בעבר כתבתי את הדברים במסגרת אחד האשכולות בפורום 'ספרים וסופרים' והדברים שקעו בתהום הנשייה. מפני חביבותם והיותם נכונים ופשוטים לענ"ד כביעתא בכותחא, אעתיק אותם שוב באכסניה זו.
לענ"ד, המנהג שלא לגלח את הזקן בימי ספירת העומר וג' שבועות שלפני ט' באב, בשונה מתספורת הראש, הוא מנהג של טעות אשר עמי הארץ והמון העם ההדיוטות הם שהשרישו את המנהג המוטעה הזה - אשר חילחל והפך למנהג ישראל.
מדוע אני דוקא מאשים את עמי הארץ? זאת מן הטעם הפשוט כי תלמידי החכמים ורבני הקהילות לא נהגו לגלח את זקנם בכל ימות השנה (ע"פ רוב כמובן). כך שהשאלה לא עמדה ברצינות לפתחם. אין ספק כי אילו היו נוהגים החכמים להתגלח בכל ימות השנה, לא הייתה נופלת טעות מופרכת שכזו והופכת לחלק ממנהג ישראל. עמי הארץ - הטובים והכשרים שביניהם - הם ששמעו בביהכ"נ על המנהג שלא להסתפר, הלכו והקישו מתוך בורות בין תספורת הראש לגילוח הזקן וכך נולד לו השיבוש התמוה הלזה. גם אם יימצאו פוסקים אשר יזכירו במפורש את הזקן בהקשר זה, אין זה אלא מפני שהסוגיא לא עלתה באמת על שולחן מלכים - מאן מלכי רבנן - ומנהג המון העם - עמי הארץ - הפך בעיניהם למנהג דה-פקטו שאין סיבה ממשית להפוך עולמות ולעוקרו מן השורש.
אסביר:
ישנם שני סוגים של תקופות בהן נוהגים ישראל במנהג אבילות. כאשר חומרת האבלות שונה מהותית בין האחת לשניה.
1. ג' שבועות שלפני ט"ב (מנהג האשכנזים) וימי ספירת העומר.
2. ט' הימים מר"ח אב (או שבוע שחל בו ט"ב) וימי האבל על המת - ז' ימי השבעה.
בג' שבועות וימי הספירה, כמובן שלא נהגו בהם באבילות מוחלטת! שהרי התירו בהם רחיצה וכיבוס וכיוצ"ב, כלומר, לא גזרו בימים אלו על ניוול הגוף. האבילות שנהגו בימים אלו היא מקצת אבילות בלבד, כאשר ההגדרה המאפיינת את נוהגי האבלות בימים אלו היא:דברים המשמחים אשר נוהגים לעשותם מעת לעת, כגון חתונה ותספורת. האם אדם מתחתן בכל יום? האם אדם מסתפר בכל יום? ברור שלא! בדברים שכאלו - אשר בלא"ה אנשים נזקקים להם רק מעת לעת, אולי אפילו לעיתים רחוקות - בא המנהג ואומר: נדחה את התספורת, את החתונה, לימים אחרים, טובים יותר, ולא נחפז לכוונם דוקא לתקופה הזו, ימי הספירה או ג' שבועות.
אבל בדברים שנוהגים לעשותם פעם ביום, או פעם ביומים, או אפילו אחת לשבוע, פשיטא שדינם הוא בדיוק כמו רחיצה, כיבוס וכיוצ"ב. שהרי לא נהגו בימים אלו על ניוול הגוף כדיני אבילות ממש. וכי יעלה על הדעת כי נבוא ונגזור על אדם אשר נוהג לגלח את זקנו דבר יום ביומו או אפילו אחת לשבוע ונאמר לו: תנוול את פניך ותשנה את צורתם בזיפים ובכל מיני פורענויות במשך כל תקופת העומר? וכי מישהו מעלה בדעתו להשוות בין אבילות מועטת של תספורת הראש - מעת לעת, לאבילות חמורה של גילוח הזקן - דבר יום ביומו? הלא דברים ברורים הם כי אין בין זה לרחיצה וכיבוס ולא מידי. (ואולי להפך, גילוח הזקן לכאורה היא אבלות חמורה יותר מכיבוס ורחיצה, יש לה אף מאפיינים של פרהסיה). לכן פשוט לענ"ד כי גילוח הזקן לא נכלל במנהג של ימים אלו. יגלחו ענווים ויעלוזו.
מאידך, ט' הימים וימי השבעה על מת, בהם נהגו אבילות חמורה וגזרו על ניוול הגוף באופן גורף, כמו למשל, איסור רחיצה והחלפת הבגד. בימים אלו בהחלט ניתן לומר כי גם גילוח הזקן נכלל במסגרת טיפוח הגוף שנאסרה בימים מצומצמים אלו. (וגם בזה יל"ע אם גילוח דומה לרחיצה וכיבוס או שהיא אבילות חמורה יותר ואכ"מ).
נשלח ב-7/5/2012 03:01
[ר' בשו"ת חת"ס, יו"ד, שמ"ח, שכת' שדברי הפוסקים (בג' שבועות) לא מיירי אלא מתספורת הראש, אבל תספורת הזקן הנהוג עכשיו ומצער הרבה ומנוול אותן מאד, לא עלתה על ליבם. וע"ע נו"ב מה"ק סי' יד לחלק בין ראש לזקן שהשערות הצומחים בזקנים ממאסים אותם ועפ"ז כתב ב"שערים מצויינים בהלכה" (ברוין) לסי' קכב, להמליץ על אותם המגלחים זקנם כל השנה בכל ב' וג' ימים עיי"ש]
תוקן על ידי ספרן ב- 07/05/2012 03:02:50
נשלח ב-7/5/2012 07:39
דברים ברוח זו מופיעים במאמרו של הרב ליכטנשטיין, אשר נוהג למעשה להתגלח לכבוד שבת בימי הספירה (אך לא בשלושת השבועות).
נשלח ב-7/5/2012 07:49
לגבי תשעת הימים גם כאן לא נראה לי שהכוונה היתה לניוול מלא. הלא גם בשבעה קיי"ל שמי שאיסטניס יכול לרחוץ, וכולנו איסטניסים יותר מרבן גמליאל. ק"ו בתשעת הימים.
אם נדייק-בשו"ע אין איסור גילוח בספירת העומר. יש איסור תספורת-(ויש מחמירים) ואם תרצה לאמר כי תספורת הכוונה לגילוח? ראה ההבדל במנהגי אבלות ש9 הימים.
נשלח ב-7/5/2012 12:09
ייש"כ למגיבים ולמביאי המקורות המעניינים.
מה שמפליא אותי, הוא שאיש מן הפוסקים אינו מציין את האבחנה הפשוטה לחלק בין דברים הנעשים מעת לעת כמו נישואין ותספורת לדברים הנעשים דבר יום ביומו כמו גילוח הזקן וכשנ"ת לעיל. החת"ס שהביא ספרן בוחר לנמק כי הדבר מנוול ביותר, שהוא דבר נכון כשלעצמו ואולי הוא מתכוון ממש לדברי, אך הייתי מצפה שיתן הגדרה המוכחת מיניה וביה ולא ניתנת לפרשנות ולויכוח. הנו"ב נוגע בנקודה אחרת הנוגעת בעיקר לאבילות המת, שם דין ו'פרע שערות ראשו' הוא עד שיגערו בו חבריו ועל כך טוען הנו"ב בצדק, כי בגילוח הזקן, בניגוד לתספורת, זמן הגערה היא תוך ימים ושבועות. ואולי אכן ניתן להקיש גם לעניינו כפי שהביא הרב הספרן.
אולי יש גם לטעון לעוד אבחנה בין גילוח זקן לתספורת והוא, שהרי כל הרעיון שלא להסתפר בימים אלו, הוא האקט החגיגי שבתספורת. בגילוח זקן אין לצערנו שום אקט חגיגי, זו טירדה שעושים אותה יום יום רק מתוך בחירה עקרונית \ תרבותית שלא לגדל זקן, החגיגיות בגילוח הזקן שווה מקסימום לחגיגיות שבמקלחת. הא ותו לא. כאשר מותר להתקלח אין סיבה שיהיה אסור להתגלח. וראיתי שהרב ליכטנשטיין שהביא עציוני, מתייחס בנגיעה לנקודה הזו. (אגב, באבילות על מת, לכאורה איסור הגילוח הוא לא רק החגיגיות שבגילוח. שם נלמדים הדברים מ'ופרע את ראשו' ובגמ' הקישו פרע פרע מנזיר ולפי שיטות ראשונים הוא דין דאורריתא, וכן החיוב הוא על כל שיערות הגוף! אך ברור כי בימי העומר אין מנהג של פרוע ופשוט ועי' בדברי הרב ליכטנשטיין גם בזה).
[ואם כבר עסקנו בחגיגיות ותספורת. יוסבר לן בזאת ההלכה (סנהדרין כב:): "מלך מסתפר בכל יום, כהן גדול משבת לשבת וכו'". לכאורה הדבר תמוה ביותר, אלו שערות הצליחו לצמוח לראשו של המלך מאתמול אשר כבר ניתן לגוזרם שוב למחרת? ובשלמא אילו היינו אומרים כי מלך וכ"ג היו מסתפרים בתגלחת מלאה - המכונה במקומותינו אפס אפס, ניחא. אך בגמ' שם מבואר כי התספורת של כהן גדול הייתה כמין מעשה לוליינות - ראשו של זה בצד עיקרו של זה. מעשה אומנות. בודאי שאין המדובר בתגלחת מלאה! אשר נראה לומר בזה, כי 'שני דינים' ישנם בתספורת: א. התפטרות מהשיער הארוך. ב. החגיגיות הטבועה בשיער מיד בצאתך מן הספר. כולנו מבחינים באדם לפי חיתוך שיערותיו, אם הוא יצא מן הספר היום, או שביקר את הספר לפני שלושה ארבעה ימים. שולי השיער הופכים לדקים יותר ופחות מהוקצעים בחדות. התספורת גורמת לשיער להסתיים במרכז העובי שלה, יומיים שלושה אחרי התספורת והשיער חוזר לסורו. בדוק. זהו טבעם של שערות. ישנם חתנים למשל, אשר בכוונה יקפידו להכנס לספר מספר ימים קודם לחתונה ולא ביום חתונתם, כדי שלא להראות מסופר ביום החתונה. לטעמם זה פחות יפה. אולי פחות יפה, אולי 'ילד טוב ירושלים' אך לכו"ע זה יותר חגיגי! תפקידו של מלך הוא להראות חגיגי בכל עת, חגיגי ברמה כזו, אשר כל רואיו יצביעו עליו: הרגע הוא יצא מן הספר. מלך ביופיו תחזינה עינך! ואכן תפקידו של הספר לא היה להוריד שיערות, אין מה להוריד. אלא רק לחדדם בשוליים, כדי שלא יסתיימו דקיקים ודו"ק].
תוקן על ידי פרוטגורס ב- 07/05/2012 12:23:30
נשלח ב-7/5/2012 15:09
מהרי"ל דיני הימים שבין פסח לשבועות [ח] מהר"י סג"ל הנהיג לבחוריו איסור גילוח מפסח לל"ג בעומר...[והיה מגלח זקנו]...
נשלח ב-7/5/2012 16:17
ווסטרן כתב:
מהרי"ל דיני הימים שבין פסח לשבועות [ח]
מהר"י סג"ל הנהיג לבחוריו איסור גילוח מפסח לל"ג בעומר...[והיה מגלח זקנו]...
היה מגלח זקנו בימי העומר, או מגלח זקנו במשך ימות השנה?
נשלח ב-8/5/2012 16:29
למיטב ידעתי כל מה שנאסר בעומר זה רק תספורת, אך לא גילוח הזקן. אין איסור גילוח הזקן מוזכר (שוב, למיטב ידיעתי) במקרא, בתלמוד, או בספרות הראשונים. אז מאיפה נשתרש דבר זה? ולמה הרבנים לא דאגו לציין שאין גילוח הזקן מכלל האיסור? נ"ל שיש שתי סיבות לדבר:
1) אין ספק שהיהדות מעודדת את גידול הזקן, ומאוד לא נוח לה עם גילוחו. לכן, גם אם "עמי הארץ" הקישו תספורת לגילוח הזקן, הרבנים לא עצרו מבעדם, שהרי אי גילוח הזקן הוא פעולה חיובית תמיד בעיני היהדות; אני זוכר שלפני כמה שנים ישבנו עם המרא דאתרא לאחר תפילת שחרית של שבת, ממש לקראת ל"ג בעומר, והוא התחיל לפנות לבעלי-בתים אחד אחד, וניסה לשכנע אותם לא לגלח את הזקן, כי הוא מקור השפע וכו'.
2) סיבה שנייה לדעתי, היא מהטעם שאנו נוהגים לקרוא פרקי אבות בתקופה זאת. מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, כותב בהתחלה לפירושו על פרקי אבות, שהטעם לקריאתם בתקופה זאת, היא בגלל שמזג-האוויר מתחיל להתחמם, והזמן יפה לטיולים ויציאות, ועמם היצר מתעורר ומתחמם, לכן, קוראים את פרקי אבות שמתובלים במוסר ותוכחה, בשביל שיהיה לאדם תחמושת להילחם ביצר ולהשיב למעניתו; נראה לי שגם זאת הסיבה שבגללה הרבנים לא אמרו מילה נגד גילוח הזקן בעת הזאת, כי כאשר האדם מנוול עם זקן של אבילות, אזי היצר שלו כבר לא כל-כך מעודד אותו לצאת לטייל, ולחגיגות יום העצמאות, כי לא נעים לאדם להופיע במראה של אבל.
מתוך פניני הלכה לרב מלמד - ראו מקורות בהערה 9 למטה
נשלח ב-8/5/2012 23:40
אנסאזי, ייש"כ.
היו כדאים הדברים ולו כדי לראות כי בהערה 9 מצטט הרב מלמד את דברי המגן אברהם: "כתב במ"א תקנא, יד, בשם הגהות אשרי, שאין להסתפר אפילו לפני שבת הואיל ואין רגילים להסתפר כל שבוע".
מכלל זה אנו למדים כמש"נ לעיל, מנהג האבלות הוא רק בדברים הרגילים לעשותם מעת לעת, ומכלל הן אתה שומע לאו - גילוח הזקן.
נשלח ב-9/5/2012 17:30
כמדומני שגם הרב נחום אליעזר רבינוביץ (יד פשוטה על הרמב"ם ועוד) כתב בשו"ת שלו 'שיח נחום' כדבריך, לחלק בין ראש לזקן.
נשלח ב-10/5/2012 01:29
השאלה האם אחרי שנוצר כזה נוהג שלא מגלחים את הזקן, האם זה לא נחשב כמנהג ישראל.
כמובן ששאלה זו תלויה כבר בבירור כל התוקף של מנהג, ומנהג שנוצר בטעות.
יש עוד דברים שנוהגים בעומר שכמדומני שאין להם מקור, למשל, לא לשמוע טייפ,.
נשלח ב-10/5/2012 12:13
קסת כתב:
השאלה האם אחרי שנוצר כזה נוהג שלא מגלחים את הזקן, האם זה לא נחשב כמנהג ישראל.
כמובן ששאלה זו תלויה כבר בבירור כל התוקף של מנהג, ומנהג שנוצר בטעות.
