מלך גוי. "שחלק מכבודו ליראיו" על מלך יהודי כשר.

וכן "שחלק מחכמתו". "לבשר ודם" על החכם הגוי ו"שחלק מחכמתו ליראיו" על חכם או תלמיד חכם יהודי.

אנו עשויים לשאול מה היא אותה חכמה שמברכים עליה. לא זכור לי דיון על מיהו החכם הגוי וכיצד מזהים אותו. האם החכמים הבאים למשל ראויים לברכה: אריסטו, קאנט, ניוטון, ואפשר להוסיף פיזיקאים, כימאים ועוד מדענים בני זמננו. ברור שבעולם העתיק החכם היה בקיא בכל מיני הידע. היום לא ניתן להתמחות אלא בתחום צר למדי. מהי אם כן אותה חכמה שמזכה בברכה? באיזו מידה זה תלוי בהכרת הבריות?

יש לשים לב כי הברכה נועדה בעצם לשבח את ה', אבל היא הופכת לתואר כבוד מפני שמי שמברכים עליו הוא חכם כה גדול שראוי לברך עליו!

ומה עם חכם יהודי? ספרות השו"ת והפוסקים מראה לנו שהנכונות לברך הולכת ומתמעטת עם הדורות. זה נכון גם לגבי המושג של "תלמיד חכם" בכלל. יש תקנות מיוחדות לגבי תלמיד חכם, כגון שמשיבים לו אבידה על סמך זה שהוא טוען שהוא מזהה אותה בטביעת עין. אבל כבר נושאי הכלים של השו"ע כותבים ש"אין לנו תלמיד חכם בזמננו" וכן לגבי הלכות אחרות. יש כאן סוגים שונים של שיקולים לרתיעה זו. חלקם ענווה של תלמידי חכמים בני הזמן אך אפשר שיש כאן גם מניעים נוספים.

ועם כל זאת, יש סיפורים המהלכים בעולם הישיבות על תלמידי חכמים שנחשבו ראויים לברכה. הבקיאים בתחום יוכלו לציין שמות כי אני איני זוכרם כרגע. (החתם סופר על ר' נתן אדלר אולי? יש ודאי סיפורים על הערצתו לרבו. הגר"א, שכן מי כמוהו היה ראוי לברכה זו? האם החזו"א ברך כך על רב אחר? האם ברכו על החזו"א? האם ברכו על הרב גדליה נדל?).

לנוכח מיעוט הברכות והנכונות לברך, החלטה של רב חשוב לברך על רב אחר מהווה, יותר מאשר ברכה לה', חלוקת כבוד רב והערכה. לאמור: זה חכם באמת בחכמת התורה.

(האם הגר"ח קניבסקי ברך על הרב שלמה זלמן אויירבך? האם הם נפגשו?).

לעיל הקשה בעל בעמיו אם מברכים מזמן לזמן (כפי שנוהגים לגבי ברכות ראיה מסויימות) או רק פעם בחיים. זה מעורר את השאלה: האם הרח"ק בירך בעבר על חמיו, הרב אלישיב, או שנהג כן רק עתה? ואם כן, למה?

הדיון על ברכה על מי שאינו בדיוק כשיר להפעיל את חכמתו הוא מעניין. מצאנו שתלמידי חכמים, גם אם נפגע כושרם הלימודי, עדיין ראוי לכבוד. כפי שאמרו "לוחות ושברי לוחות גנוזים בארון". אבל כבוד זה דבר אחד וברכה זה דבר אחר. מצד שני, האם מברכים "שחלק מחכמתו" גם כאשר החכם ישן למשל? האם עליו להפעיל את חכמתו באותו רגע? או שמא כל שהוא יכול לעשות זאת זה מספיק אבל מי שחכמתו נפגעה בגלל פגיעה פיזית כבר יצא מכלל ברכה? אלו שאלות שלא נידונו, עד כמה שידוע לי, אבל אין תחום שההלכה לא תחקור.

לנוכח הפרכות המתבקשות על ההחלטה לברך כרגע על הרב אלישיב, להבדיל מן העבר, הייתי מעלה את ההשערה הנועזת כי להד"ם, והרח"ק לא בירך על חמיו ברכה זו, ואין זה אלא המצאה של המדווחים.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

תיקון למיימוני: על מלך וחכם נכרי מברכים 'שנתן', ולא 'שחלק'.
שאלה מעניינת הנובעת מזה היא מה מברכים על יהודי החכם ב'חכמות העולם', והאם זה משנה שהוא יר"ש.

תוקן על ידי מרחביה ב- 11/04/2012 10:37:36

האם בגלל שהרב אלישיב חולה ברגע זה האם הוא חדל להיות חכם?תמהני על השאלה.

האם לאדם חולה יש דין של נפטר? 

הרי כתוב הרואה חכם מחכמי ישראל -ולא נאמר חכם בריא ומהלך באותה שעה.

מרחביה

תודה על התיקון החשוב. יש לשים לב לנקודה זו ולדייק אם יוצא אי פעם לברך ברכה זו. (כבר כתבו שאין מלך במעמד כזה בזמננו, ואולי רודנים כמו אסד הם במעמד כזה, והרי הברכה נתקנה על העוצמה השלטונית ולא על היותו ראוי למלכות).

לגבי השאלה מה כלול בחכמה, זה מה שהתכוונתי להעלות אף אני בצייני דוגמאות.

לכאורה מי שאין בו יראת שמים אין ראוי לברך עליו "שחלק מחכמתו" וכמדומה שזה נאמר במפורש לגבי מלך מישראל, שרק על מלכים כשרים מברכים "שחלק מכבודו ליראיו" ודון משם לענין חכמה.

אמנם, תוכנה של חכמה זו טעון בירור. הרי מושגינו בחכמה ואף בתורה התרחבו מאד.

שאלה דומה היא לגבי הלימוד שעליו מברכים "לעסוק בדברי תורה". בגמרא מצאנו מחלוקת. אך גם לפי הדעה המקילה שכמוה פוסקים, שגם תקנות חכמים ודרשותיהם הם בכלל תורה לברך עליה, האם יש לברך, למשל, על קבלה, או פילוסופיה יהודית להבדיל (כל אחד יבין זאת כרצונו).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

מיימוני

<כבר כתבו שאין מלך במעמד כזה בזמננו>

לפני מספר שנים מספר הגיעה מלכת אנגליה לביקור לעיר בה אני גר, והוציאו את ילדי הת"ת ה"הונגרי" המקומי לראותה כדי לברך עליה "ברוך שנתן מכבודו למלך...", למרות השאלה אם יש לברך על מלכה.

________________

 צענע

 <הרי כתוב הרואה חכם מחכמי ישראל -ולא נאמר חכם בריא ומהלך באותה שעה>

 פורום: עצור כאן חושבים - שובי שובי ונחזה בך,רואה אשה נאה מה מברך ...

 כל ברכות הראיה הן ברכות לא מוגדרות. האם יש סטנדרט ליופי של אשה, חיה, או אילן? אך מה שבטוח הוא שאין לברך על אילן שפעם היה נאה.

 איני יודע מהו מצבו של הרב אלישיב ברגע זה, אך האם היית סומכת על פסק הלכה שאמר בימים אלה? 

לנישטאיך

הרי השאלה היא שאלה הלכתית.
ואני אתפלא מאד אם ההלכה היא אכן כדבריך- שהברכה היא תלוית מצב בריאותי של חכם.
הרי חכם הוא חכם גם במצבים זמניים (ארוכים ככל שיהיו)של חוסר תיפקוד-ואין מדובר כאן אם הוא מסוגל לתת פסק הלכה או לא.
ההשוואה ליופי אינה במקומה ואכמ"ל. .

נישטאיך

כתבת שברכו על מלכת אנגליה והוציאו לילדים לכבודה.

דלמא משום כבוד מלכות ומשום חשש דילטורין?

באדיבות תקליטור "תחומין".

יא. ברכות על ראיית גאונים בתורה ובמדע

ניו ג'רזי, ארה"ב (New Jersey, U.S.A) - מרחשוון, תשס"א

שאלה:

אני לומד באוניברסיטת פרינסטון בניו ג'רזי, ארה"ב. האוניברסיטה שלנו מפורסמת בזכות חתני פרס נובל מרובים השייכים לסגל המרצים. חלקם יהודים וחלקם אינם יהודים. חלק מ"גאונים" אלה הינם יהודים שומרי מצוות. האם אני צריך לברך ש"חלק מחכמתו" או "שנתן חכמתו"? האם יש הבדל בין יהודי שומר מצוות ושאינו שומר מצוות? מה הדין באינו יהודי שנחשב גאון ב"מדעי היהדות"? כשצריך לברך, האם יש לעשות זאת בשם ובמלכות? מה הדין, אם בזמן הראיה לא נאמרה הברכה, האם אפשר לברכה שלא בנוכחות ה"גאון"? 

תשובה:

א. הרואה חכמי ישראל, אומר "ברוך שחלק מחכמתו ליראיו"¹ בלא הזכרת שם ומלכות², ורק כאשר הוא רואה חכם מופלג בתורה ובחכמה וביראת ה' ומורה הוראות בישראל³, יברך בשם ומלכות. וגם כאשר הוא רואה הרבה חכמים יחד, אפילו אינם מופלגים, הוא יכול לברך עם אזכרה⁴.

ב. הרואה חכמי אומות העולם, אומר "ברוך שנתן מחכמתו לבשר ודם"⁵, וגם כאן בלא הזכרת שם ומלכות⁶, וגם כאן מדובר דווקא בחכמים גדולים מפורסמים בכל העולם, מופלגים בחכמה ובמחקר, כגון מקבלי פרס נובל⁷.

ג. גם הרואה יהודי חכם ומפורסם במחקריו המדעיים, יאמר "ברוך שנתן מחכמתו לבשר ודם"⁸.

ד. הרואה גוי חכם ומפורסם במחקר מדעי קודש, אינו מברך עליו⁹.

ה. אם לא בירך כשראה, אם משום שלא ידע שלפניו חכם מפורסם ואם משום שלא ידע שיש לברך, יברך כאשר יראנו פעם נוספת¹⁰.

___________________

¹ ברייתא במס' ברכות (נח ע"א), וכן נפסק בשו"ע (או"ח סי' רכד סעיף ו).
² כן פסק "ציץ אליעזר" (חלק יד סי' לז ס"ק ו) וכן משמע מ"כף החיים" (חלק ג סי' רכד סעיף יט). ישנם ב' טעמים עיקריים למה לא להזכיר שם ומלכות בברכה זו: 

מפני שאין היום דין "תלמיד חכם" ראוי לברכה זו, וכמו שכתב "ציץ אליעזר" (שם) והביא בשם ספר "יוסף אומץ" (יוזפא), שמחברו חי לפני כארבע מאות שנה, וז"ל: "בסימן ת"נ כותב שהברכה לראיית חכמי ישראל ואומות העולם לא כתב, כי מעטים מאד בזמנינו מי שראוי לקרותו חכם", ומסיים: "אכן מי שרוצה לאומרה בלא שם ומלכות, לא הפסיד". אמנם הרב עובדיה יוסף חלק על טעם זה ופסק ב"יחווה דעת" (חלק ד סי' טז) לומר את הברכה בשם ומלכות. 

טעם נוסף מביא "כף החיים" שלגבי נוסח הברכה ישנה פלוגתא, אם לומר "שחלק" כמו נוסח הגמרא שלנו או לומר "שנתן" כמו שפסק רמב"ם (פ"י מהל' ברכות הל' יא), ולכן פסק ב"בן איש חי" (פ' עקב אות יג) לברך על חכמי ישראל בלא שם ומלכות.
³ "יחווה דעת" (חלק ד סי' טז).
⁴ "כף החיים" (חלק ג סי' רכד סעיף יח) וכן ב"ציץ אליעזר" (חלק ד סי' לז).
⁵ ברייתא ברכות נח ע"א, וכן נפסק בשו"ע (או"ח סי' רכד סעיף ז).
⁶ "כף החיים" מביא שגם בברכה זו ישנה פלוגתא בנוסח הברכה, דבגמרא שלנו כתוב "שנתן מחכמתו לבריותיו".
⁷ כן משמע מ"ציץ אליעזר" בשם ספר "יוסף אומץ" שמובא בהערה 2.
⁸ באחרונים הובאו הסברים שונים להבדל בנוסח הברכה בין חכמי ישראל לאומות העולם, מדוע כאן הנוסח "נתן" וכאן "חלק": ב"בית יוסף" (טור או"ח סי' רכד סעיף ו) מפרש שהשינוי בנוסח הוא בשל הסגולה המיוחדת המיוחסת לנפשות ישראל, שהן כחלק א-לוה ממעל, ועיין שם הסברו בשם "אבודרהם".

ועיין עוד בב"ח (שם) שכתב בעקבות מדרש רבה (שמות פ' מא, ג), שאע"פ שחכמי האומות קיבלו ז' חכמות, רק לישראל חלק בתורה ובסודותיה. ועוד עיין בט"ז (שם ס"ק א) המסביר זאת ע"פ כללים משפטיים הלקוחים משו"ע חושן משפט.

מכל הפירושים משמע שוודאי ישראל לא גרע מגוי לעניין ברכה זו, ולכן פשוט שגם על ראיית החכם היהודי יכול לומר נוסח ש"נתן".
⁹ כך מדייק "בית יוסף" (טור או"ח סי' רכד סע' ו-ז) מסמ"ק שכתב "הרואה חכמי אומות העולם, שחכמים בחכמת העולם, מברך שנתן מחכמתו לבשר ודם", והסביר שכתב כן לאפוקי היכא שאינם חכמים אלא בדת, שאין מברך עליהם. ואף שה"משנה ברורה" (סי' רכד ס"ק י), מדייק דווקא לאפוקי חכמים בדתם, נראה שאין לחלק בין דתם לדתנו לעניין זה.
¹⁰ כתב מרן בשו"ע (אורח החיים סי' רכז סעיף ג): "היה יושב בבית הכסא ושמע קול רעם או ראה ברד, אם יכול לצאת ולברך תוך כדי דיבור - יצא, ואם לא - לא יצא", וכתב על זה "משנה ברורה" (שם ס"ק יב) "ואם עבר יותר מכדי דיבור מעת שראה הברק או שמע הרעם, שוב לא יברך על רעם וברק זה". ואף שמשמע מהט"ז (שם), שאם אפשר לו, יכול לברך אפילו אחר כך, מביא ה"משנה ברורה" ב"שער הציון" (ס"ק יז) הרבה אחרונים שחולקים על הט"ז, ולכן פסק שם ספק ברכות להקל. ומסתבר כדעתם, שהרי זו כן ברכת הרואים, ואם כן יש לברכה דווקא בזמן הראיה. 

_____________________________


צענע

<ואני אתפלא מאד אם ההלכה היא אכן כדבריך- שהברכה היא תלוית מצב בריאותי של חכם>

לא בבריאותו אלא בחכמתו במצב הנתון,

___________________

מיימוני וירוחם

לא משום כבוד מלכות, לא משום חשש דילטורין, ולא להדגיש שלפני נשיא מדינת ישראל או ראש ממשלתה- לא מברכים, אלא שהם לא יכלו לפספס מצווה נדירה של ראיית אשה ולברך עליה.

ראו אותם בפעולה כאן:

http://www.youtube.com/watch?v=Egoo0Ktuf10