מיהו הבעל תאוה האולטימטיבי?

תוקן על ידי ביליצר ב- 18/06/2012 12:44:18

בילי
אכן. זה מה שיש. וזה מה שנקרא לילך אחר שכלו. [=לחפש את התאווה הכי בומביסטית והכי גדולה] תרצה או לא. 

"צענע מה היה חסר בכדי לקבל שכר על הדרישה?"

בדבריך היתה חסרה הבחנה בין מהות התאוות השונות שחלקן רצויות וחלקן לא רצויות.
ולכן השאלה מיהו בעל התאווה האולטימטיבי אינה במקומה.

ובכלל המילה אולטימטיבי אינה במקומה בהקשר זה שכן אולטימטיבי פרושו מושלם ואתה התכוונת לשאול מיהו בעל התאווה האמיתי.

ביליצר

ודאי שלא קראתי. היה מחוק.

כתבתי לפי השאלה שבכותרת, שהיא כל מה שנשאר.

ואם לא מבינים, לא נורא. מסבירים עוד פעם.

(קיבלתי כבר מחמאות, אבל אף פעם לא "המתוק" - אבל תודה).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

בעברית נפוצה משתמשים ב"אולטימטיבי" לתיאור הפתרון או התשובה המקובלת.. 

אינני יודע מה השורש האמיתי של בעל תאווה.
אך "בעל תאווה" הוא ביטוי שכיח ביותר לרצון לשלוט על אחר, לרוב צעיר בשנים או בשכל כמו תלמידים, וכן להצדקת שנאה, עוינות או קנאה לאחר.

יהי, יש עוד אפשרות שכשהאדם מברר את תאוותיו ממה הן נובעות ובוחר באצילית יותר מפעם לפעם מתחזקים נטיותיו השכלייות ומודעותו לעצמו מתרוממת ונעשית שלימה יותר. ייתכן וכך גם משתמע מהרמב״ם בשמונה פרקים שנטיותיו הטבעיות והנמוכות/חייתיות בשפת אדם..יתחלפו להנהגת אדם בר מעלה אבל גם אם לא יתחלפו ממש כמו שסובר בעל התניא שאין בכוחו של אדם -בינוני- לשנות בעצם את מידותיו סוף כל סוף ככל שפחות נשמע אדם לרמה זו שבנפשו היא באה פחות לידי ביטוי. והדיכוי שלה כשהוא נעשה באופן נכון ולא כהתעלמות גרידא נקרא אצלנו שאינו בעל תאווה אלא בעלים עליה.

פי
ועי' לימודי הבעש"ט שאי אפשר לאדם להפוך את מידותיו הרעות אלא להשתמש בהם במקום הנכון.


למעשה שאלת האשכול נוגעת בדברים רבים עמוקים, הניק תורה ודעת שאל בעצם את השאלה הזאת בכמה אשכולות, ואיני יודע אם אפשר להגיע למסקנא סבירה בקשר אליו במסגרת כזו. עכ"פ עוררתי את הנלע"ד, שזה טעות לדבר על מציאות שבו אדם אינו עושה בשביל עצמו כלל, ומה שמדברים על שבירת התאוות ולשמה וכדו' הכל הכוונה לעשות בשביל עצמך בצורה יותר טובה שכלית ונעלה. [וכן פירשתי עכשיו באשכול הלשמה] 
אם תשאל א"כ מה בין צדיק לרשע, זה השאלה הגדולה, והתשובה לפ"ז הוא רק שהצדיק יותר חכם. [=הוא יודע להשיג בשביל עצמו הדברים הטובים יותר ולחיות חיים טובים יותר] זהו למעשה התשובה לשאלת ייתכן באשכולו. שלפ"ז הן המקרא והן המשנה מכונים לדבר אחד, ההפרש ביניהם הוא רק בדיוק השאלה מהו הטוב שהאדם צריך להשיג, שאנטיגנוס דייק שהטוב [בשביל עצמו ובשביל החברה] זה שלעמלק"פ, אבל אין ביניהם מחלוקת בשאלת המניע היסודי בשביל עצמי או בשביל מישהו אחר. [ובעומק עוד יותר, מכיוון שהעצמות של הכל זה האלהות, איני צריך אלא לעשות בשביל עצמי. אבל זה אין מגלין וכו'. ]