שבת יח ב
תנו רבנן: לא תמלא אשה עססיות ותורמסין ותניח לתוך התנור ערב שבת עם חשכה, ואם נתנן למוצאי שבת אסורין בכדי שיעשו.
הסבר: יש דברים שמותר מן התורה לעשותם בשבת וחכמים אסרום מחשש שמא יבואו לחלל שבת. כך לפחות היא שיטת הבבלי, וזו היא אחת ממה שמכנים "גזירות אטו" (=גזירות שמא יבוא לאיסור).
מותר להניח ביום חול, לפני שבת, אוכל מוכן או אפילו לא מוכן במקום שיתחמם או יתבשל בשבת. זאת מפני שאנו פוסקים כבית הלל ולא כבית שמאי, ואין לנו איסור שנקרא "שביתת כלים".
אבל לפעמים יש לחשוש שאדם יראה שכבר לילה, והוא רוצה לאכול, והאוכל אינו מוכן. יותר מכך יש לחשוש שעקרת הבית תחשוש שמא הבעל יבוא לאכול, והאוכל לא יהיה מוכן. ואז תבוא לעשות משהו באש כדי לזרז את הבישול. ונמצאת עוברת על איסור הבערה או בישול בשבת.
לכן אסור להטמין או להניח אוכל מוכן חלקית או כלל לא לסעודת הלילה על מנת שימשיך להתבשל ולהיות מוכן עד שעת הסעודה, מחשש שזה לא יעלה יפה והאדם עלול להתפתות לעבור על איסור.
אבל אם המזון נועד למחרת, לסעודת היום, אין בזה חשש. מפני שאת סעודת היום אפשר לאחר, מה שאי אפשר לעשות בליל שבת, כאשר אדם תלוי באור הנר שלו, וכמה זמן זה יחזיק? (אנו בעידן שלפני החשמל, כזכור, והכל תלוי בשאלה כמה שמן יש בנר).
דוגמאות:
אין צולין בשר בצל וביצה על גבי האש אלא כדי שיצלו מבעוד יום ויהיו ראויין לאכילה (רמבם שבת יג טז).
מעתה נחזור אל התוספתא. מה טיב האיסור?
ניתן לומר שגם עססיות ותורמוסין מתבשלים בנקל ולכן יש בהם חשש "שמא יחתה" בגחלים. וכן פירש ופסק הרמב"ם (שם סעיף יב).
לא כן פירש רש"י. לפי שוטנשטיין, הללו הם מיני קטניות הצריכים בישול ארוך. ובהערה 7 שם פירטו: "עססיות ותורמוסין צריכים להתבשל זמן ארוך ביותר ואין כל הלילה והיום די להם, ולכן מי שרוצה לאוכלם במוצאי שבת מוכרח להניחם לתוך התנור קודם שבת".
יש כאן שתי שאלות. האחת מסברה ושניה ב"מציאות".
השאלה מסברה היא האם יש לחשוש ל"שמא יחתה" לקראת מוצאי שבת. האם באמת כה דחוק לו לאדם שהתורמוסין יתבשלו היטב למוצאי שבת. ושמא זה באמת כך, הרי לא היה להם אוכל זמין, וראינו שהתירו לקנב את הירק ביום כיפור לקראת מנחה משום עגמת נפש. שמע מינה שאפשר שהכינו אפילו מערב שבת למוצאי שבת.
השאלה השניה היא מה טיבם של עססיות ותורמוסין. אילו היינו יודעים בדיוק באלו קטניות מדובר, היינו יכולים לדעת בעצמנו!
לגבי תורמוסין, אפשר שרש"י לקח מאותה סוגיה שבה הקב"ה אומר על ישראל: ולו עשוני בני כתורמוס, שצריך לשלקו הרבה פעמים. המשל נועד להוכיח את ישראל שאינם נאמנים לה', אבל לפי דרכנו למדנו שהתורמוס טעון בישול מרובה. כך נראה בשיטת רש"י.
לצערי לא היו זמינים לי מחקריו של פליקס אבל מצאתי שליברמן הביא את שתי שיטות הפירוש (תוספתא הביאור הארוך על פ"ג – למרות שאצלנו מסומן כפ"ד) וצידד כדברי רש"י לפי ההקשר שם (אבל לא התבאר לי טעמו. לא עיינתי מספיק). וגם לפי דבריו זוהי "גזירה מיוחדת". כלשונו: "שהקיטניות הללו צריכים בישול רב וגזרו עליהם במיוחד". ליברמן הפנה (עמ' 44 שם) לח"א עמ' 361. אבל בביאור הארוך על זרעים א לא מצאתי את מה שציין לו.
