במשנה האחרונה במסכת מכות: רבי חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה וכו' – פי' הר"מ: מעקרי האמונה בתורה כשיקיים אדם מצוה מתרי״ג מצות כראוי וכהוגן ולא ישתף עמה כוונה מכוונת העולם בשום פנים אלא שיעשה אותה לשמה מאהבה כמו שבארתי לך הנה זכה בה לחיי העולם הבא ועל זה אמר רבי חנניא כי המצות בהיותם הרבה אי אפשר שלא יעשה אדם בחייו אחת מהם על מתכונתה ושלמותה ובעשותו אותה המצוה תחיה נפשו באותו מעשה וממה שיורה על העיקר הזה מה ששאל ר׳ חנניא בן תרדיון מה אני לחיי עוה״ב והשיבו המשיב כלום בא מעשה לידך כלומר נזדמן לך לעשות מצוה כהוגן השיבו כי נזדמנה לו מצות צדקה על דרך שלימות ככל מה שאפשר וזכה לחיי העוה׳׳ב ופירוש הפסוק ה׳ חפץ למען צדקו לצדק את ישראל למען כי יגדיל תורה ויאדיר:
אני מניח שבבטוי " לשמה מאהבה כמו שבארתי לך" אין הכוונה מתוך ידיעת ה' השלימה, שהרי הר"מ כתב ש" אי אפשר שלא יעשה אדם בחייו אחת מהם על מתכונתה" והיות ויש אנשים שלא הגיעו לרמה שכלית ורוחנית כזו בהכרח כוונתו למשהו ש(כמעט)כל אדם מגיע לכך, לעשיה ללא פניות זרות ומאהבת האמת שבמצווה.
הדבר קשה להבנה. דעת הר"מ כמבואר כמה פעמים (שמונה פרקים, במשנה תורה ובמו"נ-אם לא שדבריו שם הינם תחת הנחה אחת שאינה סוף פסוק) שהמצוות מטרתן בדר"כ חינוכית, ליישר אורחות האדם כדי שיוכל להגיע לאמיתת המושכלות, שהיא היא עוה"ב. ברור שממצווה אחת לא ייצא חינוך יסודי ומאוזן ולכן יש צורך בהרבה מצוות. המתבקש היה שהר"מ ינצל משנה זו ויסביר שלכן הרבה תו"מ, כדי ליצור מסכת חינוכית כוללת. למרבה ההפתעה הפירוש שהוא נותן לא רק שאינו מתאים עם דרכו אלא מפרש ההיפך. כבר מתוך עשית מצווה אחת בשלמות וללא פניות, אף ללא תלות ברמתו המוסרית והמשכלת זכה לעוה"ב, שהוא לדעתו השלמות השכלית.
היתכן?