| נשלח ב-22/1/2013 22:37 |
 |
| |
ישיבות חשובות במאתיים השנים האחרונות
מטרת האשכול סיכומים קצרים על ישיבות חשובות במאתים השנה האחרונות, ומסקנות ודיונים כפועל יוצא. חברי הפורום יכולים לצרף לאשכול סיכומים נוספים או לומר את מחשבותיהם והערותיהם. כל סיכום יכלול את שם הישיבה, מיקומה, השנים בהן פעלה, ראש הישיבה, מורי הישיבה, מה מייחד את הישיבה, סדר הלימוד, תלמידים שלמדו בישיבה, וקו המאפיין את תלמידי הישיבה.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2013 23:00 |
|
| |
ישיבת וולוז'יןליטא, תרי"ג-תרנ"ב (1853-1892) ראש הישיבה: הנצי"ב מורים: רבי חיים מבריסק מה מייחד את הישיבה: שקידה עצומה בתלמוד תורה מתוך התמסרות מוחלטת לצד שינה ואכילה כמו שצריך; רוב התלמידים גמרו את הש"ס או ידעו מסכתות שלמות בע"פ עוד בטרם הגיעו לישיבה; לימוד מקרא להבנת הפשט ולמציאת חכמה מוסר מידות טובות ודעת; עמקות העיון של שיטת בריסק.
סדר הלימוד: לימוד בעיון של גפ"ת, ואח"כ ראשונים; לימוד הש"ס כולו בסדר בקיאות ובחזרות; לימוד חומש ונ"ך; וכל זאת על מנת להוציא מורי הוראה. למדו במשמרות יומם ולילה.
מתלמידי הישיבה: הרב שמואל מוהליבר, הרב שמעון שקופ, הרב יצחק יעקב ריינס, הרב חיים עוזר גרודז'ינסקי, הראי"ה קוק, הרב ברוך דב ליבוביץ, הרב זליג ראובן בנגיס, הרב שלמה חיים פוליאצ'ק, הרב חנוך אייגיש, הרב ברוך הלוי אפשטיין, הרב איסר זלמן מלצר, הרב מלכיאל צבי טננבוים, הרב משה מרדכי אפשטיין, הרב יוסף זונדל הוטנר, הרב מאיר בר-אילן, הרב יצחק ניסבוים, הרב דב אברהם כהנא שפירא, הרב יהודה ליב דון יחיא, הרב אליעזר קיטיגורודסקי, הרב שלמה זלקינד לנדרס, הרב נתן מיליקובסקי, הרב אברהם זקהם, הרב ישראל אבא קטרוני, המשורר חיים נחמן ביאליק, הסופר מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, הסופר זלמן אפשטיין, התעשיין זאב קלונימוס ויסוצקי, הפובליציסט אהרן מיכל ברכיהו. קן המאפיין את התלמידים: עילויים בתורה ומתמידים גדולים, תלמידים רבים עלו לא"י והיו פעילים בכינון היישוב החדש, השפיעו בתורתם ובמידותיהם על הדורות הבאים.
תוקן על ידי מ80 ב- 22/01/2013 23:19:39
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2013 23:12 |
|
| |
ישיבת "תורה ודעת" לידא בלארוס, תרס"ה - תרע"ה (1905-1915) ראש הישיבה: הרב יצחק יעקב ריינס מורים: הרב שלמה פוליאצ'ק, פנחס שיפמן, ועוד מבנה הישיבה: ארבע מחלקות ללימוד תלמוד, מחלקה חמישית לפסיקת הלכה, ושלוש כתות מכינות. מה מייחד את הישיבה: דגש הן על יראת שמים ומידות טובות והן על נימוס ודרך ארץ; מורים מעולים; אהבת ישראל. תכנית לימודים: לימוד גפ"ת ופוסקים במידה הדרושה לרב בישראל, דרך הלימוד על פי השכל הישר וההגיון הבריא; ידיעה הגונה בתנ"ך, לשון עברית ודקדוקה ושימושה למעשה, דברי ימי ישראל מנקודת היהדות המסורתית, ספרות ישראל וידיעות ביביליוגרפיות נחוצות; ידיעת השפה הרוסית, היסטוריה כללית ורוסית, גיאוגרפיה כללית, אריתמטיקה, גיאומטריה, אלגברה, וידיעת הטבע במידה מסוימת. מתלמידי הישיבה: הרב שלמה שליפר; הרב והמנהיג זאב גולד; המשורר יוסף צבי רימון; ד"ר שמעון ראבידוביץ', סופר וחוקר; הרב זאב אריה רבינר, סופר, חוקר, ודרשן; יעקב שמשון שפירא, יועץ משפטי לממשלה ושר משפטים; יעקב בן סירה, מתכנן ערים ומהנדס העיר ת"א; פרופסור הירש לייב גורדון, פרופסור לפסיכיאטריה ומנהל בתי ספר, דוקטור לפילוסופיה של שפות, איגיפטולוגיה, ספרות עברית, ארכיאולוגיה קלסית, מדעי הטבע, ורפואה; יצחק גרשטנקורן, ממיסדי בני-ברק וראש המושבה-מועצה, סופר; משה גונוזוביץ', מורה וסופר; חיים אברמסון, מורה, ראש מועצה, וסופר; חיים רזילי, מנכ"ל משרד התחבורה, יו"ר המועצה לתעופה, תעשיין, פובליציסט; יצחק כרמלי, מורה ופובליציסט. קו המאפיין את התלמידים: עסקו בהוראה ו/או בפעילות ציבורית, רובם עלו והתיישבו בא"י, כתבו ספרים בתחומים רבים.
תוקן על ידי מ80 ב- 22/01/2013 23:14:44
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2013 02:19 |
|
| |
בית המדרש לרבנים בפאדובה איטליה, תקפ"ט-תרל"א (1829-1871) מנהל בית המדרש: גבריאל טריאסטה; שמואל דוד לוצאטו
מורים: שד"ל, הלל הכהן דלה טורה מה מייחד את בית המדרש: תלמידים מבוגרים שרובם למדו פילוסופיה וחכמות חיצוניות בטרם הגיעו ללמוד בבית המדרש, דגש על דיבור בלשון הקודש וידיעתה, לימוד מעמיק של המקרא, הכשרת רבנים ומורים לקהילות צפון איטליה. תכנית לימודים: מקרא לפי עומק הפשט, לשון עברית מדקדוקה ועד לדרכי השיר, תולדות ישראל, יסודי אמונת ישראל ומחשבת ישראל, תיקון מידות; תלמוד ופוסקים, דיני הרמב"ם מכלל אל הפרט, דינים מחודשים של פוסקים אחרונים.
מתלמידי בית המדרש: הרב אהוד לא-לי, הרב הלל קאנטוני, הרב שמואל שלמה אולפר, הרב והמלומד מרדכי מורטרה, הרב יצחק פארדו, הרב דוד חנניה ויטרבי, הרב משה לוי ארנרייך, הרב אלעזר אליה איגל. הקן המאפיין את התלמידים: רבני ערים, ממשיכי דרכו של שד"ל.
תוקן על ידי מ80 ב- 23/01/2013 02:23:10
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2013 03:30 |
|
| |
ישיבת וולוז'יןליטא, תקס"ג - תקפ"א (1803-1821) ראש הישיבה: רבי חיים מוולוז'ין משנהו ועוזרו: רבי יחיאל מיכל מנשויז מה מייחד את הישיבה: לימוד תורה בחבורה, כל תלמיד צריך להגן על אמתו ולכבדה יותר מכל וגם לכבד את רבותיו וחבריו, יגיעה בתלמוד הש"ס לברר וללבן את האמת ולהוציא ממנו הלכות, בדיקת המקורות הראשונים ושיקול דעת ישר, מבלי לשים לב אל פלפולי האחרונים. דרכי הלימוד: לימוד גפ"ת בבקיאות ובחזרות, בפשטות וביגיעה; לימוד רא"ש כסיכום סוגיית הגמרא; לימוד תנ"ך עם פירושי רש"י, מצודת דוד, מצודת ציון ורד"ק; לימוד מדרש והגדה. מתלמידי בית המדרש: רבי יצחק מוולוז'ין, רבי יוסל שערשאווער, רבי יעקב מקארלין, רבי דוד טעביל ממינסק, רבי יוסף מסלוצק, רבי דובער מטורעץ, רבי מנחם מנדל ר"מ במינסק, רבי יוסף מקריניק, רבי יעקב מאיר מייעלובקה, רבי יוסף זונדל מסלאנט, רבי שלמה אברהם זלמן שפירא, רבי מאיר שלום ב"ר שמריהו הכהן. הקן המאפיין את התלמידים: רבני ערים גדולים בתורה.
תוקן על ידי מ80 ב- 23/01/2013 03:44:51
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2013 05:16 |
|
| |
עוד על ישיבת וולוז'ין:
דרכי הלימוד של רבי חיים מוולוז'ין והנצי"ב קרובות לדרך לימודו הפשוטה והשלמה של הגר"א. שיטת לימודו של רבי חיים מבריסק כאילו פילוסופית או מדעית. ההבדלים בין דרכי הלימוד ניכרים גם באופיים השונה של הנצי"ב ורבי חיים מבריסק כפי שמובא להלן בעדות של תלמיד ישיבה מאותה תקופה:
"רבי חיים היה גבה קומה, בעל היקף גוף רחב וראשו כראש ארי. עיניו העמוקות, היו חודרות לפני ולפנים, כתפיו הרחבות היו כפופות, וכשהיה לומד יחידי נראה היה לו דרך של עמידה והליכה. ופעמים היה יושב על הספסל כשברכיו זקופות ואחוזות בשתי ידיו, חצי גופו העליון כפוף למטה וכולו כעיגול. וכך היה יושב שעות על גבי שעות שקוע במחשבות ומהרהר בדברי תורה.
והנצי"ב - בעל קומה ממוצעת, דק וכחוש. עיניו היו קטנות, מתכווצות ומתעצמות ושפע של אור וחום היה שופע מתוכן על כל מי שלמד תורה. בכל שעה של יום היה נכנס לישיבה בחשאי, כשהוא רואה ואינו נראה, והוא פוסע והולך בצעדים קטנים ומדודים מכותל לכותל לכל ארבע הרוחות בישיבה, מסתכל בשורות של הלומדים ועומד ליד כל שורה ושורה. מי שיש לו להקשות מקשה, והוא מתרץ. וכך היה מקיף את שורות הלומדים כמה הקפות ויוצא. וגם בלילה היה נכנס לישיבה, עומד ומסתכל, מאזין ומקשיב לקול הלומדים כשידיו חבוקות וומונחות זו בזו ומונחות לו על לבו, כאותו "איש הר הבית", שהיה מחזר על כל משמר ומשמר ואבוקות דולקות בעיניו, פוסע והולך, ומתקרב בחשאי אל הצעירים שבלומדים, מניח לכל אחד ואחד על צוארו את ידו ואומר לו: "שלום עליך בני, למד והצלח!"
הנצי"ב היה קורא לתלמידים בנים, בפניהם ושלא בפניהם, ואהב אותם אהבת אב לבנים. גם התלמידים אהבו את רבותיהם. וגם יחסם של התלמידים זה לזה היה יחס של אחוה ורעות, לא ניכרו בה בני עשירים לפני בני עניים, בני רבנים לפני בני בעלי מלאכה, וצעירים שלא צמח עדיין שער זקנם לפני אברכים מגודלי זקן. חברים לתורה היו חברים לכל דבר. אכן בחורי הישיבה היו נבדלים מאחרים במראה, בהילוך, בדיבור, והיו ניכרים בדברי תורתם, במשאם ומתנם עם הבריות ואף בשיחות החולין שלהם. ומי שיצא מן הישיבה היה נוטל אחד מששים של אצילות, שהישרו בה מייסדיה, ונושאה לבין הבריות".
תוקן על ידי מ80 ב- 23/01/2013 05:21:07
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2013 11:40 |
|
| |
שאלה למנהלים הפורום הוקם לנושאי דיון מה נושא הדיון באשכול הזה?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2013 15:18 |
|
| |
חוץ מהשאלה מה הדיון כאן, לא הבנתי מה הקטע להעתיק דברים על ישיבות מתוך ספרים. אולי יתרום לנו בעל האשכול תובנות משך עצמו?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2013 15:30 |
|
| |
בעל האשכול הוא כרבי אליעזר הגדול שאמר- מעולם לא אמרתי דבר שלא שמעתי מרבותי, (ולא קראתי)
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2013 15:39 |
|
| |
אני בקשתי מחברנו מ80 שיציג לנו מוסדות שהצליחו עם תלמידיהם.
אני מניח שזו מטרת האשכול.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2013 16:07 |
|
| |
ישיבת וולוזין הצילחה עם תלמידיה בין היתר ביאליק -ברנר.- ברדיצבסקי ועוד רבים וחשובים.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2013 17:34 |
|
| |
לענ"ד השאלה העיקרית עליה רצוי לדון באשכול הינה: מה עשה את הישיבות המצליחות למצליחות?
מה המשותף לישיבות וולוז'ין, לידא ופאדובה שלכאורה מאד שונות זו מזו?
א. בישיבה מקום חשוב ללימוד המקרא ולחיבור התורה שבעל-פה לתורה שבכתב.
ב. לימוד בשכל ישר והתרחקות מפלפולים.
ג. פתיחות לדרכים חדשות בתלמוד תורה: שיטת בריסק בוולוז'ין, ההכללה התלמודית-הגיונית של הרב יצחק יעקב ריינס בלידא, הפרשנות הבלשנית של שד"ל.
ד. בכל ישיבה דרכי הוראה שונות שהשלימו זה את זה: הנצי"ב ורבי חיים מבריסק בוולוז'ין, הוראה תורנית מפי גאונים ולימוד חכמות מפי חכמים בישיבת לידא, שד"ל והלל הכהן דלה טורה בפאדובה.
ה. אוירה מיוחדת ותנאים שאיפשרו לכל תלמיד להגות בתלמודו יומם ולילה תוך עידוד הן של לימוד עצמאי והן של לימוד בחברותא.
מה לענ"ד ההצלחה הייחודית של כל אחת מהישיבות הללו?
א. ישיבת וולוז'ין הצליחה להנחיל מרוח תלמודו של הגר"א לתלמידיה בכל הדורות, ולהוציא מורי הוראה וראשי ישיבות גדולים. גם תלמידים פחות תורניים שרק טעמו מתלמודה, אמת הבניין של ווולוז'ין ניכרת בחייהם ובמעשיהם.
ב. ישיבת לידא הצליחה להכשיר מורים טובים שפעלו בהרבה תחומים.
ג. בית המדרש לרבנים בפאדובה הצליח לחבר בין למדנות יהודית מזרחית מסורתית לבין למדנות יהודית מערבית מודרנית.
תוקן על ידי מ80 ב- 23/01/2013 17:36:32
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2013 18:16 |
|
| |
תיקון טעות: ישיבת וולוז'ין היתה כמובן בבלארוס ולא בליטא.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2013 18:52 |
|
| |
על הצלחתה של ישיבת וולוז'ין בתקופה בה רבים חפצו ללמוד לימודי חול:
כתב הנצי"ב: "כמו שחולין טהורים מטמאים את הקודש בנגיעה, כך גם לימודי חול, אף על גב שאין בהם שמץ טומאה ואיסור, מפריעים קדושת התלמוד והצלחתה כשהם מזדווגים בפונדק אחד". וכתב משה, בן הרב יצחק יעקב ריינס: "היוכל התלמיד לזכות בשני כתרים, כתר רב מובהק בתורה ובהוראה וכתר חכם בזמן קצר? אם יבלה עתותיו בלימוד שפות ומדעים רבים, תורתו אימתי נעשית? והלא עינינו רואות את הרבנים-דוקטורים בחו"ל, ותלמידי בתי הסמינריום וכן מאן דעסקין בלימודי בתי מדרשיהם, היועדים שבעים לשון ובקיאים בשבע חכמות, ולא ידעו אפילו צורתא דשמעתתא". לפיכך, ישיבת וולוז'ין היתה מיועדת לתלמידים שנפשם חשקה בתורה וחיזקה ועוררה בהם אהבת תלמוד תורה לשמה.
ההבדל בין ישיבת לידא לבין בית המדרש לרבנים בפאדובה
בישיבת לידא למדו תורה וגם לימודי חול, שלדעת הרב יצחק יעקב ריינס אם לא היו מכניסים לימודי חול לישיבות, רבים היו פונים לאוניברסיטאות ומתרחקים מתורה, כפי שהתרחש יותר או פחות באותה תקופה. למרות שישיבת לידא היתה ישיבה תורנית לכל דבר, תלמידיה שחפצו ללמוד תורה היו לת"ח ורבנים, ואילו תלמידיה שחפצו יותר בלימודי חול המשיכו ללימודים באוניברסיטה - חלקם המשיכו בדרך של תורה ודרך ארץ, וחלקם נהיו חילוניים.
להבדיל, לבית המדרש לרבנים של פאדובה הגיעו תלמידים שלמדו באוניברסיטה קודם לכן. בבית המדרש למדו רק תורה ומקצועות הקשורים לייחודה של האומה הישראלית. הרבה מבוגרי בית המדרש נהיו לרבני קהילות.
תוקן על ידי מ80 ב- 23/01/2013 18:55:13
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/1/2013 01:21 |
|
| |
בית המדרש לרבנים בברלין גרמניה, תרל"ד - תרנ"ט (1873-1899) ראש בית המדרש: רבי עזריאל הילדסהיימר מורים: רבי דוד צבי הופמאן, ד"ר אברהם ברלינר, ד"ר יעקב בארט, ועוד מה מייחד את בית המדרש: הקנה לתלמידים רמה גבוהה של השכלה יהודית ועם זה טיפח בלבם נאמנות להלכה. דאגה לצרכי כלל ישראל. יחסים לבביים בין מורים ותלמידים. כל סמסטר היה נפתח בהרצאה חגיגית על נושא מדעי בהשתתפות רבנים ואנשים מטובי העיר. תכנית למודים: גמרא, פוסקים, חומש עם פירושים, נ"ך, פילוסופיה, היסטוריה, תולדות הספרות, אמנות הדרשנות, לשונות המזרח ופולקלור ארצישראלי. שיעור רשות בלשון עברית. שתי דרגות בלימוד גמרא. בדרגא התחתונה הקדישו ללימוד גמרא כדי מחצית זמן הלימוד, ובדרגא העליונה שני שלישי הזמן. כל תלמיד נדרש להשלים במקביל תואר באוניברסיטה. דרכי הלימוד: שנת הלימודים מחולקת לזמן חורף ולזמן קיץ, בחינות בסופם של הזמנים שכללו את כל מה שנלמד. מחלקה גימנסיונית לעזור לתלמידים ללא תעודת בגרות של בית ספר תיכון. התלמידים היו מחויבים להכין דרשות ולדורשן בבתי כנסת בלילי שבתות. בחינה סופית בה התלמיד היה נדרש להוכיח את יכולתו ללמוד גפ"ת באופן עצמאי, ולהשיב על שאלות בהלכה. מתלמידי בית המדרש: המורה והחוקר שמעון אפנשטיין, ההסטוריון אהרן פריימאן, המשורר והמתרגם הרב אהרן קמינקא, המחנך והחוקר פרופסור ישראל פרידלנדר, הרב נחמיה צבי אנטון נובל, ההיסטוריון והספרן אלכסנדר מרקס, החוקר והמאסף חיים בראדי, הרב יצחק אונא, החוקר וההיסטוריון אויגן טויבלר, הרב ד"ר וולף מישל, המחזאי סמי גרונמן, ההיסטוריון שמואל קליין, הרב והסופר מאיר להמן, הרב הפילוסוף וההיסטוריון יעקב יצחק נימירובר, החוקר והמדען עמנואל לב, הרופא ונשיא ועד הלשון העברית אהרן מאיר מזי"א, הרב ד"ר יעקב נאכט. קו המאפיין את התלמידים: הגיעו מארצות שונות, חלקם כתלמידים שלא מן המנין שהקדישו מזמנם לתלמוד תורה במסגרת בית המדרש. רבים מחניכי בית המדרש שימשו כרבני קהלות או כמורים ו/או היו חוקרים.
תוקן על ידי מ80 ב- 28/01/2013 01:30:17
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/1/2013 04:22 |
|
| |
כתב רב צעיר על בית המדרש לרבנים בברלין:
"הסמינר הזה של האורתודוכסים מלחמה היתה לו מפנים ומאחור; החסידים הקיצונים בטלו את יראתו, מפני שאינה קודמת לחכמתו, והמשכילים הקיצוניים בטלו את חכמתו, מפני שאינה קודמת ליראתו. בראשונה, כשאימת החסידים היתה עדיין חזקה עליהם, השתדלו להבליט את למדנותם; ובאחרונה, כשנצחו את הללו ואדיקותם לא היתה כבר מוטלת בספק, השתדלו להבליט את מדעיותם והתחילו להקפיד על יפיפותו של יפת יותר מעל אהלי שם, כדי שלא יאמרו היהודים-הגוים אין זו אלא ישיבה פשוטה, ובאמת לעולם היו המורים שלהם מן המלומדים המקובלים ביותר בעולם".
ההבדל בין ישיבת לידא לבין בית המדרש לרבנים בברלין
אמנם בשתי הישיבות עיקר הלימוד היה גמרא, ובשתיהן למדו גם לימודי חול, אולם אופי הישיבות נבדל זה מזה.
בראש ישיבת לידא עמד הרב יצחק ריינס, מגדולי הדור, והכל צמאו בשקיקה לשיעוריו בתורה. בתור ראש המחלקה לגמרא שימש הרב שלמה פוליאצ'ק, העילוי ממייטשעט, ולשיעוריו נהרו תלמידים מישיבות רוסיה הלבנה וליטא שבאו במיוחד כדי לומר לו סברות, חילוקים ופלפולים, והוא שדרכו כללה את כל אופני הלימוד השונים, היה מראה לתלמידיו בנחת ובפשטות את טיבם האמתי של סברות, חילוקים ופלפולים; בפסקאות קצרות שהיקנו את תוכן הדברים בהבנה הכרחית, השכילו את הלומדים על השרשים, והחכימו אותם בהבדלים דקים.
המורים בבית המדרש לרבנים בברלין היו חוקרים, אנשי אשכולות, אשר בית המדרש פירסם את מחקריהם.
למעשה היה בית מדרש מדעי לחכמת ישראל, ולא בכדי רבים הם החוקרים יוצאי בית המדרש. רק בתקופה מאוחרת יותר, כאשר העילויים הרב אברהם אליהו קפלן והרב יחיאל יעקב וינברג לימדו בסמינר לרבנים, דרך תלמוד התורה היתה דומה לזו המקובלת בישיבות המסורתיות שבליטא וברוסיה הלבנה.
תוקן על ידי מ80 ב- 28/01/2013 04:34:03
|
|
|
|
|
|
