חרדי כעם בפני עצמו?

העיתונות החילוניים אינם עיתונות של קהילה פרטית. בעיתון של קהילת הירוקים או השחורים בהחלט כתוב ירוק נפח את נשמתו וכדו'.

טובע חרדי אינו יכול לטבוע בים המלח שמפורש במס' שבת שאין טובעין בו

אז לירוקים אין עיתון כזה ולחרדים יש. עדיין זה במוצהר עיתון של קהילה פרטית, שגם מדווח על הקורה בעולם.

מיכי 

תגובתך מראה שלא תפסת את העומק בטענתו של ירוחם,
בעצם זה שהחרדים כותבים ''חרדי טבע בים'' הם מניחים מראש שגם בידיעה מזעזעת כזו כמו טביעה בים, יש הבדל גדול מאד לקורא הממוצע של העיתון מיהו הקרבן חרדי או לא חרדי [כן גם מזרוחניק שהרי אחרת היו כותבים דתי טבע בים] 
וזה נתכון ירוחם לצין בזעזוע משום שהוא מניח שבידיעה מחרידה כזו זה לא אמור כ''כ לענין מיהו הקרבן, ואף אם זה מענין זה בושה לצין זה בריש גלי בכותרת הכתבה, אך לחרדים אין אפילו תחושה בסיסית של כבוד עצמי לתפוס את זה.
וכמובן שאין זה נוגע לבקורתך המוצדקת על סיום הש''ס, כיון שאין זה כלל מענינא,

נו, באמת.
כאשר הייתה רעידת האדמה בהאיטי או הצונאמי בדרום מזרח אסיה - בכל אחד מאירועים אלו קפחו את חייהם יותר מ-200,000 בני אדם - התקשורת הישראלית הקדישה לקומץ ישראלים ששהו במקומות אלו את עיקר תשומת ליבה.
וכבר אמר מי שאמר לאדם אכפת מכאב שיניו יותר ממותם של 5 מיליון סינים (ובלבד שהוא לא סיני).
אולי טענת פותח האשכול היא על העדר תחושת סולידריות יהודית מקיפה שתגבר על תחושת השותפות הקהילתית-דתית של החרדים, השאלה היא למה לצפות לכך? האם בתחומים אחרים יש כזו תחושה? האם חלקים אחרים בעם מפגינים כזו תחושה?