למה הרמב"ם התחכם לגבי אלוקי ישראל ? (לספרן ולכולם)

אנסה להסביר את הדברים באופן מסודר:

א. מלכתחלה היו אמורים ישראל לקבל רק את התורה שבכתב וכל אחד להבין מבינתו את התורה שבעל-פה.
בגלל הקלקול של חטא העגל ניתנה גם התורה שבעל-פה, ומשה רבינו קיבל את הכללים ופרטיהם ודקדוקיהם.

ב. בתקופת בית ראשון הדורות היו במעלה גבוהה ועסקו רק בכללים.

ג. מתקופת בית שני ואילך ניתנה אפשרות שכלית לעסוק בפרטים ובפרטי פרטים. חכמים מסוגלים מכחה של התורה שבעל-פה לעשות סייגים ולתקן תקנות בהתאם לצרכי דורותיהם.

ד. בתחלת תקופת הזוגות נחלקו חכמים רק בהלכה אחת. הלל ושמאי נחלקו ביניהם בארבע הלכות בלבד.
תלמידי שמאי והלל לא שימשו את רבותיהם כראוי, והתורה נעשתה כשתי תורות. תלמידי רבי יהושע קבעו הלכה כבית הלל למען תהיה תורה אחת לישראל, ומדוע נקבעה הלכה כמותם, כי היו ענוים והקדימו את דברי בית שמאי לדבריהם.

ה. תורה לא בשמים היא פירושו שכדי לפסוק הלכה צריך להוכיח את אמתותה בהתאם לכללי הפסיקה שנמסרו מדור לדור. דרך פסיקה זו נכונה לתקופת הגלות. בימות המשיח, כשתשוב רוח הנבואה לישראל, יוכלו לפסוק הלכה מפי הגבורה, כפי שעשה משה רבינו.

  יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון, והוא ממציא כל נמצא, וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת הימצאו. 

מקסמן אולי תסביר את המשפט הזה
"למה הרמב"ם לא קיבל את האלוקים הפשוט שהתורה והנ"ך וחז"ל עד ימינו חושבים עליו,"
מי זה האלוקים הפשוט שאתה מדבר עליו?
מה החידוש של הרמב"ם?