| נשלח ב-26/12/2012 23:34 |
 |
| |
ידע בנושא "שלשים של עבד"
אינני יודע אם בקשתי היתה אמורה להגיע לפורום זה, ועמכם הסליחה:
לאחרונה עיינתי בנושא "תשלום שלשים של עבד", מדוע דוקא שלושים שקלים?
בפירושי רבי יוסף בחור שור, ספורנו ועוד (שמות כא,לח) ראיתי שגדר העבד כגדר אישה, וכסף שלשים שקלים הוא ערך האישה. ביאור זה ק"ק כי יש חילוקים בין עבד לאישה בהקפת הראש (רמב"ם ונו"כ פי"ב מהל' ע"ז), מילה (כס"מ רפ"ב מהל' מילה) וכדו', כי העבד שווה לאישה מבחינת הלימוד, ולא מבחינת הגדר. ואכן במדרש (תנחומה כי תשא) מבואר שסבר משה לחייב את ישראל בשלשים שקלים, ולא במחצית, כשלשים של עבד. רעיון זה מוביל את הפני יהושע (מגילה טז.) לחידוש נחמד.
שאלתי ובקשתי אם יש למישהו ידע נוסף ומדוייק על היחס לסכום זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2012 00:14 |
|
| |
פירש רש"י: גזירת הכתוב הוא. ואומרת המכילתא: והרי מוציאו הכתוב להקל עליו ולהחמיר עליו, להקל עליו שאם יפה מאה מנה נותן שלשים סלעים, להחמיר עליו שאם לא שוה אלא דינר נותן שלשים סלעים. כסף שלשים שקלים, פירש שד"ל: אין זה פדיון נפשו, אלא דמי הנזק שגרם לאדוניו משלם לו, ומלבד זה הוא מפסיד שורו.
תוקן על ידי מ80 ב- 27/12/2012 00:16:36
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2012 00:26 |
|
| |
לקוצר דעתי גזירת הכתוב שלא ישומו העבד לפי שוויו, אלא ישלמו ערך הכלי 'אדם'. דבריי מוכרחים במדרש שהזכרתי. ופירוש שד"ל שהבאת סותר את ההגיון, את דבריי ואת דבריך.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2012 02:55 |
|
| |
גזירת הכתוב פירושו ציווי מהתורה שאי-אפשר להבינו מטעם סברא.
תוקן על ידי מ80 ב- 27/12/2012 03:12:00
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2012 04:14 |
|
| |
הרב שלמה זלמן אוירבך (שו"ת שלמה חלק א סימן צ) הסביר את מחלוקת התנאים אם כופרא ממונא הוא או כופרא כפרה: מ"ד כופרא ממונא סובר שהחליפה תורה ענשו בחיוב ממון גרידא בלי שום חיוב של מיתה בי"ש ומ"ד שכופרא כפרה סובר דכיון שהממון הזה בא במקום מיתה בי"ש ה"ז חשיב כפרה. אולי שד"ל סבר שבעבד כופרא ממונא הוא.
תוקן על ידי מ80 ב- 27/12/2012 04:14:35
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2012 15:21 |
|
| |
תודה רבה, וסליחה על עיכוב התשובה
לא ממש הבנתי את תגובתך הראשונה, כי יתכן שהשנוי בשור שנגח, בין עבד לבן חורין, הוא גזירת הכתוב.
פירוש שד"ל תמוה בעיניי מאוד, כי בשביל לשלם על הנזק היה ראוי לשלם כופר - כדמי עבד הנמכר בשוק - ולא מכיר סמלי של ערך האדם [כמובן באצילות ולהבדיל וכו וכו וכו]. ולכן דברי הגרש"ז אולי מבארים בכיוון ההפוך מדבריך, כלומר אם שד"ל פירש ע"ד מ"ד כופרא כפרה יובן, אך זהו דבר תימה, לומר שדווקא בעבד משלמים דרך כפרה, בניגוד לבן חורין.
אגב, אינני מכיר את פירוש שד"ל; הוא מתיימר לפרש ע"ד מדרשים, ההלכות או תובנות המוסר של אותו הדור [כדוגמת הרש"ר הירש]?
בקשתי היתה בעיקר ידע של מדרשים ומפרשים קדומים.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2012 16:21 |
|
| |
המושג גזירת הכתוב פירושו מצוה ללא טעם. כלומר אי-אפשר להסביר בסברא למה התורה אומרת שלשים שקלים ולא סכום אחר.
שד"ל פירש את התורה בדרך הפשט, כדרכו של רשב"ם, מתוך עיון בכל המפרשים וידיעת המקורות ולשון הקודש.
מפירוש שד"ל משתמע ששלשים שקלים אינם כופר אלא דמי נזיקין. זה אמנם איננו הגיוני למה שלשים שקלים ולא שווי העבד, אלא שזו גזירת הכתוב, ונראה שרש"י למד זאת מהמכילתא.
עיקר שפתי חכמים פירש: דמשלם שלשים שקלים ולא כופר, ע"כ לא בע"ע איירי (שלא כרמב"ם שקרא לשלשים שקלים כופר עבדים).
מכל מקום, מדרש תנחומא שהבאת הינו אגדה שמסקנתה שהקב"ה הורה למשה רבינו לתת איש כופר נפשו מחצית השקל ולא כסברתו של משה רבינו, אשר רבי יהודה בר אילעאי, רבי יוחנן, רבי שמעון בן לקיש, ורבי יהודה בר-סימון, סברו סברות שונות מהי.
תוקן על ידי מ80 ב- 27/12/2012 16:49:54
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2012 17:03 |
|
| |
ראב"ע פירש וכסף שלשים שקל: דמי העבד האמצעי בימים ההם. ונראה שפירוש שד"ל מבוסס על פירושו.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2012 17:50 |
|
| |
מצאתי בתשובות הגאונים:
"ראינו שקנסות אין דומין זה לזה ואין להם טעם אלא כל מה שאמרו חכמים ז"ל ואפילו של תורה נמי אין להם טעם מפני מה זה כך ומפני מה זה כך, אלא כמו שאמרה תורה שלשים של עבד וחמשים של אונס ושל מפתה מאה של מוציא שם רע, וכן קנסות של חכמים כל אחד כמו שהראום מן השמים". וכן פירוש רש"י.
תוקן על ידי מ80 ב- 27/12/2012 18:13:38
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2012 21:22 |
|
| |
| מ80 כתב: |  | גזירת הכתוב פירושו ציווי מהתורה שאי-אפשר להבינו מטעם סברא.
|
|
גזירת הכתוב = שרירותיות, כלומר והיות שהם שרירותית חייב הוא להיות גזירה, אחרת כל אחד יעשה מה שבא לו,
היית יכול להבין זאת מהפי' שצטטת מהאבן עזרא,
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2012 21:27 |
|
| |
מ' היקר
אגב האבן עזרא שצטטת, אני לא מבין למה לא צטטת את כל האבן עזרא, הרי יש שם תשובה לשאלת בעל האשכול,
אבן עזרא הפירוש הקצר שמות פרק כא (לב) אם עבד - אמרו חכמינו שהוא כנעני, ולפי דעתי מאחד הגוים, ולא הוא רחוק בעיני גם כנעני. וכסף שלשים שקלים - דמי העבד האמצעי בימים ההם. והמכחישים אמרו כי הוא עבד עברי, וטעם שלשים שקלים - להיות חמשה שקלים בכל שנה:
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2012 22:05 |
|
| |
מקסמן,
המלה שרירותיות פירושה רצון פרטי. גזירת הכתוב איננה שרירותיות, אלא מצוה שאי-אפשר להסביר את טעמה בסברא. על-כן טעמו של ראב"ע או טעמו של רבי עובדיה ספורנו אינם לפי פירוש הגאונים ופירוש רש"י.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2012 22:21 |
|
| |
| מ80 כתב: | | | מקסמן,
המלה שרירותיות פירושה רצון פרטי. |
|
שרירותי
הסבר
אקראי, מקרי, שנקבע או נבחר באופן רנדומלי, שאינו מוחלט או נקבע מראש; שיש בו שרירות-לב, קפריזי, הנובע מהעדפה אישית, שנקבע או הוחלט על פי נטיות-הלב או הצורך ללא הסבר הגיוני או מוצדק.
לקחתי מכאן http://www.snopi.com/xDic/HHdic.aspx?txtId=8307
גזירת הכתוב היא דבר שלא צריך הגיון סברא וכדומה, פשוט קבעו כך, למשל כמה שעות יתחלק היום, מתי נכנס שבת,
יום אחרי הלילה או לילה אחרי היום,
כל שמות עצם,
למה היא גזירה ?! פשוט שלא יחלקו על הקביעה,
תוקן על ידי maxmen ב- 27/12/2012 22:22:11
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2012 22:39 |
|
| |
לפי סברא היינו חושבים שהמזיק צריך לשלם את שווי העבד, אלא שהתורה אומרת שמזיק צריך לשלם קנס של שלשים שקלים, ואמרו הגאונים שאל תנסה להבין למה קנס של שלשים שקלים, כי אין לזה טעם, אלא זו גזירה של הקב"ה.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2012 23:28 |
|
| |
| מ80 כתב: | | לפי סברא היינו חושבים שהמזיק צריך לשלם את שווי העבד, אלא שהתורה אומרת שמזיק צריך לשלם קנס של שלשים שקלים, ואמרו הגאונים שאל תנסה להבין למה קנס של שלשים שקלים, כי אין לזה טעם, אלא זו גזירה של הקב"ה.
|
|
באיזה שפה אמר האלוקים ועל איזה ערך שקלים אמר,
אם תבין שערך היא המצאה אנושית דמיונית וגם שרירותית לגמרי, אז תצחק על התמימות שלך,
אני מסביר לך שלא צריך טעם לכן אין לו טעם, אלא זו גזירה = שרירותית, כדי שלא יעררו אומרים גזירת הכתוב, או גזירה של הקב"ה,
על דרך דברי חז"ל אלה,
סלח נא ויאמר ה' סלחתי כדברך: ויאמר יהושע אל העם לא תוכלו לעבוד את ה' כי אלהים קדושים הוא אל
קנא הוא לא ישא לפשעכם ולחטאתיכם כי תעזבו את ה' וגו'( יהושע כד יט כ) א"ל הקב"ה ליהושע מה זה יהושע שוב אמרת לשון הרע לפני וכו' ?! וכי לא אני הוא שאמרתי למשה רבך (לעיל פס' יב) אכנו בדבר ואורישנו ואעשה אותך לגוי גדול ועצום ממנו כשבא דבר גדול בישראל ע"י מרגלים ועמד משה בתפלה לפני להזכיר שמותם של אבותיהם שמעתי תפלתו מיד וכיון שאמר לפני סלח נא לעון העם הזה וגו' סלחתי שנאמר ויאמר ה' סלחתי כדבריך וכו' והשיב יהושע לפני הקב"ה ואמר רבש"ע לא אמרתי כך לישראל אלא כדי לאיים אותם כדי שייראו מפניך שלא יחטאו ויעבדוך בלב שלם, באותה שעה היה הקב"ה מגפף ומנשק את ידיו של יהושע על חכמתו ועל בינתו
(תנדבא"י פי"ח)
|
|
|
|
| נשלח ב-28/12/2012 07:43 |
|
| |
גזירת הכתוב הינו מושג תלמודי בלשון חכמים. לדוגמא, פירש ראב"ע את הפסוק אם המצא (שמות כב, ג): זה הפסוק כולל כל בהמה, חכמים קיבלו גזירת הכתוב לתשלומי ארבעה וחמשה בשור ושה בלבד. רבי עקיבא אומר: תחת שור תחת שה, להוציא את החיה, שהיה בדין הואיל והבהמה חייב בתשלומין והחיה חייב בתשלומין, אם למדת על בהמה שהוא משלם ארבעה וחמשה אף החיה ישלם ארבעה וחמשה; לא, אם אמרת בבהמה לפי שהיא קריבה על גבי מזבח, תאמר בחיה שאינה קריבה לגבי מזבח, לפיכך אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה; והרי בעלת מום תוכיח שאינה קריבה וחייבין עליה תשלומין, והיא תוכיח על החיה שאף על פי שאינה קריבה ישלם ארבעה וחמשה; לא, אם אמרת בבעלת מום שמינה קריבה על גבי מזבח, תאמר בחיה שאין מינה קרב על גבי המזבח, הא מה תלמוד לומר תחת שור תחת שה, להוציא חיה. ובמכילתא דרשב"י: שור ולא חיה, שהיה בדין ומה בהמה שאינה במצות כסוי הרי היא בתשלומי ארבעה וחמשה, חיה שהיא במצות כסוי אינו דין שתהא בתשלומי ארבעה וחמשה, ת"ל שור ולא חיה; שה ולא עופות, שהיה בדין מה בהמה שאינה באם על הבן הרי היא בתשלומי ארבעה וחמשה, עוף שהוא באם על הבן אינו דין שיהא בתשלומי ארבעה וחמשה, ת"ל שה ולא עופות. כלומר, היה בדין לסבור שמדת תשלומי ארבעה וחמשה נוהגת גם בשאר בע"ח, אלא שחכמים קיבלו את גזירת הכתוב (שמות כא, לז) שאין מדת תשלומי ארבעה וחמשה נוהגת אלא בשור ושה בלבד.
תוקן על ידי מ80 ב- 28/12/2012 08:03:13
 |
|
|
|
|
|
