הרב מיימוני היקר:
בסוף ימיו נשאל איינשטיין על ידי מחלקת החינוך של מדינת ניו יורק על מה צריכים בתי הספר לשים דגש. "על לימוד היסטוריה", ענה איינשטיין,
אם במדע היא כך בוודאי בחברה ובמוסר וערכים חייבים את ההיסטוריה,
אמרתה\כתבתה
"ושנינו יודעים שהתורה השפיעה על גילוי והפצת הרעיון הזה"
כמה שזה נכון ולדעתי רוב לומדי תורה (ק"ו הלא לומדי תורה) לא יודעים כלל כמה שזה נכון,
רוב לומדיה לא יודעים למה התורה נכתבה כספר היסטורי, יוצא שרוב לומדיה לא מבינים את עומקה,
ואם נוסיף את האי לימוד היסטוריה כדגש בבתי ספר (כהמלצתו של איינשטיין) החופשיים במערב ובישראל ?!
לא פלא שרק אחוז אחד יודעים (לפי סקרים שעשו) מהי כסף אייך נוצר כסף, וכמובן 99% לא יודעים,
והפלא הגדול שביהדות עצמה לא יודעים ולא מבינים למה משה רבינו דרש שמיטת כספים כל שבע שנים,
עד כדי כך שרואים בתקנת הלל = הפרוזבול כתיקון כמו תיקון חז"ל על עין תחת עין = ממון,
כלומר כמו עין תחת עין מוזר כך שמיטת כספים מוזר ולכן נצטרכו לתיקון ח"ו,
הבושה יותר גדולה שאנו באים לדון בתפילה על כסף,
מי מדבר כבר על גזל שעוברים יום ביומו בגלל חוסר הבנה מהי כסף,
אני התחיל להסביר את האחרון, (גזל כספים)
מי שמבין מהי כסף ואייך נוצר היום כסף, יודע שהכסף נוצר מחוב,
כלומר על חשבון העתיד,כלומר שעות עבודה העתידיות של העובדים,
יוצא שכל שעת עבודה מיצר כסף,
אל כורחינו שכל מי שיש לו שקל\דולר\יורו אחד מחוץ לשעת עבודה שעבד ?! הוא גזל\גנב זאת ממישהו !!!!
אייך ? יש הרבה דרכים !! על ידי ריבית על ידי הבטחות שווא בשם התורה והאלוקים, או על ידי פוליטיקה,
אם כסף נוצר משעת עבודה ?! אין לך דרך לקבל כסף אחרת !!! רק עם נוכלות מכל הסוגים, ונוכלות = גזל,
מכאן נגיע לעניין תפילה לאלוקים שייתן כסף,
אין מצב שהאלוקים יכול להתערב בעניין,
כי אם האלוקים כביכול יכול להדפיס כספים, הוא לא יעשה זאת כי הוא יגזול מכל העובדים,
כי ברגע שהדפיס כסף. אוטומטית הוריד את ערכו, ואז גזל מכל העובדים כי ערכו של כספם ירד מידית,
ולכן האלוקים לא יעשה זאת, אלוקי הצדק לא יעשה עוול,
כמובן כתבתי זאת באופן ציורי, והמשכיל יבין שעצם אי האפשרות להדפיס כסף. היא דבר האלוקים לצדק הזה, והבן
במילא אייך יכול האדם להתפלל לאלוקים ולבקש כסף ?? זה הרי כמו לבקש מאלוקים לגזול ולגנוב,
דנתי כבר בעניין הזה באשכול
האם לאלוקים מותר להתערב במשחק הלוטו ???
לסיכום עניין זה נאמר, שכל יראי שמים צריך לרעוד על כל שקל שהוא מקבל בלי שיעבוד עליו באמת,
ואם הבטיח למישהו בשם שמים ?! הוא שקרן וגזלן ביחד !!! הרי אמרנו שהאלוקים לא יכול להתערב בעניין. אז אייך הוא מבטיח בשמו ???????
האלוקים גם לא יכול לתת לאדם להצליח בעסקים, כי רק שעות עבודה יוצרים כסף, ואם כן העסקים הם נוכלות של ממש,
(הרי עסקים הם ניצול של העובדים ורק העובדים יוצרים את הכסף כנ"ל)
ואין האלוקים שותף בנוכלות, במילא גם זה אי אפשר להבטיח בשמו,
עכשיו אני רוצה להסביר את עומק דרישת התורה בשמיטת כספים,
זו לא ח"ו איזה מן תמימות (שהאלוקים אומר לך לוותר על כספך ושהוא ישלם לך חזרה) שחז"ל צרכו לתקן אותו ולעשות פרוזבול,
אמרנו שהאלוקים לא מדפיס כסף כנ"ל ולא נותן הצלחות כלכליות כנ"ל, במילא זו ליצנות לומר שהתורה תדרוש ממך לוותר על עמלך\כספך על חשבון שהאלוקים ישלם, התורה שלנו היא לא תורת דת הזויה כמו תורת הנצרות והאיסלם ח"ו,
האלוקים כבר שילם לכל נולד נחלה ומקור פרנס חינם, (= חלוקת הארץ בגורל) יותר מיזה הוא לא יכול לתת,
אפי' גשמים אנו יודעים היום לא תלויים בו, היא תלויה בתבונת האדם שזה בעצמו (התבונה) מתנת האלוקים, כלומר תבונת האדם להשיג מים בכל דרך אפשרי מי יבאו מים מבחוץ או התפלת מים וכו' וכו',
ולכן בעצם הוא לא יכול לעזור כלל,
אייך הוא כן יכול לעזור לנו ? (מה שאנשים לא מבינים שאלוקי ישראל יכול לעזור אך ורק דרך התורה ואין חוץ מאלוקי התורה, כל שאר האלוהים אחרים הם אחרים באמת שאסור על פי תורה לעבודו, כי הם שקר)
בשמיטת כספים !!!
ידע האלוקים\הנבואה\משה\התורה, שהמצאת הכסף היא שקר מיסודו,
איך יכול להיות חליפין צודקת עם כסף ? הרי כל חליפין של חיטה על חלב למשל, או כל דבר בטבע, שניהם נפסדים או נאכלים,
הרי כל דבר בטבע נפסד,
חוף מהכסף, (כסף היא דמיון, ודמיון היא רוח, ורוח היא נצחית,)
(יש עוד משהו שהיא נצחית, האדמה !! אבל האדמה כבר מחולקת לכל נולד, ולכן אסור למכור לצמיתות, כלומר אין אפשרות למכור אדמה כי היא שייכת מיד לנולד שנולד עם אדמה, זה יסוד מושג הירושה ומקורו,)
אז אייך רבונו של עולם אפשרי חליפין צודקת עם כסף,
אוקיי היינו אומרים שזה מוסכם חברתית וחסל הבעיה המוסרית והצדק,
אבל יש כאן כשל נורא ואיום שאף אחד לא מודע לו רק משה נביאינו היה מודע לו,
אם הכסף נצחי אז אפשר בתיאוריה לקנות את כל העולם = האדמות, ואת כל בני אנוש לעבדים,
על כן מסופר בתורה הסיפור של יוסף, שהצליח לקיים חיטה מעבר לזמן הטבעי = כסף = נצח, ואם זה קנה את כל האומה המצרית לעבדים עם אדמותיהם לפרעה מלך מצריים,
עד שקם מלך חדש שלא ידע את יוסף = התכחש לנוכלות הזו והפך בפה רך את היוצרות וקנה את צאצאיו של יוסף ושל אחיו לעבדים לפרעה,
אחרי שמשה הצליח להציל אחד מחמש ישראלים ממצרים ולצאת משם,
הוא הבין שאין דרך אחרת לשמר את בני ישראל בארצו אך ורק,
1, חלוקת הארץ בגורל ואין מכירת אדמות לצמיתות, כלומר כל נולד נולד עם נחלה ומקור פרנסה,
2, ומשחק הכסף טוב רק לשבע שנים, אחרי שבע שנים שמיטת כספים, כלומר גם הכסף חייב להיות נפסד כמו כל דבר בטבע,
למעשה רוב האימפריות בזמן התורה ואחריו נהגו כך, עד הרומאים ימ"ש, הם כל פעם שראו הנה הנה העניים הולכים לעשות הפיכה חברתית ?! מיד ביטלו את כל החובות,= ביטול הכסף !!! זה היה מנהג מקובל מנהג ישר, תבונה אנושית ישרה ופשוטה, שהיום חסר לנו כל כך,
עכשיו מובן למה הלל תיקן את הפרוזבול, כי בזמנו הרומאים התכחשו לשכל הישר הזה, ולכן אין טעם לבטל כספים כל זמן שאין השילטון עושה זאת, זה כמו שאתה שורף כסף סתם אתה לא גורם לביטול הכסף בחברה כולה, אז מה עשיתה בעצם ?
מאז (הרומאים) עד ימינו אנו, כל בני אנוש עבדים לכסף,
ולא רק זה, כל המלחמות כל הסבל מהדתות והממלכות. הסיבה היחידה היא הכסף,
הגענו עד כדי כך שאפי' המשאבים של ארצינו נמכר לידים פרטים כמו מפעלי ים המלח ועוד
ושיא החוצפה היא מכירת המים,
זה בלתי נסלח ובלתי מובן לאף בר דעת,
שמעתי מאחד מנערי האוצר הקלי דעת שאומר שגם חקלאות לאומית מיותרת, הטיפש הזה לא מבין כלום,
ובכן החברה בע"מ גוזל את האדמות ומוכר אותם לכל המרבה במחיר,
את המים מכרו כבר,
את המשאבים כמו ים המלח ועוד מכרו כבר,
את החקלאות לא צריך הרי אפשר לייבא מבחוץ,
גם את הגנום האנושי מכרו לידים פרטיות, (חלק מהם)
מחקר התרופות ותעשית התרופות בידים פרטיות, (ולכן רובם אין אפשרות להכניס אותם לסל הבריאות כי הם יקרות)
המדענים מתלוננים שאין היום מחקר טהור רק מחקר עסקי כלכלי, במילא כל המחקר הולך לפי רווח ולא לפי הצלת בני אדם מסבלם,
תעשית המכוניות מנייר וההרג הרב שבא עימם, היא גם סיבה כלכלית,
בתי חולים נהפכו להיות פרטיים במילא כל העשיה שלהם הולך לכיוון הכלכלי שזה אומר יותר דגש על נתוחי יופי ופחות הצלת בני אדם מסבלם,
ואם זה לא מספיק מחכה לנו הפיצוץ בגדול של הבועה הכלכלית, כלומר כלכלה שבנויה על חוב חייב מתי שהוא להתפוצץ,
ואז אין מנוס למלחמת עולם שלישית רח"ל
מי שעוקב אחרי ההיסטוריה יודע כמה סבל וכיבושים והרג גרמו הכסף,
נפילת אימפרית ספרד היית בגלל כסף, והצלחת בריטניה היית בגלל כסף, כל כיבושי בריטניה עם כל הכרוך בכך (הרג של מיליונים וכיבוש של מיליונים כמו הודו וסין ועוד, הרג מיליוני הכושים שלקחו כעבדים לארץ החדשה אמריקה) היית כסף כסף כסף,
והדבר הכי מטומטם היא הבע"מ,
מהי בעצם המצאת הבע"מ ?
פשוט חברה בלי בעלים, חברה דמיונית, הכל במושגי המשפט (עוד דוגמא אייך הפכו את החוקה והמערכת המשפטית ומערכת הצדק ללעג ולקלס) כי חוץ ממושגי משפט היא חתיכת בלוף, יש בעלים ויש הכל, אבל מצד המשפט הבעלים מובטחים שלהם לא יקרה שום רע, כלומר הם ורכושם הפרטית הבית והמשפחה לא ניזקים אם החברה בע"מ כשלה,
בכדי שתבינו לאן אני חותר אני אתן דוגמא,
הבנק היא חברה בע"מ ולכן אף אדם ששיך לחברה של הבנק בע"מ לא ניזק אישית משפחתית אם ייקרסו הבנקים (אמן ואמן במהרה)
אבל האדם הפרטי אם כשל מול הבנק ?! הוא נזרק מדירתו הוא ואישתו וילדיו, הוא ואשתו וילדיו ממחר יחטטו בזבל וישנו בתחנת אוטובוס,
אין לו שום הגנה לא מבית המשפט ולא מאיזה קסם שקורים לו בע"מ,
עוד לא דיברנו על ריבית, שזה לדעתי מיותר כרגע, מספיק להבין קודם מהי הכסף ומהי עושה לנו כבר אלפי שנים,
נחזור לתורה שלנו,
התורה יוצא מכליה שמדובר באי שמירת שמיטה,
לא על שום מצווה או חטא אחר רק על שמיטה מובטחת לנו כל תוכחת התורה בפרשת בחוקתי,
ויקרא פרק כה
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר:
(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַיקֹוָק:
(ג) שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ:
(ד) וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַיקֹוָק שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר:
(ה) אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ:
(ו) וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ:
(ז) וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל: ס
(ח) וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה:
(ט) וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם:
(י) וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ:
(יא) יוֹבֵל הִוא שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּהְיֶה לָכֶם לֹא תִזְרָעוּ וְלֹא תִקְצְרוּ אֶת סְפִיחֶיהָ וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת נְזִרֶיהָ:
(יב) כִּי יוֹבֵל הִוא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם מִן הַשָּׂדֶה תֹּאכְלוּ אֶת תְּבוּאָתָהּ:
(יג) בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ:
(יד) וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו:
(טו) בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל תִּקְנֶה מֵאֵת עֲמִיתֶךָ בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת יִמְכָּר לָךְ:
(טז) לְפִי רֹב הַשָּׁנִים תַּרְבֶּה מִקְנָתוֹ וּלְפִי מְעֹט הַשָּׁנִים תַּמְעִיט מִקְנָתוֹ כִּי מִסְפַּר תְּבוּאֹת הוּא מֹכֵר לָךְ:
(יז) וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:
(יח) וַעֲשִׂיתֶם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח:
(יט) וְנָתְנָה הָאָרֶץ פִּרְיָהּ וַאֲכַלְתֶּם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח עָלֶיהָ:
(כ) וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ:
(כא) וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים:
(כב) וּזְרַעְתֶּם אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִת וַאֲכַלְתֶּם מִן הַתְּבוּאָה יָשָׁן עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִת עַד בּוֹא תְּבוּאָתָהּ תֹּאכְלוּ יָשָׁן:
(כג) וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי:
(כד) וּבְכֹל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם גְּאֻלָּה תִּתְּנוּ לָאָרֶץ: ס
(כה) כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו:
(כו) וְאִישׁ כִּי לֹא יִהְיֶה לּוֹ גֹּאֵל וְהִשִּׂיגָה יָדוֹ וּמָצָא כְּדֵי גְאֻלָּתוֹ:
(כז) וְחִשַּׁב אֶת שְׁנֵי מִמְכָּרוֹ וְהֵשִׁיב אֶת הָעֹדֵף לָאִישׁ אֲשֶׁר מָכַר לוֹ וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ:
(כח) וְאִם לֹא מָצְאָה יָדוֹ דֵּי הָשִׁיב לוֹ וְהָיָה מִמְכָּרוֹ בְּיַד הַקֹּנֶה אֹתוֹ עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל וְיָצָא בַּיֹּבֵל וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ: ס
(כט) וְאִישׁ כִּי יִמְכֹּר בֵּית מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה וְהָיְתָה גְּאֻלָּתוֹ עַד תֹּם שְׁנַת מִמְכָּרוֹ יָמִים תִּהְיֶה גְאֻלָּתוֹ:
(ל) וְאִם לֹא יִגָּאֵל עַד מְלֹאת לוֹ שָׁנָה תְמִימָה וְקָם הַבַּיִת אֲשֶׁר בָּעִיר אֲשֶׁר לא לוֹ חֹמָה לַצְּמִיתֻת לַקֹּנֶה אֹתוֹ לְדֹרֹתָיו לֹא יֵצֵא בַּיֹּבֵל:
(לא) וּבָתֵּי הַחֲצֵרִים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם חֹמָה סָבִיב עַל שְׂדֵה הָאָרֶץ יֵחָשֵׁב גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ וּבַיֹּבֵל יֵצֵא:
(לב) וְעָרֵי הַלְוִיִּם בָּתֵּי עָרֵי אֲחֻזָּתָם גְּאֻלַּת עוֹלָם תִּהְיֶה לַלְוִיִּם:
(לג) וַאֲשֶׁר יִגְאַל מִן הַלְוִיִּם וְיָצָא מִמְכַּר בַּיִת וְעִיר אֲחֻזָּתוֹ בַּיֹּבֵל כִּי בָתֵּי עָרֵי הַלְוִיִּם הִוא אֲחֻזָּתָם בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(לד) וּשְׂדֵה מִגְרַשׁ עָרֵיהֶם לֹא יִמָּכֵר כִּי אֲחֻזַּת עוֹלָם הוּא לָהֶם: ס
(לה) וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ:
(לו) אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ:
(לז) אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ:
(לח) אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים: ס
(לט) וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר לָךְ לֹא תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹדַת עָבֶד:
(מ) כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב יִהְיֶה עִמָּךְ עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל יַעֲבֹד עִמָּךְ:
(מא) וְיָצָא מֵעִמָּךְ הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ וְשָׁב אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ וְאֶל אֲחֻזַּת אֲבֹתָיו יָשׁוּב:
(מב) כִּי עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד:
(מג) לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ:
(מד) וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ אֲשֶׁר יִהְיוּ לָךְ מֵאֵת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיכֶם מֵהֶם תִּקְנוּ עֶבֶד וְאָמָה:
(מה) וְגַם מִבְּנֵי הַתּוֹשָׁבִים הַגָּרִים עִמָּכֶם מֵהֶם תִּקְנוּ וּמִמִּשְׁפַּחְתָּם אֲשֶׁר עִמָּכֶם אֲשֶׁר הוֹלִידוּ בְּאַרְצְכֶם וְהָיוּ לָכֶם לַאֲחֻזָּה:
(מו) וְהִתְנַחַלְתֶּם אֹתָם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת אֲחֻזָּה לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ: ס
(מז) וְכִי תַשִּׂיג יַד גֵּר וְתוֹשָׁב עִמָּךְ וּמָךְ אָחִיךָ עִמּוֹ וְנִמְכַּר לְגֵר תּוֹשָׁב עִמָּךְ אוֹ לְעֵקֶר מִשְׁפַּחַת גֵּר:
(מח) אַחֲרֵי נִמְכַּר גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ אֶחָד מֵאֶחָיו יִגְאָלֶנּוּ:
(מט) אוֹ דֹדוֹ אוֹ בֶן דֹּדוֹ יִגְאָלֶנּוּ אוֹ מִשְּׁאֵר בְּשָׂרוֹ מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ יִגְאָלֶנּוּ אוֹ הִשִּׂיגָה יָדוֹ וְנִגְאָל:
(נ) וְחִשַּׁב עִם קֹנֵהוּ מִשְּׁנַת הִמָּכְרוֹ לוֹ עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל וְהָיָה כֶּסֶף מִמְכָּרוֹ בְּמִסְפַּר שָׁנִים כִּימֵי שָׂכִיר יִהְיֶה עִמּוֹ:
(נא) אִם עוֹד רַבּוֹת בַּשָּׁנִים לְפִיהֶן יָשִׁיב גְּאֻלָּתוֹ מִכֶּסֶף מִקְנָתוֹ:
(נב) וְאִם מְעַט נִשְׁאַר בַּשָּׁנִים עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל וְחִשַּׁב לוֹ כְּפִי שָׁנָיו יָשִׁיב אֶת גְּאֻלָּתוֹ:
(נג) כִּשְׂכִיר שָׁנָה בְּשָׁנָה יִהְיֶה עִמּוֹ לֹא יִרְדֶּנּוּ בְּפֶרֶךְ לְעֵינֶיךָ:
(נד) וְאִם לֹא יִגָּאֵל בְּאֵלֶּה וְיָצָא בִּשְׁנַת הַיֹּבֵל הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ:
(נה) כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:
ויקרא פרק כו
(א) לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֱלִילִם וּפֶסֶל וּמַצֵּבָה לֹא תָקִימוּ לָכֶם וְאֶבֶן מַשְׂכִּית לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם לְהִשְׁתַּחֲוֹת עָלֶיהָ כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:
(ב) אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ אֲנִי יְקֹוָק: ס
פרשת בחקתי
מיד התורה מבטיחה הבטחות שנשמעות הזויות לכל בור ועםארץ, אבל כל בר דעת מבין את הסוד הפשוט כאמור לעיל,
(ג) אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם:
(ד) וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ:
(ה) וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם:
(ו) וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם:
(ז) וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב:
(ח) וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב:
(ט) וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם:
(י) וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ:
(יא) וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם:
(יב) וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם:
(יג) אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת: פ
וכאן התורה יוצאת מכליה וכל בור ועם ארץ לא יבין על מה הקצף הגדול הזה, בסך הכל שמיטה ?! והנה יש פרוזבול ויש מחירת אדמות לנוכרי ?! אז מה האלוקים רוצה מאיתנו, למה לא על עבירות חמורות יותר כמו גילוי עריות או שפיכת דמים ?! למה דווקא על שמיטה ריבונו של עולם ??
אבל המשכיל יבין יבין כנ"ל לעיל, אחרי ההיסטוריה האנושית מה עושה הכסף הכל מובן,
זה לא קללות ח"ו זה פשוט תבונה פשוטה של נביאינו משה ושאר הנביאים,
והנה היא מתגשמת בכל דור ודור. ולכל אומה ואומה,
(יד) וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה:
(טו) וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ וְאִם אֶת מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתַי לְהַפְרְכֶם אֶת בְּרִיתִי:
(טז) אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹּאת לָכֶם וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה אֶת הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת הַקַּדַּחַת מְכַלּוֹת עֵינַיִם וּמְדִיבֹת נָפֶשׁ וּזְרַעְתֶּם לָרִיק זַרְעֲכֶם וַאֲכָלֻהוּ אֹיְבֵיכֶם:
(יז) וְנָתַתִּי פָנַי בָּכֶם וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם וְרָדוּ בָכֶם שֹׂנְאֵיכֶם וְנַסְתֶּם וְאֵין רֹדֵף אֶתְכֶם: ס
(יח) וְאִם עַד אֵלֶּה לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם:
(יט) וְשָׁבַרְתִּי אֶת גְּאוֹן עֻזְּכֶם וְנָתַתִּי אֶת שְׁמֵיכֶם כַּבַּרְזֶל וְאֶת אַרְצְכֶם כַּנְּחֻשָׁה:
(כ) וְתַם לָרִיק כֹּחֲכֶם וְלֹא תִתֵּן אַרְצְכֶם אֶת יְבוּלָהּ וְעֵץ הָאָרֶץ לֹא יִתֵּן פִּרְיוֹ:
(כא) וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי וְלֹא תֹאבוּ לִשְׁמֹעַ לִי וְיָסַפְתִּי עֲלֵיכֶם מַכָּה שֶׁבַע כְּחַטֹּאתֵיכֶם:
(כב) וְהִשְׁלַחְתִּי בָכֶם אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה וְשִׁכְּלָה אֶתְכֶם וְהִכְרִיתָה אֶת בְּהֶמְתְּכֶם וְהִמְעִיטָה אֶתְכֶם וְנָשַׁמּוּ דַּרְכֵיכֶם:
(כג) וְאִם בְּאֵלֶּה לֹא תִוָּסְרוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי קֶרִי:
(כד) וְהָלַכְתִּי אַף אֲנִי עִמָּכֶם בְּקֶרִי וְהִכֵּיתִי אֶתְכֶם גַּם אָנִי שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם:
(כה) וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב נֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית וְנֶאֱסַפְתֶּם אֶל עָרֵיכֶם וְשִׁלַּחְתִּי דֶבֶר בְּתוֹכְכֶם וְנִתַּתֶּם בְּיַד אוֹיֵב:
(כו) בְּשִׁבְרִי לָכֶם מַטֵּה לֶחֶם וְאָפוּ עֶשֶׂר נָשִׁים לַחְמְכֶם בְּתַנּוּר אֶחָד וְהֵשִׁיבוּ לַחְמְכֶם בַּמִּשְׁקָל וַאֲכַלְתֶּם וְלֹא תִשְׂבָּעוּ: ס
(כז) וְאִם בְּזֹאת לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְּקֶרִי:
(כח) וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי וְיִסַּרְתִּי אֶתְכֶם אַף אָנִי שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם:
(כט) וַאֲכַלְתֶּם בְּשַׂר בְּנֵיכֶם וּבְשַׂר בְּנֹתֵיכֶם תֹּאכֵלוּ:
(ל) וְהִשְׁמַדְתִּי אֶת בָּמֹתֵיכֶם וְהִכְרַתִּי אֶת חַמָּנֵיכֶם וְנָתַתִּי אֶת פִּגְרֵיכֶם עַל פִּגְרֵי גִּלּוּלֵיכֶם וְגָעֲלָה נַפְשִׁי אֶתְכֶם:
(לא) וְנָתַתִּי אֶת עָרֵיכֶם חָרְבָּה וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם וְלֹא אָרִיחַ בְּרֵיחַ נִיחֹחֲכֶם:
(לב) וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ:
(לג) וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה:
(לד) אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ כֹּל יְמֵי הֳשַׁמָּה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ:
(לה) כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה תִּשְׁבֹּת אֵת אֲשֶׁר לֹא שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ:
(לו) וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ בִּלְבָבָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיהֶם וְרָדַף אֹתָם קוֹל עָלֶה נִדָּף וְנָסוּ מְנֻסַת חֶרֶב וְנָפְלוּ וְאֵין רֹדֵף:
(לז) וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו כְּמִפְּנֵי חֶרֶב וְרֹדֵף אָיִן וְלֹא תִהְיֶה לָכֶם תְּקוּמָה לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם:
(לח) וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם וְאָכְלָה אֶתְכֶם אֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם:
(לט) וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם יִמַּקּוּ בַּעֲוֹנָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיכֶם וְאַף בַּעֲוֹנֹת אֲבֹתָם אִתָּם יִמָּקּוּ:
(מ) וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אֲבֹתָם בְּמַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ בִי וְאַף אֲשֶׁר הָלְכוּ עִמִּי בְּקֶרִי:
(מא) אַף אֲנִי אֵלֵךְ עִמָּם בְּקֶרִי וְהֵבֵאתִי אֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם אוֹ אָז יִכָּנַע לְבָבָם הֶעָרֵל וְאָז יִרְצוּ אֶת עֲוֹנָם:
(מב) וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר:
(מג) וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם וְתִרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ בָּהְשַׁמָּה מֵהֶם וְהֵם יִרְצוּ אֶת עֲוֹנָם יַעַן וּבְיַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ וְאֶת חֻקֹּתַי גָּעֲלָה נַפְשָׁם:
(מד) וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם:
(מה) וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיֹת לָהֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְקֹוָק:
(מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְקֹוָק בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: פ
וכאן אשאל השואל למה רק האומה היהודית ניצלת בסוף אחרי אלפי שנות גלות, ושאר האומות נכחדות אחד אחרי השני,
אייך מעיז משה לומר וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר: וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם וְתִרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ בָּהְשַׁמָּה מֵהֶם וְהֵם יִרְצוּ אֶת עֲוֹנָם יַעַן וּבְיַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ וְאֶת חֻקֹּתַי גָּעֲלָה נַפְשָׁם: וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם: וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיֹת לָהֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְקֹוָק:
הרי זה לא טבעי, למה שכל האומות הקדומות יכחדו ואנו לא רח"ל ??
על זה יש עוד יסוד גדול בתורה ובכתיבת התורה כסיפור היסטורי,
כתבתי על כך באשכול זה מה ההבדל בין "ילד" לבין "יצא" (עומק הפשט בחטא דור הפלגה)
והנה שוב,
מה ההבדל בין "ילד" לבין "יצא" (עומק הפשט בחטא דור הפלגה)
שבוע טוב לכולם,
אין מוצאים ידים ורגלים מהו חטא דור הפלגה (מעשה דור המבול נתפרש מעשה דור הפלגה לא נתפרש, ב"ר) הרי הנביא אומר כי אז אהפוך על עמים שפה ברורה, ואומרים חז"ל שעשרים ושתים מדות טובות ברא הקב"ה בעולמו וכולם בטלו ועתיד הקב"ה להחזירן לעתיד לבוא, ואחת מהם שהיו כולם מדברים בלשון אחת,
אם כן מהי הבעיה בשפה אחת הרי זה טוב (הנביא) וממידות הקב"ה (חז"ל),
התשובה נמצאת לדעתי בפרשה עצמה,
בכדי שנבין נסביר קודם מה פירוש (בראשית פרק י) וְאֶת פַּתְרֻסִים וְאֶת כַּסְלֻחִים
אֲשֶׁר יָצְאוּ מִשָּׁם פְּלִשְׁתִּים וְאֶת כַּפְתֹּרִים:
למה לא כותוב אשר
"ילדו" את פלשתים ואת וגו' ?
אומרים חז"ל "
אינו אומר אשר "הולידו" אלא אשר "יצאו" להודיע שהן כלן בני זמה שלא נודע מי אביהם"
כלומר: התורה מרמזת לנו כאן שבאין חוקי משפחה אין הם נולדים רק יוצאים במקרה. אין להם יחוסין, ולכן כתוב יצאו ולא וילדו,
בעוד מקום בפרשה היחוסין הנ"ל כתוב
"יצא" (בראשית פרק י יא) מִן הָאָרֶץ הַהִוא
"יָצָא" אַשּׁוּר וַיִּבֶן אֶת נִינְוֵה וְאֶת רְחֹבֹת עִיר וְאֶת כָּלַח,
כאן גם נפרש
"יצא" פירוש במקרה,
כלומר יצא מן הארץ ההיא (שאין לו יחוסין כי היא חברה שילטונית) עוד חברה\ערים נינוה ורחובות ואת כלח,
יותר בהרחבה:
בני אנוש חייבים חברה, בלי חברה אין לה קיום,
זה מלחמת של התורה, והיא טוענת שדור המבול היית אנדרלמוסיה חברתית,
שכל בני אנוש עוסקים בגזל, והשופטים והמנהיגים (= בני אלוהים) עוסקים בלהשכיב בנות אדם = ההמון ?!
אז אין לך אנדרלמוסיה חברתית יותר גדול מזה,
ושזה המצב החברתית אז אין מדע ואין תבונה ואין כלום, במילא בני אנוש תלויים במקרי הטבע ואסונותיה,
רק נח ובניו שכנראה כן היו תבוניים הרגישו באסון שבא ובנוי עם תבונתם את הספינה הראשונה בהיסטוריה,
זה בעצם טענת התורה בסוף פרשת בראשית ותחילת פרשת נח,
מיד מספרת לנו התורה כמה מאז המבול שמרו על עריות עד כדי כך שבניו הלכו אחורה לכסות את ערוות אביהם,
וכמובן קבלת שבע מצוות בני נח, שהחשובה שבהם היא דינים = צדק ומשפט, והכי חשוב הם חוקי המשפחה,
התורה מדגישה את היחוסין כי זה יסוד החברה לדעתה,
וכאן התורה מתחילה לספר את היחוסין של כל העמים, הדגש היא על היחוסין,
באמצע סיפור היחוסין עוצרת התורה לספר שני סיפורים שלכאורה לא שייכים לכאן,
סיפור ראשון,
בראשית פרק י
(ח) וְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרֹד הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ:
(ט) הוּא הָיָה גִבֹּר צַיִד לִפְנֵי יְקֹוָק עַל כֵּן יֵאָמַר כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי יְקֹוָק:
(י) וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר:
(יא) מִן הָאָרֶץ הַהִוא יָצָא אַשּׁוּר וַיִּבֶן אֶת נִינְוֵה וְאֶת רְחֹבֹת עִיר וְאֶת כָּלַח:
(יב) וְאֶת רֶסֶן בֵּין נִינְוֵה וּבֵין כָּלַח הִוא הָעִיר הַגְּדֹלָה:
וממשיכה ביחוסין ומרמזת על הפלשטים
(יג) וּמִצְרַיִם יָלַד אֶת לוּדִים וְאֶת עֲנָמִים וְאֶת לְהָבִים וְאֶת נַפְתֻּחִים:
(יד) וְאֶת פַּתְרֻסִים וְאֶת כַּסְלֻחִים אֲשֶׁר יָצְאוּ מִשָּׁם פְּלִשְׁתִּים וְאֶת כַּפְתֹּרִים:
סיפור שני,
בראשית פרק יא
(א) וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים:
(ב) וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם:
(ג) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר:
(ד) וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ:
(ה) וַיֵּרֶד יְקֹוָק לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם:
(ו) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת:
(ז) הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ:
(ח) וַיָּפֶץ יְקֹוָק אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר:
(ט) עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל יְקֹוָק שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְקֹוָק עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ:
וממשיכה ביחוסין
(י) אֵלֶּה תּוֹלְדֹת שֵׁם שֵׁם בֶּן מְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת אַרְפַּכְשָׁד שְׁנָתַיִם אַחַר הַמַּבּוּל: וכו' וכו'
ובכן מה התורה מכניסה כאן את שני הסיפורים ומהם חשובים באמצע סיפור היחוסין דווקא ?
כאן יש לנו דוגמא מהי עומק פשט התורה,
התורה נלחמת על חירות האדם,
אחרי המבול כל בני אנוש הבינו שצריכים חברה וסדר חברתי וחוקה,
אבל היית ויכוח מר בין בני שם לבין בני חם ויפת,
נמדור טען אוקיי נבנה חברה עם חוקי חברה צודקים, בלי היסוד החברתי הטבעי שהיא חברה משפחתית,
אייך נעשה זאת ? ביסוד המשפחתי (סוג החברה הטבעית של התורה) הקירבת הבשר בונה את החברה בטבעיות,
אבל להקים חברה שאין קירבת בשר טבעית צריך איזה משהו שיאחד אותם יחד כחברה,
ובכן אייך עשה זאת ? כאן מספרת לנו התורה שנמרוד היה גיבור,
פשוט כבש את כולם ובנה ממלכה (האימפריה הראשונה בהיסטוריה)
ואייך שלט ? פשוט עם שילטון החוק !! או עם עבודת אלילים שהם בעצם אותו דבר,
התורה טוענת לא ולא רק חוקה אישית עם יסוד חברתי הטבעית = משפחה. יש קיום ושרידות נצחית לחברה,
ולכן התורה מספרת את הסיפור הראשון,
שנמרוד הצליח להקים חברה בלי יחוסין,
(י) וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר:
ומהם יצא (שוב בלי יחוסין) עוד חברות,,,,,,
(יא) מִן הָאָרֶץ הַהִוא יָצָא אַשּׁוּר וַיִּבֶן אֶת נִינְוֵה וְאֶת רְחֹבֹת עִיר וְאֶת כָּלַח:
(יב) וְאֶת רֶסֶן בֵּין נִינְוֵה וּבֵין כָּלַח הִוא הָעִיר הַגְּדֹלָה:
וכאן התורה מתמודדת עם החשיבה הזו ומספרת את הסיפור הבא,
אתם חושבים שנמרוד (סוג חברה כזו) הצליח ?! לא ולא,
אפי' שהם היו עם שפה אחת והאחדות נפלאה עם השגים תבוניים במדע כמו להמציא את החמר
(ג) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר:
(ד) וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ:
בכל זאת, שאין קירבת בשר = משפחה, יבוא מחלוקות ופירוד החברה עד כדי כך שכל חברה בכדי להיפרד מהשני ימציא שפה אחרת, ומכאן ריבוי השפות,
כלומר בכדי שהפירוד ישאר לנצח מרוב שנאה אחד לשני הם המציאו שפות חדשות (כמו ירבעם שהמציא חגים חדשים וכך הצליח להפוך את קרע המלכות לנצחי עד השמדת עשרת השבטים לגמרי,)
וכך הקירבה המאחד את החברה היא השפה,
אבל מה הרויחו מיזה ? שהם נפרדים וכל אומה עמילה לשרידותה לבד, וכן נשמדו כל האומות מאז, כי בלי תבונה ובלי מדע אין קיום לחברה, החברה מתנהלת במקרה וחשוף לכל מקרי הטבע, במילא אין היא שורדת הרבה זמן,
כאן התורה מספרת מי גרם לריבוי השפות ?
דווקא חברה שלא בנויה על המשפחה,
דווקא חברה שנוצרה במקרה
(יא) מִן הָאָרֶץ הַהִוא יָצָא (יצא = במקרה max) אשּׁוּר וַיִּבֶן אֶת נִינְוֵה וְאֶת רְחֹבֹת עִיר וְאֶת כָּלַח:
(יב) וְאֶת רֶסֶן בֵּין נִינְוֵה וּבֵין כָּלַח הִוא הָעִיר הַגְּדֹלָה:
יצא = במקרה,
מכאן ממשיכה התורה לספר את היחוסין עד אברהם, ועד הכניסה של בני ישראל (האומה הטבעית עם חוקה אישית) לארץ ישראל,
ברור שצריך שפה אחת לכל בני אנוש וכך יהיה בעתיד בעזרת השם כפי שנבאו הנביאים,
אבל התורה טוענת שכל זמן שהחברה לא בנויה בטבעיות אין מה שמאחד אותם ולכן יהיה הרבה שפות,
רק עם יסוד החברה בנויה על המשפחה ?! אז יהיה לה קיום נצחי ואז כמובן חייבים שפה אחת לכולם,
לסיכום:
יש כאן מלחמה נצחית בין אברהם לנמרוד,
אברהם טוען שכל משפחה חייבת להיות על אדמתה שנפל בגורל נח לבניו, עם חוקי חברה אישיים, כלומר שכל אדם יזכה לנצחיות אישית ממנו לנצח,
נמרוד טוען לא ולא, מספיק גיבור להיות כובש יכול לקבץ לו את בני אנוש לחברה אחת עם שפה אחת וכמובן עם הצלחות במדע ובטכנולוגיה
כמו היום בעולם המודרני שמספיק שליטה כלכלית יכול לקבץ את כל בני אנוש לחברה כלכלית אחת עם שפה אחת עם טכנולוגיות מצליחות,
אברהם טוען שהוא רוצה חירות אישית לנצח = לדורי דורות שיצא ממנו, במילא כל עמליו (שהם הבנים) הם שלו,
נמרוד טוען שלא ולא, כל הנולדים שייכים לחברה, ואין נצחיות ושרידות אישית,
כל אדם צריך לעמל רק לשבעים שנה שלו ומת,
ולכן האלוקים אומר (בראשית פרק יח) כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְקֹוָק לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט,
כלומר האלוקים יודע שרק חברה שיסודיה היא אישיים, אשר יצוה את בניו אחריו = לדורי דורות לנצח, היא חברה שורדת לנצח, היא חברה טבעית שיכולה להביא הצלחות בשרידות אישית וכמובן במדע עד ניצחון המוות ממש,
האלוקים בחור באברהם = בחברה טבעית,
ולא בוחר בנמרוד,
זה המושג שאנו עם סגולה, זה והמושג שאנו עם הנבחר,
לא עם נבחר כי מצאנו חן אצל האלוקים או מה,
עם נבחר כי אברהם בחר בתובנות אלה, מול נמרוד שבחר בחברה שאין לו שרידות נצחית וק"ו שאין לו שרידות אישית,
בכדי שתראו שאני לא מדבר מהבטן, אני הצטט כמה חז"לים,
מהי שם הממלכה של נמרוד ? "שנער" !!
דורשים חז"ל (ב"ר) שנער = מנוערת מן המצוות בלא תרומה ובלא מעשרות ובלא שביעית,
למה בחרו חז"ל דווקא את המצוות האלה ?
כי המצוות האלה הם יסודי החברה המשפחתית,
כל חברה צריכה עובדי החברה =- עובדי המדינה,
התורה דורשת לתת לעובדי החברה אישית את משכורתם, זה התרומה והמעשרות = 10%
ועוד דורשת התורה לבטל את הכסף כל שבע שנים = שמיטת כספים,
שלא יהיה מצב של עבדות לכסף כי המצאת הכסף היא בלוף ושקר שמשעבדת את האדם לזולתו ולבנק לעולמים או לבע"מ לעולמים,
כאן חז"ל אומרים שהחברה של נמרוד מנוערת מהם,
הם כן משעבדים את האנשים לכסף, הם לוקחים בכוח את המיסים לעובדי החברה,
מכאן כל המהפיכות החברתיות מאז נמרוד עד ימינו אנו,
עוד דרשות חז"לים מעניינים,
שנער = שריה נערים, כלומר השרים של החברה הזו הם נערים,
שנער = שריה מתים נערים, כלומר רציחות פוליטיות,
חז"ל עמוק ביותר: במדרש ההלכה,
(ספרי דברים פרשת האזינו פיסקא שלב) מראש פרעות אויב, כשהקדוש ברוך הוא מביא פורענות על אומות אין מביא עליהם שלהם לבדם אלא שלהם ושל אבותיהם מנמרוד ואילך, כשמביא טובות על ישראל מביא עליהם שלהם ושל אבותיהם מאברהם ואילך.
(לא לחינם חז"ל רואים את נמרוד כסמל של סוג החברה באומות, ואת אברהם כסמל של החברה הטבעית)
כלומר, כל הפורענויות החברתיות (ומכאן הפורענויות של הטבע מחוסר מדע כנ"ל המבול וחוסר תרופות למחלות וכו' וכו') בכל שנות ההיסטוריה, והעבדות החברתית לחברה ולכסף, כל אלה מתחיל מהמצאת האימפריה של נמרוד, כלומר הם סובלים לא רק את עוונם רק עון אבותיהם מאז נמרוד,
כי הם לא יכולים להשתחרר מחוקיה של נמרוד, במילא הם סובלים מאז עד ימינו,
אבל שאלוקים מביא טובות לבני ישראל ?! הוא מביא את כל הטוב לא רק שלהם רק מי אברהם ואילך,
ואנו רואים זאת במציאות,
השרידות הטבעים של צאצאי אברהם נמשכים לעולמים ולנצח, הכל בזכות ברית המילה ובזכות מצוות ישוב ארץ ישראל,
בכדי לשמר את ישוב בני ישראל בארצו לנצח ?! צריך לבטל את החברה וחוקיה של נמרוד, ולחזור לחוקי החברה של התורה,
ואז נזכה לכל הטוב שהבטיחו לנו הנביאים,
אמן ואמן,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,
