אנו מלאי עון ואתה מלא רחמים

לומדת, האם היית ממליצה למישהו להידמות לשמש או לפרח?

כן, יש הרבה שיירם יפים כאלה על התדמות לפרח, לשמש, לענן, לגל.

עדיין מבחינה בינם לבין התדמות להשם, ראשית משום שהוא כל האיכויות הללו כולן יחדיו,
ושנית משום שאלו ברואים שקיבלו ממנו את תכונותיהם,
והוא מקור האיכויות הללו,
אבל אני מודעת לכך שאם תנתח את האבחנה בניתוח רציונלי
תגיע לשאלה הרגילה-אם הם נבראים, כי לא יכלו לתת איכות לעצמם, מי נתן לו?
ובשכל אין לי על זה תשובה, באמונה ובהרגשה - כן. 
באמונה ובהרגשה הוא לא חלק ממערכת הכללים פה בעולם שמחייבת יוצר ליצירה.
ולכן יש בו את האיכויות מבלי שהוענקו לו.
(כשבגרתי והשתחררתי מתפיסת האלוקים הילדותית שראתה אותו כרב שוטר ומפקח בשמים, אחד הקווים החשובים בתפיסה שאימצתי היא לראות את האלוקים כמקבץ ומקור איכויות. )
אולם זה לא הנושא באשכול זה,
כאן נשאלנו על ההערכה לדבר שהוא טוב משולל בחירה (בהסתייגות שכל הבחירה מושג בעייתי הרבה יותר מהנראה לעין)
וענינו. שלא כל הערכה היא למאמץ ולהתגברות. יש הערכת טוב, יפה, נאצל שלא בחרו ולא התגברו. התפעמות מטוב, יפה, נאצל. השראה מהם. רצון לדמות להם. 

אנו מלאי עון ואתה מלא רחמים ? יפה מאד להתחנף ולהרבות בסופרלטיבים חיובים , זה מוסיף ביום הדין.
אבל צריכים להיות גם צמודים לאמת.

ישעיהו פרק מה  (ז) יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי יְקֹוָק עֹשֶׂה כָל אֵלֶּה: ס
בין יתר מעלותיו החיוביות של הבורא יש גם לזכור כי הוא נוקם ונוטר זוכר עוונות  לדורות וכ'
 מספיק לקרא את פרק א בספר איוב, לזכור את שואת חורבן הבית- מרד בר כוכבא  פרעות ת"ח ושואת ת"ש,
ולחשוב האמנם, הדבר מעיד על רחמים? על חסד? לפנים משורת הדין.

סיפור חסידי מספר על חסיד שבא לרבי אלימלך מליז' נסק ובקש לדעת איך עושים תשובה שלמה. יעץ לו הרבי. בעירה קטנה בגבול גלציה יש מוכסן יהודי, סע אליו עיוה"כ. ולמד מה זו תשובה שלימה.
שמע החסיד בקולו של הרבי ונסע והתאכסן באכסניה של המוכסן, ועקב אחר כל צעדיו של המוכסן
כמעט כל ערב יום הכיפורים עבר והחסיד לא ראה שום דבר מיוחד בהתנהגותו של המוכסן, התנהגות פשוטה של יהודי פשוט, כשעה לפני קידוש היום, ראה את המוכסן, נכנס לחדר, עלה על כסא והוריד ספר עב כרס והחל לקרא ביומן- בים פלוני חטאתי שלא בירכתי ברכת המזון- בים פלוני גנבתי מהגוי ביום פלוני לא קראת ק:ש בערב, וכו וכו , היה קורא ובוכה , לאחר שעבר בספר עד סוף השנה, עלה שוב על הכסא, והוריד ספר עב כרס גדול יותר, ואמר- רבש"ע קודם עברתי על מה שחטאתי ולא התנהגתי נכונה כלפייך,
 עכשיו רבש"ע נמנה את כל הרעות שאתה עשית עמדי במשך השנה, ביום פלוני היכו אותי הגויים- ביום פלמוני הפריץ הלקה אותי, ביום פלמוני עשו פרוגרום ביום חיללו את כבוד ביתי, וכו וכו וכו.
נעמד על רגליו לקח בידוו את שני הספרים ואמר- רבש"ע לפי כל קנה מידה החטאיים שלך כלפי היו פי מאה גדולים יותר מאשר אני חטאתי לפניך, אבל אתה יודע רבש"ע יום כיפור  יום סליחת עוונות, אני סולח לך ואתה תסלח לי, וזרק את הספרים לתוך התנור.

לומדת. זה לא המקום אך בשוליים.

אנא, מהי אבחנה "לא רציונאלית"?

מנחם,כאשר מדובר בתפילה לשליט כל יכול שברצותו מרחיב וברצותו מקצר ברצותו חוגג וברצותו ממוגג אתה מחפש הגיון במילות התפילה? צפון קוריאה היא דוגמא קטנטונת למה שאדם אומר מתוך פחד.

שאלה טובה.

השאלה מהי חנופה זולה ומהי חנופה לא זולה.

בנענוע לולב לארבע פינות הארץ יש יותר הגיון לפי דעתך?

ברור שהדעה שלנו היום שונה מדעתם של אותם החכמים שקבעו את נוסח התפילה.  

הם הבינו כך את צרכיו של האל או לחילופין את הצרכים של המתפלל.