הוויכוחים האחרונים בפורום אודות קיומו ומצב ומעמד הציבור החרדי והדתי בכלל במונחים של פתיחות וסגירות וכו', סוערים ונוגעים אל הלב לכל מי שחונך בציבור החרדי והדתי שחי על הערך של שימור הדורות שלו בערכי היהדות, ובעצם לכל בן אדם הדואג להמשכו עצמו והמשך צאצאיו.

חשוב להעיר, אמנם הדיונים בעצכ"ח מתקיימים משהו במין מגדל השן מנותק מהקורה ברחוב, אבל אנחנו שוכחים את המציאות ברחוב, המציאות היא שעצכ"ח קיים, ורובו מורכב בסך הכל פשוט מאנשים מתוך הציבור הזה שאיבדו בו כמעט כל אימון. גם לכל דעה המוצגת פה ישנם אלפי אנשים שיסכימו גם אם לא יסכימו לטון הפורום הזה.

ההמון ברוחב אין לו כמעט שום אימון במנהיגיו ורבניו [ואם עדיין יש לו זה בגלל שעדיין לא שמע אף סיפור אחד על התנהגותם במלואה, ואם יש סיפור כזה, בדרך כלל מספיק שמיעת סיפור אחד בכדי לעקר את כל האימון התמים שהיה, אני מדבר כבעל נסיון בזה.] , ואינו רואה סיכוי ותקווה שינהיגו אותו לקראת שום דבר.

כחברה אנחנו די מוצלחים בשימור. אבל חברה שכל הערך שלה היא שימור, ואין לה שום יעד ועתיד לשאוף אליו, לא באופן פרט ולא בכללי, אין לה זכות קיום במציאות הסוציולוגית והפסיכולוגיות שמחייבים את המשך קיום כל חברה.

==

כפי שאני רואה וחושב, בדרך הטבע, אם לא יקום לנו איזה מושיע ביזה דמות עצומה ביותר שיצליח ללכד אותנו סביב איזה בשורה מחודשת, או אולי המשיח עצמו, בעוד חמשים או מאה שנה לפחות חמשים אחוז מצאצאינו לא ימשיך בדרך הדת. [הנתונים כיום מתקרבים כנראה לעשרות אחוזי "נשירה"]

באופן כללי כל המידיינים פה בפורום מודים שצריכים לשמור את הדת והוויכוח הוא בעיקר איזה דרך מועילה או מוצדקת יותר לכך.

לדעתי אין ספק שעצכ"ח איננה אשמה לשום דבר, היא בסך הכל סימפטום המראה לנו את המציאות. הקיימת בשטח, להציע לסגור אותה כמוהו כלהרוג את השליח.

==

הדבר הנוראי ביותר שקיים בחברה שלנו, שאיני מכיר לה תקדים בהיסטוריה שלנו כלל, היא ההסתרה המכוונת של הבעיות ביד מי שהכח בידם לפעול. המציאות הזאת פחות או יותר הורס לנו כל אפשרות לשיפור ותיקון. שהרי גם מי שהיה בידו אולי להציע איזה עצה ותיקון אם רק יש לו מעט כח ושליטה לכך אסור לו לפתוח את פיו ולזעוק שהמלך הוא ערום.

כמעט כל אב ומחנך השולח את בניו למוסדות שבראשם איזה ראש יודע שהראש הזה לא שווה כלום ואין לאל ידיו להגיד להם. ואין לו אלא לחכות בכליון עינים שישימו לב בעצמם, ושההתפכחות הזאת לא יהרוס להם גם את כל הטוב שקבלו.

חוסר האפשרות לתקן כלום מדרדר אותנו יום יום יותר ויותר, שכן במקום בו כביכול הכל כשורה מה יש לתקן? מכיוון שכמעט מאמונות היסוד שלנו הא שאנחנו מושלמים והכי הכי טובים וכו', אם לא נשליך את השטות הזאת, ונפנים שאנחנו הולכים לקרוס כמו שכולם קרסו, כולי האי ואולי נוכל לעושות משהו.

==

המודרנה, שהרג פחות או יותר כל הדת בעולם המערבי, אמנם נבלמה בצורה כלשהו במאה הי"ט לפי הדפוסים שנקבעו אז, אבל הבעיות שהיא עוררה לא הלכו להם אלא נדחו להם.

משבר השואה, שהיה בכחה להרוג את הדת שלנו אחת ולתמיד, ובמובנים רבים עשתה כן, גם היא רק נדחתה בפרויקט שיקום העולם הדתי בישראל ובארה"ב. אבל כל הבעיות שהיו קיימים לפני שבעים שנה עדיין קיימים היום, ולהיסטוריה יש מנהג מוזר שבעיה שלא נפתרה פשוט חוזר אלינו ביתר שאת וביתר עז ללא אפשרות התיקון שהיו קיימות אז [שהרי מעכשיו כל הצעה שונה מזו שהציעו רבני התקופה היא קריאת תגר עליהם ועל המסורת שהם מייצגים].

הקורא את כתבי המשכילים הראשונים המדברים אודות החסרונות שמצאו הם בחברתם, אינו יכול לא להתפלא איך בדיוק טענות אלו מועלים היום כל שבוע מעל דפי האתרים ובלוגים והעיתונים השונים היוצאים מתוך הציבור החרדי. הקנאי יכול לצעוק על "ריח ההשכלה החדשה", אבל החושב יש לו לחשוב חשבון פשוט, משמע שאותם בעיות מעולם לא נתקנו, והם תובעים את תיקונם. וכל זמן שרק נברח מהם בבנין עוד ועוד חומות, תמיד יתגלה בהם הסדר לבסוף והם יקרסו מאליהם.

כל המערכת החרדית יכולה פשוט לקרוס ביום אחד ללא ירייה אחת, בערך כקריסת ברית המועצות, צריך רק טריגר שזה יקרה בפועל, אבל מתחת לשטח ההכנות לכך מתקיימות במלוא עוצמתם, מערכת שאינה מוכרת באופן רשמי כל תוכן ממשי, ושרוב המשתייכים לה לא מאמינים באמת בערכיה כלל, הסברא הפשוטה אומרת שיבא יום ובאמצעות טריגר פשוט הכל פשוט ילך לאדמה.

==

האינטרנט, שהיא האנטיכריסט הרשמי חדש של היהדות, איננה איום בעל תוכן כלל. מה הבעייה בכלל?

הקו הרשמי נראית שהאיום העיקרי של האינטרנט הוא בקלות ההתמכרות לעריות ופורנגרופיה שהיא מציעה, אבל בהתבוננות מועטת נמצא שלא זו הענין פה, הרי הענין הזה תמיד היתה ותמיד יהיה, כל זמן שלא נבטל את היצה"ר, ומי שמכיר רק קצת את טבע האדם ומאורעותיו יודע שבכל מקום שהוא תלווה הזנות אותו, ולא יעזור שום דבר, ומעולם לא היתה הזנות איום ממשי על המשך חברה ממוסגרת ממוסדת, ומעצם מהותה כמשהו אישי היא לא יכולה להיות ככזאת. בכל קהלה בכל זמן ומקום יש את הכלל [הנצחי של חז"ל הקדושים] מיעוטן בעריות, ואין אדם ניצל מהרהור עבירה בכל יום, זה צריך להיות איום ממשי בכלל, בסך הכל חוטאים קצת, מתחרטים, שבים בתשובה, מתוודים קצת, וחוזרים על התהליך. לא זה הבעיה.

[אמנם תליית הבעיה האמיתית בשם עריות זה כבר טקטיקה ישנה שלנו, ושל כל הרוצה להשמיץ כל תנועה ללא וויכוח רציני, זה פוטר אותנו מלחשוב על הבעיה האמתית, וקל הרבה יותר לתלות הכל בלהתיר את העריות בפרהסיא.]

מה שהאינטרנט עושה, ובגדול, היא שהיא מביעה את בשורת המודרנה אל תוככי החיים החרדיים הסגורים, באיחור של מאתיים שנה. כך שנבצר מאתנו גם כל תליך של התמודדות ולימוד מדורג ומתפתח של התייחסות למציאות העולם שסביבנו.

האינטרנט היא האנטיתזה הכי עמוקה לשלטון יחידים על ההמונים, כל הידע ניגש לכולם בכל זמן, ולא ניכר שוע בפני דל, גם בנין העולם והתפתחותו מסור כולו ביד ההמון. ובעינינו ראינו איך ששלטונות גמורים נעתקו ממקומם מפחד יושבי היכלות הפייסבוק.

ממסד החרדי לא יכולה להרשות לדבר כזה לקרות אצלה כלל, ועל כן ניסתה לצאת נגד "הכלי המכונה אינטרנט" בחרב ובחנית. הבעיה היחידה היא, שכמעט אף אחד לא הקשיב להם, ובכך עשו ליצנות מעצמם והראו שאין להם כל שליטה על הציבור שתחתם כביכול. ניסו ללכת בדרכי כפייה, כמו לחייב כל הורי ביה"ס לחתום שאין להם את זה וכו' אך כולם יודעים שכולם יודעים שרוב ההצהרות פשוט משקרים.

הבדיחה מספרת שאברכים אף פעם לא שולחים דוא"ל זה לזה, רק החבר שלהם שולח לחבר שלהם. לאף אחד אין אינטרנט, אבל לכל אחד חבר עם אינטרנט.

זה עוד הדגמה לשחיתות הנוראה שמביאה אליה מנהג הבריחה והכיסוי שלנו.

אלמלא היה לנו שכל, היינו משתמשים בכח הנפלא הזה לצידנו, והיינו יכולים ליצור מהפכות רצויות בכיוון שלנו באמצעות שלל הכלים הנכנסים תחת לגדר אינטרנט. תחת לזה, אנחנו מעדיפים לטמון את ראשינו בחול, ולהפקיר את הזירה, שבסופו של דבר הולכת ומסתמנת כזירה היחידה המשמעותית לעיצוב החברה האנושית במאה ה21, לשונאינו ומנגדינו. וביום שנתפוס את עצמנו על השטות שעשינו, כנראה יהיה מאוחר מדי.

די להעיף מבט על ההצלחה המסחררת של פרויקטים כמו ויקיפדיה לעומת הנסיונות הרבים שקדמו בכיוון הזה, לראות את תועלתה הנורא של שיתוך ההמונים לעשות את העבודה תחת איזה אליטה נבחרת, אילו רק היינו יכולים ליישם את המודל הזה על הנושאים שלנו, וכי לא היינו מצליחים הרבה יותר?

==

חשוב להדגיש, הוויכוח אודות הסתגרות איננה ויכוח כמה ספרי חול לקרוא וכמה מדעים לדעת.

הוויכוח הוא על כמה אחוזים מעצמנו [כן אנחנו בנינו חברינו ודורותינו, לא מישהו אחר] אנחנו מוכנים לוותר בשביל המערכה הזאת.

כמה שלא נצעק  ונעורר על כך, במציאות בו העולם נמצא היום, אין ספק שמה שקרה לנו שוב ושוב באלף אלפיים שנים האחרונות הולך לקרות שוב. התהליך כבר נצפה היום בממדים הולכים וגדלים. אם נמשיך רק להסתגר ולנסות לשמור את הסטטוס  קוו הוא לא יישמר. זה חוק טבע. אין שום אפשרות טבעית לקיים דורות על פלטפורמה כזאת. נוכל לצעוק ולצעוק  על גודל ההסתר פנים ומסתמא נשאר עם איזה אלפים שיסתגרו איתנו מסיבות שונות, אבל את הרוב נאבד בלי ספק.

זה לא לטעון שיש ללכת בדרך אחרת כמו כרב הירש וכו'. אבל זה כן אומר שאנחנו חייבים לחשוב מחדש על כל זה,

===

הניסיון הראה שלא דרך זה [הסתגרות] ולא דרך זה [פתיחות] הצליחה. אולי באמת עלינו פשוט לוותר ולייאש את עצמנו מראש מסיכוי שבמאה שנים הבאים יישארו רוב צאצאינו בדת. ואולי עלינו לחשוב אפילו מה רצון ה' במציאות הזאת, מי אמר שהוא כל כך מרוצה ממצב הדת שלנו שהוא באמת רוצה שהיא תמשיך להתקיים?

אני מעלה את הייאוש כאפשרות רצינית מאד, זה גם יפתור לנו את כל התסביך ורגש המלחיץ והחרדה המדובר. אם בין כך אין עצה, על מה לחרוד? פשוט חבל על הכח והאנרגיה שמשקיעים בדרשות כאלו. תחת זה  ניתן להשקיע בדברים פרודוקטיביים יותר שאולי באמת עזרו לנו ולעולם כולו לשרוד ולהתקדם לקראת עתיד יותר טוב.

==

בקיצור, הארכתי הרבה יותר מדי. המסר העקרי שלי הוא פשוט : אולי תחת לבלבל לעצמנו ולכולם את הראש ולפזר הרבה עשן בשביל שנוכל לומר "עשינו משהו", ובסוף להגיע לכאב לב כשכלום לא עזר, האם לא הרבה יותר חכם, רציונלי, שכלי, ומעשי, פשוט להרים ידיים ולהתייאש.

אם את מלחמת השם אנחנו רוצים ללחום, וכי הוא צריך לעזרתנו הדלה והמבולבלת, שיעזור הוא לעצמו.

אם לעצמנו אנחנו רוצים לעזור, בבקשה להפשיל שרוולים ולעשות משהו באמת. וזה לא חייב להיות משהו דתי.

[אולי הייתי יודע מה לעשות, הייתי מכבר עושה את זה, מכיוון שאיני יודע, בינתיים אני אנונימי כי לא אמסור את נפשי על הספק. לחכות לאיזה משיח שיציל אותנו היא התאבדות, יש לנו להשתמש בהתחברות הנפלאה שנוצרה בזמנינו לשתף אנשים ועצות זה בזה,  ללקוט אחת לאחת את הדברים המועילים וליישם אותם. כל אחד במקומו, ושיתוף ההמונים  יעשה את הכל.]