כאשר הכהנים מנגנים "שלום" נוהגים לומר יה"ר ובתוך הדברים: "ותתנו לאהבה לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעני כל רואינו ........כשם שנתת את יוסף צדיקך בשעה שהלבישו אביו את כתונת הפסים לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואיו"
ולכאורה תמוה זאת מנין? ויתרה מזאת הרי בגלל הכותנת היה ההיפך שקנאו בו אחיו ויצא מיזה ענין בלתי רצוי. ויתרה מזאת הרי רש"י על אתר מביא שיעקב לא נהג כהוגן משום אל ישנה בן בין הבנים. מהו הביאור?
נשלח ב-2/10/2012 14:23
בעיני כל רואיו שלא קינאו בו. האחים קינאו בו בגלל האפלייה, ולכן זה התגבר אצלם על החן וחסד. כנראה שרואיו האחרים ראו זאת בחן וחסד.
נשלח ב-2/10/2012 15:43
התרוץ אולי מספק לזמן הקצר ההוא כשיעקב עשה את המעשה מבלי לחשוב על התוצאה הקשה אבל לתאר מעשה זה כמעשה של חסד ורחמים לאחר ראיית התוצאות ההרסניות של האפליה הזאת זה לא סביר.
כמובן שלקבלה יש תרוץ מוצלח יותר אבל כמו כל הסבר קבלי הוא מתאים רק לנפשות מסוימות.
נשלח ב-3/10/2012 09:16
הערכה של מעשה יכולה להיערך מכמה זוויות בלתי תלויות. לפני כמה זמן (באשכולי על מאמרו של משה רט) עלה כאן דיון על הערכת רוצחים או מתאבדים על המסירות שלהם, ביחד עם גינוי של פעולתם ותוצאותיה.
נשלח ב-3/10/2012 09:43
אין הנדון דומה לראיה. בזמן מלחמה בכל טנק בעצם יושב רוצח בפוטנציה .אבל כידוע מזוית ראיה אחרת -המטרה מקדשת את האמצעים. גם למחבלים הפלסטינאים המתאבדים אנחנו נקרא מחבלים אכזריים ואילו הערבים יקראו להם קדושים וזה מובן.
אבל כאן מדובר במשהו אחר לגמרי מדובר כאן בחוסר ראיה לטווח רחוק של יעקב אבינו שהביא לתוצאה הרסנית ללא ספק ללא קשר לזוויות ראיה כלשהן.
נשלח ב-3/10/2012 20:27
הביא לתוצאות מבחינת יחס האחים, אבל לא מבחינת יחס האנשים האחרים. לכן זה אותו דבר.
נשלח ב-3/10/2012 22:42
גם אותם אנשים אחרים שראו את התוצאה הקשה מאוחר יותר גם זווית הראיה שלהם השתנתה.וגם מה שראו באותה שעה היתה טעות פטאלית כי זה נבע מטפשות וקוצר ראיה.
מדובר פה על תפילה שהכהנים מתפללים לנשיאת חן וחסד ורחמים-זה יותר מתמוה להתחנן אל ה' על ידי השוואה למעשה שתוצאותיו היו הרסניות.ורק קצרי רואי טעו וחשבו אחרת.
נשלח ב-3/10/2012 22:56
בסוף יתברר שהמילים "בשעה שהלבישו אביו את כתונת הפסים " הם טעות שהשתרבבה ע"י מעתיק.
נשלח ב-4/10/2012 00:11
דייר רעיון מענין אבל מהו הנוסח המקורי ?
נשלח ב-4/10/2012 01:01
מצאתי בספר שמעה תפילתי להרה"ג מרן הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א ממה שרשם והשיב בכתב ידו בתוספת ציונים והערות בני ברק תשס"ח . שמביא שאלה זו ומתרץ :רק לאחים שקנאו, אבל לכל העולם גרם חן. וצ"ב א. פשוטו של מקרא אינו כן ב. מהו המקור שלכל העולם גרם חן הרי גם למצרים היו טענות .
נשלח ב-4/10/2012 09:01
דומני שזה ממשמעותא דקרא: רש"י בראשית פרק לז פסוק ג: פסים - לשון כלי מלת, כמו (אסתר א ו) כרפס ותכלת, וכמו (שמואל ב' יג יח) כתונת הפסים, דתמר ואמנון. אגב, גם אמנון ותמר לא ממש דוגמה טובה. ועוד נראה שאפשר ללמוד כן ממהלך הדברים: אם אביו עשה לו כתונת פסים כנראה הוא רצה שימצא חן בעיני רואיו. כלומר הוא ידע שאנשים מתרשמים מכתונת כזאת.
נשלח ב-4/10/2012 09:28
חלק הישראל בברכה
ידוע בפוסקים שהישראל הוי חלק מהברכה שהכהן ללא הישראל לא היה יכול לברך ולכן גם לישראל יש כוח לברך אז בוא נחשיב גם את הישראלים וגם את הכהנים .
נשלח ב-4/10/2012 09:35
מתפלפלים לכאן ולכאן ועדין לביאור לא הגענו , מנין המקור למציאת החן של יוסף?
נשלח ב-4/10/2012 10:49
""בשעה שפתר החלומות לפרעה" או "בשעה שנמכר לפוטיפר סריס פרעה" או "בשעה שהושך לבית האסורים ונתן חינו בעיני שר בית הסוהר" או "בשעה שהלבישו פרעה את רביד הזהב ובנות מצרים מצאו חן בעיניו "
נשלח ב-4/10/2012 12:24
דייר בכל אחד מהמקרים שמניתה הוא לא היה עם כותנת הפסים. ביה"ר הדגש הוא על "בשעה" . בנוסף הכל הם סברות יפות אבל היכן הכתוב מדבר על חן וחסד וכ"ו שהיו ביוסף . הרי סו"ס אצל האחים שבטי י-ה לא היה לו חן וחסד.
נשלח ב-4/10/2012 13:09
אז זה מה שכתבתי שאולי כתונת הפסים זאת טעות סופר כי זאת באמת דוגמא אומללה. חוץ מהאחים מוטיב המציאת חן הוא מוטיב חזק אצל יוסף וגם אצל השבטים בסופו של סיפור כך שזה ממש לא מופרך כל הרעיון. הדוגמא הספציפית הזאת אכן לא הכי מוצלחת.
