| נשלח ב-5/8/2012 09:36 |
|
| |
שכחת דבר מתלמודו
שנינו במשנה, אבות(פרק ג', משנה ח'):
"רבי דוסתאי ברבי ינאי משום ר' מאיר אומר: כל השוכח דבר אחד ממשנתו מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו, שנאמר רק השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך. יכול אפילו תקפה עליו משנתו? תלמוד לומר ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך. הא אינו מתחייב בנפשו עד שישב ויסירם מליבו".
כך גם מסיקה הסוגיה במנחות(צ"ט, ב'): "ואמר ר"ל, כל המשכח דבר אחד מתלמודו עובר בלאו..יכול אפילו מחמת אונסו..יכול אפילו תקפה עליו משנתו..במסירם מליבו הכתוב מדבר", והעיר השפת אמת שהחידוש בסוגיא, בנוסף למשנה, שלא רק שלא מתחייב בנפשו, אלא אפילו לאו ליכא.
לכאורה בפשוטו נראה שאין איסור אלא למשכיח מדעתו במתכוון. כך, לכאורה, הבין הסמ"ג(לאווין י"ג), אשר העתיק הסוגיא במנחות ופתח במילים: "הפורש מן התורה".
הרמב"ם(הלכות תלמוד תורה, פרק א' הלכה י') כתב: "עד אימתי חייב ללמוד תורה? עד יום מותו. שנאמר ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך, וכל זמן שלא יעסוק בלימוד הוא שוכח", ונקטו לשונו בטור ושו"ע(יו"ד רמ"ו, סע' ג'). מדבריו נראה שאפילו בשכחה בעלמא יש איסור. כך כתבו במפורש מפרשי המשנה לעיל, הלא הם הברטנורא: "השוכח - בשביל שלא חזר עליה", וגם התוספות יו"ט: "לאתויי אפילו מחמת עצלות..עד שישב ויסירם מליבו - כלומר שישב ויפנה ליבו לבטלה ובזה יסירם מליבו ואע"פ שאינו מתכוון שע"י כך יסורו מלבו". גם האחרונים פסקו כך להלכה. הגר"ז בהלכות תלמוד תורה(פרק ב', הלכה ד'): "וכל השוכח דבר אחד ממשנתו מחמת שלא חזר על לימודו מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו וגם עובר בלאו של תורה". וכן באגרות משה(יו"ד ח"ב, סי' ק"י): "כשלמד ושכח עובר בלאו..דשייך להחמיר בהאיסור כשנתעצל אחר שכבר קיים המצווה.."
כמו כן, לשיטת הגר"ז והאגרו"מ ישנה חובה ללמוד כל התורה תורה(הם כותבים כן בפירוש). וממה נפשך פירושים אלו למשנה באבות קשים: אם נאמר שאין חובה ללמוד את כל התורה, וסגי לן בק"ש שחרית וערבית, ממילא במה שציוותה התורה לא לשכוח את תלמודו, עודדה ללימוד מינימלי, כי אם ילמד הרבה הרי יישכח ויעבור על לאו. ואם נאמר שישנו חיוב ללמוד את כל התורה כולה, הרי שהתורה הסתמכה על "אונס לכתחילה", היינו - ישנו חיוב ללמוד את כל התורה כולה, ולחזור על כל תלמודו. כמובן, שאיננו יכול כל הזמן לחזור על כל מה שלמד, ועל כן צריך לחזור על כל מה שיכול, ומה ששוכח הרי זה אונס, כיוון שהיה עסוק בללמוד דבר אחר, ומשום הכי לא היה יכול לחזור על דבר אחר ושכחו, והרי הוא אנוס, ולא עבר על הלאו שהרי לא נתעצל.
לכן היה נראה לי להכריע כפשוטה של המשנה והסוגיא במנחות. אם מישהו מכיר מקורות נוספים, או שיש לו תשובה אחרת למה שנתקשיתי, אשמח אם יוסיף לי דעת.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2012 10:14 |
|
| |
נחל"ד, לא ראיתי שכתבת במה התקשית. וזכורני שראיתי לר' חיים וולוז'ינר (דומני שזה בסוף ספרו נפה"ח, אף שכעת לא מצאתי) שכתב שהאידנא כשהכל כתוב לא שייך לאו זה (הוא נאמר כשהתושבע"פ עברה בע"פ). ייתכן שמכלל דבריו אתה למד שחלק מהבעייה אינו האדם אלא התורה. כלומר אם נרשה לעצמנו לשכוח, אזי חלק מהמסורת עלול ללכת לאיבוד. ההנחה היאשהדאגה לתורה היא שמחייבת שלא לשכוח, ולא החובה של כל אחד לדעת הכל בעל פה. אבל כעת שהכל כתוב, אין חשש כזה. זה לא הכרחי כמובן, שכן ייתכן שהוא מדבר על שיכחה אישית, וכשהכל כתוב אין חובה שכל אחד יידע הכל בעל פה כי הוא יכול לגשת לספר. ונפ"מ גדולה בין שני הפירושים. בשו"ע הרב כותב שאי להתקדם וללמוד שום דבר אחר כל עוד לא וידא שלא שכח את מה שכבר למד (ודבריו תמוהים מאד, כמובן, שהרי יש חובה של ידיעת התורה). אבל אם התפיסה היא שהתורה במרכז, ולא האדם הפרטי, אז זו לא מסקנה הכרחית, ואפילו לא סבירה.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2012 10:29 |
|
| |
דברי רח"ו הובאו ב"כתר ראש" אות ס"ז הנדפס גם בסידור הגר"א וז"ל: "בענין השוכח דבר א' ממשנתו, זה קאי על הראשונים שלמדו בעל פה" ושיטתו נתבארה בארוכה בקונט' מיוחד על גדרי מצוות ת"ת מאת הגר"י סרנא זצ"ל בסה"ז "אחר האסף". כמו"כ נכתב מעט בביאור שיטתו ב"מאורי המועדים" (כמדומני על שבועות) בשם הגרמ"ד סאלאוויצ'יק שליט"א.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2012 10:56 |
|
| |
הר"מ, נתקשיתי בשאלה - כיצד מסתדר הדבר שהתורה תעודד ללימוד מינימלי(לשיטה שסגי בק"ש שחרית וערבית לצאת יד"ח 'לא ימוש', וממילא אם אסור לשכוח, ירצה האדם ללמוד כמה שפחות) או תסתמך על דיני אונס לכתחילה(לשיטה שיש ללמוד את כל התורה כולה, וממילא כאשר חוזר על תלמודו בוודאי לא יספיק לחזור כל הזמן על הכל, ומה שלא חוזר עליו ושוכח - פטור מדין אונס). לכן היה נראה לי שיש לפרש כפשוטה של משנה וגמרא, שהאיסור רק במסיר מליבו במתכוון. הגר"ז עצמו באמת אומר בפירוש(כמש"כ בסוף דבריך): "וגם עכשיו כשנכתבה תורה שבע"פ ויוכל לעיין בספרים מה ששכח אין זה מועיל כלום כי מיד ששכח עובר בלאו קודם שיעיין כמו שהיה בימיהם.."(הל' ת"ת, פ"ב ה"ד).
מה שכתבת באפשרות הראשונה לפרש את הר"ח, ראה בהשגות לספר המצוות של הרמב"ן, בשכחת הלאווין(שכחה ב'), שנוקט כה"ג, שהחובה היא לא לשכוח את מעמד הר סיני, ועל כן הציווי לא לשכוח את התורה דהייינו אמונת התורה.
הר"מ וספרן, תודה על ההפניות. באמת מצאתי דברי ר' חיים בסוף הספר "נפש החיים" במהדורות המחודשות ישנם ליקוטים מדבריו, ובאות כ"ג אכן כתוב שם: "שאלתיו עניין השוכח דבר אחד ממשנתו. והשיב דזה נאמר בדורות הראשונים שהיו לומדים בעל פה, ואז אם ישכח דבר אחד מתחייב בנפשו, אבל עלינו לא נאמר".
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2012 13:32 |
|
| |
נחלת
הדין שיצא בקש שחרית וערבית אינה מורידה ממנו ביטול מצות עשה דתלמוד בשעה שאינו עוסק בזריעה וקצירה[בשעת הפנאי מעסקיו]
ראוי לציין כאן את דברי הירושלמי ששכר עמל התורה הוא עמל של זה ששונה ו ח ו ז ר על תלמודו,
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2012 13:45 |
|
| |
התורה משתכחת מטבעה, ועל-כן נדרש לשננה ולחזור על תלמודה. כתב רבינו חננאל בפירושו לעירובין על ירידת הדורות ביכולת הזכרון: כך אנו שמשלימים מסכת ומתחילין אחרת מיד שוכחים הראשונה. וכתבו כמה מהאחרונים שעיקר ירידת הדורות בתלמוד תורה הינה שלא חוזרים די על הלימוד, ולדעת הגר"א לימוד של פחות ממאה פעמים ואחד איננו נקרא באמת לימוד. בד"כ ידיעת התורה היא תולדה של יגיעה ועיון, על-כן אם לומדים בבקיאות, נדרש לחזור על הלימוד הרבה פעמים, ואם לומדים בעיון, נדרש להתייגע בלימוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2012 16:56 |
|
| |
ביליצר,
זה לכאורה רק לר' ישמעאל, אך הרמב"ם - ונקטו בלשונו טור ושו"ע - פוסק כר' שמעון(כן לפענ"ד, וכ"כ בברכת שמואל ואגרו"מ לפרש דבריו, דלא כגר"י אריאלי ב'עיניים למשפט'). מהגר"א והגר"ז נראה כר"י. על כל פנים זה דיון לאשכול אחר, אך שאלתי היא לשיטת ר"ש.
ספרן,
השגתי לבסוף את הקונטרס של הגר"י סרנה, ושמחתי טובא שמכריע כדברי על פי הסמ"ג(והוא מפרש כן גם את הרמב"ם וממילא את השו"ע) שהאיסור הוא רק במסיר מליבו, דלא כגר"ז.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2012 20:14 |
|
| |
בוא נבהיר, יש מחלוקת בין רב ישמעאל ורב שמעון , רב ישמעאל אומר שיוצא בקש שחרית וערבית, בא ר שמעון בטענת אפשר אדם זורע בשעת וכו, תורה מה תהא עליה, עכשיו ,גם לפי רב ישמעאל,בשעה שאינו עסוק במלאכתו או שאינו זקוק לו אינו פטור מתלמוד תורה , הרמבם פוסק כרב ישמעאל ,עובד ג שעות כדי פרנסתו ואינו נהנה אלא מיגיע כפיו,
|
|
|
|
|