תפיסת האלוקות על פי הקבלה לשיטתו של לייטמן

קצת קשה לדבר על "תפיסת אלקים מקובלת", שעה אשר תפיסת אלוקות בכלל אינו נושא שנהוג ביהדות לדבר עליו בפומבי או להגדירו במילים ברורים בשיח ציבורי. מימות אזהרת המשנה על לימוד מעשה מרכבה עד האזטוריקה של הרמב"ם, וכל שכן של המקובלים, מהווה תפיסת אלוקות נושא מאד אזטורי ביהדות, שגם כאשר היא מתבטאת במילים, אינה מקפדת על מילים מספיק ברורים שנוכל לשלול דרכה שום תפיסה כמעט. 

את כתבי הרב (?) מיכאל לייטמן לא קראתי, אם כי הוא לא בדיוק מקובל רק בעיני עצמו אלא מתיימר להיות המשך שיטתו הקבלית של הרי"ל אשלג. הוא למד אצל בנו רב"ש ושימש אותו כמדומני, רבו החזיק ממנו ממנו , לפחות עד שפתח עסק משל עצמו (דומני שזה היה רק אחרי שרב"ש מת, אבל לא חזרתי כעת לבדוק את הפרטים). 

תיאור האלוהות הזאת יונקת מתורת הרב אשלג, שמגדיר את האלוהות כהשפעה הטהורה (אלטרואיזם), ומשכך הנברא העוסק באלטרואיזם בשלימות משתווה עם צורת הבורא, שצורתו, כלומר הגדרתו, אינו אלא השפעה, כי הרי הבורא אינו נצרך לאף אחד. ובגלל שביישויות רוחניות אין מה שמבדיל ביניהם אלא ההגדרה, הרי שהנשמה כאשר עוסקת בהשפעה היא אחד עם צורת האלוהות, וזה משמעות הביטוי חלק אלוה ממעל עד כאן המילים של הרב אשלג. עכשיו מה שלייטמאן עושה בסך הכל זה שהוא לוקח את זה צעד אחד קדימה, שאם האלוהות מוגדרת כהשפעה, הרי שלא צריכים בככל להגיע לאלוהים חיצוני שקיים מחוץ לאדם. אצל הרב אשלג עצמו, עד כמה שקראתי, שוררת עמימות מסויימת בשאלה הזאת. מצד אחד הוא מוציא את כל הקבלה ותיאורי האלוהות מדי פשוטם ומפרש אותם על הגדרות נפשיות, אבל מצד שני אף פעם (ככל הידוע לי) לא הולך רחוק מספיק להגדיר את הכל כרק מה שנמצא בתוך האדם. אם כי יש לציין שגם המייצגים החרדיים של תורת הרב אשלג, לא מאד רחוקים מהצגת לייטמאן בנושאים אלו.

באופן כללי, לראיית האל כמשהו פנימי בתוכי ולא כמשהו טרנסצדנטלי יש שרשים רחבים ועמוקים ביהדות, ובקלה ובחסידות בפרט. אלא שגם שם לא ברור אם בזה זה שולל את האלוהים החיצוני, או שאפשר לקיים שניהם, שיהיה גם "ממלא כל עלמין", והדבר הכי פנימי בעולם (תפיסת הקו בקבלה), וגם "סובב כל עלמין", הדבר הכי טרנסצנדנטלי (העיגול מסביב). אמנם די לנו אם נגיד שאפשר לאדם לשים דגש בעיקר אל מה שהוא מזהה כאלוהים בתוכו ולא על מה שנמצא מבחוץ בכדי לאשר תפיסה כזאת. 

כלפי מה שאתה מצטט שכל העולם הוא אשלייה שנמצאת בתוכי, נראה לי שיש סתירה מהותית בנושא זה אצל הרב אשלג, כי מצד אחד הוא מטיריאליסט מושבע, מבית מדרשו של מארקס, שממאן לדבר על צורות רוחניות כפי שהם לעצמם אלא כפי שהם קיימים בתוך עולם החומר על כל התנייותיו, ומצד שני יש בו מגמה אידיאליסטית כזאת שתופס את הכל כמושג שמצוי בתוכנו. בכל אופן לא ברור אם זה משנה כלפי תפיסת אלהות, כי בשני הגישות הפילוסופיות אפשר להכניס את שני הגישות באלוהות. 

בכדי לדון בשאלה האם זו אמונה לוגית הרי שצריך להגדיר יותר על מה אנו מדברים. אם אתה מגדיר את האלוהות כצורת השפעה, ורוצה לכנות את מידת ההשפעה שנמצאת בנפשנו כאלוהים. בוודאי שזו אמונה לוגית ביותר (אלא אם כן תערער על אפשרות השפעה טהורה פסיכולוגית וכדומה, אבל זה לא כ"כ משנה כאן, באופן עקרוני אפשר לזהות כל תכונה שבעינינו חיובית עם אלוהות ולדרוש את אותו דבר). שהרי זה לא מדבר על שום אלוקים חיצונישאינו מוכר לנו מן החוייה הישירה בכלל. בסך הכל אתה לוקח איכות או תכונה משובחת בעינינו ומחליט לקרוא לה אלוקים. השאלה מה תוכו של טענה כזאת? מה הרווחת בכך שתקרא למידת ההפשעה אלוקים? אם יש לו תוכן הוא רק תוכן אמוני, כלומר השאלה נשארת רק אם ראוי מבחינה דתית וכדומה להאמין באמונה כזאת.  אפשר לחקור גם מבחינה לוגית אם יש משמעות לטענה כזאת, או שאינה אלא קריאת שם ריקה. 
לטעמי התשובה לשני השאלות חיוביות, בעיני יש משמעות לקריאת התכונות, האיכויות, או האידיאות, החיוביות שאנו מזהים בעולם בכללו בשם אלוהות. ומתאים לדרוש מאתנו לידבק באלוהים במובן הזה. (בעצם זה בדיוק מה שרז"ל עשו כשאמרו מה הוא רחום וכו', אחרי שאנו יודעים שבעצם רחום הוא תכונה משובחת בעינינו שהדבקנו באלוהים, ודו"ק.). האם יש לזה משמעות לוגית חמורה וקשוחה, צריך לשאול את מי שמתמחה במשחקי לוגיקה (מיכי למשל).
כמו כן נראה לי שזה מתאים לתפיסה הדתית המקובלת, עכ"פ כפי שהגדרתי בתגובתי הקודמת, כל זמן שנאשר (בשפתנו- כי יותר מזה לדבר על מה שמעבר בוודאי אין לה משמעות אצלנו) קיום האלוקים כפשוטו, בוודאי שאפשר לזהות אותו גם, ואולי בעיקר, בחלקים פנימיים. 

איפה האלוקים שלא ניתן להגדרה ? איפה האלוקים שלא ניתן לתפיסה? האדם הוא אלוקים ? ואיך זה שלשיטתו הכל אשליה בתוכי ולא ממשית ? אם כך לייטמן בשבילי הוא לא יותר מאשליה שלא קיימת באמת וכך אני לגביו ואם הכל תעתוע מי אמר שעצם התפיסה הזו היא לא תעתוע נוסף של מוחי ?

אבל המצדד במשנתו עלול ליפול לסוליפיסיזם ולדעתי תפיסה זו לא הגיונית ולא לוגית בעליל

אם החושים וההכרה שלי מרמים אותי פעם אחת מי אמר שהם לא מרמים אותי גם לגבי התפיסה הזו. יהיה מעניין לשמוע את דעתו של הרב מיכאל בעניין