שכחת דבר מתלמודו

שנינו במשנה, אבות(פרק ג', משנה ח'):

"רבי דוסתאי ברבי ינאי משום ר' מאיר אומר: כל השוכח דבר אחד ממשנתו מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו, שנאמר רק השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך. יכול אפילו תקפה עליו משנתו? תלמוד לומר ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך. הא אינו מתחייב בנפשו עד שישב ויסירם מליבו".

כך גם מסיקה הסוגיה במנחות(צ"ט, ב'): "ואמר ר"ל, כל המשכח דבר אחד מתלמודו עובר בלאו..יכול אפילו מחמת אונסו..יכול אפילו תקפה עליו משנתו..במסירם מליבו הכתוב מדבר", והעיר השפת אמת שהחידוש בסוגיא, בנוסף למשנה, שלא רק שלא מתחייב בנפשו, אלא אפילו לאו ליכא.

לכאורה בפשוטו נראה שאין איסור אלא למשכיח מדעתו במתכוון. כך, לכאורה, הבין הסמ"ג(לאווין י"ג), אשר העתיק הסוגיא במנחות ופתח במילים: "הפורש מן התורה". 

הרמב"ם(הלכות תלמוד תורה, פרק א' הלכה י') כתב: "עד אימתי חייב ללמוד תורה? עד יום מותו. שנאמר ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך, וכל זמן שלא יעסוק בלימוד הוא שוכח", ונקטו לשונו בטור ושו"ע(יו"ד רמ"ו, סע' ג').
מדבריו נראה שאפילו בשכחה בעלמא יש איסור. כך כתבו במפורש מפרשי המשנה לעיל, הלא הם הברטנורא: "השוכח - בשביל שלא חזר עליה", וגם התוספות יו"ט: "לאתויי אפילו מחמת עצלות..עד שישב ויסירם מליבו - כלומר שישב ויפנה ליבו לבטלה ובזה יסירם מליבו ואע"פ שאינו מתכוון שע"י כך יסורו מלבו".
 
גם האחרונים פסקו כך להלכה. הגר"ז בהלכות תלמוד תורה(פרק ב', הלכה ד'): "וכל השוכח דבר אחד ממשנתו מחמת שלא חזר על לימודו מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו וגם עובר בלאו של תורה". וכן באגרות משה(יו"ד ח"ב, סי' ק"י): "כשלמד ושכח עובר בלאו..דשייך להחמיר בהאיסור כשנתעצל אחר שכבר קיים המצווה.."

כמו כן, לשיטת הגר"ז והאגרו"מ ישנה חובה ללמוד כל התורה תורה(הם כותבים כן בפירוש). וממה נפשך פירושים אלו למשנה באבות קשים: אם נאמר שאין חובה ללמוד את כל התורה, וסגי לן בק"ש שחרית וערבית, ממילא במה שציוותה התורה לא לשכוח את תלמודו, עודדה ללימוד מינימלי, כי אם ילמד הרבה הרי יישכח ויעבור על לאו. ואם נאמר שישנו חיוב ללמוד את כל התורה כולה, הרי שהתורה הסתמכה על "אונס לכתחילה", היינו - ישנו חיוב ללמוד את כל התורה כולה, ולחזור על כל תלמודו. כמובן, שאיננו יכול כל הזמן לחזור על כל מה שלמד, ועל כן צריך לחזור על כל מה שיכול, ומה ששוכח הרי זה אונס, כיוון שהיה עסוק בללמוד דבר אחר, ומשום הכי לא היה יכול לחזור על דבר אחר ושכחו, והרי הוא אנוס, ולא עבר על הלאו שהרי לא נתעצל.

לכן היה נראה לי להכריע כפשוטה של המשנה והסוגיא במנחות. אם מישהו מכיר מקורות נוספים, או שיש לו תשובה אחרת למה שנתקשיתי, אשמח אם יוסיף לי דעת.