מהו מוסר, מוסר וניהליזם. מוסר ויהדות.

בעל בעמיו:
מיכי 
לכאורה כל הערך במוסריות הוא שאדם יתנהג טוב, מה רע בכך שהוא לא יהיה מוסרי, דיני שמים אינם מענינינו כעת. מי אמר שצריך להיות מוסרי? היו הוגי דעות דתיים שהתגאו שהם לא מוסריים, כי המוסר הוא קטגוריה אנושית. 

מיכי:

מטפחת:
מי שיאמין ויחיה בתודעה שהוא ושאר בני האדם לא יותר ממכונות משוכללות, האם ימנע מלעשות דבר מה שירצה? האם יוכל לדרוש זאת מאחרים? כלומר אני חושב שהעובדה שמתנהגים בצורה מוסרית נובעת מהפרדה כלשהי בין האמונות שהאתאיסטים טוענות שהם רציונליות וההתנהגות בחיי היום יום - אדם יכול לטעון שהוא מטריאליסט מוחלט ושהוא רק חיה מפותחת ודקות ספורות לאחר מכן לדבר על חובה לעזור לעניים ועל העוול שבהתערבות בארצות זרות וכדומה, זה די דומה לאותם דתיים שבמישור המדעי הם מקבלים את מסקנות המדע ובכל זאת ממשיכים להאמין איכשהו בדוגמות הדתיות.
ברור שתיתכן מוסריות בלא אמונה באלו-הים או ביש לא חומרי אחר (עינינו הרואות) השאלה אם זה יתכן ללא סתירה מובנית.

בעל:
מטפחת
האם רצונך לטעון שדתיים מדענים נמצאים באותה סתירה? 

אלי:  מטפחת, אולי זו נטיה גנטית אבולוציונית. חברה שבגנטיקה שלה אין העדפה מוסרית כלשהי תעלם מהר יותר מחברה בעלת העדפות מוסריות.

42:
מטפחת
כל בן אדם עושה בסופו של דבר רק מה שהוא רוצה. ואם הוא לא עושה משהו זה אומר שבסופו של דבר הוא לא רוצה לעשותו (או לא יכול פיזית). זו טאוטולוגיה.

מטפחת:
אלי ו42, לא באתי להוכיח כלום מהסתירה לדעתי, לא להציע פירוש למקור של המוסר ולא להסביר למה אדם עושה מה שהוא עושה.
כמובן שכפי ש42 טען ניתן לומר אדם עושה מה שהוא רוצה לעשות (או מדויק יותר כפוי לעשות) ומה לך לחפש הסברים, לא זאת הנקודה שלי, העניין הוא שגם אלו ששותפים לאמונות אלו לא חיים בהרגשה הזאת, כשהם טוענים בהתלהבות בעד/נגד עניין מסויים (בוא נאמר נגד הוראת התכנון התבוני בבתי ספר) הם לא אומרים לעצמם אנחנו כפויים לטעון נגד הדבר הזה ומתנגדינו כפויים לטעון בעדו ואנו מתכתשים כי לכך נוצרנו, הם מלאים אמונה בצדקתם ובכך שהם לוחמים למען עניין צודק ובכך שיש צדק בעולם שראוי לשאוף אליו (משהו שאיך שלא נבין אותו הוא לא יכול להיכלל במחשבתינו כמשהו חומרי), כלומר את רוב חייהם הם חיים מתוך הרגשה ומגמה שנמצאת בסתירה למה שנתפס אצלם כרציונלי.
שוב, אני לא טוען שזה בהכרח מוכיח משהו זו רק נקודה מעניינת שאדם לא באמת יכול לחיות בתודעה שהוא חתיכת חומר ותו לא, ואלו שטוענים זאת חיים רוב הזמן בסתירה למה שנחשב בעיניהם רציונלי.
האם לדעתך יש סיכוי שריצ'רד דוקינס יסכים שבעצם למאבקו בדת ובעד הרחבת הידע על האבולוציה אין שום משמעות והוא אינו עניין של צדק אלא רק דבר שכפוי עליו (וכך גם התובנות שהגיע אליהם) כפי שההיפך כפוי על מתנגדיו ואין כל משמעות מוסרית לויכוח?

אלי:
חלק בלתי נפרד מהאדם הוא היותו אדם. בעל תאוות, תשוקות ומטען גנטי.

במציאות, גם חברות אתאיסטיות מתמודדות בהצלחה עם הצורך  - אולי פרקטי - בקוד מוסרי כלשהו.

ייתכן בהחלט שזהו סוג של שקר גדול ממדים. (דומה לשקר לחיילים - אריסטו) ומה בכך?

42:
מטפחת
אדם אכן אינו יכול לחיות בתודעה שהוא חתיכת חומר ותו לא. רק לא הבנתי איפה פה הסתירה בשיטת דוקינס?

בעל:

אלי
האם גם החכם חייב במוסר, או שמותר לו לטחמן אם לא ייתפס ומבלי שההמון ילמד ממנו?

מטפחת:



קשה לי להאמין שאדם שמודה בינו לבין עצמו שאין מוסר ואין ערכים ויש רק חומר בעולם יפעל בלהט למען אמונה כלשהי.
לדעתי אנשים כאלו חיים בדיסוננס קוגניטיבי לא פחות מאשר כמה דתיים שמאמצים בו זמנית דוגמות דתיות וידע מדעי (או אמונות אחרות) שסותרות אותן.

42:
מטפחת
למה לדעתך דוקינס (כמובן לא האיש עצמו, שאינני יודע מה בדיוק עמדתו, וזה גם לא ממש חשוב, אלא כמייצג עמדה) יחשוב שמוסר אנושי הוא שקר וחוסר רציונליות?

מטפחת:

http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=2977104&whichpage=1#R_3

אלי (לבעל)

הבעיה היא במילה "חייב". ככל שין לו שום מורא, ה"חיוב" הינו רק הרגשתו האישית. לכאן או לכאן. 
מטפחת:
אז אתה מסכים שעל אתאיסט (מטריאליסט) חכם להיות ניהיליסט? (אולי הניהיליזם שלו יוביל אותו להתנהגות מוסרית אבל זה רק במקרה). 
אלי:
כן, ולכאורה גם על דתי חכם (מהסוג הרמב"מיסטי...)
מטפחת:
הרמב"ם האמין בחלוקה לגוף ונפש וגם בבחירה חופשית. 

42

מטפחת
1. כמדומני שהעובדה שיש לנו תודעה (ולאבנים לא) היא עובדת יסוד של הקיום האנושי שאינני מכיר מישהו שמכחיש אותה (כאמור אולי יש כאלו שמכחישים זאת, אבל טרם נתקלתי בהם).

2. מה פרושה של תודעה זו? זו כמובן שאלה גדולה מאד ואינני חושב שיש מי שהוא שיודע את התשובה לכך (מטריאליסט או לא).

3. המטריאליסט אכן יסבור שהתהליכים "מאחורי" התודעה כפופים לגמרי לחוקי הטבע כמו כל דבר אחר ביקום.  אבל כפי שציינת זה איננו בהכרח אומר שהם דטרמינסטיים. יכול להיות שהם אקראיים או תוצאה של שילוב כלשהו של דטרמיניזם ואקראיות. 

4. הפרדוקס היסודי שבמושג הבחירה החופשית אינו קשור כלל לדטרמיניזם או מטריאליזם, והוא קיים במלוא עוצמתו גם בתפישות לא דטרמיניסטיות ולא מטריאליסטיות.

5. איזה משמעות יש לתהליכים שמתחוללים בתודעה לא חומרית?

מטפחת:

1. גם ההבחנה בין האדם (ה"אני") לגוף היא עובדת יסוד ובכל זאת רבים חולקים עליה.
2. אבל בתפיסה מטריאליסטית אין מקום לתודעה מעבר לתגובות וקשרים בין חומרים שונים, בניגוד לתפיסות לא מטריאליסטיות.
3. דטרמיניזם או קוונטיות, היינו הך כל עוד זה לא נובע מהאדם וכפוף לחוקים פיזיקליים.
4. הבעייתיות בבחירה החופשית קיימת רק בתפיסות לא מטריאליסטיות כי בתפיפסות מטריאליסטיות איו בחירה חופשית יש רק אילוצים של החומר (ואולי אקראיות).
5. בהנחה שיש ישים לא חומריים יש קיום גם למושגים כמו 'צדק' ו'טוב' ולשיפוט של האדם לגביהם, בהנחה שאין והכל זה קשרים ותגובות של חומרים שנובעים מהגוף והסביבה אין כל משמעות למה שחומר מסוים מגיב לחומר אחר.

1. אני לא בטוח שאני מבין למה אתה קורא "ההבחנה בין האדם לגוף". ולכן קשה לי לומר אם אני מסכים עם הטענה שזאת עובדת יסוד.
2. אולי
3-4. הנקודה היא שזה לא מובן כלל איך יכולה להיות בחירה חופשית בכל תפישה שהיא (מטריאליסטית או לא מטריאליסטית).
5. למה ביחס לישים לא חומריים יש קיום למושגים "צדק" ו"טוב", וביחס לישים חומריים ובעלי תודעה אין קיום למושגים אלו? 

מטפחת:
1. ההבחנה בין ה"אני" לגופו.
4. הבחירה החופשית היא אכן בעייתית וקשה, מוסכם שהיא לא יכולה להיות קיימת בתפיסות מטריאליסטיות.
5. מה פירוש המושגים 'צדק' ו'טוב'? בהנחה שיש רק ישים חומריים אין כזה דבר 'צדק' ו-'טוב' יותר מאשר התשובה שנתן המחשב לשאלה: ?What is the answer to life, the universe and everything.
כלומר מה שנתפס כצודק וטוב הוא רק תוצאה של תגובות לחומרים שונים - חסר משמעות כמו אבן מתגלגלת.
42:

1. אתה מתכוון להבחנה בין התודעה לגוף?
4. אני לא רואה איך היא יכולה להיות קיימת גם בתפישות לא-מטריאליסטיות. או ליתר דיוק לדעת המטריאליסט באותו מובן שבו היא קיימת בתפישות הלא-מטריאליסטיות היא קיימת גם בתפישה המטריאליסטית.
5. יפה שהבנת את משמעות הניק שלי 
אבל ברצינות, צודק וטוב הוא מה שנתפש ככזה בתודעה שלנו. איזו משמעות אחרת יכולה להיות?

מטפחת:
1. בין האני המודע לגופו.
4. התשובות (הבעייתיות) שנותנים לקיומה בתפיסות לא מטריאליסטיות לא יכולות להיות  בתפיסות מטריאליסטיות.
5. אני חושב שתסכים שאם נתכנת מחשב לענות על דברים מסוימים שהם צודקים ועל דברים מסוימים שזה יהיה חסר משמעות.
יש תפיסות שיש קיום ל'טוב' ואנחנו צריכים לחתור אליו, בהנחה שאין קיום למושגים 'צדק' ו'טוב' אלא שיש דברים שאנחנו התפתחנו כך שנראה אותם כצודקים וטובים זה עדיף מהתפתחות בכיוון אחר, עכ"פ זה בדיוק הניהיליזם שאני מדבר עליו, כל מה שלא נעשה יהיה זה רק תוצאה של התפתחותנו ולכן הכל היינו הך, לא תשפוט אבן על כך שהתגלגלה מראש ההר ולא תשפוט אדם (או את עצמך) אם ידו התפתחה כך שתתרומם עם סכין לגרון חברו.
למעשה מה שתפיסה זו אמורה להביא הוא שילוב של פטליזם (בהתנהגות) וניהיליזם (בשיפוט).
42

1. אם בכך אתה מתכוון להנחה שיש לאדם נשמה לא חומרית שיכולה להתקיים גם מחוץ לגוף אז זו ודאי אינה עובדת יסוד. 
4. תן דוגמא לתשובה בעייתית כזו שאינה יכולה להיות בתפישה מטריאליסטית. 
5. אני לא אשפוט אבן על כך שהתגלגלה מראש ההר כיוון שאין בכך כל טעם. וזאת לא משום שהיא חומרית, אלא כאמור משום שאין לה תודעה, אין בה תבונה, אין לה מושגים של טוב ורע, ובקיצור אין את מי לשפוט ואין את מי להרתיע על ידי ענישה. כל זה אינו רלבנטי לאדם בין אם תחשוב שהוא חומרי בלבד ובין אם לאו, ולכן יש טעם לשפוט ולהעניש אותו.

מטפחת:
1. אני לא מתכוון לנשמה לא חומרית אלא להסתכלות "החיצונית" על הגוף שיש לאדם, זה כולל גם את המודעות אך יש בזה משהו מעבר.
5. אני לא מתכוון לשיפוט כדי להשיג מטרה אלא לשיפוט ערכי, רוב בני האדם סבורים שיש משהו 'רע' ברוצח ומשהו 'טוב' בעוזר לזולת, כדי שיהיה על מה להחיל את המושגים האלו צריך שיהיה משהו יותר מאשר אוסף גנים ושאר חומרים שמגיבים בכפוף לחוקי טבע.
42:
1. אני לא חושב שיש מי שחולק על כך שהאדם יכול להסתכל על גופו מ"בחוץ".
2. כפי שציינתי מוסכם על כולם (או לפחות כמעט כולם) שיש לאדם תודעה ולכן יש על מה להחיל את המושגים הללו.
ביליצר
משהו שכתבתי לפני שנה באשכול לולא אמונה באלוקים מדוע לא לרצוח


בואו ננתח את המוסר קצת במינימום סיסמאות,וזה יענה גם לשאלה של יהי אור למה השאלה לא חוזרת ישירות לשורשו,
השאלה היתה האם יש מוסר ללא אלוקים,התשובה בודאי שיש ,העובדות מדברות בעד עצמן ,המון אנשים שלא מאמינים חייהם תקינים מוסרית,אלא מה השאלה בעיקרו היא האם יש לנו כאן ראיה חדשה לאלוקים,דהיינו שלמסתפקים אםאלוקים ברא את היקום והחומר בטענה שאין ראיה למשהו רוחני אין סופי ובלתי מושג,אז יש כאלה שכשייודעו שבכל זאת יש משהו 
לא מוחשי וחומרי שנקרא מצפון,מוסר,יגידו הנה ראיה למשהו רוחני ואולי בכל זאת יש מנהיג לבירה,,
התשובה היא לכאורה שמכאן לא תבוא הישועה,כי מוסר ומצפון גם נובע מהאני של הבן אדם שנבנה על ידי מוסכמות חברתיות ,והם הופכים אותם לערך ,וכשאתה מתחיל להתייסר על ערך שרכשת ונכשלת בה אתה חושב על האגו שלך מול החברה או צביעות מולה או אבא אמא ,משפחה וכו.כולנו אינטרסנטים ואגואיסאטים בסופו של דבר,והראיה שיש מקומות ושנים שהיו רציחות עמים כנורמות חברתיות,המצפון שלך גם משמש אותך לפעמים לרוע ולא רק לטוב,לספר בגידה באימון שנכשלת בה לבן זוג ,נובעת מלנקות לעצמך את המצפון על חשבון דקירת סכין לבן זוג,בן אדם גם לפעמים מתיסר על טובה שעשה למישהו שמשלם לו פתאום מאחורי גבו רעה תחת טובה.אשמח לתגובות. 

מטפחת ל42:
1. ובכל זאת מטריאליסט יטען שהכל זה הגוף וכך גם לגבי התודעה.
2. להחיל מה ועל מה? מכיוון שיש לאדם אשליה של תודעה והוא מניח שגם לחברו יש אבל בעצם הוא יודע שזה רק חלק מהעולם הפיזי, לכן מה? איך ניתן לשפוט מחשבים?
רם28

שלום וחתימה טובה,

חשבתי לנסות ולחזק מה שטען 42, ודרך זה לנסות לחדד את השאלה של האשכול (של מנחם).

צוין כאן שיש קשיים לתת הסבר למוסריות במסגרת השקפה מטריאליסטית ודטרמיניסטית. מיכי אף טען שהקושי איננו מתחיל בהסבר של המוסריות אלא קיים אפילו בהסבר של מושג האמת.

אלו הן טענות טעונות, ויש הרבה מה לומר בקשר אליהן. אבל הן לא ממש נוגעות בנושא האשכול. שאלת האשכול היא מה תורם, לאדם באשר הוא, מבחינה תיאורטית ובעיקר מעשית, מושגו של הא-ל יתברך. ולכך כמעט שלא היתה התייחסות.

זה לא עוזר ללכת מכיוון השלילה. מזה שלאתאיסטים קשה לתת הסבר טוב למוסריות, למשל, לא נובע שבידי התאיסטים יש הסבר כזה. בפרט, ציווי הא-ל בפני עצמו ממש לא נראה כמקור של המוסריות. המוסריות איננה נראית כמושתתת על ציות עיוור לציווי (יהיה המצווה אשר יהיה), אלא על סוג של הכרה, ביחס למה שראוי ולמה שאיננו ראוי.

האם לא-ל או למושגו יש תפקיד חיוני בחיי האדם באשר הוא? הצביעו נא ישירות על התפקיד הזה. אל נא תבזבזו זמן ואנרגיה בביקורת על עמדות אתאיסטיות, מטריאליסטיות או דטרמיניסטיות, כי זה לא נוגע לשאלה.

אם יש בעיות אקוטיות בהשקפתו של האתאיסט, הצעד המתבקש עבורו יהיה לעבור לעמדה אגנוסטית (אינני יודע). כדי להעביר אותו לעמדה תיאיסטית יידרשו טעמים אחרים, נוספים.

אלי:
אם מוסר = ציווי, האם חייל אשר מילא פקודות במסגרת האס אס היה מוסרי?

מטפחת:
ובכן, כתבתי ואני כותב שוב, אין כל הוכחה לקיום יש לא חומרי מכך שללא זה אין קיום למוסר.
כל טענתי היא שאין טעם לדבר על מוסר (אם לא מעקרים ממנו את משמעותו)  ללא אמונה בקיום יש לא חומרי (לאו דווקא אלו-הים).
עוד טענתי שמטריאליסטים רבים מצויים בדרך כלל בסתירה לא פחות חמורה מדתיים מסוימים בין התנהגותם בחיי היום יום לבין מה שהם רואים כנכון ורציונלי (ושוב, מזה כשלעצמו אין ראיה לכלום).

מיכי:
אלי,
הזיהוי בין מוסר לציווי אין פירושו זהות בין מוסר לבין ציות לכל ציווי. הטענה היא שהתנהגות מוסרית יכולה להיקרא כך רק אם היא נעשית כציות לציווי. לשון אחר: זה תנאי הכרחי אך לא מספיק. כלומר זה לא אומר שכל ציות לכל ציווי הוא מוסרי. כשמישהו אומר לי לעמוד על רגל אחת, או לרצוח, או לרכב על אופניים, ואני מציית לו, גם הקאנטיאן הכי נאמן לא יראה זאת כהתנהגות מוסרית.

אלי:
מטפחת, אשמח לדעת מה הטעם לדבר על מוסר אם יש אמונה בקיום לא-חומרי.
אבל אולי, לפני כן, נתעכב כמה הקשות מקלדת ונגדיר ביחד מהו "מוסר".

מיכי, קטונתי ולא הצלחתי להבין.
אולי מאותה בעיית תקשורת ביני לבין מ"ס.

הבה נגדירה יחד מהו מוסר ונוכל להבין האחד את השני.

מוסר, בלשון העם, בד"כ הוא "עשיית טוב וצדק". אלא שהגדרה זו בעייתית ומבלבלת. אשמח לשמוע את הגדרתכם, אתם.

מטפחת:
המוסר עצמו (במידה וקיים) הוא יש לא חומרי.
מוסר הוא לא "עשיית טוב וצדק" ועכ"פ צריך להגדיר מהו "טוב וצדק", האם מפל מים שמייצרים באמצעותו הרבה חשמל הוא מוסרי? האם מחשב שתוכנת לסייע לבני אדם הוא מוסרי?.

מוסר ע"פ ויקיפדיה:

המוסר הוא סוג של מודעות אנושית כלפי הדברים שראוי נכון לעשותם ומהם הדברים הרעים שיש להימנע מהם‏^[1]. שמטרתו לתת כללים מנחים להתנהגות האדם בכל תחומי החיים החברתיים, אשר לא בהכרח עולים עם רצונותיוהאינסטיקטיביים. ובכלל זה בבית עם המשפחה, בהתנהגות עם אנשים, בעבודה, בפוליטיקה, במדע ובמקומות ציבוריים. גם הדת קבעה יסודות לארגון חיי האדם, קשריו עם האנשים ויחסיו כלפי עצמו. סך כל יחסים אלו מהווים את המוסר והערכים, על פי החוק הכללי שממנו שאב האדם השראה במהלך ההיסטוריה של המורשת האנושית והחברתית. מבין החוקים הכלליים שמניעים את האדם קיים גורם המוסר. משחר ההיסטוריה חותרת כל אומה שיהיו לה ערכים ועקרונות שבהם היא מתפארת ופועלת להמשיכם ולשנותם בהתאם להתחדשויות. הם משוננים, נלמדים ונרכשים ומן הראוי לא לחרוג מהם או להפר אותם מבחינת הנוהג והחוק.

[עריכה]מהו מוסר?

הגדרות שונות מתייחסות להיבטים שונים של מוסר - היבטים אישיים וחברתיים. בהתייחס להיבטים האישיים קיימות הגדרות שמוסר הינו מערך אמונות פילוסופיות שלפיהן אדם קובע האם פעולותיו הן טובות או רעות, ראויות או מגונות. הפרט מפתח יכולת חשיבה הנותנת לו אפשרות בחירה בין ערכים ואלטרנטיבות של התנהגות - מוסריות יותר ומוסריות פחות (שגיא, 2010). פרויד הגדיר מהותו של מוסר באורח כללי ומעורפל עם דגש על תחומי התנהגות מינית ותוקפנית (לוין, 1979). בהתייחס להיבטים החברתיים מוסר הוא המאמץ להסדיר את היחסים והמעשים בין אדם לאדם, בין אדם לחברה, בין אדם וחברה לקנייניהם ובצורה מופשטת יותר, בין אדם למצפונו והכרתו (רינג, 1999). דירקהיים טען כי מוסריות היא "סך כל כללים קבועים שנקבעו על פי החברה" (לוין, 1979). ההתפתחות המוסרית נחקרה על ידי פיאז'ה וכממשיך דרכו גם על ידי קולברג.

המוסר הוא לימוד. הוא מציב את ההתנהגות האנושית לאור כללי המוסר. כללים אלו מניחים אמות מידה להתנהגות, שהאדם קובע לעצמו או שהוא רואה בהם התחייבויות, שבמסגרתן הוא מבצע את פעולותיו או שזהו ניסיון להסיר את המימד המוראלי של מדע המוסר והפיכתו לגורם מווסת. כלומר, המוסר הוא ניסיון ליישום מדעי, הלכה למעשה, של משמעויות שמדע המוסר עוסק בהם באופן מופשט ותאורטי. המילה "מוסר" ETHIC שאובה מהשורש היווני ETHOS, שפרושה בריאה. המוסר ETHIC הוא מערכת מוסכמות או אידאלים אשר חלים על האדם או על קבוצה של אנשים בחברה. בלועזית, הביטוי ETHIC שונה מהביטוי Déntologie, כאשר האחרון נגזר מהשורש היווני DEONTOS שפירושו מה שראוי לעשות. LOGOS משמעו מדע. שני הביטויים יחד פירושם המדע אשר מלמד מהם המחויבויות. כמו כן מוכר "La Déontologie" שהיא מילה נרדפת למוסר מקצועי [אתיקה מקצועית] במקצוע מסוים.

המילה "אתיקה" פרושה: "מסמך המגדיר את הסטנדרטים המוסריים ואת ההתנהגות המקצועית הנדרשת, שאנשי ארגון מקצועי נוהגים לפיהם. היא מוכרת כגילוי דעת המכיל אמות מידה אידאליות, שאותן מאמצת קבוצה מקצועית או מוסד לשם הכוונת חבריה לשאת באחריות מקצועית". לכל מקצוע יש אתיקה והתנהגות כללית שאותם מגדירים חוקים ותקנות המיוחדים לו. הכוונה בהתנהגות ובאתיקה מקצועית היא למערכת של כללים ותקנות מוסכמות בקרב בעלי אותו מקצוע, כאשר הציות להם הינו בגדר שמירה על המקצוע ועל כבודו.

קיים הבדל בין אחריות חוקית לאחריות מוסרית בשל השוני בהשלכותיהם. אחריות חוקית נקבעת באמצעות חקיקת חוקים העומדים בפני אדם או חוק, אולם אחריות מוסרית היא רחבה ומקיפה יותר מתחום החוק, מכיוון שהיא קשורה ליחס האדם לאלוהיו, לעצמו ולאחרים. זוהי אחריות אישית כלפי אלוהים והמצפון. תחום החוק מצטמצם להתנהגות האדם כלפי אחרים, על פי החוק הנהוג בחברה וליישומו דואגת סמכות חיצונית המורכבת משופטים, אנשי ביטחון, פרקליטות ובתי כלא. אחריות מוסרית, לעומתה, היא קבועה ובלתי משתנה ומפעיל אותה כוח פנימי הקשור למצפון האדם, שהוא סמכות ראשונה במעלה. כאן ניתן לומר כי המוסר, בכוחו הפנימי, אינו חלופה לחוק, אולם שתיהן, האחריות המוסרית והאחריות החוקית משלימות זו את זו ולא ניתן להפריד ביניהן בכל מקצוע כלשהו.

האמנה המוסרית של כל מקצוע כוללת כללים מנחים לעיסוק במקצוע כלשהו כדי להעלות את קרנה של האידאליות שלו ולבסס את ייעודו. על אף החשיבות שבהגדרת היישומים וסדרי העדיפויות במקצוע מסוים, אל לנו לכפות אותה (את האמנה המוסרית), כי אם לדאוג לרתימת חברי אותו מקצוע, מתוך תחושת אחריות כלפיה. זו הדרך היחידה לעשות זאת. יש לשמור על ערכי האמון, הכיבוד, המקצועיות והכבוד. מאפייני האמנה המוסרית של מקצוע הם:

• תמציתיות
• קלות ובהירות
• צריכה להיות הגיונית וניתנת ליישום
• מקיפה
• חיובית
• להבהיר את כל המחויבויות של המקצוע כלפי העמיתים לאותו מקצוע, המוסדות השייכים לו, הנהנים ממנו, המדינה והחברה.

האמאם עלי בן אבי טאלב, הח'ליפה הרביעי, נחשב לראשון שדיבר על מוסר כמדע העומד בזכות עצמו. הוא כתב ספרים וחיבורים רבים בעניין זה העוסקים בנושא המוסר באופן חדשני.

[עריכה]

מטפחת,
אז מהו מוסר לפי דעתך?

השאלה היא לא אם יש כשל אלא למה זה מוביל, אם נעמיד את תקפות המוסר על התודעה, זה יתכן רק אם התודעה היא לא במסגרת הפיזיקה, אם עדיין טוענים שהתודעה היא במסגרת הפיזיקה אלא שאנו לא מבינים/תופסים משהו לא הסברנו את המוסר עדיין.

מטפחת ומיכי.

אנא, הגדירו "מוסר".

התנהגות מוסרית היא התנהגות שמכוונת לעשות את הטוב בגלל שהוא טוב.