הערה ותשובה
א. 'דעת היהדות' – אין כזה דבר ! תודה לאל שאין ! ישנה הלכה [חוק], וישנן דעות של יהודים, והדעות הללו שונות ומשונות, דומות וסותרות, מלאות ניגודים ו'כפירות' כרימון.
השימוש במושג 'דעת היהדות' הוא, איפא, חסר טעם לחלוטין.
ב. תשובה.
העולם החיצון, עולם הנסיון שבו אנחנו חיים, הוא עולם ממשי בהחלט, ה'עולם'. הוא קיים מחוץ לאדם, ואינו תלוי בו. הוא נתפס כמות שהוא.
רוב בני האדם, וביניהם גם היהודים, היו מטריאליסטים. הם תפסו את העולם כישות חומרית, ואין אחרת מלבדה. ליהודים, מצד עצמם, לא היה עיון תאולוגי.
אם הקורא תוהה על כך, הרי זה משום שתפיסותנו, גם מצד ה'חשיבה האמונית', ספגה ממקורות זרים, אשר בתחילתם נמנו עליהם מעט מאד אנשים, אבל אותם אנשים חוללו שנויי מחשבה עצומים. בראש ובראשונה אני מתכוון ליוונים מביניהם. אני חושב שמכאן נובעת השאלה.
לא כאן המקום להרחיב בדברים, אבל אפלטון, גדול ההוגים שבכל הזמנים, העריך שהיש האמתי, הוא עולם האידאות, עולם של ישים לא חומריים, פשוטים [לא מורכבים ולא נחלקים], ונצחיים. לעומת העולם הזה, עולם הנסיון הוא חיקוי של עולם האידאות. זה עולם חומרי אשר היסוד שלו, החומר, הוא אירציונלי במהותו [תיכף יתבהר].
הנפש היא 'מין אמצעי' המסוגלת לתפוס את האידאות ולהכיר אותן בדיוק כפי שהן. האידאות ניתנות לתפיסה של ידיעה אמתית שלמה על ידי תבונת הנפש, ולכן הן רציונליות. הנפש מסוגלת לפעול בעולם ולהכיר אותו, אבל היא אינה יכולה להכיר 'עד הסוף' את תכונתו המהותית, החומר, כיוון שהיא בעצמה אינה חומרית. לכן עבורה יסודו של העולם הוא אירציונלי. היא משיגה את העולם רק ברמה של סברה טובה.
אתן דוגמה שתבהיר את הענין בצורה מוחשית ופשוטה.
את האידאה של המשולש כל אחד מאיתנו תופס היטב: המשולש הוא מצולע בן שלש צלעות במישור אאוקלידי. את החקירה של תכונותיו מבצעת הגאומטריה. כל מי שלמד מספרו של לדיז'נסקי 'גאומטריה', עסק בעצמו בחקירה הזו כאשר הכין את שעורי הבית. הידיעה שלנו על המשולש הזה היא ידיעה אמתית וודאית. כעת יקח הקורא עפרון וסרגל ויצייר לעצמו איזה משולש על דף נייר. אם יבחן את הציור עצמו, ולא את מה שהוא מסמל בעינינו [הנה כאן ההבחנה היפה שעורר השואל], אם יתבונן בציור מבעד לזכוכית מגדלת, יוכל לראות בנקל עד כמה הציור רחוק מן הדמוי המושלם, האמתי, שיש לו במחשבתו.
ג. כותב בעל השיחה:
כאשר אני אומר אדם - אני מתכוון לנשמתו בלבד ולא לגופו הגשמי
הנה שוב הוא מצהיר על עצמו, בבלי דעת, שהוא אפלטוניסט מושבע. בספרו 'אמונות ודעות' כותב ר' סעדיה גאון רס'ג, איש המאה העשירית כי הנפש היא 'חומר דק מן הדק'. הוא מטריאליסט. חכמנו שקדמו לו, כמו רוב בני האדם, אחזו באותה השקפה. בינינו, תפיסה שקיים עולם אחר, לא חומרי, היא מוזרה ולא מובנת לאדם הרגיל. גם אפלטון, בעל הרעיון המובהק, עמד גם על הקשיים העצומים של התורה שלו, למשל, איך מחברים בין שני העולמות, שאלה שנותרה פתוחה וחריפה עד היום הזה, 2400 שנה מאוחר יותר.
נראה לי שחכמינו היו עונים לך כי האדם הוא גופו ונשמתו, אבל נשמה זו שלו, לו דחקת אותם, גם היא, ביסודו של דבר, חומרית, אבל אינה גסה כחומר הגוף.
צריך לעמוד על כך שיסודות החשיבה של חכמינו, ויסודות החשיבה של ההוגים היווניים, באים ממקומות שונים לגמרי. זה עניין רחב, לא כאן המקום לעסוק בו. כאן אפשר להעיר על כך הערה קצרה. חכמינו, העיסוק הגדול שלהם הוא בחקיקת המשפט העברי והדרך הראויה לאדם לעבוד את אלהיו. הפרק הראשון של התורה מוקדש לעולם. את שלשת המילים הראשונות אין ביכולתינו לתפוס. חשוב על כך, הקורא. במשך קרוב לשלשת אלפי שנים, מתנהל מאמץ מחשבתי עצום לתפוס את העולם ולהבין אותו. גדולי המחשבה וחריפי השכל של האנושות לקחו חלק במאמץ הזה. התורה 'מקדישה' לעניין הגדול הזה פרק אחד קטן, שאינו אלא סיפור פתיחה, חסר חקירה ועיון, סיפור האמור להוביל אותנו מהר אל עניניה של התורה. מדע הטבע אינו כלול בהם כלל וכלל.
ההוגים היווניים מתענינים בעולם, וחוקרים לא רק אותו אלא גם את המחשבה עליו. הם אבות כל המדע של הטבע והמדע הטהור [לוגיקה, מתמטיקה]. מתוך כך הם מגיעים גם לחקירה בעניני האלהות [תאולוגיה. תחום שאבותינו לא עסקו בו], והם היוצרים של שיטה מונותאיסטית. אחר כך שני העולמות יפגשו. המפגש לא יהיה פשוט כלל וכלל.
עודד
תוקן על ידי 932woland ב- 07/02/2013 13:43:52
תוקן על ידי 932woland ב- 07/02/2013 13:47:59
