הראוני מכתב של הרב שטינמן ובו המשפט הבא "יש המתירים לעשות...(הימום לאחר שחיטה. ת.ט.) וזהו פרצה..יש בה חילול ה' לפי שיש בזה כביכול הודאה שבשחיטה שלנו יש בזה צעבע"ח והרי תוה"ק היא תורת חסד וכל צורת השחיטה כפי המסורה לנו היא השחיטה אשר גורמת הכי פחות צעבע"ח .." . דבריו מתייחסים להיום וטענתו היא שהשחיטה היא, גם כיום, האמצעי החסוד ביותר.
איני מעוניין לדון אם יש להתיר או אם (גם אם ניתן להתיר ) כדאי להתעקש טקטית, ולא אם באמת העובדה (שי/אין יותר צער ללא הימום לאחר שחיטה) נכונה
מהנימוקים שהמכתב נדרש להם אפשר אולי להסיק שהויכוח אינו הלכתי טהור ולא ברור שיש איסור (אולי לא והרב לא רצה להכנס לויכוח הילכתי). כמו כן אני מניח שיש היום אמצעי הימום חסדים יותר מאשר בזמן התנ"ך.
שאלתי היא האם באמת העובדה שזו שחיטה הלכתית מכריחה או אפילו רק מטה לחשוב שזהו החיסול ה"נעים" ביותר.
א. א. האם בכלל כל דיני התורה חסד? הדוגמאות הרלוונטיות ידועות.
ב. ב. הרב מניח שהתורה צפתה את התפתחות הטכניקה, וגם היתה סבלנית לחכות 3000 שנה ולאסור שחיטה כל עוד אין טכניקה אופטימלית. האם לא יתכן שהתפתחות הטכניקה יכולה להביא ליותר חסד מאשר היה באמצעים של אז ובכל זאת התורה נטתה חסד גם לאוכלי בשר והתירה שחיטה גם ללא הימום?
ג. ג. משילוב של הסעיף הקודם והנחת הרב שיש לחתור לחסד האם יש מקום לומר , בהנחה שהימום אחרי מפחית צער, שדברי הרב דווקא מובילים להיתר ההימום?
הבהרה - אין כוונתי לדון אם יש לשנות ההלכה בגלל סברות כאלו [בטוחני שלא]
