תפילה דרך אמצעי / על קברי אבות

ידוע הפולמוס סביב פיוטי הסליחות 'מכניסי רחמים' ו'מידת הרחמים עלינו התגלגלי', האם נכון לאומרם או לא.

כבר בתקופת הראשונים (הרוקח ועוד) היו שנמנעו מלאומרם משום שאין להתפלל על ידי אמצעי, ואף היו שהתבטאו בחריפות כנגד אותם תפילות.

והנה בשבת זו נתקלתי בגמ' סוטה ל"ד: "אמר רבא: מלמד, שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות, אמר להן: אבותי, בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים".

ותמהתי, מה זה שונה מתפילת מכניסי רחמים ?
(עד שראיתי את הגמ' חשבתי שכלב התפלל להשם ישירות, ויתכן וקברי אבות מסוגלים יותר לתפילה, או משהו כעין זה. אבל מנוסח תפילת כלב המפורש בגמ' אנו למדים שהוא פנה לאבות כאמצעי שיבקשו עליו רחמים מאת ה')

סימני שאלה

ברוך הבא אל הפורום!

צר לי שיצאה מכשלה מתחת ידי. כלומר, הטעיתי.

האם נתתי מקום למחשבה כי רוב רבותינו בימי התלמוד האמינו בעבודה זרה?

עלי לעיין שוב במה שכתבתי.

כמדומה שציינתי שתמיכה ברעיון שיש לעבוד לכוחות שאינם ה' מצויה רק בספר פרקי דר' אליעזר, שאינו לרבי אליעזר למרות שמו, והוא מאוחר מאד - מימי ראשית האיסלם.

נכון שהרעיון הזה קנה שביתה אצל כמה מפרשים ידועים, ומעל כולם הרמב"ן.

אולם קודם לכן - עד כמה שאני יודע - אין לו זכר. הדיון על שעיר לעזאזל כקרבן לישות שקיימת ככוח עצמאי מתחיל רק שם, במאה השביעית אחרי הספירה.

וגם כאן, יש לשים לב, הטענה של המחבר ואחר כך של הרמב"ן אינה שעבודת ישות אחרת היא מצוה או תועלתית, אלא רק שה' ציווה לתת לו פולחן באופן ייחודי, ואילולא כן היה הדבר אסור.

זה עדיין חמור מאד לדעתי, אבל לא פוליתיאיזם.

***

ככלל, יש להבדיל בין כמה שיטות מחשבה.

א. מונותיאיזם. המילה הזו מצביעה על האמונה שיש אלוקים אחד בלבד. האמונה הזו מוכרת בכל התנ"ך והיא מיוחסת בו לאברהם אבינו.

חוקרים שונים ניסו לערער עליה, ובמיוחד בדור האחרון ערעור זה רווח גם אצל יהודים חוקרי מקרא. איני רוצה לערבב את הנושאים, כי לדעתי זו טעות אבל חבל להכניס את הנושא הזה לאשכול הזה, שרצה לעסוק בתפילה בקברי אבות. וכמדומה שהנושא הזה נשכח. גם משום שאני עצמי התייחסתי לפרטים מתקופות אחרות. כמו בסעיף זה.

ב. פוליתיאיזם. זו אמונה שיש אלילים רבים. ואולי לכל אומה אלילים שלה וכולם קיימים וכולם בעלי שליטה וכוחות.

זו אמונה פרימיטיבית, אבל בגרסאות שונות היא רווחה בכל ההיסטוריה. האם אמונה שיש כוח בשם שטן שנאבק באלוקים ולמעשה העולם החומרי בשליטתו וכך יהיה עד שיבוא המשיח בן האלוהים - איך יש לדרג את האמונה הזו? האין היא דואליסטית?

היא מצויה בנצרות. אבל אפשר למצוא מוטיבים דואליסטיים - מאבק בין הטוב לרע גם בקבלה, החל מדור מסויים, וגם בספרים החיצוניים שנכתבו בידי בית שני. והעדויות הראשונות לתפיסה דואליסטית מוכרות בפרס העתיקה, כבר בימי בית ראשון כמדומה.

***
בכל הדורות היו יהודים שהאמינו בשטויות. גם בדורנו וגם בימי בית שני ובית ראשון. היו יהודים שנתפסו לגרסה מוקדמת של הנצרות במאות השנים הראשונות שלה, לפני שהתגבשו אמונות נוצריות ששוב לא התאימו כלל לאמונות ישראל, כך שיהודי יכול היה לחוש שהוא יהודי טוב וגם נוצרי. היום יש מאמיני קבלה שבעיני הם שוגים ומאמינים בעבודה זרה (כפי שיתבאר). אבל כל זה לא חדש. בימי הנביאים עבדו עבודה זרה, וגם כאשר משה עלה להר סיני בנו בינתים את העגל ועבדו לו.

***
הוראה שיש לעבוד עבודה זרה, בין בגלל שזה "עובד" ומועיל, בין בגלל שה' צווה על זה (ויש הבדל בחומרה בין שתי אמונות אלו) - היא עבודה זרה. אבל גם האמונה שיש כוחות פעילים, שה' נתן להם מקום, היא אמונה מזיקה ושגויה. ואמונה זו מצויה אצל רבנים והוגי דעות המשתייכים לזרם שנחשב לגיטימי. למשל הרמח"ל.

***
כאשר אומרים שכדאי לציית לחזק כי הוא יכול לעזור לך, האם זו עבודה זרה? זו שאלה טובה מאד שהעלה רציוסקפטי. אבל סבורני שיש הבדל בין הטענות הבאות:

א. אלכסנדר, נפוליאון, אובאמה, כולם מנהיגים רבי עוצמה בשעתם, ולכן כדאי למצוא חן בעיניהם ולהחמיא להם ולעשות את רצונם כדי לקבל טובות הנאה.

ב. השטן הוא כוח רב עוצמה ולכן כדאי למצוא חן בעיניו כדי לקבל טובות הנאה.

ג. זאוס (ראש אלילי יוון), ברהמה (מאלילי הודו), אהרימן (כוח הרע בדואליזם הפרסי העתיק), כולם כוחות רבי עוצמה ולכן כדאי לעבוד להם ולקבל טובות הנאה.

כמדומה שסעיפים ב ו-ג הם מבטאים אמונות של עבודה זרה (ושוב, בשתים: הכרה בכוחות שאינם קיימים וקריאה לעבודתם).

אבל סעיף א מבטא רק עצה תועלתנית. כדאי לציית למי שחזק.

אם נפוליאון, אלכסנדר ואובאמה היו מציבים פסל שלהם ותובעים להקריב לו קרבנות, זו כבר היתה עבודה זרה האסורה. כפי שנהג בשעתו אנטיוכוס ממלכי סוריה, וגרם למרד החשמונאי.

יתכן שקשה להגדיר את ההבדל בין תביעת מלך או נשיא שיעמדו לכבודו ויצייתו להוראותיו לבין תביעת מלך שיקריבו קרבנות לפסל שלו. האם אלו תביעות שונות לגמרי מהותית או שהן מצויות על רצף? אבל עדיין הסוג האחרון, תביעת קרבן, היא תביעה לעבודה זרה, ואילו הראשונות, בקשה לכבוד וציות, הן מנהגי מלכים, ואינן עבודה זרה.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

מיימוני הנכבד
תודה על התשובה המפורטת,
אבל, אחרי כל הפירוט, לא ענית לשאלתי. 
הרמב"ן האמין שיש מצווה להקריב לכחות אחרים? הוא האמין שהספר פדר"א הוא מרז"ל? 
וכמותו עוד ראשונים ואחרונים רבים? זה עבודה זרה? קרוב לעבודה זרה? 
למה אתה סומך עליהם בהלכה ובמסורת התורה, אחרי שאתה יודע שטעו בדברים חמורים כאלה? 


???

_________________

מיימוני,

פשוט חזרת על המציאות שפולחן לאדם לא נחשב ל'עבודה זרה' ופולחן לישויות לא-אנושיות נחשב ל'עבודה זרה', לא הצעת רציונל לחלק בין המקרים. שאלתי נותרה בעינה: מבחינה פילוסופית, מאי שנא?

אגב, איפה בתנ"ך (ולא באגדות חז"ל) נאמר שאברהם היה מונותאיסט ו/או ראש וראשון למונותאיסטים? במקרא, עד כמה שזכור לי, מסופר על אינטראקציה בין אברהם לאל/ים 'י-הוה' ו'אל שדי'. הסכמים הדדיים וכו'. אבל איפה כתוב שהוא היה מונותאיסט?

סימני שאלה

אנסה לענות:

א.האם הרמב"ן האמין שיש מצווה להקריב לכחות אחרים?

לפי משמעות לשונו ולפי הסברה ודאי שלא.

הוא כן האמין שאם ה' מצוה להביא מעין קרבן ל"כוח אחר" אז זו מצוה.

האם הוא האמין שהספר פדר"א הוא מרז"ל?

אני סבור שכן. ואין זה המקרה היחיד שכל מה שבא מדורות קדומים נחשב בעיני רבותינו בעבר לספר קדוש וראוי.