לימוד הגמרא: מיזוג בין מתודה ישיבתית לאקדמית

אם אתה קורא את המילים האלו, אני למד שהגעת לפורום שלנו, "עצור חושבים". כלומר, למדת לדעת שיש עימות (או, נקוה, עימות לכאורה) בין מה שמלמד המדע לבין מה שלמדנו בעולם הישיבות.

אפשר שגילית זאת עוד קודם, והגעת לפורום כיון ששמעת שכאן דנים בשאלות כאלו. ואפשר שתגלה את הבעייתיות הזו כאן ועכשו בפורום, כי רבים האשכולות שעוסקים בנושאים אלו, ואולי כאלו כולם.

הבעיה הזו קיימת במספר רמות.

דתית והלכתית: האם זו עבירה לחשוב באופן עצמאי? להשתמש בכלי החשיבה שחנן אותי ה' כדי לבדוק ולשאול, לזהות סתירות? האם אין בזו יומרה אסורה? אולי המצוה היא להכפיף את כל מה שאני חושב למסגרת?

ובכן, לא. החשיבה היא אוטונומית. כלומר, עצמאית, ואינה מקבלת מרות. השכל כפות אמנם להבנותיו, בניגוד לדמיון הפורח כאוות נפשו (ר' ישראל מסלנט) אבל יש בכך גם מחיר שדומה שר' ישראל לא התייחס אליו. כאשר השכל מבין דבר, אי אפשר לצוות עליו להפכו לשקרי. אפשר לצוות על האדם להתעלם מידיעותיו, וזה גובה מחיר יקר. אבל אי אפשר לצפות ממנו שיאמין ששתים ועוד שתים אינן ארבע.

תיאורטית: מה האמת? איך מגיעים אליה?

אני מאמין (ואוכל לומר: יודע) שהאמת והתורה הן אחת. אבל כיצד להראות זאת וכיצד לגלות זאת – זו כבר עבודה רבה. אנו באמצע העבודה. כל אחד מוזמן להצטרף ולתרום את חלקו. ומנאי ומינייכו תסתיים שמעתתא (=יחד נברר את הדבר, ביטוי תלמודי).

גם אם המחקר חשוד עלינו, וגם אם יש באמת בין החוקרים כאלו שנכשלים בשטחיות (אינם מבינים את התלמוד ומייחסים לו אוילויות) או שנכשלים בזלזול כזה או אחר, עדיין אי אפשר להתעלם מכך שיש להם מה לתרום.

עובדות היסטוריות. גילויים ארכיאולוגיים. מקורות זרים שמלמדים עלינו (ספראי בהקדמותיו לפירושו הנכתב עתה למשנה מביא תגליות ארכיאולוגיות השופכות אור על המקורות שלנו). ואפילו כתבי יד, שהורגלנו בעולם הישיבות לזלזל בהם (תשובת החזו"א השוללת) ואין זה נכון. והדבר ראוי לדיון בפני עצמו.

מתודות פסיכולוגיות. לא הפסיכולוגיה המתיימרת לייחס לאדם מניעים, אלא עצם ההכרה שהתורה והתלמוד מבוססים על תובנות פסיכולוגיות מעמיקות. ושימוש במערכות הסבר פסיכולוגיות מודרניות כדי לתרגם משפה לשפה, משפת התלמוד לשפה המודרנית, ובחזרה. העיסוק הכפול מעשיר את שני הצדדים.

מתודות פילוסופיות. לוגיקה (מדע ההגיון. כיצד מנתחים טיעונים כדי לזהות סתירות או תלות הדדית בין טענות), הרמנויטיקה (=תיאוריות של פרשנות).

מדעי האנתרופולוגיה והדתות. חקירת תופעות דתיות מספקת רקע לפסיכולוגיה האנושית במובנה הרחב ומאפשרת לנו להבין חוויות אנושיות ודתיות וכיצד ההלכה מעבדת אותן. היכרות עם דתות אחרות (להבדיל משלנו) מאפשרת לנו להבין עם מה התורה מתמודדת.

ועוד ועוד.

מן המקורות שלנו אנו למדים על החשיבות של היכרות עם אנשים גדולים ועם דרכם. בעבר ציינתי פעמים רבות את חובי לרב יוסף דב סולוביצ'יק ע"ה. הגרי"ד ידע לשלב את המתודות הפילוסופיות שלו עם לימוד ישיבתי מהסוג הבריסקאי.

הרשו לי להציג בפניכם תגלית יקרה, שאמנם אני גיליתי אותה באיחור.

הרב שג"ר.

אפשר לקרוא עליו בויקי אז לא אטרח לסכם. בספר חדש שמלקט מכתביו, "זאת בריתי" מתאר העורך בהקדמה את דרך לימודו של הרב.

סבורני שזה אולי הדבר החשוב ביותר בכל הספר כולו!

אני מעתיק (עמ' 7):

הרב לא הניח בלימודו בסוגיה אף פינה אחת שלא עיין בה ולא היר עליה בשלל סגנונות.

עיונו של הרב כולל:

עיסוק למדני קלאסי בחקר הסוגיה על כל פרטיה, בפירושי ראשונים ואחרונים, תוך עיון ופלפול בכל דעה

ניתוח הסוגיה על פי מתודות שונות של מחקר התלמוד

ניתוח של משמעויות הסוגיות תוך שימוש בכלים ובשיטות מתחומי האנתרופולוגיה והסוציולוגיה המודרניות

ועד

לתיאור הסוגיה במונחים אקזיסטנציאליים או בכאלה השאולים מן השיח הפוסטמודרני.

עד כאן העתקה.

להדגמה:

המאמר הראשון בספר, על גרות, מדגים בין השאר אימוץ מחקריו של גירץ כדי לתאר גישות שונות של רבותינו התנאים למהותו של גיור.

תוקן על ידי מיימוני ב- 02/11/2012 14:31:27

וכמובן מוזמן כל אחד לתרום את חלקו להגדרת הכלים שיכולים לתרום לקיום מצות תלמוד תורה ובירור האמת.