היתכנות תורה נצחית

העיקר התשיעי שבעקרי הרמב"ם [בנוסח הרגיל] הוא שזאת התורה לא תהא מוחלפת ולא תהא תורה אחרת.

העיקר הזה הוא אולי העיקר היחיד העומד בבסיסה של התפיסה האורתודוכסית, עד כדי הקצנתה בגירסא החרדית בסיסמת "חדש אסור מן התורה". [ועי' האשכול של בעל בעמיו סקירת האמונות בקטע הא-היסטוריה]

ניתן לדון בעיקר זה מכמה וכמה היבטים, א' על מה מבוסס העיקר הזה, והאם הוא מבואר בתורה שבכתב שבע"פ. [השאלה העיקרית בהקשר זה, הוא שאי אפשר שהעיקר הזה יהיה כתוב בתורה, דא"כ על מה מתבסס היסוד שהעיקר הזה גופא לא תהא מוחלפת, אלא על כרחך שיהיה העיקר הזה קודם לכל התורה. וצ"ע איך. ונראה שהר"מ ביסוה"ת ט' ניסה להתמודד עם זה במה שחילק בין עדות לראייה. וצ"ע]. ב' האם העיקר הזה ניתן לבסיס היסטורי, כלומר דלכאו' העיקר הט' מתבסס על העיקר הח'- שהתורה שבידינו היא הנתונה למשה רבינו, ואילו נוכיח שיש התפתחות בתורה, היינו שהחכמים הקדמונים לא נהגו לפי העיקר הט', וממילא שאין לעיקר הזה על מה לסמוך. ועוד כמה צדדים שיש לעיין בזה. כמו שאם נוכיח שיש דברים רבים בתורה שקשורים להקשר התרבותי וההיסטורי של הזמן שניתנה, האין זה מערער על התפיסה הזאת.

ברצוני להתמקד כאן בשאלה שנראה לי שעומדת ביסוד כל הענין הזה, והוא, עד כמה יש אפשרות בכלל לנסח תורה שתהיה רלוונטית לכל המצבים והזמנים. אם נתעלם מכל הנושאים האמוניים וההיסטוריים, ונחשוב בעצמנו לנסח תורה אחת שתכלול הנהגה נאותה לכל דור שיכול להיות בעתיד, האם ייתכן כדבר הזה או לא. נדמה שמוסכם שעכ"פ מדובר במשימה קשה ביותר.

התשובה הפשוטה השטחית הוא שכ"ז מדובר בתורות אנושיות, אבל בתורה אלקית מן השמים, שניתנה מאת הבורא היודע כל ההווה והעתיד, בוודאי ייתכן שיתן תורה אחת נצחית. עיון מועט מגלה שאין בתשובה זו די, שהרי כמה שלא תהיה התורה אלקית, הרי היא נתונה לבני אדם. ומתנסחת בלשון בני אדם. הרי שבכל אופן צריכים אנו להתייחס לשאלה הזו כאל תורה אנושית, כלומר עכ"פ כפי שהתורה נתפסת בהגיון האנושי. וחזרנו לשאלה העקרונית האם שייך במציאות לנסח תורה אחת שתנהג תמיד.

יש לדבר בזה הרבה וכמה סברות וצדדים בדבר, אבל מקודם אניח את השאלה לחברים לשמוע כיווני המחשבה שלהם. כללית אומר רק שנראה לי שאין שום דרך לנסח תורה נצחית אלא אם כן נכלול בתורה הזאת רק את העקרונות הכי מופשטים וכוללים של תורה ולא יותר.

מה דעתכם?

ניתן לומר, ואיני זוכר אם שפירא עצמו העלה טענה זו, שהרמב"ם מבסס את טיעונו על נצחיות התורה על כך שהתורה היא החוקה המאוזנת השלמה, ואם העולם הוא נצחי, וחוקיו הם נצחיים ממילא גם התורה חייבת להיות נצחית (מו"נ ח"ב פרק ל), אולם אם ההנחות אינן מקובלות, גם המסקנה אינה הכרחית.
>

ועיין בספרו של מרק שפירא.

באשכול אחר ציטטתי את דברי הרב קוק על טעמי המצוות של הרמב"ם, ששם לכאורה השאלה יותר קשה, שהרי לדעת הרמב"ם המצוות ניתנו ע"פ מצב היסטורי מסויים ואם השתנה המצב, מדוע שלא תשתנה ההלכה?

להערכתי, יתכנו שני כיוונים עיקריים, הראשון שגזרה היא מלפני. בפורום הזה מייצג ידידנו תלמיד_(לא)טועה את הגישה הזו. השני שאה"נ וצריך לשנות, אולי יותר בשמרנות ואולי בפחות. גם לגישה זו יש מייצגים בפורום.
וכמובן, חברנו ייתכן יטען שהכל "דת השכונה".

שאלה חשובה מאד , שקשורה למה שהעלה בעלבעמיו למעלה, הוא מקומה של מערכת התורה בתוך מערכת ההיסטוריה והמציאות הכללית של העולם.

נראה שמוסכם על כולם. שהתורה מדברת רק על העולם הזה. "במתים חפשי", ומי שלא קיים בעוה"ז פטרו מקיום התורה. זהו גם פרשנות מוסכמת אכו"ע לגבי מצוות בטלות לעתיד לבא, שאן מדובר בעולם מסוג אחר [דלא כשמואל שאין בין העוה"ז וכו] הרי שאין התרה חלה עליה מלכתחילה. [עי' שו"ת חת"ס בענין חזיר עתיד להיטהר]

והנה, המעיין בתורה, הן שבכתב והן שבע"פ. ברור לו שהתורה מדברת על עולם מאד מסוים ומוגדר, גם בתוך העולם הזה בכללי. ביחס לתיאוריות המקובלות היום על ההיסטוריה האנושית. הן בעבר והן בעתיד. ואולי גם במיקום.

במונחים אביולוציונים מקובלים, הרי שכל סיפור האדם בתורה מתחילה רק מן המהפכה החקלאית [כל סיפור ג"ע והחטא ושיעבוד האדם לאדמה וכו' נראה מתאים מאד למהפכה התודעתית שחוללה מהפכה זו] [פלוס מינוס כמה אלפי שנה, זה לא משנה בסדר גודל של האבולוציה]. לפי התיאוריה המקובלת, הרי שקדמה לכך עשרות אלפי שנים שבהם חיו בני אדם דומים לנו בכל דבר חוץ מזה. מבחינת התורה הם לא קיימים. כל מצוות התורה מתייחסים בפירוש לחברה חקלאית.

והנה העולם מאז עבר עוד שלב, ואנחנו כבר לא חיים בעולם חקלאי. העולם שלנו רחוק מכל דמיון שהעולם החקלאי היה יכול לדמיין, וניתן לטעון שההבדל בין העולם התעשייתי לחקלאי חוק כמו ההבדל בין העולם הלקטי לחקלאי. ברור שהתורה לא מדברת מעולם כזה בכלל. כל דפוסי התודעה וההנהגה האנושיים השתנו בעקבות המפכה של הזמן החדש. ומה שהתורה נשארה נוהגת במקצת בעולם הזה הוא הכל בדוחק גדול מאד, ורבים ממטרות מצוותיה לא מתקיימות כמעט.

האם מי שאמר מצוות בטלות לעתיד לבא, וחשב על עולם מסוג אחר, היה יכול לדמיין על שינוי תודעתי, מעשי, כלכלי, ושאר ההיבטים, יותר מהשינוי שקרה בפועל לעינינו?

נקודה למחשבה.