חוקרי המקרא הדתיים וחז"ל

מקס,
עזוב את חז"ל, חוץ מחז"ל היו עוד הרבה כתות בארץ שאחזו מתורת משה לדוגמה הצדוקין, שומרונים איסיים בייתוסים(נוצרים קדומים) ועוד. מי שרוצה להיות פתי שיהיה רב לו.

לדעתי התימנים שהגלו ולא חזרו בשיבת ציון הינם הוכחה יפה לזה שתורת משה היתה שלמה לא תוספות ומגרעות.

תורתנו מושלמת בלי שמץ של פסול||

[מישאחזו,

הסברת מה הבעיה שלך עם אופציות 1 ו-2, אבל לא הסברת מדוע אופציה 3 אינה מוצאת חן בעיניך. אם אתה מוכן לקבל כמעט כ"תורה מן השמים" את ההתפתלויות והתירוצים של חז"ל (ועוד יותר - של פרשנים ופוסקים במאות האחרונות, שזה למעשה הבסיס לדחייתך את אופציות 1-2), מדוע שלא תקבל כך גם תירוצים והתפתלויות שעמלת עליהם בעצמך (אם הדבר חשוב לך מספיק ומעניין אותך מספיק), או של אחרים, המתמודדים עם מציאות מחשבתית וערכית דומה לשלך?
(אגב, אין לי בעיה שיציעו לך דרכים נוספות להתמודדות, כבקשתך, אבל למה שלא "תמצה" קודם א הדרכים שאתה כבר מכיר?)]

אמשלום אין לי תשובה טובה וההתפתלויות גורמות לי לאי נוחות רבה מידי.מקסמן צר לי אבל להגיד שחזל הם חוקרי מקרא זה לפספס גם את חזל וגם את חקר המקרא.ולהגיד שהאקדמיה לא מכירה את חזל זה בכלל בדיחה.כנס לקורס מבוע לתושבע ותראה איך המרצה אוכל אותך בלי מלח בידיעת חזל.

יש כאן שתי שאלות.

א.      "ההתמודדות שלהם עם חז"ל שמציגים את התורה כיצירה אלוהית שנתנה למשה".

ב.      "האם מישהו שמע על דרך אחרת שבה יכולים ללכת ביקורת המקרא עם אורח חיים דתי?"

שאלה א קלה בהרבה להתמודדות, ברגע שמשתחררים מהקונספציה (שלא ברור מתי ועל ידי מי הומצאה) כי חז"ל לא טעו ולא יכלו לטעות, או אפילו להטעות במובן של עיגול פינות.

שאלה ב היא השאלה הגדולה.

ברור כי מי שמקבל את ביקורת המקרא באופן כללי, אינו מסוגל להיות בעל תפיסה דתית אורתודוקסית קלאסית.

מכאן ואילך פתוחה הדרך לשלל תפיסות מהגרי"ד סולוויציק ועד לייבוביץ.

לטעמי הגרי"ד כנה יותר.

דוקא ההתמודדות עם א קשה יותר.אדם יכול להחליט שהרומפלקס של יהדות הלכתית מוצלח מספיק בשבילו גם אם התורה שבכתב היא יצירה אנושית. השאלה השניה קשה יותר שכן אם לאפשרות שחזל שקרו ביודעין עשויה להיות השלכה הרבה יותר קשה עם הדרך שבה אנו רואים אותם.

דברי היו מכוונים לייתכן