השירה כסימן על מהות החברה

האם יש הבדל בין תרבות השירה בין חצרות החרדים לחצרות הציבור הדתי לאומי?.

ואם יש הבדל מה פשר ההבדל?.

ההתרשמות שלי שיש הבדל.

בציבור החרדי ליטאי, יש סגנון שירה שמתבטא ביצירת רושם, להראות עוצמה, אני לא חזק בתיאור מצבים,חשבתי להביא סרטון מיוטיוב שממחיש את זה,אבל נראה לי שזה לא יפה לעשות ככה, אז אני מקווה שכוונתי תובן, זה סגנון השירה בדרגה הנמוכה, סגנון השירה ברמה היותר גבוהה, הוא שירה רצינית הבאה מתוך רגש עמוק, מלא בכונה לדביקות בה', כל שיר לפי תוכן מילותיו והענין הרוחני שבו,שירה זאת מתבטאת בצורה הכבדה והרצינית שבה.

בציבור הדתל"י אני רואה יותר סגנון שירה של כיסופין וערגה.

פשר ההבדל טמון במאפיינים של כל ציבור.

סגנון השירה הראשון שהזכרתי, ענינו בעצם לתת ביטוי לכוחות הצעירים והתוססים שבבחורים, שלא מוצא את המקום שהוא יכול לפרוק את זה בסדר החיים הרגיל שלו, והמקום שבו הוא יכול לפרוק את זה, זה בשירה.

סגנון השירה השני הוא מגיע מהמקום הבאמת נעלה, של חיי דביקות בה', אבל הוא מגיע מתוך צורת חיים שבה החיים הרצויים הם בכבדות, ברצינות, בטוטאליות, מתוך ידע ברור איך צריך להתנהג.

סגנון השירה בציבור הדתל"י, מגיע מצורת חיים של מבוכה מסוימת, של ספיקות, של מלחמה בין שתי העולמות, מצורת חיים שחיי החולין תופסים בו מקום רב,ומתוך כך נוצרת געגוע והתרפקות לקודש.

כמובן שזה הכל פרי השערתי,ואשמח לשמוע את דעות הגולשים האם ההבחנה נכונה,והאם ההסבר להבחנה נכונה.

והשאלה היותר חשובה, האם התיאור הנ"ל הוא תיאור בעלמא,או שיש בו גם משהו ללמד אותנו, להפיק ממנו איזה לקח מסויים.