גיוס חרדים - חשיבה מחודשת

[אריה,

אני חושבת שהתייחסות למגוון הפעילויות המזומנות לעוסקים בשירות אזרחי כ"פעולות חסד" הוא לא לחלוטין מחובר למציאות. ענייני "חסד", מתקשרים בעיקר עם עזרה פרטנית, אבל העוסקים בשירות האזרחי עוסקים בעיקר בחיזוק יסודות החברה והקהילה (לא, לא כל אחד לקהילתו שלו, אלא למדינת ישראל כקהילה). אם תרצה, זה קרוב יותר ל"תיקון העולם". אגב, גם מבחינה פרקטית, אתה מתייחס לפעילות זו כחשובה פחות משירות צבאי ממש, אולם יכולת השרידות של מדינה תלויה בחינוך ובחיזוק וגיבוש (במובן של מיצוק וחיזוק) הפרודות השונות בחברה, לא פחות מאשר בטיב מטוסי הקרב. שלא לדבר על תפקודם של מכבי האש ומד"א, וכל הנגזרות של אלה. 
את האירוניה של דבריך בעניין המצב הבטחוני דהיום, כבר העיר דייר (תודה!).]

תודה לכולם על המקורות וההפניות. אולם לענ"ד  שירות צבאי קרבי אינו הנושא היום - המציאות השתנתה.

רוב החיילים היום אינם משרתים שרות צבאי שיש בו סיכוי כלשהו ללחימה (אם נתייחס למקצועות צבאיים מסויימים כאל שירות אזרחי וכנ"ל לכל החיילים המושאלים ע"י הצבא למשרד הביטחון והמשטרה וכו'), ונוסיף את מתנדבי השרות האזרחי. גם רוב רובם של החיילים המשרתים שירות קרבי לא יזכו לראות מחבל מבעד לכוונת...
לא בכדי התביעה מהציבור הכללי היום לגיוס חרדים  נובעת מהדרישה "לשיוויון בנטל" והתביעה היא שישרתו (גם) בשרות לאומי

השאלה היא האם הטענה של החרדים לחשיבות החברתית של לימוד התורה מבחינה לאומית אינה מוצדקת?
האם יש לכם מקורות לכך?
ואולי, (וכך אני נוטה לומר) שהבעיה היא היחס, שלימוד תורה גובר על הכל בצורה טוטאלית?
ואם כך מה היחס הראוי? האם יש לכך מקורות?