| נשלח ב-16/10/2012 19:17 |
 |
| |
עד כמה מזיגת יין למיץ ענבים שיהיה כיין
לצערי יש לי מספר בעיות בריאות שאסרו עלי אלכהול . ותמיד היה ליבי נוקפי בקידוש שלדעת כמה וכמה אינו ראוי לקדש עליו - ידוע הסיפור על כ"ק אדמור מליובביטש זצ"ל שבשעת שקיבל התקף לב שמח"ת תש"ל ורצה לקדש אמר לו הרופא מוטב על מיץ ענבים והרבי אמר באידיש בתרגום לעיברית מיץ ענבים אינו יין וקידש על יין - וכן שמעתי דעתו של החזו"א. לכן שאלתי בעצת רופא בכיר וענה לי שמעט סיכונו זניח.
לכן עלה בדעתי האם אפשר לערבב מיץ ענבים עם יין וכמה בכדי שיהיה בו דין יין ואם זה בכלל אפשרי.
בשורות טובות.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2012 20:00 |
|
| |
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רעב סעיף ב
(ה) ג יין מגתו מקדשין עליו; (ו) וסוחט אדם אשכול של ענבים ואומר עליו קידוש היום.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2012 20:12 |
|
| |
ירוחם נו ואתה חושב שאני עד כדי כך שלא מכיר שו"ע . אבל הרבה מאוד כולל החזו"א כולל הרש"ז לא היה פשוט אצלהם מיץ עניבים לקידוש.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2012 20:54 |
|
| |
חלמיש חלילה מלחשוב כך. אין אדם דן אלא מהרהורי ליבו. איך אומרת הגמרא על הנזיר מיין- לא דייך מה שאסרה עליך התורה- ואתה מוסיף
תלמוד ירושלמי מסכת נדרים פרק ט דף מא טור ב /ה"א
ר' דימי בשם ר' יצחק לא דייך מה שאסרה לך התורה אלא שאתה מבקש לאסו' עליך דברי' אחרי' לאסור
לא דייך מה שאומר השו"ע.? אז באמת יש לך בעיה, אגב אתה ודאי מכיר את רש"י בביצה- כוח דהיתרה עדיף- הרי כל אחד יכול לאסור, אין לך דבר יותר קל מלאסור, הדבר לא מצריך כל ידע. כך רש"י
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2012 21:54 |
|
| |
ירוחם רגע אחד אל בקצפך וכי החזו"א לא ידע את השו"ע וכי הרש"ז לא ידע את השו"ע וכי האדמו"ר מליובביטש לא ידע שו"ע. ומה איכפת לי אם אפשרי עירבוב יין במיץ ענבים ושם יין עליו הרי כך יצאתי לכ"ע . אתה יודע מה אז גם הלב נקי יותר.
בשו"ט.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2012 22:52 |
|
| |
ירוחם, אין ראיה מ"סוחט אשכול" כי שם זה מיץ לא מפוסטר שיכול להיות יין, כמדומני שהבעיה היא במיץ ענבים כמו שלנו שלעולם לא יהפוך ליין, נדמה לי שיש על זה אריכות ב"הר צבי". לעצם העניין, נראה לי שאם אתה מחמיר כדברי האומרים שמיץ איננו יין אזי דינו יהיה כאילו אתה מוסיף מים ליין ולזה יש שיעור ברור בהלכה.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2012 22:57 |
|
| |
חלמיש
אני לא קוצף -ראה פעם הקפדתי לאכל רק בשר חלק. עד שהבנתי כי בעצם אני מערר על סמכותם של אלו שפסקו כי הבשר כשר היתירו את הבשר.
. זה שיש שאלה-יש ע יו ויש דיון. היא היא אמיתותה של הלכה ואמיתותה של התורה.
אם אתה לא מקבל את ההתר של הש"ע ז"א שאתה מערער עליו. אי אפשר לקבל רק את החצי.
המהרש"א בחולין שואל איך אפשר גדול הנהנה מיגיעת כפיו- יותר מייראה שמים?
והוא מסביר הסבר חופשי אדם בא הביתה ואשתו מגישה לו ארוחה גדולה-אומצת בשר -עם תוספות,
ואז היא אומרת לו. כי כשהכינה לו את הבשר, היה חשש כי נפלה טיפת חלב על הבשר.
הירא שמיים מייד מזיז מעצמו את האומצה, ואוכל פיתה עם בצל.
אבל יש שנגשים לארון הספרים פותחים כמה ספרים בנידון- ומתברר לו כי זה כשר אליבא דכל הדעות,
ניגש לשולחן ואוכל את האומצה לתאבון, כך שהוא נהנה מיגיעתו בחיפוש,אכל סטייק וגם למד כמה הלכות.
הירא שמיים אכל רק בצל
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2012 04:04 |
|
| |
נאמר בירושלמי (פאה ב, ו): הכל מודין שאין למדין מן המעשה. פירוש: אין למדים הלכה ממעשה רב במקום שיש מחלוקת בדבר ההלכה, שאפשר שהיה לו איזה טעם באותו מעשה, ואיננה הלכה לדורות.
אומרת הגמרא (בבא בתרא צז ע"א): אמר רב זוטרא אמר רב אין אומרים קידוש היום אלא על היין הראוי לינסך על גבי המזבח, למעוטי מאי? אילימא למעוטי יין מגתו, והא תאני ר' חייא יין מגתו לא יביא ואם הביא כשר, וכיון דאם הביא כשר אנן אפילו לכתחלה נמי דאמר רבא סוחט אדם אשכול של ענבים ואומר עליו קידוש היום.
פירוש: מה שכשר למזבח בדיעבד, מותר לכתחלה לקידוש, שלא חמור קידוש כניסוך. וכך פסק הרמב"ם (הלכות שבת פ"כט הלכה יז): וכן יין חדש מגתו מקדשין עליו, וסוחט אדם אשכול של ענבים ומקדש עליו בשעתו. וכן נפסק בסדר רב עמרם גאון. ובשלחן ערוך הרב (הלכות שבת סימן ערב, ב): יין מגתו מקדשין עליו וסוחט אדם אשכול של ענבים ואומר עליו קידוש היום, ומכל מקום מצוה מן המובחר ביין ישן שהוא משובח ביותר.
למיצי הענבים שבחנויות מוסיפים בתהליך הייצור בי-סולפט המונע מהם לתסוס. האם מיץ ענבים שעצרו את תסיסתו בעזרת בי-סולפט כשר? יש הפוסקים שכשר כי בשעת סחיטתו היה ראוי להיות יין. ויש הפוסקים שאין לקדש על מיץ ענבים מפוסטר או מבושל כך ששוב לא יוכל לתסוס ולהפוך ליין. במיצי הענבים של 'כרמל מזרחי' הוסיפו כמות כזו של בי-סולפט העוצרת את תהליך התסיסה אולם איננה מונעת את אפשרות תסיסתו והפיכתו ליין בעתיד.
אם יש נטיה לסכרת, כדאי להיזהר מלשתות מיץ ענבים באופן קבוע. האם יין מזוג בשיעור רבע הכוס יין ושלשה רבעים מים (בתנאי שנשאר טעם יין) מותר למי שיש לו בעיה בריאותית לשתות אלכוהול, יש להתייעץ עם רופאים.
משנה ברורה (ביאור הלכה להלכות שבת סימן ערב, ט) כתב שאם היין איננו מקובל ונהנה ממנו, יכול להסתמך על הבית יוסף (סימן רעא, יב) ולקדש על הפת לכתחלה.
כתבתי מה שנראה לענ"ד.
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2012 06:55 |
|
| |
חלמיש
רפואה שלמה!
יש את השאלה לגבי עדיפות יין על פני מיץ ענבים שלא תסס, ויש מקום לעיין במקורות ולסכם שיטות, אלא שאין באפשרותי שלי לעשות זאת (ואולי אחרים יעשו זאת וזה מעניין וחשוב ומצות לימוד תורה).
יש מקום לעצה טכנית. מה עושים כדי לשתות בעיקר מיץ ענבים אך גם לזכות ליין. (למשל, להחזיק שתי כוסות על השולחן, זו עם יין וזו עם מיץ ענבים, לקדש על שתיהן, לשתות מעט מאד מהיין ולהמשיך במיץ הענבים, ולתת את שאר היין לבני הבית). איני אומר שזה מועיל אבל זו עצה שראוי לבדוק. ואולי יש אחרות.
אני מציע למיין ולהבדיל בין שלוש שאלות מסוג שונה.
א. מה דין מיץ ענבים או כל דבר שאינו יין לקידוש.
ב. אם יש דיעבד ולכתחילה, או אם יש מחלוקת הפוסקים, מה יעשה אדם שדעתו יפה ורוצה לקיים במידת האפשר את הלכתחילה?
ג. מה ראוי לאדם לחשוב על דקדוק בהלכה מול סיכון בריאותי?
א. האם מיץ ענבים כשר? יש ים של מקורות. בכל אופן, פשטות המקורות מן הגמרא ואילך היא שמיץ ענבים כשר לכתחילה לקידוש. וכן להבדלה.
ב. מקובל אכן להבדיל בין לכתחילה לבין דיעבד. אבל מדוע נקרא שמו "די עבד", "אם עשה" אם לא כדי לומר שבמצבים מסויימים אין לעשות יותר מזה? וראה לקמן.
ג. אם אנו משקללים לכתחילה מול דיעבד, האם לא נכון יותר להסתכל על התמונה הרחבה יותר? מה רצון ה' שנעשה כאשר אנו מוגבלים בדבר מסויים? האם דווקא העשיה באופן שהיינו מורגלים בעבר וכפי שנחשב בעינינו ל"לכתחילה" היא היא הדבר הראוי? אולי עדיף לגלות גמישות? ואולי עדיף לחפש מעלות אחרות במצוה? למשל חינוך עצמי לעשות כמצות הרופאים? לדעת שאם פעם המצוה שלי היתה לעשות ביין, היום המצוה שלי הוא להתרגל למיץ ענבים? וזה לא שנענשתי ונלקחה ממני הזכות ליין, אלא שניתנה לי הזדמנות להבדיל בין המעשה לבין הכוונה שמאחוריו?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2012 09:21 |
|
| |
הרב מימוני היחיתני........
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2012 10:00 |
|
| |
ויקרא פרק יב
ו) וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ לְבֵן אוֹ לְבַת תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶל הַכֹּהֵן:
(ז) וְהִקְרִיבוֹ לִפְנֵי יְקֹוָק וְכִפֶּר עָלֶיהָ וְטָהֲרָה מִמְּקֹר דָּמֶיהָ זֹאת תּוֹרַת הַיֹּלֶדֶת לַזָּכָר אוֹ לַנְּקֵבָה:
(ח) וְאִם לֹא תִמְצָא יָדָהּ דֵּי שֶׂה וְלָקְחָה שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד לְעֹלָה וְאֶחָד לְחַטָּאת וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן וְטָהֵרָה: פ
יש לפעמים מצב שאי אפשר לקיים את המצווה ככתבה, אז יש אלטרנטיבה, והיא טובה לכל דבר.
אין התורה מענישה את העני- או את חולה. או מי שלא יכול,
כולם מקיימים את המצוה כמו העשיר כמו הבריא וכ'. איך צורך להתחכם ולשתות חצי קפה וחצי תה.
בעניין הסכרת- לאיזון הסוכר בדם עוזר מאד לשתות כל בוקר כוסית וודקה- ובערב כוס יין יבש. בדוק ומנוסה.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2012 11:49 |
|
| |
ירוחם
איקון ירוק על הראיה.
לגבי הסיפא, ההמלצה לסכרת, למרות שדבריך מאד יקרים לי, ולמרות ששמעתי גם אני נפלאות על מעלת היין היבש, האם לא כדאי לסייג את ההמלצה לוודקה? תאר לעצמך שמישהו ימהר לאמץ את ההמלצה. אני הייתי מציע לנסח אותה כך: יש אומרים שזה מועיל לסכרת, וכך למדתי מנסיוני (והיתה לי סכרת כזו וכזו) ואכן הקפדתי על כך וכך והסוכר ירד.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2012 12:09 |
|
| |
הרב מימוני
לא חשבתי כי דברי יתקבלו כאן כתורה מסיני. בכל זאת מדובר בפורום של אנשים שחושבים- או שחושבים שהם חושבים.
לגופו של היין הוודקה והסכרת. כל אדם יכול לנסות זאת, ולבדוק אם זה מזיק או מועיל, לכל חולה בסכרת, יש מכשיר בדיקה, אם יבדוק לפני השתייה-וכשעתיים לאחריה, יראה אם זה מקפיץ את הערכים או לא. שיפור משמעותי רק לאחר זמן. גם לשמור על יציבות עם השתייה, היא משמעותית.
אצל החסידים שתיית הוודקה לאחר תפילת שחרית,(המהדרין כל היום והלילה) היא מצווה, וממצוה לא ניזוקין.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2012 13:18 |
|
| |
.
מיימוני,
מה לך מפלפל בהא ומחלק לתת-סעיפים בדא?
לית מן דפליג שתירוש ענבים כשר לכתחילה לקידוש!
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2012 14:19 |
|
| |
ייתכן שלפי רוח הדברים עדיף לעשות על קפה מאשר על מיץ ענבים, שכן מיץ ענבים אינו נחשב כמשקה מכובד, וטעמו (במחילה) דוחה, מתוק מדי ועמוס. הקריבהו נא לפחתך הירצהו????? כשרותו באה לו משום שיש עליו שם 'יין' והוא נטפל למשקה החשוב. ואילו קפה הוא משקה חשוב המוגש לאנשים חשובים. החפץ חיים היה מקדש באופן קבוע על י"ש כי היה לו קשה עם יין.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2012 15:53 |
|
| |
מיץ ענבים הינו בכלל יין, אלא שעדיף לקדש על יין ישן שהינו טוב ומבורר.
במקום שאין יין מצוי, מחלוקת ראשונים רמב"ם ורא"ש אם אסור או מותר לקדש על שכר או שאר משקין (שהינם חמר מדינה). והש"ע פסק שבמקום שאין יין מצוי, בלילה לא יקדש על השכר (או שאר חמר מדינה) אלא על הפת, ובבוקר יותר טוב לקדש על השכר (או שאר חמר מדינה). אם יין מזיק לו, ולקדש על שכר אין באפשרותו, מועיל חמר מדינה במקום קידושא רבה ויברך שהכל על המשקה קודם סעודת שחרית (שו"ת יביע אומר חלק ג, אורח חיים סימן יט).
|
|
|
|
|
